מעוז צור ישועתי

תשמ"ה - מאמר י"ג
1984/85 - מאמר 13

הסדר למטרה: 1. שבח והודאה. 2. בקשה, תפילה. 3. שבח והודאה.

1. מודה על הטוב שקיבל. מאמין שה' טוב ומטיב, רחום וחנון. לכן מוכרח קודם לסדר שבחו של ה'. שבעצמו יראה שבחו של ה'. אבל מה לעשות, שלבו לא רוצה לשבח, ומרגיש חסרונות. עצה: למעלה מהדעת, לומר, שזה חסדים מכוסים, שהכל חסד, רק מכוסה ממנו, שלא מוכשר לראות את הטוב, מה שבורא הכין לו.

2. אז יש מקום לתפילה, יכול לבקש ממנו, שיעזור לו, כיון שמדרכו להטיב לנבראיו, שיביא מחשבות להשפיע במקום הרהורים. לתקן הלב, מקום להשראת השכינה. ולאחר שסידר השבח, שמאמין למעלה מהדעת, שהכל טוב וחסד, אז צריך להתפלל, שה' יתקן לבו, שיתגלה שם חסדים מגולים.

3. אז נותן תודה שזכה במקום רצון לקבל לרצון להשפיע, למקום המקדש.

אבל העיקר שצריך לבטל את הרצון לקבל, אחרת אי אפשר לזכות לרוחניות. בגשמיות יש רצון הבא מגופו, ורצון שרוכש מאנשים מבחוץ. כן ברוחניות: יש לאדם רצון לרוחניות מעצמו, אפילו שיהיה יחיד, אבל רצון חלש, וחייב להגדילו לפעול להשיג את המטרה הרוחנית. והעצה כמו בגשמיות: להגדיל את הרצון ע"י אנשים מבחוץ, שיחייבו אותו ללכת לפי מטרתם.

לכן עי"ז שמתחבר לאנשים, שיש להם רצון לרוחניות, אז הם מולידים בו רצון גדול לרוחניות, חוץ מהרצון שיש לו מעצמו, ויכול לבוא למטרה.

וזה ענין אהבת חברים, שכל אחד מהחברה רוכש עוד רצון מהחברים, שאפשר להשיג רק ע"י אהבת חברים. אבל צריכים להיזהר, שכל חבר ירצה לבדוק את עצמו, את יסוד העבודה שלו, אם הוא להשפיע או לקבל. ואם הוא עושה מעשים, בכדי להגיע להשפעה.

כי רק בקבוצה כזאת מסוגלים להכניס לחברים רצון להשפיע. שכל אחד מקבל חסרון מהחברים, שחסר לו הכוח להשפיע. ובכל מקום מחפש את הכוח להשפיע. לכן בקבוצה, שכולם צמאים לכוח ההשפעה, אז כולם מקבלים אחד מהשני את הכוח הזה. וזה נקרא, שמקבל כוח מבחוץ, בנוסף על הכוח הקטן שלו מצד פנימיות עצמותו.

אבל אם שומע שהוא בעל מידות, חכם, מבקש אמת - שומע, שמחשיבים את עבודתו, זה נותן לו כוח לעבודה, היות שמקבל כבוד עבור עבודתו. ואז לא צריך לאמונה למעלה מהדעת ולכוח ההשפעה, שה' יעזור לו בחומר דלק, אלא מקבל חומרי דלק מחיצונים, המחייבים אותו לעסוק בתו"מ. ועובד בשביל אל זר. וזה נקרא "אחיזת החיצונים". ומשום זה האדם צריך לעבוד בהצנע לכת. כי אם שומע שמכבדים אותו, כבר לומד עבורם ולא בשביל ה', וכבר לא נצרך שה' יקרב אותו לעבודתו.

אבל הצנע לכת עוד לא מספיק, הגם שעכשיו רק ה' הוא המחייב אותו לעבוד. אלא עוד צריך לעבוד שלא בעל מנת לקבל פרס, שזהו נגד הטבע שלנו. כי האדם נברא בטבע של "רצון לקבל" וצריך לעבוד רק בלהשפיע.

ולזה צריכים חברה, שכל אחד בדעה, שצריכים להשפיע. והכוח הזה קטן באדם. לכן צריך אנשים, שגם מחפשים את הכוח הזה. וע"י התחברותם יחד, כל אחד יקבל כוח מהשני - שרק זה חסר לו.