ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, איני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
משנה, מסכת תענית, פרק ג'
רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני.
שמואל ב', כג' ב'
שכינה מדברת מתוך גרונו.
זהר הסולם פנחס אות שעב'
רוממות א-ל בגרונם.
תהלים קמט' ו'
לפי שכלו יהלל איש.
משלי יב' ח'
שלוחו של אדם כמותו.
ברכות לד'
רק בימי רשב"י, אחרי י"ג שנה אשר היה במערה, נפתחו שערי החכמה עליו, להאיר לכל ישראל עד קץ הימים.
ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, אדיר במרום, עמוד יג'
הנה רשב"י חיבר ספר הזהר, לפי ההארה אשר הגיע אליו בהתקנו במערה, וענינו חיבור על התורה מבאר סודות גדולים לפי סדרי התורה עצמה. ושאר הספרים אשר נעשו מן האחרים, כגון ספר יצירה ופרקי היכלות וכיוצא. וכל הספרים אשר לראשונים, כגון ספר רזיאל ספרא דחנוך וכיוצא, אינם על התורה ולפי סדרי תורה, אך זהו חיבור גדול ונורא המגלה עומק הסודות בבירור רב על התורה עצמה, וזהו נקרא גילוי התורה בפנימיותה, כמו שעתיד הקב"ה לגלות התורה עצמה ביתר פנימיות עמוקה גם כן לע"ל. והיה רשב"י מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו. כמו שנעשית המשנה על ידי התנאים, ורבנו הקדוש חיבר סברת כולם ועשה מהם ספר המשנה. כך רצה רשב"י שיחובר ספר כלול ממאמרי כל בני ישיבתו, ויהיה הספר מחובר על התורה כנ"ל. כי החיבורים מדברים על עניינים פרטים, אך הזהר הנעשה על התורה זה נקרא הפתח הגדול של כללות התורה. והנה רשב"י צווה לר' אבא להיות כותב ומסדר את כל הדברים אשר ידברו החכמים בני הישיבה, בכל זמן וזמן ובכל מקום שהם, את הכל יסדר לפי סדר התורה.
ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, אדיר במרום, עמוד כד'
צור העולמים, לא היה שם מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם, כגון חנוך ומתושלח ונח ושם ועבר. ועל דרך זו היה העולם מתגלגל והולך עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו עליו השלום. כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו, והוא קטן, לחשוב ביום ובלילה. והיה תמה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג? ומי יסבב אותו? כי אפשר שיסבב את עצמו? ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי עבודה זרה, והוא היה עובד עמהם. ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק מדעתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכל, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו.
ר' משה בן מימון, הרמב"ם, הלכות ע"ז, פרק א'
והנה מחבר ספר היצירה, בראותו בדעתו השלמה, שהדרך המקובלת על פי האותיות היא הדרך המביאה לידי ההשגה השלמה, והעדות היא, שכל אדם לא יתכן שיתחכם במין חכמת ההשגה השכלית, אם לא ירבה בלימוד הספרים המורים ענינה. לפיכך הראה לנו ביאור הדרך המושכלת, איך נשיגנה בקרוב יותר משאר דרכים, והיגיד לנו שתחילת ההשגה היא הקבלה במסירת האותיות, עם השמות שלהם ועם המספרים.
רבי אברהם אבולעפיה, פירוש ספר היצירה
ולפי ערך חכמת שלמה המלך ע"ה היה נצרך לג' אלפים משלים שיוריד עומק תעלומת חכמתו ברבוי הורדות זו אחר זו ממשל למשל, עד כי במשל ודוגמא האחרונה היה אפשר לבני אדם להשיגם במוחם ותבונתם.
דרך מצותיך מצות, תגלחת מצורע, קה', ב'
הצדיקים הגדולים כוללים בנשמתם הכל: יש להם כל הטוב והרע של הכל, וסובלים ייסורים בעד הכל, ומקבלים עונג מהכל, בהופכם את הרע של הכל - לטוב.
הרב ראי"ה קוק, אורות הקודש ג', קנג'
כלל הדברים כי גם בפשטים לא נמצא ידינו ורגלינו בלתי סעד המקובלים, ואליהם נכרע אפים ויפתח לנו בכל אלה העיניים.
ספר החינוך פ' תרומה
והרגיל בספר הזוהר והתיקונים וספרי המקובלים בעיניו יראה ולבבו יבין גודל מעלת חכמה זו וימסור נפשו עליה ולפום צערא אגרא אמנם אף מי שאין לו יד בחכמה זו לא ימנע משוט בספרי המקובלים המפרשים כונת התפילות וברכות ומצות כי אז בשעת מעשה יתלהב לבו בזיכרו כי הם דברים העומדים ברומו של עולם עמוק עמוק וגבוה מעל גבוע אשרי ילוד אשה הבונה בשמים עליותיו ולא יהא עובד בתפילתו לקבל פרס רק יכוין לתקן הדברים ששורשן לדעת קדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם ולבו למו אב יצעק שמעשה ידינו יכונן עלינו.
חיים שאל מערכת גדולים ערך סוד
רבינו בחיי תלמיד הרמב"ן כותב על אלו שלא זכו להיכנס אל חצר הקודש הפנימית, שלא הבינו פנימיותו של עניין, ולא לקחו מנהו רק נגלהו, וכתב שם על הרמב"ן, שהוא הורה לנו את הדרך אשר נעלה בה, ובדרך אמת הנחנו, הוא אשר הצדיקנו, וזיכנו ושהחיינו, מאשר לקחו אזני שמץ מנהו והציצו רעיוני, פעם אבאר פעם ארמוז ויצא כברק מלפני, כי ממחצב העליונה נחצב, לפני חשוכים בל יתייצב, לפני מלכים יתייצב, המה חכמי התורה אשר באו לפני ולפנים, רזי עליונים צפונם, והשיגו בחדרי הכתוב סודות נשגבים.
רבי בחיי בן אשר, איבן חלאוה, רבינו בחיי
דע כי לכל דבר יש תכלית, ולתכלית יש עוד תכלית אחר, גבוה. למשל תכלית בנין הבית, כדי שיהא לאדם מקום לנוח. ותכלית המנוחה, כדי שיוכל בכח הזה לעבוד את ה'. ותכלית העבודה, וכו'. ותכלית של כל דבר הוא מחובר להמחשבה והשכל, יותר מהדבר שזה התכלית בא ממנו, וקרוב התכלית להמחשבה בקרוב יותר מהדבר. כי סוף מעשה במחשבה תחילה, נמצא שהסוף והתכלית הוא תחילה במחשבה וקרוב לה, ומהתכלית נשתלשל המעשה. למשל, כשעולה במחשבה לבנות בית, בוודאי הבית אינו נבנה בבת אחת, אלא צריך להכין עצים, ולסטט ולבנות כל עץ ועץ לפי צרכו, ואחר כך נבנה ונשלם הבית, שהיא תכלית הבנין, וסופו היה במחשבה תחילה. נמצא שהתכלית הוא קרוב למחשבה ביותר מהתחלת המעשה.
ודע שהתכלית של הבריאה הוא שעשוע עולם הבא. ואי אפשר לקרב זאת התכלית למחשבות בני האדם, כי זאת התכלית, עליו נאמר (ישעיהו סד') "עין לא ראתה". אבל הצדיקים באמת, הם יכולים לתפוס במחשבתם תכלית העולם הבא. וכל אחד ואחד מישראל לפי שורשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק, כן מקבל ממנו גם כן זאת התכלית.
הרבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תורה יח'
היה מתמיד בלימודו מאוד ש"ס ופוסקים ותנ"ך ועין יעקב וספרי הזהר ותיקונים וכו', וקצת היה בלי שיעור, ובפרט בספרי תנ"ך ועין יעקב וכל כתבי האר"י וספרי הזוהר ותיקונים.
שבחי הר"ן ז'
ואשרי האדם שילמוד התיקונים באלו הימים כל תיקון שם אותו היום דבר יום ביומו ולא יעבור כי לכל דבר יש לו שורש וטעם וכוונה לכן טוב שלא יקדים ולא יאחר וכן היה מנהגו הטוב של עטרת ראשינו מורינו הרב המופלא חסין קדוש מר שארינו הפרד"ס זיע"א ואפילו בזמן שהיה לו עול הציבור היה פונה מכל הענינים ולימד חובת היום, גם טוב לבעל תשובה שילמוד חמשת דפים בכל יום מהזוהר הקדוש כמו שכתב בספר שם הגדולים חלק ב' מערכ' ב' אות ב'.
מועד לכל חי סימן יא', אות יב'
אדם שפגם ונפסק החבל שהוא קשור כמאמר יעקב חבל נחלתו, ולבו מטומטם ואינו יכול לדבר דיבורים זכים, אז צריך להתבונן מגדלות הבורא יתברך איך שממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיני'.
וזהו יראת ה' ראשית דעת, דעת היא לשון התבוננות ובינה ליבא, זהו חכמה בלב. ועיקר הוא ע"י התורה, כמו שכתוב בשם הבעש"ט שצווה לאנשיו שקודם כל תפלה ילמדו מאמר זהר ותיקונים וכו'.
ר' יצחק בר ישעיה עטיה, דורש טוב, ענין זוהר
מה שכתב שם בזהר (ח"ג דף רפ"א ע"א) תפילה למשה הרעיא מהימנא, שקם ואשתטח קמי קוב"ה ובכה ואמר יהא רעוא כו', וזה דרכו להתפלל על ישראל שיתרצו מעשים לייחד השכינה להקל גזירת הגלות הקשה והגזירות המתחדשות אז לישראל, וזה היה כוונת רשב"י ע"ה בחיבור זה צורך גבוה לבטל הדינין, וכול דור ודור שחכמה זו מתגדלת ונוספת בהם, זוכים לייחד שכינה ולבטל הדינים והגזירות, וזו הייתה תפילת משה רבינו ע"ה.
אור החמה לזח"ג דף רפא' עא', בשם הרמ"ק
וזהו עצמו הייתה עיקר כוונת רשב"י בחיבור ספר הזהר, להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תוך ואין עוזר, ורצה לייחדה עם הת"ת יחוד מועט ע"י חיבור זה במה שהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד, שזה גורם לייחד קוב"ה ושכינתיה ע"י הסוד שהוא ר"ז דהיינו או"ר, וגם ע"י חיבור זה הוא ביטול הקליפות מהגלות והשבתת קטרוגם שהם לוחמות בכל עת ובכל שעבה נגד ה' ונגד שכינתו ונגד בניה שהם ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקראות חיון, חיון בישין ודובין דאכלין ענא שהם ישראל, ועסק התורה נקרא הקלע והחרב והרומח, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור זה כו', והספר הזה עתיד להתפרסם בימי מלכא משיחא. והנה לאותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בע"ה, ובה' בטחנו שנהיה בכלל הזוכים, אכיה"ר.
הקדמה השניה לספר אור החכמה
על ספר התיקונים לבד לא יספיקו אלפים ספרים לבאר עוצם ריבוי הסודות שיש שם, אשר לא יכילם הרעיון, כידוע לכל גדלות קדושת התיקונים הקדוש, אשר כל עורות אילי נביות לא יספיקולבאר סודותיו ורמיזותיו.
שיחות הר"ן סימן רפה'
רבינו הקדוש מוהרצ"א מזידיטשוב זי"ע אפילו בעת שהיה חולה וצריך לרפואה גדולה תבר גזיזא דברדא וירד וטבל בנהר הקפוא תחת הקרח הנורא ולמד שם כל הלילה הזוהר הקדוש ותיקוני הזהר ותהילים בתוך המים הקפוא.
מתוך הקדמה לספר צבי לצדיק
יעויין בסוף הקדמת בעל כסא מלך ועוד בכמה ספרים קדושים שהלהיבו מאד ללמוד התיקוני הזהר בארבעים יום שמראש חודש אלול עד יום הכפורים (ואולי יש להסמיך זה ממה שכתב בתיקון ו' ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשא ודא יום הכפורים דתיבת נח היא אימא עילאה חלון דיליה היא עמודא דאמצעותא דביה אור יתירה אור וכתב בביאור הגר"א שביום הכפורים חלונות התיבה והוא תשובה אימא עילאה פתוחים וזהו שכתוב מקץ ארבעים יום שהם ארבעים יום הידועים מראש חודש אלול ור"מ איתא על התיקוני זהר דאיהי כגוונא דתיבת נח וכו' כידוע.
הקדמת המו"ל תיקוני זהר מהגר"א
ורבי שמעון בר יוחאי ובנו שמחו לקראתכם בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם וכו' ובכן תדע כי הם שמחים מאד בקרותכם זוהר על מערתם או בכפר הסמוך להם ואם תתמידו לקרות כן יגלו לכם רזין עלאין וכלהו רמיזין בזוהר.
מגיד מישרים פרשת אמור
ל"ג לעומר בכל תפוצות ישראל עושים הלולא רבה על הקדוש התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א והירא לנפשו יהיה במורא ויראה ופחד כל הלילה כדי שתהא זכות רשב"י וחבריו חופף עליו כל היום. וזכור לטוב להגביר מסגני לויה דעשה הקדש והתקין לדורות ללמוד הזוהר הקדוש שלם בביתו ביום הזה בכנופיא כל התלמידי חכמים שבעיר ה' עליהם יחיו אמן. אין ספק שקנה שם טוב קנה לעצמו קנה לו חיי העולם הבא. אשרי שיאחז בספר שבחי רשב"י או בספר הלולא רבה. להגות לילו ויומו וצדיק יבחן התלהבות גדול בנפשו בקריאתו. ומה טוב אם יוסיף לקרות במאמרים אשר אסף וקיבץ בספר קמח סולת כאשר יעוין שם.
מועד לכל חי סימן ז' אות ז'
שראיתי בספר כתיבת יד ישן דחכם אחד היה לו ספר הזוהר ומכרו. ובלילה היה מצערין אותו וקורין אותו בהמה וביום סיפר החלום ואמר לו תלמיד חכם אחד כי הוכיח אותו שמכר הזוהר וזהו בהמ"ה ראשי תיבות ב'ערת ה'קדש מ'ן ה'בית. וכשמעו הלך והחזיר הזוהר ע"כ כתוב בספר.
דבש לפי מערכת ב' – ד'
היחידים הענקים, אנשי הקודש, הולכים ומתמעטים, אך הכלל הולך ומתפתח.
הרב ראי"ה קוק, מאמרי הראי"ה, 30
העוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגבר בהם.
הגאון ר' אליהו מוילנה, פירוש הגר"א על משלי ה' יח'
פנימיות התורה הם חיים לפנימיות הגוף שהוא הנפש, והחיצוניות לחיצוניות הגוף, והעוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגרות בהם.
הגאון ר' אליהו מוילנה, הגר”א, אבן שלמה, פרק ח' אות כז'
אצלנו, היו נוהגים לומר בקוצק, המופתים מתגלגלים מתחת לשולחנות, ואין איש טורח להרימם.
הרבי מנחם מנדל מקוצק, אין שלם מלב שבור עמ' 162
סיפרו לר' מנדל על צדיק אחד בעל מופתים שגילה ברוח הקודש שלו היכן הסתירו גנבים עגל של אחד מחסידיו. נאנח ר' מנדל ואמר: אדם גדול כמוהו כה ישפיל עצמו.
הרבי מנחם מנדל מקוצק, אין שלם מלב שבור עמ' 163
הרי לעיניך, שבענינים רוחניים, מתהפך זכות הרבים - לחובתם. ויוצא החוק: אחרי היחיד להטות. כלומר היחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים, הם תמיד מיעוט קטן מאד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני - צרורה וחתומה בידי המיעוט. והבן זה היטב.ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם, כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות - אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים - אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר - דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם.
הרב יהודה אשלג, קבלה למתחיל, מאמר החירות, עמ' 213
שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל, שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה. אמנם לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל, כי אמר, שלא הבינו החכמה כראוי. והיא הסיבה, אשר הרח"ו ז"ל לא סידר כלל את הכתבים, והניחם בלי סדרים, ומכ"ש שלא ביאר הקשרים מענין לענין, כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים. ולכן אנו מוצאים הימנו זהירות יתירה בזה כנודע להבקיאים בכתבי האר"י ז"ל.
הרב יהודה אשלג, קבלה למתחיל, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות. אות ח', עמוד 244.
וזכינו לרוח אפינו הבעש"ט ז"ל, אשר פרשת קדושתו ועוצם קדושתו, למעלה מכל הגה ומכל מלה, לא התבוננו ולא יתבוננו בו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, וגם הם לשיעורין... והן אמת, שאור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד, אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל
הרב יהודה אשלג, קבלה למתחיל, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות. אות ט', עמוד 245.
והארכתי בזה להוציא מלב הטועים האומרים שאין לפלפל בחכמה הזאת ולא לחדש בה דבר, ונתלו בזה שמצאו בזוהר פרשת בראשית עונש המחדש בחכמה הזאת מה שלא קיבל. וטעו בהבנת הדבר, דהיינו דווקא המחדש ח"ו הקדמה בעניינים הגדולים שלא קבל, אמנם לפלפל בראשי פרקים ולחדש מתוכם הקדמה מורכבת על ראשי פרקים הידועים, הן הן הדברים החשובים לפני הבורא. שאם לא תאמר כן, א"כ מה שכר העוסק בה או בשאר התורה ומה עניין אומרם אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בה אם לא נתן רשות להתעסק אלא במה שלמד.
אור החכמה לזוהר, בשם הרמ"ק זלה"ה
בכל דור ודור מתרבה ומתגרה מחלוקת על הצדיקם, ועל פי רוב עיקר המחלוקת על אלו הצדיקים העוסקים לקרב נפשות הרחוקים ביותר להשי"ת, מחמת שמידת הדין מתגרה מאד בסולו הנפשית הנ"ל. על כן נכנס טינה בלב העולם ולפעמים נכנס גם בלב גדולי הצדיקים לחלוק על הצדיקים הנ"ל, המקרבים אותם, עד שמדמה להם שאינם מתנהגים כראוי. וזה נמשך ומשתלשל מבחינת המחלוקת שחלקו השבטים על יוסף הצדיק
הרבי נחמן מברסלב, ליקוטי עדות המשולש, חלק אמת וצדק, טז'
א. משה רבנו כתב . . התורה כולה מפיו של הקב"ה . . הודיעו תחילה עניין בריאת השמים והארץ וכל צבאם . . וגם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית . . והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז . . וכל הנמסר למשה רבנו בשערי הבינה, הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמיזה בתיבות או בגימטריאות או בצורת האותיות . .או בקוצי האותיות ובכתריהן . . כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני . . ומנין יבוא יחזקאל ויגלה להם סתרי המרכב . . כלומר שהכל נלמד מהתורה . . עוד יש בידינו קבלה של אמת, כל התורה שמותיו של הקב"ה (עיין זוהר ח"כ דף פ"ז ע"א) . . ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת במלא או בחסר פסול...
ב. ואני הנני מביא בברית נאמנת . . לכל המסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברה ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה, שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם, לאוזן מקבל מבין . . אל יהרסו אל ה' לראות, כי ה' אלקינו אש אוכלה הוא, אל קנאות, והוא יראה את רצוייו מתורתו נפלאות.
רבינו משה בן נחמן, הרמב"ן, בהקדמתו לפירושו על התורה
אין שום דבר מהצעות והמחשבות שלי שאין לו מקור בכתבי האר"י ז"ל.
הרב ראי"ה קוק, לשלושה באלול תרצ"ח, קטע מ'
הנני בזאת לגלות את דעתי העניה, על דבר השאלה אודות קדושת ספר הזוהר וספרי המקובלים, מבאריו ושות' מימיו, שכבר הלכה רווחת בישראל, מגאוני הדורות ראשונים כמלאכים וגדולי וקדושי האחרונים עד דור אחרון, שדברי הזוהר הקדוש הם קודש קודשים ומקורם מקור מים חיים, של רזי אמונת ישראל הקדושה והטהורה, אלא שעל פי רוב הדברים הם סתומים וחתומים, מפני שאי אפשר לדבר בדברים נשגבים כאלה, כי אם על פי משל וחידה, יבינו מהם הראויים לזה כל אחד ואחד לפי דרגיה. וגדולי המקובלים ז"ל ביארו כמה ענינים מרזי קודש הללו והסבירום קצת, וגם דבריהם וקדושיהם ברוח ד' אשר עליהם.
הרב ראי"ה קוק, אוהב ישראל בקדושה, ע"מ 232
להיות ששני פעמים בשנה חוק ולא יעבור הולכים כל חכמי סגולה הבקיאים בחכמת האמת יותר מכל החכמים למירון וכו' ושם פורסים אוהל אחד מן קברו של רבי שמעון בר יוחאי עד קברו של רבי אלעזר ויושבים שם בין רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר עשרה ימים ועשרה לילות רצופים ועוסקים בספרי הזוהר וכו' וזה הסדר הם עושים עשרה ימים קודם שבועות ועשרה ימים קודם ראש השנה תמיד.
ר' יוסף שלמה רופא דילמדיגו, ישר מקנדיאה, ספר מצרף לחכמה, טעמי המנהגים עניני הילולא דרשב"י סעיף י', מכתב קודם מר' שלמה שלימל
זה יותר ממאה שנה קיימת חבורה כזאת, מחכמי הספרדים בשם 'בית-אל', שנוהגין ללמוד חכמת הקבלה, ביחוד כתבי האר"י ז"ל בכינופיא ולהתפלל ע"פ סדרי-הכוונות, שסדר המקובל מוהרר"ש שרעבי ז"ל. גם כבר היה לעולמים שהתירו פרושים ללמוד חכמת הקבלה ברבים, והרמ"ע מפאנו ז"ל מעיד על עצמו בספריו, שלמד בישיבה את ספר 'הפרדס' להרמ"ק ז"ל לפני הפרק שהגיעו לידו כתבי האר"י ז"ל, ונראה שאחר כך קבע לימוד בהם.
הרב ראי"ה קוק, אגרות ב', סח' - סט'
אלו הסודות לא אתמסרו לכל בר נש אלא המשכילים חד בדרא או תרי בדרא, ובדור רבי שמעון לא נמצאו אלא שבעה החברים.
הרב משה קורדובירו, הרמ"ק, דע את אלקי אביך, עב'
והנה אין בכל דור ודור, שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה, ששרתה עליהם רוח הקודש, והיה אליהו הנביא ז"ל נגלה עליהם, ומלמד אותם סתרי התורה הזאת... וגם בדורינו זה, אלהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל, ויקנא לארצו, ויחמול על עמו, וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית, הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה, מלא תורה כרימון... וכל זה השיג שלא על ידי שמוש קבלת מעשיות ח"ו, כי איסור גדול יש בשימושם... אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד, ומדבר עמו פה אל פה, ולמדו זאת החכמה.
הרב חיים ויטאל, כתבי האר"י, עץ חיים ח"א, הקדמת מוהרח"ו זיע"א, יח'
הנה החכמה הזאת, היתה נגלית באתגלייא, עד פטירת הרשב"י ע"ה. ומאז ואילך נסתם חזון... וכל אחד מהחכמים היודעים החכמה הזאת, מאז ואילך, היו עוסקים בה בהסתר גדול ולא באתגלייא. ולא היה מגלה אותה, אלא לתלמידו היחיד בדורו. ואף זה בראשי פרקים, מפה אל פה, מגלה טפח ומכסה אלף טפחים. והיתה החכמה הזאת מתמוטטת ומתמעטת והולכת מדור לדור, עד הרמב"ן ז"ל, אחרון המקובלים האמיתיים...והנה כל ספרי המקובלים האחרונים, שהיו אחר הרמב"ן ז"ל, אל תקרב אליהם, כי מן הרמב"ן ואילך נסתרה דרך החכמה הזאת מעיני כל החכמים, ולא נשאר בהם כי אם קצת ענפי הקדמות, בלתי שרשיהם, ועליהם בנו המקובלים האחרונים ז"ל דבריהם בשכל אנושי ומעצמך תוכל לדעת לעמוד על המבחן... ואנשי לבב שמעו לי, אל יהרסו אל ה' לראות בספרי האחרונים, הבנוים על פי השכל האנושי, ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה. ולכן אני הכותב הצעיר חיים ויטאל, רציתי לזכות את הרבים בהעלם נמרץ, והמשכילים יבינו.
הרב חיים ויטאל, כתבי האר"י, עץ חיים ח"א, הקדמת מוהרח"ו זיע"א, יט' - כ'
אמר לי רבינו האריז"ל, כי לסיבה שהייתי בגלגול אחד מן הקודמים בלתי מאמין בחכמת ספר הזוהר, שצריך עתה שאעסוק תמיד בכל יכולתי בחכמת ספר הזוהר, ושזה הוא העיקר הגדול שאני צריך לעשות עתה בגלגול זה. גם אמר לי, כי לסיבה הנז"ל צריך אני שלא אקשה קושיות רבות בזהר עד אשר אלמד עמו שמן ידוע אצלו, ואח"כ יהיה לי רשות להקשות ולשאול כל מה שאני רוצה לחקור ולידע בספרי הזוהר.
הרב חיים ויטאל, בשער הגלגולים דף מט'
א. בדור הזה האחרון, מי שאינו עוסק בספר הזוהר ותיקונים וכתבי מרן האר"י שהם חיים ממש לנפש, בלולה במקרא ובמשנה ובתלמוד ופוסקים, ידע נאמנה שכל תורתו שעוסק הוא משפה ולחוץ, כדואג, ואין לו עסק בחיים והארה לנפש, והוא כולו טעות ורמאות, ואינו עוסק בתורה אלא להיות מאנשי שם, להיות רב וראש גדול הדור ולהשתרר על הבריות, ואין לו חיים ולא חלק בחיים...
ב. ובדור הזה האחרון אי אפשר להמשיך שכינתא עליונה אלא על ידי הזוהר וכתבי מרן הרח"ו בלבד שנאמרו ברוח הקודש, ובדור הזה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים מבלי לבלות יום בלתי קדושה לראות טוב עוה"ב בעוה"ז ידבק בספר הזוהר ובכתבי מרן הרח"ו בלבד שנאמרו ברוח הקודש.
ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה, היכל הברכה פ' עקב ז', יט'
ונאמנה תדע אחי כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי דורות הללו והימים האלה כי באותן ימים היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים... לא כן באלף השישי הזה שנפתחו שערי אורה שערי רחמים כי הוא קרוב לעת קץ הימין ושמחה של מצוה ונחת רוח גדול כעת בעיני הוי"ה להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד בפרט כעת שנדפסו כל כתבי כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתימין באלף עזקין מימות עולם וכל דבריו דברי אלקים חיים על פי אליה הנביא זכור לטוב וברשותו גלה מה שגלה ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת כמו בנגלות ממש.
ר' פנחס אליהו בן מאיר, ספר הברית חלק ב', מאמר יב' פרק ה'
שמעתי מפי הקדוש בעת שדיבר עמנו מגודל הענין של ספורי מעשיות מצדיקים... ואמר אז שהוא בעצמו ז"ל, עיקר התעוררותו לעבודת ה' יתברך באמת היה על ידי סיפורי מעשיות מצדיקים. וסיפר שבבית אביו ואמו הצדיקים זכרונם לברכה, היו שכיחים שם כל הצדיקים. כי כל הצדיקים היו מצויים בקהילת מעז'בוז' מחמת שהוא מקום הבעל שם טוב ז"ל. ורובם ככולם התאכסנו בבית אביו ז"ל, ושמע הרבה מעשיות מצדיקים ועל ידי זה היה עיקר התעוררותו להשם יתברך, עד שזכה למה שזכה.
הרבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, קלח'
לא רק בלימוד בנגלה שם רבינו עיונו אז בימים הללו, אלא גם בחכמת הנסתר העומדת ברומו של עולם. בימי לימודו בפרעשבורג בישיבת רבו הכתב סופר החלו איזה תלמידים לפרוץ גדר ועסקו בחשאי בחכמות חיצוניות. בהוודע הדבר לראשי הישיבה התחילו לחקור ולדרוש על זה ונציגים מיוחדים חזרו על האכסניות של הבחורים לראות ולהסתכל אם בתורת ה' תוחלתם או בילדי נכרים ישפיקו רבי יהודה גרינוואלד שהיה אז בחור צעיר לימים נמנה על בחירי התלמידים שהלכו לבקר באכסינאות של הבחורים כאשר הגיעו להאכסניא של רבינו לראות מה טיבו מצאו אותו יושב ומעיין בעיון גדול באיזה ספר עד שלא הרגיש כי באו אנשים לחדרו הם הלכו מאחוריו והנה ראו כן תמהו כי בידו ספר הזוהר והוא מעיין בו ופלגי מים יורדים מעינו, כאשר באו כן הלכו והוא לא ידע בבואם ובצאתם רבי יהודה גרינוואלד מתרגש מאוד מגודל יראתו וטהרתו שגם בספר כזה שם בו עיונו ופנה איפוא לרבו בבקשה שהוא רוצה ללמוד בצוותא עם רבינו לשאלת רבו מה זה ועל מה זה הנו משתוקק לכך סיפר את אשר עיניו ראו ולא זר רבו הסכים על ידו והוסיף לחבבו ביתר שאת על יראתו הקודמת לחכמתו.
רבי משה גרינוולד מחוסט, תולדות ערוגות הבשם דף עט'
ודוד המלך הקדוש צוה לבנו דע את אלקי אביך ועבדהו ועיקרי ידיעות אמיתיות יחוד הקדוש הוא על ידי החכמה הקדושה הלזו.
ר’ צבי אלימלך שפירא מדינוב, מהרצ"א, הוספות מהרצ”א, אות יח'
שמעוני אחיי וריעי החברים המשתוקקים ומבקשי אמת אמתת עבודת הלב לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו נפשי תשתוחח ותדבק בספר הזוהר כאשר ידוע ומפורסם מפי קדמונינו סגולת עסק ספר הקדוש עיין בפסק הגאון מוהר"י דלטאש והוא היה גאון מפורסם מובא כמה פעמים בתשובות הר"ן ובפרט בספר אור נערב ובשל"ה ובהקדמת מוהרח"ו וזה לשונו ובפרט כמה מאמרי זוהר מועתק בספרים דבחבורא דא יתפרנסין דרא בתראי וברעיא מהימנא פרשת נשא (דף קכד : ) במאמר המתחיל אישא איש כי תשטה אשתו כו' וזה לשונו והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר מן זהרא דאימא עלאה תשובה באלין לא צריך ניסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי ויתקיים בהון הוי"ה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר עד כאן לשונו עיין שם כל המאמר אי לזאת באתי דרוש שלום חבריי אנשים כגילי להיות חרדים על דבר ה' לקבוע להם עתים לעיין בספר הזוהר לידע מקור האור מתוק הוא לעיניים.
ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, סור מרע דף ד: