אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / בראשית א', חלק ד' / והארץ הייתה תוהו

והארץ הייתה תוהו

318. והארץ הייתה תוהו ובוהו.מטעם,שהמרירות והפסולת של הפירות,שאינם מתבשלים באילן,הנקראים טמונים,אינה יוצאת מהם אלא רק בקליטה המיוחדת להם,שהיא האדמה.אף כאן,המרירות וקשיות הדינים של המלכות,אינם יוצאים ממנה,זולת ע"י קליטתה של הבינה.שמדה"ד שבה נקלטת במדה"ר של הבינה,והיא נמתקת.

כי הארץ הייתה מהתחלה,ולא התקיימה,אלא שהייתה תוהו ובוהו.וע"כ כתוב,הייתה.שמורה,שכבר הייתה,מטרם שיתוף המלכות בבינה.ואח"כ התקיימה המלכות,שהיא העולם,כי במ"ב (42) אותיות נחקק העולם,והתקיים.וכל אלו מ"ב החקיקות הן לעטר את השם הקדוש.להמשיך בתוכם את המוחין דג"ר העליונות דאמא,הנקראות עטרות.כמ"ש,צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה,בעטרה שעיטרה לו אימו.

כי עיקר השם מ"ב הוא ג"ר שמחזה ולמעלה דא"א,שהם:

ד' אותיות של הוי"ה פשוטה,כתר.

עשר אותיות של הוי"ה במילוי,חכמה.

כ"ח (28) של הוי"ה במילוי המילוי,בינה.

שביחד הם מ"ב אותיות.והם ג' הפרצופים עתיק וא"א ואו"א,שמחזה ולמעלה דא"א.אבל מחזה ולמטה דא"א,אין בחינת מ"ב הזה,כי שָם ו"ק ולא ג"ר.אמנם יש בהם שֵם מ"ב דמעשה דבראשית,בחשבון דל"ב (32) אלקים ועשרה מאמרות,שבגי' מ"ב (42).והוא נוהג בזו"ן שמחזה ולמטה דא"א.והשם מ"ב נחקק בהם מכוח שיתוף המלכות בבינה,וירדו אותיות אל"ה מן הבינה לזו"ן,שמכוח זה הוכשרו לקבל המוחין דשם מ"ב מבינה,שהם או"א,שהכשרה זו מכונה חקיקה.

ובמ"ב אותיות נחקק העולם והתקיים.עולם,פירושו הנוקבא,הנקראת ארץ.שמטרם השיתוף במדה"ר,הייתה תוהו ובוהו.ואח"כ נעשה השיתוף במדה"ר,שהמלכות עלתה לבינה,ונחקקו ע"י זה מ"ב אותיות שמחזה ולמעלה דא"א בזו"ן,אע"פ שהם מחזה ולמטה.ואז התקיים העולם.כי גם המלכות הוכשרה לקבל ג"ר,וכל מ"ב אותיות,שנחקקו במלכות מכוח השיתוף,הוכשרו להיות עטרות לשם הקדוש,למלכות.כי אח"כ כשאותיות אל"ה שנפלו לזו"ן,חוזרים לבינה,מעלים עימהם גם את הזו"ן לבינה,וזו"ן מקבלים ג"ר דבינה.כמ"ש,עטרה שעיטרה לו אימו.

319.כאשר מ"ב האותיות,שנחקקו במלכות,מצטרפים להיות שמות,שמקבלים ג"ר,אז עולות האותיות למעלה,בשם מ"ב שבבינה,ומשם יורדות האותיות למטה לנוקבא,הנקראת עולם.כשהן מתעטרות בעטרות בד' רוחות העולם,חו"ב תו"מ שבמלכות,אז הנוקבא,העולם,יכולה להתקיים.כלומר,שבהשגתה העטרות מבינה,שהם ג"ר,היא מקיימת בהם בני העולם.באופן,שיהיו ראויים למטרתם.ואלו המוחין שמלכות מקבלת,מתקיימים בה ע"י מע"ט של בני העולם.

דפוס וציור הקליטה באלו המוחין,שקיבלה המלכות,נמצא,כמו חותם הטבעת,שהנֶחְתם משיג אותה הצורה,הנמצאת בחותם אותו,לא יחסר משהו.כמו שאלו הטמונים,אינם ראויים למאכל,אלא רק אחר שנקלטו באדמה,כן הארץ,שהיא המלכות,אינה מתקיימת לתפקידה,לקיים בני העולם,אלא אחר שעלתה לבינה ונקלטה בה.ואופן הקליטה שמלכות קולטת בבינה,דומה לחותם ונחתם ממנו,שהנחתם משיג לגמרי את צורת החותם.

ויש להבחין כאן ג' בחינות:

א.ציור הצורה של החותם,בעודה מופשטת מחומר.

ב.ציור הצורה,כשהיא מצוירת בחומר החותם.

ג.השעווה המקבלת חתימתו של החותם,אשר צורת החותם עוברת עליה.

ותדע,שהם ג' שמות של מ"ב:

א.בחינה א' של השם מ"ב.הם או"א שמחזה ולמעלה דא"א,שהם עיקר הצורה של שם מ"ב,והם ג' הוויות,שהם כח"ב,שיש בהם מ"ב אותיות,אבל אין שם שום חומר ראוי לחתום עימו.ונבחנים לאצילות דאצילות.

ב.בחינה ב' של השם מ"ב.היא ישסו"ת,הנמצא מחזה ולמטה דא"א,עד הטבור שלו,שהם בחינת חומר נושא הצורה.בינה,שיצאה לחוץ מא"א,והתמעטה מסיבת נפילת אותיות אל"ה שלה לזו"ן.ובעת גדלות היא מחזירה אותיות אל"ה שלה אליה עם הזו"ן,והיא עצמה חוזרת ועולה לראש א"א.ומקבלת שם חכמה,וחותמת את הזו"ן עם המוחין שלה.

וע"כ נחשבו ישסו"ת,ז"ת דבינה,לבחינת חומר וצורה של החותם.כי הם החותמים את הזו"ן בפועל ממש.אבל בחינה א' של מ"ב,או"א עילאין,אינם מתמעטים מחמת יציאת הבינה מראש א"א,ואינם גדלים ע"י חזרת הבינה לראש א"א,ונבחנים תמיד כמו שהם בראש א"א,ומלבישים לחמש ספירות דא"א.וע"כ נחשבים לצורה מופשטת בלי חומר.ואח"כ מקבלים ישסו"ת הצורה המופשטת דאו"א,שמתלבשת בחומר שלהם.והם בריאה דאצילות.

ג.בחינה ג' של שם מ"ב.הם זו"ן,העומדים למטה מטבור דא"א,הנחתמים בצורת החותם,שהוא ישסו"ת,והם השעווה הנחתמת מהחותם,יצירה דאצילות.

ויש שֵם מ"ב בצורת חותם של שעווה נכתבת.ויש שֵם מ"ב בציור של צורת המלך החקוקה על חותם.ויש שֵם מ"ב בצורה מופשטת בלי חומר.שֵם מ"ב בצורה בלי חומר,הוא ד' אותיות דהוי"ה פשוטה י"ה ו"ה.ועשרה אותיות דהוי"ה במילוי,יו"ד ה"א וא"ו ה"א.וכ"ח אותיות דהוי"ה במילוי המילוי,יו"ד וא"ו דל"ת,ה"א אל"ף,וא"ו אל"ף וא"ו,ה"א אל"ף.שביחד מ"ב אותיות.והיא בחינה א' של שֵם מ"ב,שהוא או"א,שמחזה ולמעלה דא"א,אצילות דאצילות.

שם מ"ב בצורה חקוקה בחומר חותם,אהי"ה אשר אהי"ה,שב' שמות אהי"ה בגי' מ"ב,והוא בחינה ב' של שם מ"ב,ישסו"ת,שמחזה עד הטבור דא"א,בריאה דאצילות.

ציור שם מ"ב,הנחתם בשעווה,הוא ז' שמות שבראשי תיבות של השיר,אנא בכוח גדוּלת ימינךָ תַתיר צְרוּרָה,שיש בכל אחד ו' אותיות,והם מ"ב אותיותאב"ג ית"צ,קר"ע שט"נ וכו'.השם מ"ב של אנא בכוח,הוא שם מ"ב דמעשה בראשית,שהוא ל"ב אלקים ועשרה מאמרות,בחינה ג' של שם מ"ב,שהם זו"ן הגדולים,יצירה דאצילות.

ונכנסו ויצאו כל אות ואות ממ"ב אותיות,ונברא העולם.כי מתחילה הייתה הבינה כולה בראש א"א,והייתה כולה במ"ב אותיות.וכשנכנסה המלכות בראש דא"א במקום בינה,והבינה יצאה מהראש דא"א,הז"ת דבינה,ישסו"ת,שמחזה עד הטבור דא"א,ואותיות אל"ה שלהם נפלו לזו"ן,ונשארה הבינה בו"ק חסר ראש.נבחן אז,שכל אות ואות ממ"ב אותיות שהייתה לבינה,שהן ג"ר,יצאו עתה ממנה ונחקקו בזו"ן.

כי הזו"ן שקיבלו אותיות אל"ה דבינה,קיבלו ג"כ אלו מ"ב האותיות,והוכשרה בהן המלכות לקבל ג"ר.שזה נחשב לבריאת העולם,באופן שיוכל להתקיים.ואע"פ שעדיין אין לה מוחין,מ"מ כיוון שקלטה האותיות אל"ה,הרי יש לה הכלים למוחין דג"ר.

נכנסו האותיות דמ"ב בתוך החותם,בינה,ואותיות הצטרפו להיות שמות הקדושים,שקיבלו המוחין,אז מקבלת אותם גם המלכות,ומתקיים העולם,המלכות.שלעת הגדלות מחזירה הבינה את אותיות אל"ה שלה מהזו"ן אל מדרגתה,וגם הזו"ן הדבוקים בהם עולים עימהם,והבינה עולה לראש א"א,וחוזרת ונעשית חותם של מ"ב,מ"ב של מין הב',שהוא פעמיים אהי"ה שבגי' מ"ב.

ואח"כ היא מחתימה בחותם הזה את המלכות,שעלתה עימה.ואז נעשית המלכות בחינת מ"ב של מין הג',שהוא ל"ב אלקים ועשרה מאמרות.ואז מתקיים העולם,כי השיגה המוחין דג"ר,שהם קיום העולם.

320.במטה של תנין הגדול היכו,ונכנסו מ"ב האותיות 1500 אמה מתחת הנוקבא דבחינת עפר.כי מתחילה בצ"א הייתה אחיזה לקליפות רק במלכות,ולא למעלה מהמלכות.אמנם בעת שעלתה המלכות לבינה,וחצי המדרגה,שהם אותיות אל"ה,בינה ותו"מ,ירדו מתחת המלכות,נמצא כוח הצמצום שבמלכות שולט גם על בינה ותו"מ שמתחתיה.

והנה מ"ב האותיות הם ג"ר כח"ב,הנמשכים מאו"א שלמעלה מחזה,וספירות דאו"א הם אלפים,ונמצא מ"ב אותיות הם 3000.ולפיכך נבחן,שבעת שעלתה המלכות לבינה,ונבקעה חצי מדרגה,ויצאה למטה,שחצי המדרגה דמ"ב ירדה למטה,מתחת המלכות שעלתה.כלומר 1500.באופן ש-1500 נשארו למעלה,אותיות מ"י.ו-1500 ירדו מתחת המלכות,אותיות אל"ה.

ועם המטה של תנין הגדול היכו במ"ב אותיות,מכוח עליית המלכות בבינה,שיצאה חצי מדרגה למטה מהמלכות.ונכנסו מ"ב האותיות 1500 אמה מתחת הנוקבא דבחינת עפר,וע"כ נאחזה בהם הקליפה של תנין הגדול,כי משום שחצי מדרגה דמ"ב,1500 אמה,ירדו למטה מהנוקבא דבחינת עפר,שהיא המלכות שעלתה ממעל להם.ונמצא אותו כוח הקליפה,שנאחז מתחילה במלכות לבדה,נאחז עתה באותם 1500 אמה שמתחת המלכות.

אח"כ היה תהום הגדול עולה בחושך,והחושך כיסה הכול.הצמצום,שנעשה בחצי המדרגה דבינה,מחמת שירדה מתחת המלכות,נקרא תהום הגדול.ולעת גדלות,כשבינה חזרה לראש א"א,והחזירה אותיות אל"ה למדרגתה,נמצא תהום הגדול שבהם עלה ונמתק בבינה.ונפרד מהם כוח הצמצום.אלא שנעשה בהם חושך,מחוסר חסדים בראש דא"א שכולו חכמה.והז"ת אינם יכולים לקבל חכמה בלי לבוש החסדים.וע"כ,אע"פ שאותיות אל"ה עלו למדרגת הבינה,נשארו שם בלי אור,והחושך כיסה הכול.

כלומר,שנעשה חושך,הן מהחסדים והן מחכמה.כי אפילו החכמה שיש בא"א,אינם יכולים לקבל,היות שהחכמה בלי חסדים.והארה זו נקראת נקודת השורוק.עד שיוצא האור ובוקע בחושך,ויוצא ומאיר בשלמות.כמ"ש,מגלה עמוקות מִנִי חושך.שנעשה הזיווג על מסך דחיריק,מסך דבחינה א',שקומתו ו"ק.ונמצא שהזיווג הזה בוקע שוב המדרגה לשניים.ונאמר,ובוקע בחושך.

אבל אז מתלבש החכמה בחסדים,ויוצא האור ומאיר בשלמות.אלא בו"ק דג"ר,כי הג"ר דג"ר נעלם ע"י הזיווג הזה של מסך דחיריק,להיותו בחינה א' דמסך.ונמצא משום זה,שהמים,המוחיןשנמשכו עתה,נשקלו במאזניים,בשיעור 1500,רק ו"ק דג"ר,חצי המדרגה,ולא מדרגה שלמה.

321.עם האצבעות ניתנו ג' טיפות לתוך המאזניים.חצי מהן לקיום,וחצי מהן נכנסו למטה.כי ג' פרקים ביד,החלק המחובר לכתף נה"י,הזרוע חג"ת,האצבעות חב"ד.ב' פרקים הם היד ו"ק,והאצבעות ג"ר.השם מ"ב,ג"ר,כח"ב,ע"כ ניתנו עם האצבעות,שהם ג"ר.והן 3000.

ובעת עליית המלכות לבינה ונחצה המדרגה לב' חצאים,מ"י אל"ה.חצי מהן,מ"י לקיום,נשאר במדרגה,והחצי,אל"ה,נכנסו למטה,יצאו וירדו למדרגת זו"ן.ולפיכך הם נבחנים,כמונחים בב' כפות המאזניים,מ"י בכף ימין,אל"ה בכף שמאל.אלה עולים ואלה יורדים.אח"כ,כשאותיות אל"ה שבכף שמאל,עולים ומתחברים עם הבינה,בנקודת השורוק,נמצאים אותיות מ"י יורדים,שאורם נעלם ונעשה חושך.

כיוון שאותיות אל"ה עולים בהעלאת היד,עומדת המאזניים בדרך יושר,אשר אותיות מ"י ואותיות אל"ה נמצאים שניהם למעלה ומאירים בשלמות.העלאת היד,פירושו בנקודת החיריק,המוצא על מסך דבחינה א',וממשיך קומת ו"ק,המרומז בב' פרקי היד,בלי האצבעות.שאז מתלבשת החכמה בחסדים,ומאירים שניהם בשווה,ואינם סותרים עוד זה את זה.

ואינו פונה לימין ולשמאל.כי בנקודת החולם היה פונה לימין,לחסדים בלי חכמה,ובנקודת השורוק היה פונה לשמאל,לחכמה בלי חסדים.אבל עתה בנקודת החיריק,מתלבשים ימין ושמאל זה בזה,ונבחן שאינה פונה עוד לימין לבד או לשמאל לבד כמקודם לכן,כי כלולים זה מזה.

כמ"ש,מי מדד בשוֹעלוֹ מים.מ"י בינה מדד.ע"י הזיווג שעשתה הבינה על מסך דחיריק,מדדה ו"ק דג"ר,והעלימה הג"ר דג"ר.וסובב על המים,המוחין,שנמשכו עתה,נשקלו במאזניים,בשיעור 1500,כלומר חצי המדרגה.

322.הכול היה סתום בארץ ולא נגלה בה כלום.וכוחה ועוזה,והאורות,המכונים מים,היו קפואים בתוכה,ולא נזלו ולא התפשטו.

עד כאן הזוהר ביאר עניין יציאת המוחין בבינה,ועתה מבאר אותם במלכות,בעת שנחתמה מבינה.ואומר,שביציאת המוחין בנקודת השורוק,בטרם שהתלבשו בחסדים,נסתמו כל האורות בארץ,המלכות,וקפאו בתוכה,שלא יכלו להתפשט בה ולהאיר.

עד שנמשך האור מנקודת החיריק אליה,מלמעלה מבינה.והאור היכה בקליטה,ונפתחו כוחותיה.קליטה,המוחין דשורוק,שקלטה מבינה,שבסיבתם נסתמה וקפאה.וכשנמשך אליה האור דחיריק,היכה במוחין ההם,כלומר,שביטל שליטתם,שלא ישלטו לבדם,זולת ע"י התלבשות בחסדים.

ואז נפתחו הכוחות שבמלכות מקפיאתם.וכמ"ש,ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור.אשר,ויהי,מורה,שע"י האור דנקודת החיריק חזר להאיר בה אור הראשון,שהיה בה מקודם לכן.מקודם הקפיאה והסתימה.כי אור החכמה חזר להאיר בה,ואינו מקפיא אותה עתה,מחמת שמתלבש בחסדים.

323.ומכאן מאור נקודת החיריק,יוצאים ומתגלים כל הכוחות והגבורות שבמלכות.והארץ,המלכות,נמתקה,והוציאה אח"כ,ביום ג',את כוחותיה.כיוון שהאור האיר במלכות,וירד והאיר בעולם,היה מתפשט אורו מסוף העולם עד סופו.כשהקב"ה הסתכל ברשעי עולם,שעתידים לחטוא באור הזה,גנז את האור,האור הסתתר,ואינו מאיר זולת בשבילים סתומים שאינם מתגלים.

חזרה לראש הדף
Site location tree