הראני את כבודך

תשמ"ה - מאמר כ"ו,

1984/85 - מאמר 26

"הראני את כבודך, והסירותי את כפי, וראית את אחורי, ופני לא יראו".

אדם משתוקק לראות את כבוד ה'. שה' מאיר לו, שיש לו טעם בתו"מ ומשתוקק לרוחניות, אז יכול לעסוק בעבודה, ויודע שהולך בדרך ה', ומרגיש שיודע ומבין מה זה רוחניות. ולא רואה בעצמו חסרון.

ויש זמן אחוריים, שלא מאיר לו חשק לתו"מ, ולא מרגיש חסרון בדביקות ה'. אז יכול לראות את מצבו האמיתי.

אם כבר נכנס בעבודה דלהשפיע, שמתחילים להרגיש מצבים אמיתיים של אחוריים, אז לפעמים באה תמונה של אחוריים, שרואה נפילתו, הגם שהיה לו מצב של פנים, לפני הנפילה, אבל עכשיו, רואה, שאין לו תשוקה לתו"מ ולתפילה, מרגיש ריק, כאילו אף פעם לא עבד, ובכלל לא יודע מהי עבודת ה'.

נמצא, שרואה את מצבו האמיתי רק בזמן של אחוריים. וזה "וראית את אחורי ופני לא יראו". שאז יש לו מקום לעבודה, לבקש מה', שיקרבו, ויגלה פנים, לבַּא לתשובה "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד".

כתוב [1], שכל העבודה בתו"מ בבחירה נוהגת בהשגחה מוסתרת. וכשרואה ה', שהאדם השלים את היגיעה, וגמר מה שהיה עליו לעשות בבחירתו והתחזקותו באמונת ה', אז עוזר לו ה', וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, לגילוי פנים.

נמצא, שהתחלת העבודה באחוריים, היא בכדי שהאדם יכין לעצמו כלים, ששם ישכון אור ה'. וכלים נקראים רצונות. ומטרם שהאדם עובר את האחוריים, הוא אינו יודע שהוא צריך שה' יעזור לו, אלא חושב שבכוחות עצמו יכול להגיע לשלימותו, ולא צריך לעזרת ה' באופן יוצא מהכלל. ורק בעבודה דלהשפיע, שהשכל אומר לו, שאין בידו להגיע להשפעה, אלא מצפה שה' יעזור לו. אז נקרא שנצרך לה', וזה נקרא כלי ורצון.

כי רק בדרך האמת, הנקראת "לשמה", כשעושה הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח לה', אז באה לו התנגדות הגוף, האהבה העצמית. ואז הוא מבין, שאין בידו ללכת נגד הגוף. ואז הוא נצרך לעזרת ה'. וזה נקרא, שיש לו כלי, רצון וצורך, שה' ימלא אותו. ואז מתקיים בו "הבא לטהר מסייעין אותו".

ולאחר שנקבע בלבו, שהוא צריך את עזרת ה', הוא מקבל עזרה. דווקא כשבא לטהר, ורואה שלא יכול, אז מקבל מלמעלה נשמה קדושה, אור, המיוחס לעזור לו, שתהיה לו היכולת לנצח את כלי הקבלה שלו, שיוכל להשתמש עמהם בעל מנת להשפיע לה'.

אלא האדם שמרגיש עצמו קרוב לה', חושב שזוהי השלימות, כי נראה אצלו שזכה לפנים. וכשמרגיש מרוחק מה', חושב, שהולך אחורנית. אבל אז צריכים להאמין, שה' נתן לו להבין, שהוא מרוחק. שמרגיש מרוחק כי מרבה בתו"מ ורוצה ללכת יותר על דרך האמת, אז רואה שהוא מרוחק, ולפי הכלל "מצוה גוררת מצוה", היה צריך להרגיש יותר מקורב.

אלא שהקב"ה מקרבו, בזה שמראה לו את האמת, שיתן תשומת לב לעזרת ה', שאינו מסוגל לנצח במלחמה בלי עזרת ה'. נמצא, שכשמרגיש מרוחק, באחוריים, אז הוא בהתקרבות לה'.

[1] הקדמה לתע"ס, נ"ג, נ"ד