אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / ראיון עם העתיד / חלק 6 פני העתיד / חילונים ודתיים
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

חילונים ודתיים

הקבלה רואה את החילוניות כדבר מיוחד שנעשה מלמעלה לפני כמאתיים שנה, בתקופת ההשכלה, כדי שתהיה לאדם בחירה באיזו דרך ללכת, ועכשיו, כעבור מאתיים ומשהו שנים, רבים חוזרים ובוחרים, להמשיך להיות בדת, או להמשיך להיות חילוניים, או להיכנס לקבלה.

כמעט בלתי אפשרי להיכנס מהדת לקבלה, כי דת בנויה בצורה, שהיא מספקת את האדם, בתוך מה שהוא נמצא, והיא מכתיבה לו חינוך כך שירגיש עצמו שלם במה שהוא עושה. היא לא מביאה לו הכרת הרע, אלא להיפך, כל הזמן היא נותנת לו הבנה שטוב לו, שהוא מושלם, שרק ינהג לפי החינוך שקיבל לכל החיים, ולא יצטרך יותר כלום. אמנם היום גם החברה הדתית נמצאת במשבר, אבל לא ניתן להשוות זאת למידה שבה החברה החילונית נמצאת במשבר וחיפושי דרך, ומתוך זה יכולה לבוא לקבלה, ובכך היא תימצא במצב הרצוי.

אם חילונים יחזרו היום לקבלה, אז אולי כבר בתחילת המאה הזאת, גם דתיים יתחילו לחזור לקבלה. כשם שדיברנו על זמן התפתחותו של הגֵן הרוחני עד 1995, ניתן לומר כי עד המאה ה-20 היתה ההתפתחות באמצעות הדת חיובית, וכעת האדם יוצא מעבר לכך: הוא צריך להתפתח בעולמות רוחניים, והדת לא מאפשרת לו לעשות את זה, ועל זה כותבים וזועקים מקובלים.

רק דתיים אוסרים לפעמים על לימוד הקבלה, לא כך חילונים. ליקוטים מכתבי מקובלים, שמדברים על האיסור הזה ומתנגדים אליו, נאספו לספר "לראות טוב" שעומד לראות אור בקרוב (עיין גם בנספח א', "מקובלים על קבלה-הכלי להצלת האנושות", עמ' 191).

אז מי להיום לומד קבלה?

בעיקר חילונים.

ודתי?

מי שקיבל חינוך שאי אפשר להחדיר אליו קבלה לא יוכל ללמוד. ואם ילמד קבלה, ישתנה ויחדל להיות מי שהוא חונך להיות בנעוריו. יחד עם זאת רבים מחפשים, אלה שחשים במשבר בחינוך.

לעת עתה החינוך הזה מתקיים, ובינתיים שומר על הצביון שלנו כאומה יהודית, כעם ישראל. אחרת, היכן היינו היום לאחר אלפיים שנות גלות? אנשי הכנסת הגדולה, הסנהדרין, מקובלים גדולים בזכות עצמם, הם שקבעו את

צורת החיים הזו. אבל שוב, אין צורת החיים הזו מתאימה להיום כדי לחפש ולצאת לרוחניות.

אז הגאולה תבוא קודם כל מהחילוניים?

הם הראשונים. אבל אי אפשר גם בלי הרובד הדתי בעם, ולפנינו עוד מהפכות.

קבלה לעומת דרכים אחרות

מדוע לקבלה יש הסתכלות צרה?

זו לא הסתכלות צרה, אלא הסתכלות שנולדה לאחר הרבה חיפושים ובדיקות, ומתוך היכרות של כל המציאות הכוללת, היכרות שהתמקדה בנתיב מאוד ברור, מטרתי ויסודי. לכן, מי שבא ללמוד קבלה רואה שאין מלבדה עוד.

מדוע רק דרך אחת?

אין טעם ללכת בדרך אחרת אם במקום כל הדרכים יש דרך אחת שהיא פיתרון כולל. המקובל איננו מוגבל, והוא מוכן ומזומן לקלוט עוד כל מיני דברים; אלא שהקבלה היא מדע שפותח לך את כל המציאות, ומסביר לך את כל הקיום, מגרגר של חול, דרך האטום, ועד כל המציאות כולה, במרחקים, ובזמנים.

מתוך חוכמת הקבלה אתה יכול ללמוד ביולוגיה, כימיה, פיסיקה, מה שתרצה. ממנה אתה יכול להכיר את הפסיכיאטריה. ממנה אתה יכול להכיר למה היקום בנוי כך, מדוע יש שמש, ירח, מדוע הכל מסתובב בצורה כזאת.אני לא יכול להגיד לך הכל עכשיו, אבל אתה יכול לשאול אותי על כל דבר בעולם שלנו, ואני יכול להסביר לך אותו, כי בסופו של דבר כל מדע אחר הוא חלק מהקבלה.

כל אחד חושב שהדרך שלו היא האחת והיחידה.

הראיה הצרה הזאת כביכול, באה דווקא עקב נסיונות שאדם עובר. הוא מממש את השיטה הזאת, ורואה שכל צעד שהוא עושה, שהמקובלים כותבים עליו נושא פרי. הוא רואה איך שהוא מתפתח, איך כל האנושות וכל המציאות בכללה פועלת, מתרחשת. אין ראייה צרה, אלא להיפך, זה המבט הרחב ביותר האפשרי.

ומישהו אחר אינו יכול להגיע לתוצאה אחרת?

אם לפי התוצאות שלו, הוא מגיע בצורה הכרתית, למטרה, שבה הוא נמצא למעלה מן הזמן, ממרחק, מתנועה וממקום, ויוצא מגדר החיים האלה לחיים נצחיים; אם יש לו הוכחות לכך, כלפי עצמו - זה מה שחשוב בעיקר.

בוודאי התשובה שלו תהיה כן

זו היא שאלה פשוטה, שגם אני שאלתי כשהגעתי לרב שלי, הרב ברוך אשלג; הייתי כבר קצת 'מבושל' בתוך כל הדברים האלה, כבר פגשתי הרבה חכמים, הייתי במקומות רבים, ואפילו חזרתי בתשובה עם דמויות ידועות שהפכו לימים לרבנים ידועים.

הייתי אז רק בן 34 ואמרתי לרב שלי: "אין לי זמן ואני שבע מכל הדברים, אז בוא ותוכיח לי שכאן זה אמת". והרב שלי אמר, תעשה מה שהנשמה אומרת לך לעשות. במקום שבו תמצא את עצמך, זה המקום שלך; "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ".

מי היה המורה שלך?

הרב ברוך אשלג, המורה שלי, היה האחרון מכל שרשרת המקובלים הגדולים מאברהם אבינו, ודומה שאחריו כבר לא יהיו מקובלים כדוגמתו-נשמות שמתגלות ממעל, שהבורא מצווה להן שירדו לעולם הזה לבצע תיקונים בשביל כולם. הוא עצמו אמר זאת, וגם אביו בעל הסולם כתב, שאחריו מתחיל תהליך הפוך: משנת 1995 מתחיל תהליך הפוך של צמיחה רוחנית של נשמות מלמטה למעלה, ונראה שאנחנו שייכים לתהליך הזה.

אם כן, אדם יכול לעשות כל מה שירצה ובסופו של דבר הוא יגיע לאותה תוצאה של גמר תיקון?

לא. אדם שעדיין נמצא בחיפושים, יעדיף לעשות כל מה שהוא רואה שמסוגל למלא את הנשמה שלו. אם הנשמה שלו עסוקה עכשיו בלבוש חיצוני של כסף, כבוד, או שליטה, הוא יפנה רק לזה, ולא ירצה לשמוע דבר אחר. אם זה כבוד, הוא יעדיף להיות איש חשוב ולא דבר אחר. או שיהיה מדען, לא יאכל ולא ישתה, כי לחייו לא יהיה שום ערך בלי זה. גם כאן אותו דבר: אם כבר הגיע, בהתבשלות הנשמה, לכך שרק זה חסר לו, ולא טבעונות, ולא יוגה, ולא מנטרות הרי שכבר נעשה בשל לכך. אם הוא לא נעשה בשל לכך, שיסע בינתיים להודו.

יש משהו ביהדות שמעורר רתיעה אצל אנשים.

לא בהכרח. הגויים למשל אינם מתקשים לקבל את זה. רבים מהם, בעיקר הרוחניים שבהם, מכירים בכך שעם ישראל חייב למלא תפקיד מיוחד ומכריע באמת. התפקיד שלנו לבנות את בית-המקדש השלישי, והם מצפים לכך מאיתנו. ובאמת זו חובתנו, ומשום שאנו מתעכבים, יש להם טענות אלינו.

אדם עומד מול השאלות הגדולות בחייו, הוא לא יודע באיזו דרך לבחור, הוא פוחד שיטעה, האם הדת מעניקה לו דרך בטוחה?

הדת חוסמת לו את הפחד. הקבלה מפתחת אותו - "קו שמאל" מפחיד את האדם כל הזמן, והוא מתפתח בו בלי הרף.

האם "קו שמאל" הוא פחד מבוקר?

לא, הוא לא מבוקר, כי הוא ממלא אותך, בדרגה זו, לגמרי. אין אדם יודע עד כמה הוא נתון בחלל, ממש בחלל.

רצוי שישליך את כל הדעות והידיעות הקדומות שלו, כל החסמים שבראשו, בכל עניין, ושיבדוק רק את נקודת הלב הפנימית ביותר; לא זו מהילדות, זו שינק עם חלב האם, עם גישה וחינוך של ההורים, אלא מתוך הנשמה, שישתדל לבדוק מה לדעתו טוב לו.

גם אם בחירתך היא טעות?

זו לעולם לא תהיה טעות, ואפילו לא יהיה אדם בקבלה, הוא עצמו יידע היכן הוא צריך להיות. אנשים יושבים לפני ואומרים לי, "אני אבדוק". ולאט לאט הם בודקים את עצמם, אחד חוזר להיות שחקן תיאטרון, שני חוזר להיות פועל, שלישי חוזר למשפחה, ורביעי חוזר לאשתו הקודמת. הם ממשיכים לחיות את החיים הרגילים, הם מתחילים להבין שזו הצורה שלהם באמת, וכל היתר זה בלבול שגרם להם העולם החיצון וזה לא הם עצמם. אלה לא הגיעו לקבלה, ואין לי שום טענות אליהם. ובאמת זה הדבר הכי טוב שאדם צריך לעשות, לפעול כל הזמן רק מתוך עצמו.

לפי מה שאתה אומר אדם זה לא ישלים את התיקון.

הוא יגיע לתיקון בצורה טבעית. גם באומרי כי אראה לו מהי קבלה, אני פונה למי שיש לו כבר שאלה בתוכו, ולא למי שאין לו שום שאלה. אני עצמי חיפשתי ארבע חמש שנים, היכן למצוא תשובה. ועכשיו בעיתונים, בקלטות, בטלוויזיה, אני מראה לו שכאן נמצאת התשובה. לי עצמי היה הדבר חוסך ארבע שנות חיפוש, ואילו לו זה יחסוך משהו, וזה מה שאני רוצה, לזרז את ההתפתחות. רבים מאלה שבאים אלינו אח"כ עוזבים, נמצאים באיזשהו קשר, באים לפעמים, אבל לא נשארים, ככתוב "אלף נכנסים לחדר אחד יוצא להוראה", ואין תשובה אחרת.

בלבם של אלה שבאים ועוזבים יש פחד וספיקות ומלחמה פנימית, ולא ברור להם אם דרכם נכונה. זה קורה לאורך כל הדרך, ובלי זה האדם לא מתקדם. כל ההתקדמות של האדם, בכך שהוא מוצא לעצמו הצדקה להתקדם עוד איזה צעד, למרות הויכוחים הפנימיים.

יש שלב שהספיקות והשאלות נגמרים?

רק בגמר התיקון; עד אז הם גדולים מאד. ואם תיקח את ספר הזוהר תראה שכל מה, שמדברים עד גמר התיקון, על המלחמות הפנימיות שבתוך האדם, מבטא את המלחמות הקשות ביותר.

הדרך הרוחנית מוצגת בתורה בצורה של סיפור. וראה אילו דברים עבר עם ישראל: קיבלו תורה בהר סיני, הלכו במדבר, מיד חטאו את חטא העגל, ואחר כך עוד מיני חטאים; והתחילו להילחם בעמים אחרים. והרי עמים הם גם הרצונות האגואיסטים שלנו; שלחו מרגלים, המרגלים לא פעלו נכון; אדם רוצה להיכנס, ואינו רוצה להיכנס; תהליך זה נמשך עד שבונים את בית-המקדש הראשון, עד שבונים את בית-המקדש השני, עד שנופלים ויוצאים לגלות, ועד שאחרי הגלות האחרונה-שזה מצבנו היום-מתחילים באמת לעלות למעלה.

פירוש הדבר כי זו דרך שאין בה מנוחה עד גמר התיקון. יש "קו שמאל", יש "קו ימין", זה כנגד זה בראם הבורא, לא יכול להיות האחד בלי השני. אלטרואיזם נבנה על פני האגואיזם, שניהם חייבים להיות במידה שווה. ואתה מפתח את האגואיזם שלך בדיוק כמו את האלטרואיזם. בהיכנסך לקבלה, מתחילים הספיקות, ובגללם הדרך לא קלה.

האם לאורך כל הדרך מפחדים מהעתיד?

אדם תמיד מתחיל בפחד, כי זה דוחף אותו, בדרגה שבה הוא נמצא כעת, אבל הוא קונה גישה אחרת לחיים, הוא קונה כלים של נתינה והשפעה, ואז אין לו בכלל פחד, הוא מנתק את עצמו מכל הדברים האלה, הוא חי מחוץ לעצמו.

כאשר מתחילים לעסוק בקבלה נכנסים למצב של עולם שכולו טוב, לעולם של השפעה.

צריך לכך בשלות רבה מאוד.

הבשלות באה עם הניסיון. כל פעם שהאדם נמצא בשני קווים, אז כל פעם יש בו ספיקות ופחד, וכשמתקן אותו, יוצא לדרגה עליונה יותר, רוכב כביכול על שני כוחות. אגב גם בשיטות אחרות קיימים שני כוחות אך בקבלה לא מנסים לדכא אותם אלא מממשים אותם.

חזרה לראש הדף
Site location tree