אין אדם משים עצמו רשע

תשמ"ה - מאמר ל"א,

1984/85 - מאמר 31

מחמת אהבה עצמית, אין האדם משים עצמו רשע, לכן לא נאמן להעיד על עצמו דבר רע, כמו קרוב שהוא פסול.

למה בלי עזרה מה' הוא לא יכול לעשות תשובה?

ה' ברא בנו רצון לקבל בע"מ לקבל. אח"כ נעשה "תיקון הצמצום", לצאת מאהבה עצמית, שעד שהאדם לא יהיה מוכשר בע"מ להשפיע, הוא לא יהיה מסוגל להרגיש את אור ה'.

לצאת מהטבע שהבורא ברא, האדם לא מסוגל, ואין לו עצה אחרת אלא לבקש מה', שהוא יתן לו טבע שני, רצון להשפיע. לכן כל הבחירה שאנו מייחסים לאדם, היא רק בתפילה, שיבקש מה', שייתן לו את הטבע השני.

לפני שמחליט שהוא רשע, אין לו מקום לתפילה, שיחזיר אותו למוטב. שצריך לרחמים מה', שמרגיש עצמו במצוקה גדולה, שיושב בבית האסורים של "אהבה עצמית", ורק ה' יכול לעזור לו.

אבל תפילה זה חסרון, צורך להדבר שמבקש, ואין האדם רואה על עצמו רע.

אבל אם לגלות את הרע זה יהיה הטוב, כמו במחלה, אז האדם רואה רע לעצמו.

לכן כשבא לבקש מה' לקרב אותו, הוא משוקע ברע, באהבה עצמית, וכדי שתפילתו תתקבל, הוא צריך לראות את עצמו רשע יותר מכולם. ואם לא יכול בכל הלב, אז שישתדל כמה שיכול. כי מי שבא להתדבק בחסד, נקרא "חסיד" על שם העתיד.