אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / מבוא לחכמת הקבלה / ספר הקורס / יחידת לימוד מס' 2. חלק א'
קבלה לעם

יחידת לימוד מס' 2. חלק א'

שיעור מס' 1 - טוב ורע בבריאה

משימה מס' 1:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן ומתוך הספר "קבלה, מדע ומשמעות החיים" וענה על השאלות הבאות:

שאלה: האם אתה יכול להציג את האקסיומות שעליהן מבוססת חכמת הקבלה, כמו שמקובל במדעים אחרים?

תשובה: בחכמת הקבלה אין אקסיומות, אלא יש חוקים שהתגלו על ידי מקובלים. מה שלא התגלה, לא ניתן להשתמש בו בשום צורה!

שאלה: האם לדעתך ההגדרה "מדע" מתאימה יותר לקבלה, רק משום שההמונים מקשרים "מיסטיקה" עם מגיה או משהו "מעורפל"?

תשובה: הקבלה הופיעה לפני כל המדעים. זהו אור, מידע, שיורד מלמעלה, ואז בונה את העולם שלנו. הוא מתגלה על ידינו חלקית בחמשת החושים הגופניים שלנו. אבל לפני ההתלבשות בחומר בעולם שלנו האור הוא כוח ללא גוף, ללא חומר, כמו שכתוב במאמר של בעל הסולם "מהותה של חכמת הקבלה".

הקבלה היא מדע על האור העליון, עוד לפני התלבשותו בעצמים בעולם שלנו. לכן הקבלה היא שורש כל המדעים, ובעזרתה אפשר להבין את כל מה שמתרחש בעולם שלנו. זאת אומרת, אין ביכולתנו להשיג את כל המדעים שלנו בלי המדע הכללי הזה שמסביר על כל הבריאה. ולכן כיום מתגלה יותר ויותר משבר במדעים הגשמיים.

אפשר לקרוא לקבלה גם חכמה, אבל כל זה די מעורפל. המונח "מדע" מדויק יותר. כל ההבדל הוא שהמקובלים חוקרים באמצעות חוש שישי מיוחד שפיתחו, באמצעות הנשמה, באמצעות תכונת ההשפעה, ואילו המדענים חוקרים מתוך תכונת הקבלה. אופן ההשגה במהותו אינו משתנה, בשני המקרים, במדע הרגיל ובחכמת הקבלה, העיקרון המנחה במחקר הוא "חוקרים רק את מה שמשיגים". לכן אי אפשר לשייך את הקבלה למיסטיקה.

המדענים עוד יבינו את המגבלות שלהם ושלא מרצונם יהפכו למקובלים - יתקנו את עצמם, וכתוצאה מכך יתאפשר להם לחקור את העולם העליון. כדי להבין איך הקבלה מגלה את כל הבריאה כמערכת אחת, את כל העולמות יחד, צריך קודם להבין את העיקרון של תפיסת העולם ושל כל היקום, ורק לאחר מכן אפשר יהיה להבין איפה באמת אנחנו נמצאים.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 13.8.2008

 

חכמת הקבלה היא שיטה מדעית לגילוי הכוח העליון בכל אופני ההתגלות שלו, בכל הדורות, עד סוף הקיום שלנו בעולם הזה. היא לא סתם מסבירה לנו על מטרת הבריאה ומספרת לנו מה קורה ומה יקרה, אלא היא גם מעלה אותנו לדרגת הגילוי!

כל מדע אחר אינו עושה איתנו דבר, אלא רק מסביר כיצד ניתן בעזרתו לעשות משהו לתועלת עצמנו, לשפר בצורה כלשהי את העולם שסביבנו. לעומת זאת, חכמת הקבלה היא שיטה להעלאת האדם מהעולם שלנו לעולם העליון.

כשאתה לומד את חכמת הקבלה, אתה מתחיל לעלות, לשנות את הצורה שלך, לשנות את מהותך. אתה מתחיל לראות את עצמך, את כל העולם, ובאמת להעלות את עצמך לדרגה הבאה. לא מדובר במדע רגיל שמלמד אותך מה קורה מחוץ לך, אלא בשיטה לשינוי עצמי, לעלייה. זהו ללא ספק הדבר העיקרי שקיים בה.

אנחנו רואים שהיום כל מדע מצטמצם בתוך התחום הצר שלו, ובכל מדע ומדע קיימות עוד אלפי נישות שונות, וישנם מדענים רבים שאינם מבינים כיצד לתקשר זה עם זה. חכמת הקבלה נועדה לאחד את כל המדעים, לתת להם בסיס משותף ולהעלות את הכל אל התכלית היחידה, אל הידע האחד והיחיד. זה כל ייחודה. בסופו של דבר האדם יתייחס אל העולם שבו הוא קיים כאל דבר אחד ויחיד, גלובלי ואינטגרלי. כבר עכשיו עלינו להשתוקק להגיע אל ההכרה הזאת.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 2.2.2011

 

כשמדען חוקר את הטבע, הוא לוקח חומר מסוים, מבצע עליו פעולות שונות כגון חימום או קירור ומודד את תגובת החומר לשינויים שביצע. הוא מתבונן בו מלמעלה, כביכול. בני האדם יכולים לבצע פעולות כאלה כלפי הדרגות הנמוכות מהם בטבע, כלפי הדומם, הצומח והחי, אבל לא על עצמם.

איננו יכולים באמת לעלות מעל עצמנו ולחקור את עצמנו מלמעלה. כדי ללמוד מיהו האדם, עלינו להתבונן בו מהדרגה שמעל האדם. לכן הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה שחוקרות את הבעיות הפנימיות של האדם, את הרצונות והמחשבות שלו, אינן מדע כמדעי הטבע. כמה שלא נתקדם בתחומים אלה, הדברים יישארו סתומים. אמנם נדע קצת יותר, אבל לא נוכל באמת לחדור לעמקי הלב והמוח. הכניסה לעומקים האלה וההבנה שלהם אינן אפשריות ללא החכמה הפנימית, חכמת הקבלה.

הקבלה עוסקת בפנימיות האדם, היא מתבוננת בחומר שממנו אנחנו בנויים ומגלה לנו כיצד אנחנו מופעלים, מגיבים ופועלים. הקבלה מאפשרת לנו להכיר את הכוחות שמפעילים אותנו, לעלות לרמה שלהם ומשם לחקור את עצמנו.

הרב מיכאל לייטמן, "קבלה, מדע ומשמעות החיים"

 

משימה מס' 2:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן ומתוך הספר "אור בקצה המנהרה" וענה על השאלה:

כשאנחנו מתבוננים במציאות הסובבת אותנו, ניתן להבחין בסתירה ביחס הטבע אלינו בשלבים שונים של ההתפתחות. מצד אחד אנחנו רואים יחס טוב וטיפוח, במיוחד בילדות כשאנחנו נמצאים תחת השגחתם של ההורים והסביבה. מצד השני, ככל שאנחנו מתבגרים, היחס הטוב הזה מצידו של הטבע נעלם. ברגע שאנחנו הופכים להיות עצמאים, מתחיל מאבק בלתי פוסק של הישרדות. אותו טבע שקודם לכן פעל לטובתו של האדם, מפנה אליו את צידו הקשוח.

כדי להסביר את הסתירה הזאת פותחו מספר תיאוריות באשר להתנהלות של העולם:

הראשונה: הטבע עיוור. הבורא שברא את העולם הוא חסר רגשות וחסר שכל, אחרת הוא לא היה נותן לאנשים לסבול כך. חוקי הטבע הנוקשים מנהלים את הכל, לאדם אין מישהו לכעוס עליו או להתפלל לו.

השנייה: שני שליטים. שני כוחות מנהלים את העולם, הטוב והרע. במילים אחרות, קיימים שני אלים, החכם והקשוח.

השלישית: ריבוי אלוקות. מכיוון שנצפות בטבע תופעות רבות, לכל אחת מהן יש בורא משלה: בורא הירח, השמש, הרוח וכדומה.

הרביעית: סוף לטיפוח. הבורא הוא חכם וכל יכול, ומגובה גדולתו העולם נראה לו כגרגיר של חול שלא ראוי לתשומת ליבו. זו הסיבה לכאוס ולאי סדר בחיים שלנו.

התיאוריות הללו נובעות מחוסר הבנה של חוקי הטבע. הניסיונות מצד האנושות לצמצם את הפער בין הטוב לרע לא צלחו, הייסורים והסבל רק מתגברים. חוק הטבע העיקרי הוא ההשפעה לחברה, לזולת. עד שלא נתחיל לקיים את הכלל הזה במלואו, הטבע לא יפסיק להעניש אותנו. לחוקי הטבע יש מטרה והיא לכוון אותנו לתיקון, לקשר הנכון בינינו ולקשר הנכון עם הטבע המתבסס על עקרונות של אהבה והשפעה.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 21.11.2010

 

בהתחלה הטבע, שהוא טוב ומטיב, עוטף את האדם בסביבה, ואז העטיפה הזאת מתרחקת לאט לאט מהאדם. ממצב שבו נבנים עבורו בהתחלה הרחם והעריסה, אחר כך חדר משלו, ואז גן ילדים ובית ספר, עד למצב שבו נפתחת לו הדלת לעולם הרחב, ואז מתחילים המאבקים והמכות. מדוע?

השגחה היא חוק הטבע, שדוחף את כל חלקי הטבע למטרה "הנקובה מראש", שהיא "גילוי האלוקות לאדם בעולם הזה". החוק הזה נקרא חוק ההשגחה, והוא פועל על כל פרט.

ולכן שואל בעל הסולם במאמר "השלום", למה היחס של הטבע מתחלק בצורה כזאת, מה הסיבה לכך, והאם יש סיבה לכך, שהאדם מתחיל ממשהו קטן, ואז נולד, וככל שהוא גדל, הוא סובל יותר ויותר. כלומר, השאלה היא, מה הסיבה להתפתחות כזאת, ולשינוי היחס של הטבע לילדים ולבוגרים. ומה האדם אמור ללמוד מכך, האם יש בכך סיבתיות כלשהי.

בעל הסולם מסביר שיש סיבתיות, ויותר מכך, שאם חוקרים את ההבדלים ביחס הטבע לאדם, מבינים מה המטרה הכללית והתהליך הכללי, שכולנו אמורים לעבור. לכן הנקודה הזאת חשובה מאוד. ומהנקודה הפשוטה הזאת, בעל הסולם מתחיל את המחקר שלו.

אם ההשגחה לא הייתה משתנה כלפי האדם, מילדותו לבגרותו, האדם לא היה חושב על משהו שמעל החיים שלו, והיה שרוי בטוב כביכול ולא יותר מכך. אלא הניגודיות הזאת מסמנת לאדם על המקור, שמתייחס אליו שונה.

הרב מיכאל לייטמן, "אור בקצה המנהרה"

 

משימה מס' 3:

קרא את הקטע הבא מתוך הספר "מגדל בבל - הקומה האחרונה" וענה על השאלות הבאות:

במבט ראשון נראה הטבע כזירה אגואיסטית שבה מתמודדים ונאבקים הפרטים זה עם זה והחזק שורד, ומכאן נולד הצורך של חוקרים לפתח תאוריות שונות המסבירות מהו המניע הישיר או העקיף של הפרט לפעולה אלטרואיסטית. אולם התבוננות ביתר עמקות ובראייה כוללת מראה שכל המאבקים וההתמודדויות פועלים דווקא לקיום איזון בטבע ולתמיכה קיומית הדדית, ליתר בריאות ולהתפתחות מוצלחת יותר של הטבע בכללו.

דוגמה למעגל האיזון בטבע ניתן היה לראות בתחילת שנות התשעים, כאשר החליטה ממשלת צפון קוריאה להיפטר מחתולי הרחוב אשר היוו מטרד. שבועות אחדים לאחר הכחדת מרבית החתולים חלה עלייה במספר העכברים, העכברושים והנחשים, עד כדי מצב שהצריך יבוא חתולים מהמדינות השכנות.

דוגמה מובהקת נוספת מספקים לנו הזאבים. אנו רגילים להתייחס לזאבים כאל חיה מזיקה ואכזרית, אך כשהחלו הזאבים להיכחד התבררה תרומתם הרבה לאיזון אוכלוסיות האיילים, חזירי הבר ומכרסמים שונים. מתברר, שבניגוד לבני האדם המעדיפים לצוד את החיות הבריאות ביותר, הזאבים צדים דווקא את החיות החולות והחלשות. בכך הטורפים תורמים לבריאותם של בעלי החיים האחרים בשטח.

וכך, ככל שהמחקר המדעי מתקדם, הוא מגלה עד כמה כל חלקי הטבע מקושרים זה לזה כחלקי מערכת אחת כוללת. אמנם, כשאנו מקישים מן העולם הרגשי שלנו כלפי הטבע, אנו סוברים שבטבע יש אכזריות, אך למעשה טריפה של יצור אחד על ידי האחר היא פעולה המבטיחה את המשך ההרמוניה והבריאות במערכת הכוללת של הטבע. אין היא שונה מכך שגם בגופנו מתים מיליארדי תאים בכל רגע ומיליארדי תאים מתחדשים, ודווקא בזה תלוי המשך החיים.

בכל גוף חי רב-תאי בולטת תופעה מעניינת: אם נתבונן בכל תא כשלעצמו, כיחידה בפני עצמה, נראה שהוא מתפקד כאגואיסט ו"חושב" על עצמו בלבד. אולם כאשר נביט בו כחלק ממערכת, כתא בגוף, נראה כי לעצמו הוא מקבל רק את המינימום הנחוץ לקיומו וכל יתר פעילותו מכוונת כלפי הגוף. הוא מתנהג כאלטרואיסט, "חושב" רק על טובת הגוף כולו ומתפקד בהתאם לכך.

בין כל התאים בגוף חייבת להתקיים הרמוניה מלאה. בגרעין של כל תא בגוף טבוע מידע גנטי זהה; כל תא בגוף חייב להיות מודע לכללות הגוף, לדעת למה הוא זקוק ומה הוא יכול לעשות בעבורו. אלמלא כן, אין הגוף יכול להתקיים. קיומו של תא בגוף מותנה ב"התחשבות" בכללות הגוף. כל פעולותיו של התא - תחילתה והפסקתה של חלוקת התא, רכישת התמקצעות, תנועה לכיוון נקודה מוגדרת של הגוף - כל אלה מתרחשות על פי צורכי הגוף.

החיבור יוצר חיים בדרגה חדשה - אף שבכל תא מתאי גופנו יש אותה אינפורמציה גנטית בדיוק, כל תא מפעיל חלק שונה מאותו מידע תורשתי כללי, על פי מקומו בגוף ותפקידו.

בשלבים הראשונים של ההתפתחות העוברית כל התאים זהים, אך במהלך הזמן הם עוברים תהליך של התמיינות, ובו כל תא רוכש תכונות של סוג תא מסוים. לכל תא יש "שכל" משלו, אך החיבור האלטרואיסטי ביניהם מאפשר את יצירתו של יצור חדש, גוף שלם; שכלו של הגוף שייך לדרגה גבוהה יותר ואינו נמצא בתא זה או אחר אלא בחיבור ביניהם.

תא אגואיסטי הוא תא סרטני - התאים הבריאים בגוף מתפקדים תחת מגוון רחב של חוקים והגבלות, אך לעומתם התאים הסרטניים אינם מתייחסים כלל להגבלות אלה.

סרטן פירושו מצב שבו הגוף מתכלה על ידי תאיו אשר החלו בתהליך של התרבות עצמית בלתי מפוקחת. בתהליך התרבותו התא הסרטני מתחלק ללא הרף. הוא אינו מתחשב בסביבתו ואף אינו מגיב לפקודות הגוף. התאים הסרטניים הורסים את סביבתם, ובכך מפנים מרחב לצמיחתם. הם ממריצים את כלי הדם הסמוכים להם לנבוט אל תוך עומק הגידול הממאיר כדי להזין אותו, וכך משעבדים את עבודת הגוף כולו לטובת עצמם.

התאים הסרטניים מביאים למות הגוף על ידי פעילותם האגואיסטית. הם פועלים כך אף שהדבר אינו מביא להם תועלת כלשהי, שכן ההיפך הוא הנכון - מות הגוף הוא גם מות "רוצחיו". כל העורמה שנוקטים התאים הסרטניים בהליך השתלטותם על הגוף מובילה אותם אך ורק אל הכחדת עצמם. וכך, כאשר האגואיזם מטפח את עצמו, הוא מוביל את הכל למוות, כולל אותו עצמו. התנהגות אגואיסטית ו"אי התחשבות" בכללות הגוף מוליכים היישר אל האבדון.

חיי הפרט מול חיי הכלל - תא בגוף "מוותר" על המשך חייו לטובת חיי הגוף במקרה הצורך. בעת התרחשות שיבושים גנטיים בתא מסוים העלולים להפוך אותו לתא סרטני, מפעיל התא מנגנון המביא לסיום חייו. החשש שהוא יהפוך לתא סרטני ויהווה סכנה לגוף כולו גורם לתא לוותר על חייו לטובת חיי הגוף.

הכל בטבע נע לעבר איחוד - האבולוציה של הטבע מוכיחה כי תהליך הפיכת העולם לכפר גלובלי קטן אינו מקרי אלא שלב טבעי בהתפתחות הציוויליזציה לכיוון של הרמוניה כוללת. בסוף התהליך תיווצר מערכת אחת מאוזנת שכל חלקיה קשורים זה לזה ביחסי הדדיות ושיתוף פעולה, כך גורסת הביולוגית ד"ר אליזבט סאטוריס.

בהרצאה שנשאה בנובמבר 2005 הסבירה סאטוריס, כי כל תהליך של אבולוציה כולל שלבים של אינדיבידואליזציה, של קונפליקטים ושל תחרות, ובסופו של דבר מתאגדים הפרטים למערכת אחת הרמונית.

לדבריה, תהליך התפתחות החיים על פני כדור הארץ מוכיח זאת. לפני מיליארדי שנים אכלסו את כדור הארץ בקטריות. הבקטריות התרבו והחלה תחרות על משאבי הטבע, כמו מזון ושטחי מחיה. בעקבות התחרות נוצרה ישות חדשה המותאמת יותר לתנאי הסביבה, מושבת בקטריות, שהיא למעשה קהילה אחת של בקטריות המתפקדות כגוף אחד. בדיוק על פי אותם שלבים התפתחו יצורים חד-תאיים ליצורים רב-תאיים עד ליצירת גופים חיים מורכבים של צמחים, של בעלי חיים ושל בני אדם.

לכל פרט כשלעצמו יש אינטרס אישי. מהות האבולוציה היא בכך שפרטים בעלי אינטרס אישי מתחברים לגוף אחד ופועלים למען האינטרס הכולל שלו. סאטוריס רואה את התהליך שעוברת האנושות כיום כשלב הכרחי בדרך להתהוותה של משפחה אנושית אחת, קהילה שתספק את האינטרסים של כולנו אם רק נתפקד כחלקים בריאים בתוכה.

התבוננות מעמיקה ביסודות הטבע מראה אפוא כי האלטרואיזם הוא היסוד לקיום חיים. כל גוף חי וכל מערכת מורכבים ממכלול של תאים או חלקים הפועלים בצוותא, משלימים זה את זה בנתינה ובעזרה הדדית, מוותרים זה לזה וחיים על פי העיקרון האלטרואיסטי "אחד בשביל כולם". ככל שאנו חוקרים את הטבע, אנו מגלים עוד ועוד דוגמאות לכך שכל חלקיו קשורים זה לזה בהדדיות וכי החוק הכולל הפועל בטבע הוא חיבור בין חלקים אגואיסטיים באופן אלטרואיסטי, או בקצרה "חוק האלטרואיזם".

כוח הטבע עיצב את החיים כך שכל תא חייב להיות אלטרואיסט כלפי האחרים כדי לבנות גוף חי. הוא יצר חוקיות שעל פיה הדבק המחזיק יחד את התאים והאיברים כגוף חי הוא היחס האלטרואיסטי שביניהם. מכאן עולה כי הכוח שיוצר ומקיים את החיים בטבע הוא כוח אלטרואיסטי, כוח של אהבה ונתינה. מטרתו היא ליצור חיים המבוססים על קיום חוק האלטרואיזם, קיום הרמוני ומאוזן בין כל חלקיו.

הרב מיכאל לייטמן, "מגדל בבל - הקומה האחרונה"

 

משימה מס' 4:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן ומתוך הספר "אור בקצה המנהרה" וענה על השאלות:

העולם מגלה שהוא קשור מבפנים, ובעניין הקשר הזה בני אדם אינם חופשיים לפעול כרצונם. לא יעזור לאנשים לבודד את עצמם, גם אם הם רוצים בקשר הזה, כי הם בכל זאת יגלו שכולם קשורים זה עם זה.

למשל, מנהיגי רוסיה חזרו והכריזו, שאין הם צריכים אף אחד בגלל הנפט שיש להם, ושהם יכולים לשלוט באחרים על ידי כך שיסגרו את צינור הנפט. ולמעשה, כשבאמריקה קרס הבנק להשקעות "ליהמן ברדרס", ברוסיה התחילו לדאוג. ובכל העולם נעשה שינוי גדול, כי התגלה הקשר ההדדי בין כולם. וכשהקשר הזה מתגלה, מתוך הנשמות, הוא מושך את האנושות בלי אפשרות להתנתק ממנו. כך עכשיו, דרך המערכת הבנקאית, האנושות כבר מגלה את הקשר הזה, והיא תמשיך לגלות אותו דרך תופעות אחרות שיתרחשו בעתיד. והפתרון היחיד הוא לפעול לפי העיקרון של חוק ה"השפעה" אין פתרון אחר.

ולא יעזרו לאנשים פתרונות כמו למכור בנק או לקנות בנק. עכשיו הם אמנם פועלים כך כדי להבריא את המצב, אבל בעקבות כך תגיע מכה גדולה יותר, ואחר כך מכה נוספת גדולה עוד יותר. המכות האלה אמורות להגיע כדי שנבין שלא רק אמריקה, אירופה, רוסיה, סין או ארץ אחרת קשורות יחד, אלא עד שלפרט האחרון, גם באפריקה וגם במקומות מרוחקים ביותר, תהיה הרגשת התלות שלו בשינויים האלה.

עד שכולם יבינו, שהם קשורים זה לזה, אפשר לנענע אותם רק על ידי צרות. כי בני אדם נמצאים במערכת מקולקלת, שבה הם לא פועלים בהרמוניה זה עם זה. והמצב הזה, של העדר הרמוניה בין האנשים, הוא אמור להתגלות.

והוא כבר מתחיל להתגלות במשבר העולמי, ובהמשך אפשר יהיה לראות באיזה קצב מהיר הוא מתגלה.

הרב מיכאל לייטמן, "אור בקצה המנהרה"

 

שאלה: מעניין אותי לדעת מהו השורש הרוחני של הגלובליזציה. מצד אחד נראה כאילו היא תורמת לעולם, אך מהצד השני נראה כאילו היא מנציחה את דיכוי החלשים על ידי בעלי הכוח.

תשובה: את צודקת, אבל כך זה נראה מפני שהגלובליזציה של היום נשענת על היותנו אגואיסטים גדולים. מצד אחד, מתגלה לנו יותר ויותר עד כמה אנו תלויים זה בזה במערכת הכללית, מהצד השני האגו הגדול גורם לאנשים לשנוא זה את זה.

המצב של העולם כיום דומה למה שקורה לפעמים במשפחה, בני זוג נמצאים יחד בדירה אחת קטנה, לא סובלים זה את זה, אך התנאים החיצוניים מחייבים אותם בכל זאת לחלוק אחד עם השני את המגורים שלהם.

חכמת הקבלה היא מדע המסביר לנו כיצד לקיים גלובליזציה נכונה, שתהיה מושתתת על איזון. לשם כך עלינו להכיר את "חוק השתוות הצורה", חוק האיזון. כשנכיר את חוק האיזון ונשאף להתקיים על פיו, תשרור בינינו אהבה. כתוצאה מכך התלות ההדדית לא תגרום לאף אחד מבני האדם משהו רע. להיפך. כולנו נרגיש ביטחון, שגשוג, ערבות הדדית, רוגע ושלווה.

אז מה בעצם חסר לנו? לגלות את הכוח הכללי של הטבע, שהוא כוח של אהבה ונתינה, שיכול למשוך אותנו מתוך האגו ולחבר את כולנו בצורה מאוזנת והרמונית.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 1.4.2008

 

אנחנו לא תופסים את העולם כ"עגול", עדיין נדמה לנו, שהוא ישר ושבעזרת האגואיזם אנחנו יכולים להצליח בו. ובינתיים העולם כבר "שינה תוכנית": עכשיו ניתן להצליח רק בדרך של איחוד. זה כבר אלגוריתם אחר לחלוטין, ואילו אנחנו כמו תמיד "לא מבינים".

אלפי שנים האדם השׂיג הצלחה בהתאם לגודל האגואיזם שלו, אבל בחמישים השנים האחרונות המגמה הזאת מסתיימת. אנחנו מתקדמים לעבר עולם אינטגרלי, שבו מי שמחובר יותר עם האחרים, הוא זה שמפיק את התועלת המרבית. אנחנו רואים, שככל שהאדם קושר יותר קשרים, כך הוא מצליח יותר. בני האדם מרגישים את זה באופן אינסטינקטיבי ונמשכים להחלטות אינטגרליות.

אולם אנחנו עדיין לא מבינים, שההצלה מהצרות דורשת שנהיה מחוברים הדדית גם ברמה האנושית, מעל המערכת הבנקאית, מעל התעשיה העולמית ושאר המנגנונים הגלובליים. המצב הזה החל לאחר מלחמת העולם השנייה, כשנוסדו האומות המאוחדות, אונסק"ו ושאר הארגונים הבינלאומיים. אולם גם הם ממשיכים לפעול בשיטות אגואיסטיות, במקום לקבל גישה שלמה וכוללת.

אם כולם חשובים, אם כל המדינות דורשות יחס שווה, למה לחלק מהמדינות יש זכות ווטו על כל החלטה ולאחרות אין? הגודל של המדינה לא אמור לתת לה עליונות. במערכת "עגולה" דווקא הגדולים צריכים לוותר יותר, אחרת הם דואגים רק לעצמם.

הגישה האגואיסטית שלנו מעוותת לגמרי, ועם זאת אנחנו כבר מרגישים, שהעולם הופך להיות באמת "עגול", אינטגרלי ומחובר הדדית.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 11.5.2011

 

שיעור מס' 2 - מאהבת הבריות לאהבת ה'

משימה מס' 1:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הספרים "הדור האחרון" ו"טעם של אור" וענה על השאלות הבאות:

הבורא יצר את האדם, וכדי שיוכל האדם להיות עצמאי ולהידמות לבורא מתוך נקודת הבחירה החופשית, עליו להתנתק מן הבורא. רק בתוך ההסתר יכול האדם לבנות מערכת יחסים של שני שותפים בינו לבין הבורא. מערכת יחסים כזו לא תהיה מושפעת מן הקשר בורא-נברא. ההסתר כולל שתי רמות:

הסתר הטוב, דהיינו הרגשת סבל.

הסתר המקור להרגשה זו, דהיינו הסתר הבורא כמחולל הסבל.

בגלל ההסתר האדם סובל, אינו יודע מהו המקור לסבל, במה הוא תלוי וכיצד ניתן להפסיקו. מתוך ההסתר על האדם להתעלות מעל הרגשת הטוב והרע ולהשתוקק להידמות לבורא. זו הדרך היחידה לפתור את בעיית העצמאות. רק אז יתחיל האדם לראות כי כל המצבים והייסורים הנוראים שעבר בכל גלגוליו הופכים למעין כלי קבלה גדול, אשר מעליו יכולה להיבנות מערכת יחסים נכונה בינו לבין הבורא.

אמנם הבורא נסתר, אך הוא בנה לאדם את החברה. החברה אמורה לשמש לאדם כמעבדה לביצוע ניסיונות בבניית קשר ויחס נכון לתכונת ההשפעה. על האדם להתייחס לחברה כפי שהיה רוצה להתייחס אל הבורא הנסתר ממנו.

כאמור, אילו היה הבורא מגולה, לעולם לא היה האדם מסוגל לצאת מתוך הרצון לקבל. מערכת היחסים עם החברה מאפשרת את היציאה מגבולות הרצון לקבל משום שהחברה אינה מסוגלת למלא את הרצון לקבל של האדם. אם כן, האדם מבצע עבודה כלפי החברה ומקבל שכר מן הבורא. מכיוון שהתשלום מגיע ממקור אחר, יכול האדם להגיע בהדרגה להשפעה כלפי החברה.

הרב מיכאל לייטמן, "הדור האחרון"

 

בימינו יותר ויותר אנשים שוקעים בדיכאון וייאוש, בורחים לסמים, לאלכוהול, לתרופות הרגעה וכדומה. מדובר בתופעה עולמית חסרת תקדים. מדוע זה כך? בגלל חוסר סיפוק.

ממה נובע חוסר הסיפוק? מהעובדה שהרצון ליהנות שלנו כל הזמן גדל ודורש יותר ויותר מילויים - אנחנו לא מסוגלים לספק לו אותם והוא נותר ריק. הריקנות הזו מורגשת בנו בפנים ממש כמו רעב פיזי. חוסר הסיפוק הוא הוא החושך של המאה ה-.21

חכמת הקבלה מציעה פיתרון לחוסר האונים הזה. היא מסבירה שאין דרך למלא את הרצון ליהנות בצורה ישירה. הפיתרון הוא לעלות לרמה אחרת של מילוי, שנהנה ממילוי שתמיד יימצא ברשותנו - הנאה מאהבה והשפעה.

וכאן יש דבר והיפוכו: דווקא כשאני מגיע לאהבת הזולת, אני הופך להיות חופשי. מדוע? כי תמיד אני יכול לאהוב את האחרים ולהשפיע להם. אף אחד לא מגביל אותי בזה. במצב כזה אני יכול כל הזמן ליהנות מהפעולות שלי.

בנקודה זו עולה מיד שאלה: נניח שבאמת ארצה לאהוב את האחרים ולתת להם, האם יהיה לי מה לתת? הרי אני בקושי מספק לעצמי את מה שאני צריך כדי לחיות...

ובכן, חכמי הקבלה, אנשים שעברו כבר את תהליך היציאה מאהבה עצמית לאהבת הזולת, אומרים שברגע שאני מתחיל לדאוג לאהבה ולהשפעה לזולת, אני מתחיל להתמלא בשפע העליון, באור הבורא, ואז אני יכול להעביר לאחרים בלי שום הגבלה.

במצב הרוחני הזה, התענוג ממלא אותי, מפני שאני רוצה על ידו למלא את האחרים. אני שרוי בטוב ממש, ללא שום הגבלה, וכל הדאגה שלי נתונה להשפעה לאחרים. הפעולה שלי הופכת להיות כמו פעולת הבורא. אני נעשה שותף שלו בפעולה, בבריאה, ונהנה כמוהו משלמות ונצחיות, מההרגשה העליונה ביותר שיכולה להיות במציאות.

מכאן אפשר כבר להתחיל להבין ש"ואהבת לרעך כמוך - כלל גדול בתורה" [1] זה לא סתם סיסמה יפה שמדברת על להיות ילדים טובים, אלא אמצעי, מנוף, קרש קפיצה שעל ידו אני קופץ לדרגת הבורא.

הרב מיכאל לייטמן, "טעם של אור"

 

כל תא בגופנו קיים רק כדי לספק חיים לכל הגוף. אף תא ואף איבר בגוף לא חושב על עצמו. כל אחד מאיברי הגוף פועל רק כדי לספק את צורכי הגוף ובזכות זה הגוף חי.

אם נתקשר בינינו כמו תאים בגוף מתוך מודעות והכרה, נתחיל להרגיש את חיי "הגוף הכללי" שבו כולנו חלקים. מערכת הקשרים שנבנה אז בינינו תיקרא "הנשמה הכללית" ובה נרגיש את החיים הרוחניים.

כמו שהמדענים חוקרים את העולם שלנו, המקובלים עוסקים בחקר העולם העליון וגילויו, הם מגלים את העולם הרוחני. לדבריהם, "עולם רוחני" פירושו שכולנו מחוברים זה לזה, לא בגופים שלנו, אלא בחלק הפנימי.

מאותו חלק פנימי שמחבר בינינו בעולם הרוחני, יש בנו עתה ניצוץ קטן שמושך אותנו בחזרה לרוחניות, ניצוץ שרוצה משהו גבוה יותר מאשר העולם הזה. הניצוץ הזה נמצא עמוק בתוכנו ונקרא "הנקודה שבלב".

בינתיים, הניצוץ עטוף בלב אגואיסטי, ולכן אנחנו לא מרגישים שהוא רוצה להתחבר לאחרים. אבל אם היינו מתקנים את האגו שבנו ומתחילים להרגיש את העולם הרוחני, היינו מגלים שעלייה במדרגות הרוחניות פירושה עלייה בעוצמת החיבור הפנימי בינינו. החיבור הזה יוצר כלי משותף, שבתוכו מורגש אור גדול יותר ויותר.

הרב מיכאל לייטמן, "טעם של אור"

 

משימה מס' 2:

קרא את הקטע הבא מתוך הספר "פותחים את הזוהר" ומנה לפחות שלוש סיבות מדוע הכרחי ללמוד את חכמת הקבלה במסגרת קבוצה.

אחד האמצעים ההכרחיים להתפתחות רוחנית היא הקבוצה.

כדי שנהיה מוכנים להתפתחות הרוחנית, הבורא מעורר בנו שתי תחושות; הראשונה היא ריקנות כלפי העולם הזה, והשנייה היא משיכה להשיג את מקור החיים - התעוררות "הנקודה שבלב".

הנקודה שבלב מחברת אותנו אל המקום שבו אנחנו יכולים להזין ולמלא אותה - אל הקבוצה. ובאמת ניתן לראות שאנשים שמתעוררת בהם הנקודה שבלב, נמשכים זה לזה בצורה טבעית. כך קורה תמיד בחברה האנושית, אנשים בעלי רצונות דומים מתקרבים זה לזה ומתקבצים יחד.

הקבוצה מאפשרת את ההתחברות האמיתית לזולת, על פי העקרונות החדשים של אהבה ונתינה במקום שנאה ופירוד. לכן העבודה בקבוצה היא אמצעי הכרחי כדי להגיע לגילוי הבורא. היא מאפשרת לאדם למדוד בצורה אמיתית את היחס שלו לזולת, ומונעת ממנו לשגות בדמיונות שווא באשר לרוחניות ולקשר האישי שלו עם הבורא. והרי הבורא הוא תכונת האהבה והנתינה השורה בקשר המתוקן שבינינו.

קבוצות כאלו קמו לאורך כל ההיסטוריה. בשינוי היחס בין האנשים בקבוצה ליחס של חיבור ואהבה הדדית, הם יצרו את התנאים הדרושים להרגשת המציאות האמיתית. מתוך הניסיון הרב שהם צברו, הם כתבו על העולם שנפתח בפניהם. הספרים שהם הותירו אחריהם מאפשרים לנו להגיע בדרך הקצרה והמועילה ביותר אל החיים החדשים.

קבוצה כזו נקראת "קבוצת מקובלים" ומטרתם אחת - להתחבר ביניהם ברוח הכתוב בתורה, "כאיש אחד, בלב אחד", "כל ישראל חברים", "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך", "ואהבת לרעך כמוך" וכדומה.

תיקון היחסים בקבוצה, מאהבה עצמית לאהבת הזולת, יכול להיות אך ורק על ידי אותו כוח עליון שברא את האגואיזם שלנו. רק הוא יכול להפוך את היצר הרע ליצר טוב.

גם עכשיו אנחנו נמצאים במציאות המתוקנת והנכונה - בקשר הדוק בינינו כחלקי גוף אחד, באהבה הדדית, מחוברים לכוח העליון שברא אותנו, מלאים בכל טוב, אלא שעדיין לא התעוררנו להכרה במצב הזה. את ההתעוררות הזו, את הכוח המחייה הזה, את האור המחזיר למוטב, אפשר להשיג כאשר מתקבצים יחד.

בקבוצה קוראים יחד בספרי הקבלה. ספרים אלו מדברים על המצב המחובר שלנו, ומשום כך קריאה משותפת בהם מתוך כוונה להגיע לאיחוד ולאהבה, מעוררת את האור המחזיר למוטב. בהדרגה מתחילים להתעלות מעל הרגשות האגואיסטיים הטבעיים שלנו, מתחילים להרגיש שנמצא בינינו אותו קשר של אהבה, ובתוכו אנחנו מרגישים את הבורא. זוהי הדרך להגיע למימוש מהותה של חכמת הקבלה, גילוי הבורא לנברא.

בדורנו כל האנושות צריכה להפוך לקבוצה אחת גדולה ולתקן את עצמה. לכן הרב ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש), בנו וממשיך דרכו של בעל הסולם, כתב עשרות מאמרים על העבודה בקבוצה. הוא נתן לעולם את תורת החיבור עם הדרכה מפורטת לגבי כל המצבים שמתקיימים במערכת היחסים בתוך הקבוצה. על פי כתביו אנחנו לומדים ומתפתחים רוחנית.

אי אפשר להתקדם רוחנית ללא קבוצה. הטכנולוגיה המתקדמת שקיימת היום מאפשרת לנו להעביר את שיטת התיקון דרך הטלוויזיה והאינטרנט לכל מקום בעולם. שיעורים בחכמת הקבלה, על "ספר הזוהר", מאמרי הרב"ש ועוד, משודרים מדי יום בשידור חי בערוץ "קבלה לעם" (ערוץ 66 ב-HOT וב-yes, www.kab.co.il) ובאמצעותם מצטרפים רבבות אנשים לקבוצת הלומדים. חלקם מתקבצים במרכזי לימוד של "קבלה לעם" בארץ ובחו"ל, וחלקם מתחברים לקבוצה באופן וירטואלי.

מגוון אפשרויות של חיבור לקבוצה פתוחות היום בפני כל אדם שמעוניין להתפתח רוחנית, ואפילו המרחק הפיזי בין אנשים בכל קצוות העולם לא מהווה עוד מכשול. אנחנו מדברים על יצירת קשר פנימי בינינו, ומסתבר שאפשר להתחבר לאחרים נהדר גם דרך כלי התקשורת, כי לא הגופים הם שצריכים להתחבר אלא הלבבות...

בקבוצה הגדולה הזו, המשתרעת על פני כל רחבי תבל, האנשים אמנם שונים מאוד מבחינה חיצונית, אך דומים מאוד מבחינה פנימית. כולם רוצים להרגיש שהם חלק מעולם אחד של אהבה, ביטחון ושגשוג, ולהבטיח חיים טובים לילדיהם - ולכן הם מתחברים.

בסופו של דבר חכמת הקבלה תהפוך לשיטת חינוך עולמית ותציע לאנושות כולה דרך להינצל מכל הרע. ישראל תהווה נקודה מרכזית, וממנה תצא שיטת החיבור לעולם. כך נממש את ייעודנו ונפיץ לעולם את האור - את הקשר החדש שיחבר בין בני האדם, קשר של ערבות הדדית, נתינה ואהבה.

הרב מיכאל לייטמן, "פותחים את הזוהר"

 

משימה מס' 3:

קרא את הקטעים הבאים מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן ומתוך הספר "טעם של אור" ענה על השאלות הבאות.

כאשר מתעמקים בהבנת התפיסה של הדתות והשיטות השונות שפותחו במהלך ההיסטוריה האנושית, מגלים שהן מבוססות על הקטנת האגו. האדם צריך כמה שיותר "להרגיע" את עצמו, להיות נוח לבריות, לקבל הכל בהכנעה, וכיוצא בזה.

חכמת הקבלה, לעומת זאת, אומרת בדיוק את ההיפך: לא להרוס את האגו. במשך כל ההיסטוריה פיתחנו אותו, אז מה פתאום שעכשיו נהרוס אותו? אני רוצה לנצל את כל העולם, לנצח את כולם, להיות הכי חכם, הכי מוצלח, לנפח את עצמי בכל מיני תאוות, בכל מיני מילויים. יופי. על זה בדיוק נאמר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". [2]

אם אנחנו הורסים את האגו, אז אין לנו מה לתקן, כי אנחנו כבר לא "אנחנו", כאילו נעלמנו. כל ההתעלות הרוחנית היא רק על פני השנאה, וזה מה שמסמל "הר סיני" - את כל הרהורי השנאה שבנו. ככל שנגלה את השנאה ואת האגו שטמונים בתוכנו ונלמד להשתמש בהם נכון, ההתעלות שלנו תהיה גבוהה יותר. אבל ההתעלות הזו תלויה בכך שנראה באגו שלנו כוח שבא לעזור, "עזר כנגדו".

לסיכום, העבודה האמיתית היא להשתמש בכל מה שנברא, בכל עוצמת האגו. לא לחינם נברא האדם כיצור האגואיסטי ביותר בטבע, ולא במקרה עם ישראל הוא העם בעל האגו המפותח ביותר. זכינו לקבל ראשונים את חכמת הקבלה, את שיטת התיקון, כי יש לנו מה לתקן...

הרב מיכאל לייטמן, "טעם של אור"

 

המוסר מתייחס לדחפים שמתעוררים באדם כמו קנאה, שנאה, זעם, רצון לגנוב או לרמות וכולי כאל כוחות רעים שפועלים באדם, מעין "שדים ורוחות", שעליו לדכא ולבער מקרבו. לעומת זאת, חכמת הקבלה מסבירה שגם דחפים כאלה, כמו כל דבר אחר שקיים, מגיעים מהבורא [3] במטרה ללמד את האדם מהו טבעו האמיתי, האגואיזם.

בעל הסולם כותב: "אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים", [4] היינו, הוא שמח לראות את גילוי התכונות האגואיסטיות באדם, משום שזה מצביע על הכנתו לתיקון. ואילו על פי תורות המוסר, יש לדכא את כל התכונות השליליות! הופכיות זו נובעת מכך שהמוסר מיוסד על היחסים האנושיים בעולם שלנו, בעוד שהקבלה מדברת על התפתחות האגואיזם ותיקונו עד להשגת דרגתו של הבורא.

לפיכך, על פי המוסר, אדם טוב יותר - הוא מי שלא מתגלה בו האגואיזם. המוסר מעריך אנשים קטנים, תמימים, מכבד "צדיקים" פנאטיים, כנועים, לא מפותחים. והקבלה - להיפך. הקבלה מפתחת את האדם, אינה חוששת לעורר בו את השאלות הכואבות ביותר, ולהשיב עליהן.

לא תשובות מוסריות-דתיות המשכנעות את האדם להיות טוב יותר באמצעות פסיכולוגיה, פיתוי על ידי פרסים בדמות חיים שלווים בעולם הזה ובעולם הבא. לא. הקבלה אומרת כי אם לא תשיג את העולם העליון במהלך חייך כאן - תחזור שוב, כאילו לא היית בעולם הזה. חיית לשווא, אפילו שבעיני העולם נחשבת לצדיק גדול.

"ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בעל פה, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד פעם בעולם הזה". [5]

מדוע? משום שמטרת המוסר היא שהאדם ייראה טוב בעיני החברה, ומטרת הקבלה - שהאדם ייראה טוב בעיני הבורא.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 2.6.2008

 

שאלה: אם שיטת המוסר ושיטת הקבלה הפוכות זו לזו, למה הרמח"ל, שכתב הרבה ספרי קבלה, כתב גם את "מסילת ישרים", שהוא אחד מספרי המוסר היותר ידועים שלו?

תשובה: הרמח"ל היה אחד המקובלים הגדולים בכל הדורות וכתב רק על חכמת הקבלה. לכן גירשו אותו והטילו עליו חרם. אם לא הגר"א, היו הורגים אותו! וכשהגר"א אמר שהרמח"ל גדול, מיד התחלף הזעם כלפיו בחסד!

הספרים של הרמח"ל לא עוסקים במוסר. עניינם הבלבדי: חכמת הקבלה! אלא שלא פעם, כדי להגן על עצמם, המקובלים אומרים שהם כותבים על מוסר. גם על ספר הזהר נאמר, שהוא מוסר בשפת הקבלה. גם הרב"ש כתב לא פעם במאמריו: "ועתה נסתכל על העניין מבחינת המוסר", ומיד לאחר מכן כותב על עבודה רוחנית נטו. ככה המקובלים הסתירו את עצמם משך מאות שנים בפני "אוהבי המוסר".

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 22.6.2008

 

שאלה: שואלים אותי - מה ההבדל בין הקבלה לשיטת המוסר? וקשה לי לענות, כי בעיני לתת ולהשפיע זה מאוד מוסרי והאגו זה דבר מאוד לא מוסרי. דבקות בבורא זה דבקות בתכונת ההשפעה והאהבה, וגם זה מאוד מוסרי בעיני. אז כל המטרה בקבלה זה להיות מוסרי כמו הבורא? הקבלה היא שיטת התיקון = שיטת המוסר? או שאני לא מבין מה זה מוסר?

תשובה: כולנו נמצאים בתוך אגו ענק כמו בלון מנופח. אין בעולמנו שום דבר אחר מלבד התכונה הזו, בתודעתנו, ברצונותינו, דחפינו ותכונותינו - אין! גם המוסר הטוב ביותר הוא בסופו של דבר אגואיסטי, למען עצמנו.

ואילו העולם הרוחני - זו תכונת הנתינה שהפוכה מאיתנו ב-ה-כ-ל! תכונת נתינה ללא פנייה עצמית כלשהי. מדובר ביחס רק לכיוון אחד. לא מספיק שהמקבל לא יידע שאתה נתת לו, אלא שגם אתה עצמך (האגו שלך) לא תדע שאתה עושה את הפעולה הזו. הדבר מתאפשר רק בלימוד נכון של חכמת הקבלה, כשאתה מזמין עליך אור עליון של תיקון, וכתוצאה מהשפעתו מגלה בתוכך אפשרות להשפיע.

מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן 29.4.2008

 

אף אחד מאיתנו לא באמת אוהב את הזולת. אמנם אפשר לנסות להאמין שכן, אבל זה לא ישנה את העובדה שנוצרנו עם טבע של אהבה עצמית. וכאן מסבירה חכמת הקבלה שאסור לנו לאנוס את עצמנו ובכוח לנסות לאהוב מישהו. עלינו רק לפתוח את כתבי הקבלה וללמוד.

מתוך הלימוד אנחנו מתחילים להרגיש בהדרגה עולם חדש. כמו מתוך הערפל, מתגלה לנו הקשר בין כולם. פתאום אנחנו מרגישים ורואים איך כולנו קשורים יחד. אנחנו מתחילים לגלות שכולם הם חלקים שלנו, חלקים בלתי נפרדים. אנחנו לא יכולים לחתוך אף חלק, זה לא בכוחנו. כמו בגופנו, אף חלק לא מיותר. אנחנו מתחילים להרגיש שזו רשת קשרים נצחית, שכולנו קשורים בה יחד, לתמיד.

מתגלה לנו קשר מיוחד שמחייב אותנו בצורה טבעית לאהוב, ואנחנו כבר לא יכולים להימנע מלאהוב את האחרים. זה הרבה יותר חזק מכל קשר שאנחנו מכירים היום. בעולם שלנו, אדם יכול למשל להתנתק מבני משפחתו וכאילו למחוק אותם מחייו, אבל כאן זה לא ייתכן. תמונת הקשרים שמתגלה, ניצבת מולנו, בתוך הלב והרגשות שלנו, ומביאה אותנו לאהבת הזולת.

לסיכום, חכמת הקבלה לא דורשת מאיתנו לעשות שום דבר מלאכותי. אם משתמשים בשיטה הזו נכון, מתגלה הקשר האמיתי בינינו ונולדת בנו אהבה אמיתית.

הרב מיכאל לייטמן, "טעם של אור"

[1] תלמוד ירושלמי, נדרים ל', ע"ב.

[2] תלמוד בבלי, סוכה נ"ב, ע"א.

[3] עיינו במאמר "אין עוד מלבדו", כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, עמ' 513.

[4] כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת ה'.

[5] כתבי בעל הסולם, הקדמת פי חכם.

חזרה לראש הדף
Site location tree