אהבת חברים

סה) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עמהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת

והוא שמח בהם. זה שכתוב, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וַיִּכָּתֵב ספר זיכרון לפניו.

סו) ואתם, החברים שבכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם, ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם. זה שכתוב, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך.

נד) כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רבי שמעון בן יוחאי, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו הַסִתְרֵי-תורה בגלוי, שהיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה. כי

התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה.

אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם, יצחק, יעקב, שהם חסד, גבורה, תפארת.

קז) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שבת אחים, פירושו התחברות האח,

זעיר אנפין, בצדק, מלכות. גם, הוא לרבות את ישראל, שהם המרכבה לייחוד הזה.

תשט) אמר רעיא מהימנא, דברים אלו סתומים, וצריכים לפתוח אותם בשביל החברים, שמי שסותם להם סודות התורה הוא מצער אותם. שלרשעים, האורות של הסודות נעשו להם חושך. והוא דומה לכסף

שגנוז. מי שחופר עד שמגלה אותו, ואינו שלו, מתהפך בשכלו לחושך ואפלה. ולמי שהוא שלו, הוא מאיר לו. ומשום זה, יש לו לאדם לגלות, סודות התורה הסתומים, לחברים.

קלח) לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו, משום שאוי לו לזה שמְעוֹנוֹ בין הרשעים, כי הוא נתפש

בעוונם. ואם מעונו בין צדיקים, מטיבים לו בזכותם.

קעו) החברים, כשהם בדרך, צריכים ללכת בלב אחד. ואם הולכים ביניהם רשעי עולם, או אנשים שאינם מהיכל המלך, צריכים להיפרד מהם. שכתוב, ועבדי כָלֵב עֵקֶב הייתה רוח אחרת, שנפרד מן המרגלים,

כמו שכתוב, ויעלו בנגב ויבוא עד חברון. היה צריך לומר, ויבואו, לשון רבים. אלא משום שנפרד מן המרגלים ובא בלבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות, על כן נאמר, ויבוא, בלשון יחיד.

יח) כל מי שמתדבק בהקב"ה ועושה מצוות התורה, כביכול הוא מקיים העולמות, עולם שלמעלה ועולם שלמטה. כמו שכתוב, ועשיתם אותם.

יט) וכל מי שעבר על מצוות התורה, כביכול, פוגם למעלה, פוגם למטה, פוגם את

עצמו, פוגם לכל העולמות. משל ליורדי הים, השטים באוניה, קם שוטה אחד ביניהם, ורצה לנקוב את הספינה. אמר לו חברו, למה אתה קודח? אמר לו, מה אכפת לך, הלא תחתיי אני קודח. אמר לו, הרי שנינו נטבעים בספינה ביחד.

לב) בכל מעשיו צריך האדם לשום כנגדו את הקב"ה. כל מי שהולך בדרך, שמתיירא מפני לסטים, יכוון לג' דברים, לדורון ולתפילה ולמלחמה. כמו יעקב, בשעה שהיה מתיירא מפני עשו. והחשוב מהם היא

תפילה. ואף על פי שהתפילה חשובה יותר, שני חברים או שלושה שעוסקים בדברי תורה, הוא עוד יותר חשוב מכל. כי אינם מתייראים מפני לסטים, משום שהשכינה מחוברת עמהם מחמת שעוסקים בתורה.