יחידת לימוד מס' 2. חלק ב'
שיעור מס' 1 - האם אנחנו בעלי בחירה?
משימה מס' 1:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הספרים "מגדל בבל - הקומה האחרונה" ו"קבלה במילים פשוטות" וענה על השאלה:
-
לפי איזו תוכנה פנימית אנחנו מקבלים החלטות?
תענוג וסבל הם שני כוחות שבאמצעותם מונהגים חיינו. הטבע הפנימי שלנו, הרצון ליהנות, מאלץ אותנו לפעול על פי נוסחת התנהגות הטבועה בנו מראש: הרצון לקבל הנאה מקסימלית תמורת מאמץ מינימלי. לכן האדם מחויב תמיד לבחור בתענוג ולהימלט מסבל, ובכך אין כל הבדל בינינו לבין בעלי החיים.
הפסיכולוגיה מכירה בכך שניתן לשנות את סדר העדיפויות של כל אדם וללמדו לחשב בדרך אחרת את הכדאיות והתועלת. אפשר לרומם את העתיד בעיני כל אדם כך שיסכים לעבור קשיים בהווה למען רווח עתידי. אנו מוכנים למשל להתאמץ מאוד ולהשקיע בלימודים כדי לרכוש מקצוע, משום שליָמים המאמץ צפוי להניב שכר גבוה או מעמד נכבד.
הכל תלוי בחישובי כדאיות שאנו מחשבים. אנו מחסירים את המאמץ הנדרש להשגת דבר-מה מהתענוג הצפוי להתקבל ממנו. אם היתרה המתקבלת חיובית, אנו פועלים להשגתו. אין כאן דבר מלבד חשבון של המחיר שעלינו לשלם אל מול הרווח העתידי. כך בנויים כולנו.
לעניין זה, ההבדל בין אדם לבין בעל חיים הוא רק בכך שהאדם מסוגל להביט קדימה אל עבר מטרה עתידית ולהסכים לחוות מידה מסוימת של קושי, של סבל ושל ייסורים למען שכר עתידי. אם נתבונן באדם נגלה כי כל פעולותיו נובעות מתוך חישובים כאלה, והוא למעשה רק מבצע אותן בעל כורחו.
הטבע כולו מציית רק לחוק אחד, "חוק התענוג והכאב". אם החומר היחיד בבריאה הוא הרצון לקבל תענוג, אז צריך רק עקרון התנהגות אחד כדי לנהל אותו - משיכה לתענוג ודחייה מכאב.
אנחנו, בני האדם, איננו יוצאים מן הכלל. אנו מונעים בידי תוכנה פנימית שמכתיבה כל צעד שלנו; אנו רוצים לקבל כמה שיותר, ולהשקיע כמה שפחות. ועדיף בחינם! לכן, בכל מה שאנו עושים, גם כשאנחנו לא מודעים לכך, אנחנו תמיד מנסים לבחור בתענוג ולהימנע מכאב.
גם כשנדמה לנו שאנחנו מקריבים את עצמנו, אנחנו בעצם מקבלים יותר תענוג מה"הקרבה" הזו, מאשר מכל אפשרות אחרת שאנחנו יכולים לחשוב עליה באותו רגע. והסיבה שאנחנו משלים את עצמנו וחושבים שיש לנו מניעים אלטרואיסטים, היא מפני שלהשלות את עצמנו זה יותר כיף מלספר לעצמנו את האמת. המשוררת השנונה, אגנס ריפלייר, תמצתה את זה במילים: "יש מעט סוגי עירום כל כך מעוררי התנגדות כמו האמת העירומה".
כל דבר שאנחנו עושים נובע מתוך חשבון רווחיות. למשל, אני מחשב את העלות של מוצר מסוים בהשוואה להנאה העתידית שצפויה לי ממנו. אם אני חושב שהתענוג (או היעדר הכאב) שאפיק מהמוצר הוא גבוה יותר מהמחיר שאני צריך לשלם, אני אומר ל"סוחר הפנימי" שבי: "קנה!".
אנחנו יכולים לשנות את סדרי העדיפות שלנו, לאמץ ערכים שונים של טוב ורע, ו"לאמן" את עצמנו להפוך לחסרי פחד. אנחנו אפילו יכולים להפוך מטרה כלשהי לכל כך חשובה בעינינו, שכל קושי בדרך להשגתה יהפוך לחסר משמעות, לבלתי מורגש.
אם, למשל, אני רוצה להגיע למעמד חברתי וכלכלי של רופא ידוע, אני אלמד ואעבוד בפרך במשך שנים בבית ספר לרפואה, אחר כך אצלח עוד כמה שנים של חוסר שינה כרוני במהלך ההתמחות, בתקווה שזה בסופו של דבר ישתלם לי בעושר ובתהילה.
לפעמים החישוב של כאב מיידי תמורת רווח עתידי הוא כל כך טבעי, שאנחנו אפילו לא שמים לב שאנחנו עושים אותו. למשל, אם הייתי נעשה חולה מאוד והייתי מגלה שרק ניתוח מסוים יכול להציל את חיי, הייתי עובר את הניתוח הזה בשמחה. כי למרות שהניתוח עצמו עלול להיות מאוד לא נעים ואולי אפילו מסוכן, הוא מאיים עליי פחות מהמחלה שלי. במקרים מסוימים ייתכן שהייתי מוכן לשלם סכומי כסף גבוהים (אם יש לי) כדי לעשות זאת.
משימה מס' 2:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן ומתוך הספרים "מגדל בבל - הקומה האחרונה" ו"קבלה במילים פשוטות" וענה על השאלות הבאות:
-
איך אנחנו בוחרים ממה ליהנות?
-
איך אפשר לזרז את ההתפתחות שלנו באמצעות הסביבה?
חוץ מן העובדה שהרצון ליהנות מחייב אותנו להימלט מסבל ומייסורים ולבחור תמיד בתענוג הניצב מולנו, אין ביכולתנו לבחור באופן מוחלט אפילו את טיבו של התענוג. ההחלטה ממה ליהנות אינה מתרחשת מבחירתנו ומרצוננו החופשי, אלא מושפעת מרצונותיהם של אחרים. כל אדם חי בסביבה בעלת תרבות וחוקים משלה. לא זו בלבד שאלה קובעים את כללי ההתנהגות שלנו, הם גם בונים בכל אחד מאיתנו את יחסו לכל תחומי החיים.
איננו בוחרים באמת את אורח החיים שנחיה, ואף לא את תחומי העניין שלנו, את פעילות הפנאי, את המאכלים שנאכל, את צווי האופנה שעל פיהם נתלבש וכדומה. כל אלה נבחרים על פי רצונה וטעמה של החברה הסובבת אותנו, ולאו דווקא על פי הרצון והטעם של החלק האיכותי שבה, אלא של רובה. למעשה אנו כבולים בכללי נימוס ובטעמים של החברה, שהפכו לחוקי ההתנהגות בחיינו.
הערכת החברה היא המניע לכל פעולותינו. גם כשאנו רוצים להיות שונים ומיוחדים, לעשות משהו שאיש עדיין לא עשה, לרכוש דבר-מה ששום אדם עדיין לא רכש, ואפילו לפרוש מהחברה ולהתבודד, אנו עושים זאת כדי לזכות בהערכת החברה. מחשבות בנוסח "מה יגידו עליי?" ו"מה יחשבו עליי?" הן הדבר החשוב ביותר בעבורנו, אך בדרך כלל אנו נוטים להכחיש ולהדחיק זאת, כי הודאה בכך מבטלת כביכול את ה"אני" שלנו.
שאלה: כיצד ניתן להסביר ששוויון זה דבר טוב?
תשובה: השוויון חיוני לא כדי ליצור חברה אנושית מושלמת, אלא כדי להיות באיזון עם כוח הטבע, למלא את עצמי בתחושת שלמות.
היום תחת השפעת הסביבה אנחנו מעריכים כסף. לאחד יש מיליון, ולשני יש עשרה מיליון! ואתה מתחיל להסתכל עליו, כאילו שהוא יפה יותר, בריא יותר, וחכם יותר מאחרים. ואם למישהו יש מיליארד, אז הוא בכלל מלך...! כאילו הוא כבר לא אדם רגיל, בשר ודם, אלא מישהו בלתי מושג...! כך אנחנו בנויים. אתה יכול לשנוא אותו, או להעריך ולכבד אותו, כי הכל תלוי בהערכת הסביבה! בסופו של דבר הכל תלוי בסולם הערכים של הסביבה!
הפעולות שלנו לא מיושׂמות בעצמן, אלא תחת השפעת החברה הסובבת. המצב הטוב יותר הבא, יכול להיות שרירותי, אלא שאנחנו בוחרים אותו תחת השפעת הסביבה. באופן כזה, החברה שבה אנחנו חיים מעצבת אותנו ואת עתידנו. לאדם ניתן שׂכל וניתנה לו הרגשה של חוסר, ובעזרת הסביבה הוא יכול לכוון את עצמו לעבר המצב הבא שהוא עצמו בחר.
אנחנו מעריכים את האדם לפי הפעולה שהוא מבצע ביחס לסביבה, כדי להזמין בתוכו כיוון מוגדר של מחשבות ורצונות לקראת המצב החדש שיתגלה לו. ולכן אנחנו צריכים ליצור סביבנו סביבה שתקבע בצורה מדויקת את המצב העתידי שלנו, את אותו המצב שאליו אנחנו משתוקקים, בהתאם לתמונה העתידית המצטיירת בדמיון שלנו. אז התנועה שלנו קדימה תהיה מהירה, והמחשבות שמופיעות בנו יתגשמו ויתגלמו באופן מיידי.
הטבע לא רק "דן" אותנו לבריחה מתמדת מסבל ולמרדף מתמשך אחר תענוג, הוא גם מונֵע מאיתנו את האפשרות לקבוע מהו סוג התענוג שנרצה. במילים אחרות, אנחנו לא יכולים לשלוט במה שאנחנו רוצים; רצונות צצים בתוכנו בלי שום הודעה מוקדמת ובלי להתחשב בדעתנו בעניין.
יחד עם זה, הטבע לא רק ברא את הרצונות שלנו, הוא גם נתן לנו דרך עקיפה לשלוט בהם. אם נזכור שכולנו חלקים של אותה הנשמה, נשמת אדם הראשון, נוכל בקלות להבין שהדרך לשלוט ברצונות שלנו היא על ידי השפעה על הנשמה כולה, כלומר על האנושות, או לפחות על חלק ממנה.
בואו נסתכל על זה כך: אם תא אחד רוצה ללכת שמאלה, אבל שאר הגוף רוצה ללכת ימינה, התא חייב ללכת ימינה גם כן. אלא אם כן, הוא ישכנע את כל הגוף, או רוב מוחץ של התאים, או את "הממשלה" של הגוף, שעדיף ללכת שמאלה.
אז למרות שאנחנו לא מסוגלים לשלוט ברצונות שלנו, החברה יכולה, והיא אכן שולטת בהם. אנחנו, מצדנו, יכולים לבחור בסוג החברה שתשפיע עלינו בצורה שאנחנו חושבים שהיא הטובה ביותר. בפשטות, אנחנו יכולים להשתמש בהשפעות חברתיות כדי לשלוט ברצונות שלנו. ועל ידי שליטה ברצונות שלנו, נוכל לשלוט במחשבות, ובסופו של דבר, בפעולות שלנו.
"ספר הזוהר" תיאר כבר לפני כמעט אלפיים שנה את חשיבות החברה, את תפקידה ביחס אלינו ואת תפקידנו ביחס אליה. אבל מאז המאה העשרים, כשנעשה ברור שאנחנו תלויים זה בזה כדי לשרוד, שימוש נכון בתלות ההדדית שלנו הפך הכרחי כדי להתקדם רוחנית. החשיבות העליונה של החברה היא מסר שבעל הסולם מעביר בצורה מאוד ברורה ברבים ממאמריו, ואם נלך בעקבות קו המחשבה שלו, נבין מדוע.
בעל הסולם אומר שהמשאלה הגדולה ביותר של כל אדם, בין אם הוא מודה בזה או לא, היא להיות אהוב על ידי אחרים ולזכות באישורם. לא רק שזה מקנה לנו תחושת ביטחון, זה מאשר את הרכוש היקר ביותר שלנו - את האגו. ללא אישור החברה, אנו מרגישים כאילו החברה מתעלמת מעצם קיומנו, ואין אגו שמסוגל לסבול התעלמות. זו הסיבה שהרבה פעמים אנשים עושים מעשים קיצוניים כדי לקבל תשומת לב מהסביבה.
ומפני שהמשאלה הגדולה ביותר שלנו היא לזכות באישור החברה, אנחנו מחויבים להתאים את עצמנו לחוקי הסביבה ולאמץ אותם. החוקים האלה לא רק קובעים את ההתנהגות שלנו, אלא מעצבים את הגישה ואת היחס שלנו לכל מה שאנו עושים וחושבים.
בגלל המצב הזה אנחנו לא מסוגלים לבחור שום דבר - לא את צורת החיים שלנו,לא את תחומי העניין שלנו, לא את הדרך שבה אנו מבלים את שעות הפנאי וגם לא את האוכל שאנחנו אוכלים והבגדים שאנו לובשים. יותר מזה, אפילו כשאנחנו מוֹרְדים בצו האופנה ומתלבשים בניגוד לו, אנו מתייחסים בכך לקוד לבוש מסוים שלא אנו בחרנו, אלא החברה שסביבנו. מכאן שהדרך היחידה לשנות את עצמנו היא לשנות את הסביבה החברתית שלנו.
האדם נולד עם כוחות ותכונות שהוא קיבל מהוריו. לאחר מכן הוא משתלב בסביבה וממשיך להתפתח לפי מה שהסביבה מטביעה בו, בצורה שהיא "מפסלת" אותו. "מאגר הנתונים" שנבנה בצורה כזאת במשך כ-15 השנים הראשונות של חייו, הופך להיות חלק מהטבע שלו.
במהלך החיים הסביבה כל הזמן גורמת לאדם לספוג את מה שיש בה. באופן כזה הטבע דוחף אותו להתפתח: כשהוא ילד, הוא רוצה לדעת הכל, הוא מסתכל על הסובבים אותו, לומד מהם ומחקה אותם. אדם שנמצא בסביבה זו או אחרת מעתיק אותה על עצמו בנוסף למה שקיבל מהוריו. השפעת הסביבה אף היא מוטבעת בו, בדומה לטבע המולד, ולאחר מכן, במשך כל החיים, הוא יממש, לא מתוך בחירתו, את כל מה שקיבל ב-15 שנותיו הראשונות.
זאת אומרת, יש לנו טבע מולד וטבע נרכש. לא במקרה דווקא בשנים הראשונות אנחנו מעניקים לאדם חינוך. האדם אינו בוחר את החינוך שיקבל. את החינוך בוחרים ההורים, הסביבה, המדינה, העולם. כך התפתחנו לאורך עשרות אלפי השנים.
ישנם אנשים שהולכים אחרי מה שקיבלו בילדות. הם אינם מסוגלים להתנגד לזה. הם זורמים בזרם גלי הרדיו וערוצי הטלוויזיה, יחד עם החברה האנושית שממנה הם לוקחים דוגמה. וישנם אנשים אחרים ששואלים את שאלת משמעות החיים: "בשביל מה אני חי?" הם עולים מעל הטבע שקיבלו מהחינוך ומהסביבה, ולאחר מכן, שוברים גם את הטבע המולד שירשו מההורים: את הרצון לקבל.
באופן כזה אנחנו צריכים לעלות ממדרגה אחת לאחרת. הדרגה הראשונה היא דרגת ההמונים, שאליה נולדנו ואת החינוך שלה קיבלנו. זוהי דרגה דוממת מבחינה רוחנית, שממנה הכל מתחיל. ולאחר מכן אנחנו עולים לדרגת היחידים, הנבחרים.
משימה מס' 3:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן וענה על השאלות הבאות:
-
איזה שלב, אם בכלל, בהתפתחות הבריאה ובהתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו נתון לבחירתנו?
-
מהי נקודת ה"אני" לפי חכמת הקבלה?
בקיום שלנו, בחיים שלנו, שום דבר אינו עובר סתם כך. אין שום דבר מקרי בבריאה. אנחנו נמצאים במציאות כוללת סגורה, במלכות דאין סוף, היכן שהכל מתרחש לפי תוכנית נתונה מראש, מתחילת הבריאה ועד סופה. הכל נמצא שָם, מוּתווה וחתום מראש, חוץ מהבחירה החופשית שלנו, מידת ההשתתפות האישית שלנו.
אך השתתפותך או אי השתתפותך לא משנות את התוכנית, אתה יכול רק לזרז אותה, גם עבורך וגם עבור האחרים. זה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות, ולמעשה, זה הדבר היחיד שיכול לקרות. או שאנחנו מתקדמים על פי התוכנית ("בעיתו"), או שאנחנו מזרזים את התוכנית ("אחישנה"). כל אדם שמשתדל לזרז את התוכנית הזאת, על ידי השתתפותו העצמית בהתאם למחשבת הבריאה, תורם לזירוז ההתפתחות של אנשים אחרים, מאחר וכולנו נשמה אחת.
העולם של היום נמצא במשבר, במצבים של הכרת הרע. בהדרגה, מיום ליום, מתגלה לבני האדם מה טבענו, מה גורם לנו רע, למה אין לנו כלים להתמודד איתו. אפילו אדם רגיל בעולם מתחיל לשמוע, לעכל את הדברים האלה, לדבר על זה. ככל שאנחנו נתערב יותר בתהליך הזה וניתן לאנשים הסבר על המתרחש, בזה אנחנו מזרזים את ההתפתחות.
התוכנית נשארת אותה תוכנית, רק שיש לנו אפשרות לקדם אותה מהר יותר קדימה.
שאלה: כשאני מסתכל מסביבי אינני רואה שום בחירה חופשית. מישהו קבע לנו את המצב ההתחלתי ואת המצב הסופי, ואנחנו רק רצים מההתחלה ועד לסיום, אז היכן הבחירה החופשית שלנו?
תשובה: זה לגמרי נכון. איננו יכולים לבחור, לא את המצבים עצמם של הבריאה ולא את שלבי ההתקדמות שלנו מהמצב הראשון אל המצב האחרון, כי הכל נקבע מראש.
נולדתי עם תכונות שנקבעו בי ועליי ליישׂם את התוכנה שהוכנסה לתוכי, אני המקולקל צריך להשיג את גמר התיקון. ומובן לי כמה מקולקל אני ואיזה מתוקן אני חייב להיות. אפילו כל הדרך אל התיקון שלי ידועה, צעד אחר צעד. וכאשר הדרך לתיקון נהירה לי אני מבין כיצד הכל מחובר וקשור בצורה נוקשה, כמו במנוע שבו צריך להזיז בצורה עקבית חלק אחד אחרי השני.
"תורה" מרמזת על המילה "הוראה", כלומר נותנים לך הנחיות והוראות ברורות, אין כאן שום אפשרות בחירה, מלבד אחת! האם אתה רוצה לעשות את כל זה לפי בחירתך החופשית, לפי הבחירה שלך, או שיחייבו אותך. עכשיו תחליט האם תלך בעצמך לפי הרצון שלך, או שיכו אותך עד שתרצה ללכת. והבחירה הזאת היא לא כדי להימנע מייסורים. כשאתה תבחר להתקדם מרצונך שלך, אתה הולך להשׂגה, להתפתחות, אתה משׂיג את גדלות הרוחניות, כך שהיא מתגלה לך כמשהו נעלה בצורה אין סופית.
אותה נקודה שבך, שבוחרת ברצון לגלות את העולם הרוחני, בכך שהיא מתעלה מעל לרצון האגואיסטי הגשמי שלך, היא זו שנקראת ה"אני" שלך. לא בכוחותיך להימנע מהמצב הזה, אך אתה בוחר בעצמך כיצד עליך להגיע אליו.
שיעור מס' 2 - בחירה בסביבה
משימה מס' 1:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הספרים "מגדל בבל - הקומה האחרונה" ו"ראיון עם העתיד" וענה על השאלות הבאות:
-
תאר במילים שלך את ארבעת הגורמים המגדירים את התפתחות כל בריה.
-
באיזה מבין ארבעת הגורמים יש לנו חופש בחירה?
היכן, אם בכלל, מצויה הבחירה החופשית שלנו? כדי לענות על שאלה זו עלינו לברר תחילה מהי המהות שלנו ולהבין מאילו גורמים אנו מורכבים. במאמר "החירות" שכתב ב-1933 הסביר בעל הסולם כי למעשה בכל אובייקט ובכל אדם קיימים ארבעה גורמים המגדירים אותו. כדי לבאר אותם הוא נעזר בתיאור התפתחותו של זרע חיטה. תהליך התפתחותו נוח לצפייה, והוא מסייע להבנת העניין.
.1החומר הראשוני - המהות הפנימית
החומר הראשוני הוא המהות הפנימית שבכל אובייקט. אף שצורתה מתחלפת, היא אינה משתנה לעולם. לדוגמה, חיטה נרקבת באדמה וצורתה החיצונית נעלמת לחלוטין, אך עם זאת מתהווה מן המהות הפנימית שלה נבט חדש. הגורם הראשון, המהות - היסוד, הקוד הגנטי שלנו - מצוי בנו מלכתחילה ולכן ברור שאין ביכולתנו להשפיע עליו.
.2 התכונות הבלתי ניתנות לשינוי
חוקי ההתפתחות של המהות מצידה עצמה לעולם אינם משתנים, ומהם נובעות התכונות הבלתי ניתנות לשינוי שבאובייקט. לדוגמה, זרע החיטה לא יניב לעולם דגנים אחרים פרט לחיטה; למשל, הוא לא יניב שיבולת שועל, אלא רק את צורת החיטה הקודמת, שאותה איבד.
חוקים אלה והתכונות הנגזרות מהם נתונים מראש על ידי הטבע. כל זרע, כל בעל חיים וכל אדם מכילים בתוכם את חוקי ההתפתחות של המהות שלהם מצידה עצמה. זהו הגורם השני שממנו אנו מורכבים ואיננו יכולים להשפיע עליו.
.3 התכונות הניתנות לשינוי על ידי השפעת הסביבה
הזרע נשאר אותו סוג של זרע, אבל צורתו החיצונית משתנה בהתאם לסביבה החיצונית. כלומר, העטיפה של המהות משתנה בהשפעתם של גורמים חיצוניים ועל פי חוקים מוגדרים, ועוברת שינוי איכותי. השפעת הסביבה החיצונית מביאה לכך שגורמים נוספים מצטרפים אל המהות, ואיתה מניבים איכות חדשה של אותה מהות. גורמים אלה יכולים להיות השמש, הקרקע, הדשן, הלחות, הגשם ועוד. הם קובעים מה יהיו קשיי הצמיחה וכן מה תהיה הכמות והאיכות של החיטים שיצמחו מאותו נבט חיטה נתון.
כך הוא גם האדם: הסביבה החיצונית שלו יכולה להיות ההורים, המחנכים, החברים, העמיתים לעבודה, הספרים שהוא קורא, התכנים שהוא סופג מכלי התקשורת וכיוצא באלה. אם כן, הגורם השלישי הוא החוקים שעל פיהם משפיעה הסביבה על האדם וגורמת לשינוי בתכונותיו הניתנות לשינוי.
.4 השינויים החלים בסביבה המשפיעה על האובייקט
הסביבה המשפיעה על התפתחות החיטה מושפעת אף היא מגורמים חיצוניים, וגורמים אלה עשויים להשתנות ובקיצוניות: למשל, עלולה להיות בצורת או לחלופין שיטפונות, וכל החיטים ימותו. ביחס לאדם, הגורם הרביעי הוא למעשה שינויים בסביבה עצמה, הגורמים לשינויים באופן שבו היא משפיעה על האדם, או ביתר דיוק - על תכונותיו הניתנות לשינוי.
באמצעות ארבעת הגורמים הללו מוגדר מצבו הכללי של כל אובייקט. גורמים אלה מגדירים את האופי, את צורת המחשבה ואת המסקנות שלנו, ואף קובעים מה נרצה וכיצד נפעל בכל רגע ורגע. במאמר "החירות" בעל הסולם דן באריכות בכל אחד מן הגורמים הללו ומגיע למסקנות האלה:
את שורשו, את הקוד הגנטי - את מהותו - האדם אינו יכול לשנות.
את החוקים שעל פיהם מתפתחת מהותו של האדם מצידה עצמה - האדם אינו יכול לשנות.
את החוקים שלפיהם גורמים חיצוניים משפיעים על התפתחותו - האדם אינו יכול לשנות.
את הסביבה שבה האדם נמצא ושבה הוא תלוי לחלוטין - האדם יכול להחליף בסביבה אחרת, סביבה טובה יותר להתקדמותו לעבר מימוש מטרת החיים.
במילים אחרות, איננו מסוגלים להשפיע על עצמנו ישירות שכן איננו מגדירים את המהות שלנו ואת הדרך שבה היא מתפתחת. גם את חוקי השפעת הסביבה עלינו אין ביכולתנו לשנות. אך עם זאת אנו יכולים להשפיע על חיינו ועל גורלנו באמצעות שיפור הסביבה שלנו. הבחירה החופשית היחידה שלנו היא בחירה בסביבה נכונה. אם נחולל שינוי בתנאים החיצוניים סביבנו ונשפר את הסביבה שלנו, נשנה את השפעת הסביבה על תכונותינו הניתנות לשינוי. כך נוכל לקבוע מה יהיה עתידנו.
מכל דרגות הטבע, הדומם, הצומח, החי והאדם, רק לאדם יש אפשרות לבחור באופן מודע את הסביבה שתגדיר את רצונותיו, את מחשבותיו ואת מעשיו. משום כך, תהליך התיקון מבוסס על יחסי הפרט עם הסביבה. אם תהיה לנו סביבה המהווה מרחב מתאים להתפתחות, נוכל להגיע בעזרתה לתוצאות נפלאות.
את הגורם הראשון, ה"מצע", היסוד, המהות, העצם הרוחני, הגֵן הרוחני שלנו, אנחנו מקבלים ישירות מהבורא; לכן ברור שאי אפשר להשפיע עליו בשום צורה ואופן. הגורם הזה כולל בתוכו את מוצא האדם, את רמת החשיבה שלו, את הלך המחשבה של אבותיו וגם את הידיעות שרכשו, המתגלות בדורות הבאים כנטיות וכתכונות גשמיות ונפשיות של האישיות, שאיננו מודעים להם. באדם הן יכולות להיות מוטבעות כנטיות לאמונה, לחשיבה ביקורתית, לקניינים גשמיים או לרוחניות, לקמצנות או לביישנות ועוד. התכונות האלה דומות לזרע הדגן שאיבד את צורתו הגשמית בקרקע. הן נמסרות לנו ללא גוף-נושא גשמי, בתורשה טבעית, ובגלל זה חלק מהן מתגלות בנו בצורה הפוכה, מנוגדת לתכונת האב.
הגורם השני הוא חוקים שעל פיהם המהות שלנו מתפתחת. חוקים אלה לא משתנים והם נתונים מראש על ידי הבורא - כי הם נמשכים מטבע המהות ומצורתה הקבועה מראש, שאליה שואפת המהות להגיע כאל מטרת הבריאה. כל זרע, צמח, כל בהמה, כל אדם, מכילים בתוכם, בפנימיותם, את התוכנית, את החוקים של התפתחותם. זהו הגורם השני, ואיננו יכולים להשפיע עליו.
ועוד שני הגורמים אחרונים, השלישי והרביעי, השייכים להתפתחות שלנו, אך "חיצוניים" לנשמה עצמה: אלה התנאים החיצוניים, שעושים בי שינויים מרצוני, מתוך בחירה, או מפעילים עליי לחץ שאינו תלוי בי, לעיתים גם נגד רצוני. כלומר הגורם השלישי בהתפתחותנו, אלה התנאים החיצוניים, שיכולים לשנות חלקית את דרך התפתחותנו, למסלול "הדרך הטובה" או למסלול "הדרך הרעה".
נשוב לזרע הדגן, מפני שתהליך ההתפתחות שלו נוח לצפיה, והוא יעזור לנו להבין את העיקרון שאנו דנים בו. למשל, אם בשני חלקי השדה נזרע את אותו סוג של דגן, ועל כל חלק נשפיע בצורה שונה - למשל את האחד נסתיר מאור השמש, לא ניתן לו כמות מים מספקת, לא נגזום את העשבים השוטים, ולשני נדאג לתנאי הגידול הטובים ביותר - יתברר לנו עד כמה הגורמים החיצוניים משפיעים על תהליך ההתפתחות. אמנם בסופו של התהליך יצמח אותו דגן אבל השאלה היא מאילו קשיי צמיחה הוא סבל, ובאיזו איכות יהיה.
הגורם הרביעי הוא השינוי בתנאים החיצוניים. להשפיע על עצמנו ישירות איננו מסוגלים, אך אם נחולל שינוי בתנאים החיצוניים סביבנו, נוכל לקבוע את עתידנו, את המחשבות העתידיות, הרצונות, השאיפות ובמילה אחת, את האיכות.
הגורם הראשון, ה"מצע", והשני, החוקים שעל פיהם מתפתחת מהותנו, יכולים להתבטא בצורה שלילית במסגרת מה שאנו מכנים התורשה: חולשה פיסית, חולשה שכלית, פסיכולוגית, או רוחנית. לכן אם האדם, כמו זרע הדגן, מוצא לעצמו מרחב מתאים להתפתחות, על ידי זה שנכנס להשפעה חיובית של סביבה, הוא מסוגל להשיג תוצאות נפלאות.
משימה מס' 2:
קרא את הקטעים הבאים מתוך הספרים "מגדל בבל - הקומה האחרונה" ו"הדור האחרון" וענה על השאלות הבאות:
-
איך נוכל להפוך את היחס שלנו לזולת מאגואיסטי לאלטרואיסטי?
-
האם החברה יכולה לכפות על אדם לשנות טבעו מאגואיסט לאלטרואיסט?
-
מה בדיוק אפשר לרכוש מהסביבה?
סיכום ארבעת הגורמים המעצבים את האדם מראה כי בסופו של דבר אנו מופעלים על ידי שני מקורות. מקור אחד הוא הנתונים הפנימיים הטבועים בנו מלידה, ומקור שני הוא הנתונים שאנו סופגים מהסביבה במהלך חיינו.
מעניין לראות כי גם המדע הגיע למסקנות דומות בעניין זה. החל משנות התשעים של המאה העשרים התגבש במדע תחום הגנטיקה ההתנהגותית. תחום זה עוסק במציאת קשר בין גנים לבין תכונות אישיותיות, קוגניטיביות והתנהגותיות של בני אדם, החל מכעס, הרפתקנות, ביישנות ואלימות ועד לתשוקה מינית. אחד מראשוני החוקרים בתחום זה בעולם הוא הפסיכולוג פרופ' ריצ'רד אבשטיין, הגורס כי הגנים קובעים כמחצית מתכונות האופי, ואת היתר קובעת הסביבה.
מכיוון שאין ביכולתנו לשנות את הנתונים הפנימיים, עלינו לפנות אל הגורם השני שבו תלויה התפתחותנו - הסביבה שלנו. כל שנוכל לעשות כדי להתקדם אל עבר מימוש מטרת החיים הוא בחירת סביבה שתדחף אותנו לכך. במאמר "החירות" בעל הסולם מסביר זאת כך: "המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ושכר. וגם כאן לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו".
אדם המשקיע את כוחו בבחירתה וביצירתה של הסביבה הנדרשת להתפתחות הנכונה יכול לממש באמצעותה את הפוטנציאל הטמון בו. להבנת עיקרון זה ולמימושו נדרשת רמת מודעות גבוהה, אך נראה כי כיום רבים מאיתנו כבר נמצאים בה.
אם ברצוננו להפוך את יחסנו לזולת מאגואיסטי לאלטרואיסטי, עלינו להביא את עצמנו למצב שבו רצוננו לדאוג לטובת הזולת ולחיבור עימו יהיה גדול הרבה יותר מרצוננו לכל קניין אגואיסטי אחר. הדבר יכול להתרחש רק אם סולם הערכים של הסביבה שבה אנו מצויים יציב את האלטרואיזם כערך עליון.
נוצרנו כיצורים חברתיים ואגואיסטיים, ומבחינתנו אין דבר חשוב יותר מדעתם של הסובבים אותנו עלינו. למעשה, מטרת החיים שלנו היא לזכות בהערכה ובשבח מהחברה. אנו נשלטים לחלוטין ובאופן בלתי רצוני על ידי דעת החברה ומוכנים לעשות כל שביכולתנו תמורת הערכה, הוקרה, כבוד ותהילה. משום כך החברה יכולה להחדיר בחבריה ערכים וצורות התנהגות שונות, ויהיו אלה המופשטים ביותר.
החברה בונה בנו גם את אמות המידה שעל פיהן אנו מודדים את הכבוד העצמי ואת ההערכה העצמית שלנו. משום כך, אף כשאנו נמצאים לבד אנו פועלים על פי ערכי החברה. כלומר, גם אם איש לא יידע על מעשה מסוים שעשינו, אנו נבצע אותו כדי לחוש הערכה עצמית חיובית.
כדי שנוכל להתחיל בבניית הרצון לדאוג לטובת הזולת וליצירת חיבור בינינו כחלקי מערכת אחת, עלינו להימצא בחברה התומכת בכך. אם הסובבים אותנו יעריכו את האלטרואיזם כערך עליון, יהיה כל אחד מאיתנו מוכרח באופן טבעי לציית לו ולסגל אותו לעצמו.
במצב האופטימלי, הסביבה של האדם צריכה לשדר לו: "עליך להתייחס טוב לזולת, למערכת האחת שאתה חלק ממנה, כדי שנגיע לאיזון עם הטבע". כאשר הרצון לאלטרואיזם יהיה ניכר בחברה הסובבת אותנו, אנו נספוג אותו ממנה. אם ניתקל בתזכורות ובהערכה לחשיבות האלטרואיזם בכל אשר נפנה, ישתנה יחסנו לזולת. בהדרגה, וככל שנרבה לחשוב על כך, יגדל הרצון שלנו להיות כחלקים בריאים בתוך המערכת האחת.
איננו יכולים לשנות את עצמנו ישירות, אבל יש בכוחנו לשפר את הסביבה שלנו. אנו בהחלט מסוגלים לכך. כאשר תשתנה השפעת הסביבה עלינו, אנו נשתנה. הסביבה היא המנוף המרים אותנו לדרגה גבוהה יותר. משום כך, הצעד הראשון שכל אחד מאיתנו יכול לעשות הוא לחשוב ולבדוק באיזו סביבה מתאימה יותר להתקדמות אל עבר מטרת החיים כדאי לו להימצא.
כאמור לעיל, כוח המחשבה הוא הכוח החזק ביותר בטבע. משום כך, אם נשאף להימצא בסביבה טובה יותר, יוביל אותנו הכוח הפנימי שלנו במשך הזמן לאנשים, לארגונים, למדריכים, לספרים, או במילה אחת - לסביבה, שבה נוכל להתפתח. ככל שנתמקד ברעיון שיפור הסביבה וננסה ליישמו בחיינו, ייפתחו לנו עוד ועוד אפשרויות לממש זאת.
כשהסביבה שלנו תהיה מורכבת מאנשים הנמשכים גם הם לאיזון עם הטבע, נוכל לקבל מהם דוגמה, עידוד וחיזוק. הם יבינו שאנו רוצים להתייחס אליהם באהבה, ויאפשרו לנו ללמוד כיצד לעשות זאת. כך ילמד כל אחד מה המשמעות של להיות דומה בתכונותיו לתכונת כוח הטבע, וירגיש כמה טוב להיות בתוך האהבה. מי שדומה לכוח הטבע האלטרואיסטי אינו מרגיש לחצים, ולכן בסביבה כזו אנו נחוש מוגנים, מאושרים, בטוחים, שמחים וחופשיים מדאגות. לחיים כאלה מכוון הטבע את האנושות כולה.
משמעו של הכלל "אין כפייה ברוחניות" היא, שאי אפשר - ולכן אסור - להשפיע ישירות על רצון האדם. החברה אינה יכולה להכריח את האדם לשנות את רצונו מפני שהדבר מנוגד לטבעו, אך ביכולתה להעניק לו אפשרות לדרוש מעצמו, באמצעות החברה, את הצורה העתידית שבה הוא חפץ.
אם לחצה של החברה יחייב את האדם להתנהג לפי חוקיה, לא תהיה זאת בחירה חופשית מצדו. אמנם הוא יוכל לקיים חיצונית את דרישות החברה מחמת הכפייה, אך הדבר לא יביא אותו לבקשה פנימית מן הכוח העליון לשנות את רצונו מקבלה להשפעה. על זה אמרו המקובלים: "אין כפייה ברוחניות". לא ניתן לחייב את האדם על ידי לחץ חיצוני כלשהו לרצות לתקן את טבעו. רק לפי הכרת הרע וההשתוקקות לטוב, דהיינו להיות המשפיע, האדם מזמין את פעולת "האור המחזיר למוטב" המתקן לטוב כל רצון שבו האדם מרגיש רע.
רצון לתיקון האגואיזם אפשר לרכוש מהסביבה. לאחר שהאדם מקבל מהסביבה דוגמאות נכונות של רצונות ההשפעה וחפץ בהם, הוא פונה אל הכוח העליון וזוכה לתשובה, דהיינו לתיקון הרצון לקבל. לאמיתו של דבר, רק לבקשה אחת המגיעה מן האדם מערכת ההשגחה העליונה מגיבה ונענית - הבקשה לתקן את רצונו מ"לקבל" ל"להשפיע". כל שאלה, בקשה או תפילה אחרת של האדם אינן זוכות לתגובה.
עתה נפרט את שלבי התהליך של שינוי הרצון. בשלב הראשון האדם מבין בשכלו כי עליו לעלות בדרגת התפתחותו, דהיינו בדרגת ההשפעה שלו. הבנה זו שכלית-חיצונית ולא רצון הפנימי של הלב. אף שעדיין אין ליבו רוצה בכך, ביכולתו לגרום להתעצמות הרגשות ההשפעה והאהבה המצויות בסביבתו בעזרת פעולות חיצוניות. כתוצאה מפעולות אלה תקרין החברה לאדם דוגמת השפעה, וממנה הוא יתפעל לא רק בחיצוניות, כלומר בפעולה בלבד - אלא גם בפנימיות, דהיינו בהרגשת הלב. כעת האדם כבר רוצה שדוגמת ההשפעה שמציגה בפניו החברה תהפוך לטבעית בעבורו. רצון האדם להיות משפיע יותר נקרא "תפילה" או מַ"ן. זוהי הבקשה היחידה לדבר אמת, ורק לה הבורא נענה.
משימה מס' 3:
קרא את הקטעים הבא מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן ומתוך הספר "טעם של אור" וענה על השאלות הבאות:
-
איך הבחירה בסביבה מסייעת במשיכת המאור המחזיר למוטב?
-
ציין לפחות שתי תועלות של העבודה בקבוצה?
בהתקדמותנו בדרך הרוחנית, אנחנו מתחילים להעריך את תכונת ההשפעה באופן אגואיסטי. היא נותנת חופש ומילוי, מאפשרת לנו לא להיות תלויים בשום דבר. היחס הזה לתכונת ההשפעה נקרא "לא לשמה". ואחר כך, תחת השפעת האור, תכונת ההשפעה הופכת בעצמה לערך עבורנו. היחס הזה לתכונת ההשפעה נקרא "לשמה".
כדי להשׂיג זאת, עלינו לבצע את העצות של המקובלים. הנקודה שבלב מביאה אותנו לסביבה חדשה, לקבוצה, כך שבין אם נרצה בכך ובין אם לא, אנחנו מתחילים להתאחד עם האחרים. הודות לפעולת האיחוד אנחנו מזמינים על עצמנו מיד את האור המקיף (או"מ). הוא תמיד נמצא סביבנו, אך בפיעולת האיחוד אנחנו מושכים אותו בכוונה.
ככל שאני משקיע יותר מאמצים באיחוד עם האחרים, כך האור משפיע עליי חזק יותר ואני מתחיל לקבל התרשמויות חדשות. בסופו של דבר אני מגיע להערכה, שהשפעה זה טוב. כך היא נראית לי כעת: גבוהה, מיוחדת, וזה נקרא השפעת הסביבה.
המאמצים שלנו, הרצונות המשותפים שלנו, מאפשרים להזמין את המאור המחזיר למוטב. כולנו נמצאים באוקיינוס של אור ויכולים למשוך אותו אלינו. סביבה נכונה היא סביבה העוזרת לי למשוך את האור.
האור פועל ומשפיע עלינו, גם אם איננו עושים שום דבר, אלא שאז התהליך זורם באיטיות, בקצב טבעי של התפתחות הרשימות. אך אם אנחנו מתחילים להזמין את האור באמצעות הלימוד והאיחוד עם החברים, אז אנחנו מעוררים על עצמנו את השפעת האור.
מקורו של עם ישראל הוא בקבוצת אנשים שקיבץ אברהם אבינו בבבל העתיקה. הם התחברו יחד כדי להשיג את העולם הרוחני, וזאת על ידי שימוש בשיטת הקבלה שפיתח אברהם. עקרון ההתחברות לקבוצה נמצא ביסודה של שיטת הקבלה, ולכן במהלך ההיסטוריה מקובלים נהגו להתחבר בקבוצות.
אם היינו לבדנו בעולם, לא היינו יכולים לצאת מעצמנו ולהשיג רוחניות. לכן הבורא חילק את הנשמה האחת לחלקים רבים. נוצרה מציאות שבה אנחנו חיים בעולם עם הרבה אנשים סביבנו. מהמצב הזה, אם אנחנו רוצים להגיע לרוחניות, עלינו להתחבר לאנשים נוספים שרוצים בכך כמונו.
חלק מיוחד בחכמת הקבלה מסביר איך פועלים בתוך קבוצה, מהי העבודה הרוחנית ההדדית שעלינו לבצע וכיצד עוזרים זה לזה. לאדם אחד אין די כוח כדי לצאת מעצמו והוא זקוק לכוחות נוספים. בתוך הקבוצה הוא מוצא אנשים שמספקים לו התעוררות משלהם. הם דוחפים אותו, הוא דוחף אותם - כולם עובדים יחד.
קבוצה היא מעין מעבדה שבתוכה אנחנו מחדדים את הכוונות שלנו. המעבדה כוללת חברים, כתבי קבלה מקוריים ומורה מקובל בעל השגה רוחנית. אנחנו לומדים מהו כוח האהבה והנתינה, מהו כוח הבורא, ומנסים לממש זאת בקבוצה. לא לבד, בדמיון שלנו, אלא מול אנשים נוספים שנמצאים באותו תהליך.
יחד אנחנו מקבלים הַכוונה לגבי מה זה להיות יותר משפיע, אוהב ונותן, יותר דומה לבורא. ההשתדלות התמידית שלנו לבנות "מול עינינו" את תכונת הבורא ופיתוח ההשתוקקות לכך שתכונה זו תשלוט בנו - זוהי "העבודה בכוונות".
משימה מס' 3:
קרא את הקטעים הבא מתוך הבלוג של הרב מיכאל לייטמן וענה על השאלות הבאות:
-
מהו מלאך המוות ומהו מלאך החיים?
-
למה רק בהידמות לבורא אפשר להגיע לחים נצחיים?
בעל הסולם, מאמר "החירות": "במה שדרשו 'חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות' שנעשה חירות ממלאך המוות".
נאמר: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". אז מה זה "תורה"? זהו כלי שבו טמון האור המחזיר למוטב. באופן כזה, אנחנו יכולים למשוך אור עליון, והוא מחזיר אותנו למוטב, כדי שמיצר הרע אנחנו נהפוך את עצמנו ליצר הטוב. כך אנחנו עוברים מהרצון לקבל שנקרא "מלאך המוות", לרצון להשפיע שנקרא "מלאך החיים" וזה נקרא שחרור ממלאך המוות.
ברצון לקבל שלנו אנחנו יכולים להרגיש רק את העולם הזה, את הקיום הבהמי, שום דבר יותר. אנחנו חיים, סובלים ובסופו של דבר מתים. אנחנו אפילו לא יכולים לתאר לעצמנו, עד כמה נמוך, פגום ולקוי הקיום הזה. עד שנשיג השפעה, כל החיים שלנו כאן זו בריחה מיסורים למען תענוגים כל כך מזעריים, שאין להם מקום ברוחניות. המדרגה הרוחנית הנמוכה ביותר היא פי מיליארד פעמים גדולה יותר, מלאה ושלמה יותר, מכל התענוגים של העולם שלנו בכל הזמנים. אנחנו אפילו לא יכולים לתאר זאת לעצמנו.
כדי להחזיק תענוג רוחני כל כך גדול צריך להכין כלי עם כוונה בעל מנת להשפיע. בכל מקרה, רק בתכונת ההשפעה נוכל להתעלות מעל מלאך המוות.
שאלה: מיהו מלאך המוות?
תשובה: המצב ההפוך לבורא, המצב שאנחנו מרגישים עכשיו, הוא שממית אותנו בהדרגה. בהתאם לכך, ההתקדמות לקראת גילוי הקשר ההדדי בינינו, נקראת "חופש" ו"שחרור ממלאך המוות". השחרור ממלאך המוות הוא הכניסה לנצחיות.
השאלה מדוע אנו מתים אינה שאלה פילוסופית, אלא ככל הנראה השאלה הקשה והחשובה ביותר עבורנו. האם אנו מתים מפני שהגוף הפיזי מת ונפסקים בו תהליכים פיזיולוגיים כלשהם? מה בכלל קורה כשאורגניזם כלשהו מת? זה מאוד מוזר, לא?
כל העניין הוא האגו, שתכונתו לבלוע הכל לתוכו במקום להעביר דרכו הלאה. הטבע האמיתי נמצא בים של אור עליון, שעובר דרכו ואינו כבה, מפני שלא קיים בו האגו שיכבה אותו. הרי ברוחניות אני מקבל על מנת להשפיע לך, ואתה מקבל על מנת להשפיע למישהו אחר. האור שעובר דרכך אינו מיועד לך, אלא לאחרים ואתה כל הזמן נמצא בתהליך של מיחזור האור.
והאור הזה לעולם לא נפסק ולא מתמעט, מפני שאיש אינו בולע אותו. בכל השרשרת הזאת לא מופיעה התנגדות ובכך מושגת מוליכוּת-על. אם אין לי התנגדות פנימית, כל מה שנכנס אליי עובר דרכי ואינני מפריע לו לעבור.
יתר על כן, בעולם הרוחני אנחנו מגדילים את כמות האור שעוברת דרכנו פי 620 (תר"ך), מפני שאנחנו פועלים מעל לאגואיזם שלנו. לכן, בסופו של דבר, אנחנו מרוויחים הרבה יותר.