ג' זמנים בעבודה

תשמ"ה - מאמר כ"ד,

1984/85 - מאמר 24

ג' זמנים בעבודה: עבר, הווה, עתיד.

עבר - הסיבה שנכנס לעבודת ה', לאהבה עצמית או לצאת מאהבה עצמית, ולזה חייב תורה תבלין. והסיבה צריך תמיד לחדש, כי עליה יש הרבה הפרעות. ולפי חשיבות המטרה מסוגל לתת כוחות.

חשיבות – חשוב לו תועלת עצמו ולא להשפיע. אם רואה שלא תהיה תועלת לעצמו, בורח. אבל אם חשוב להגיע להשפעה, יש מקום לתפילה מעומק הלב.

על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים.

"עולם" - האדם, האדם הוא עולם קטן.

על הרצון לקבל היה צ"א - הסתרה על השפע מהרצון לקבל, עד שיהיה לאדם כוונה להשתוות הצורה, למעשיו רק בעמ"נ להשפיע. לכן צריכים לתורה, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".

עבודה - תפילה. תפילה היא עבודה שבלב, שלבו יהפוך מרצון לקבל ללהשפיע.

והיות שזהו נגד הטבע, לכן צריך להתפלל לה', שיעזור לו לצאת מהטבע, למעלה מהטבע, וזה נס לצאת מאהבה עצמית.

גמילות חסדים, החסד - דרך מאהבה עצמית לאהבת ה', כמ"ש, "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה". לכן בהווה צריכים לראות איך ג' בחינות פועלות בהווה. ולשתף בהווה את העבר, המטרה כסיבה ליגיעה.

העתיד - לראות מה להשיג כדי להגיע לשלימות. או"פ - מה שמאיר בהווה. או"מ - מה שיקבל בעתיד.

סוחר טוב משקיע כסף בכדי להרויח הרבה, אבל בעתיד. אם העתיד מאיר לו בהווה, שמח עם העתיד כמו ההווה. אם רואה דרך להגיע להמטרה, אם הבטחון מאיר לו, כאילו או"מ מאיר לו עכשיו בפנימיות הכלים.

לכן כל ג' הזמנים, היה - הווה - יהיה, נכללים בהווה. אבל יצר הרע מחלק ג' זמנים, שלא יאירו ביחד. ואח"כ הוא טוען, שאני צדיק. אז צריך לומר לו "להיפך, אני עוד רשע". וכך תמיד, כי כל מה שהוא טוען, זה לא לטובתי.

כי רוצה להכשיל אותי בגאווה, שזה רע ביותר, כי "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". לכן אין לקבוע אם ללכת בשפלות או בגדלות - אלא הכל לפי הענין.