פט
א
זהר:
אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ועד לא אתגזר לא הוו אינון דרגין שראן עלוי למללא. ואי תימא דהא בקדמיתא כתיב וירא יהו"ה אל אברם, וכתיב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה וכתיב ויבן שם מזבח הא הכא אינון דרגין עלאין, והשתא אמרן דעד לא אתגזר לא הוו אינון דרגין עלאין שראן על האי דרגא למללא עמיה, תא חזי בקדמיתא יהב קב"ה חכמה לאברהם, למנדע חכמה לאתדבקא ביה, וידע רזא דמהימנותא, אבל למללא עמיה לא הוה אלא האי דרגא תתאה בלחודוי, כיון דאתגזר כלהו דרגין עלאין הוו שראן על האי דרגא תתאה בגין למללא עמיה, וכדין אסתלק אברהם בכלא כמה דאתמר. תא חזי עד לא אתגזר בר נש, לא אתאחיד בשמא דקב"ה, כיון דאתגזר עאל בשמיה ואתאחיד ביה, ואי תימא אברהם אתאחיד ביה עד לא אתגזר, הכי הוא דאתאחיד ביה ולא כדקא יאות, דהא מגו רחימותא עלאה דרחים ליה קב"ה קריב ליה, לבתר פקיד ליה דיתגזר, ואתייהיב ליה ברית קשורא דכלהו דרגין עלאין, ברית קשורא לאתקשרא כלא כחדא לאכללא דא בדא, ברית קשורא דכלא אתקשר ביה ובגין כך אברהם עד לא אתגזר, מלוי לא הוה עמיה אלא במחזה כמה דאתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה עלמא, לא אתברי אלא על ברית, כמה דאת אמר בר"א שי"ת ברא אלהי"ם, והיינו (ד"א, ל"ג ברית) דעל ברית קיים קב"ה עלמא, וכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, דהא ברית קשורא איהו דיומא וליליא ולא מתפרשאן. אמר רבי אלעזר, כד ברא קב"ה עלמא על תנאי הוה, דכד ייתון ישראל אם יקבלון אורייתא יאות, ואם לאו הרי אנא אהדר לכו לתהו ובהו, ועלמא לא אתקיים עד דקיימו ישראל על טורא דסיני וקבילו אורייתא, וכדין אתקיים עלמא, ומההוא יומא ולהלאה קב"ה ברי עלמין, ומאן אינון, זווגין דבני נשא, דהא מההוא זמנא קב"ה מזווג זווגין ואומר בת פלוני לפלוני, ואלין אינון עלמין דהוא ברי. תא חזי אנכי מגן לך, אנכי דא הוא דרגא קדמאה דאתאחיד ביה בקדמיתא:
סתרי תורה:
אשר מחזה שדי יחזה, יחזה סתים הוה מלה מגו מלאכי השרת, בגין דלא יהא לון פטרא, דקודשא בריך הוא ממלל בההוא ערל מסאבא, דהא מלאכי קדישי לא (יקרון) נזקקין בלשון תרגום. אי תימא דלא ידעי, והא גבריאל אוליף ליוסף ע' לשון, ותרגום חד מע' לשון הוא, אלא מנדע ידעי, אבל לא נזקקין תנן, דלא חיישי ולא משגיחין עליה, דהא מאיס איהו קמייהו מכל שאר לשון, ואי תימא הואיל ומאיס איהו ממלאכי עלאי, אמאי תרגם אונקלוס אורייתא בהאי לשון, ויונתן בן עוזיאל המקרא, אלא מאיס הוא קמייהו, והכי אצטריך, דלית קנאה למלאכי עלאי בהדייהו דישראל יתיר, ועל דא תרגום תורה ומקרא כך, ולאו מאיס איהו, דהא בכמה דוכתי קודשא בריך הוא כתיב באורייתא הכי, ובגין כך סתים איהו מגו מלאכי עלאי קדישי, ועל דא אתגלי ביה באברהם באורח סתים, דלא ישגחון ביה מלאכין קדישין, ולא יהא לון פטרא, דקודשא בריך הוא אתגלי על בר נש ערל. אימתי אתגלי ליה באתגליא דמלאכי עלאי, כד יהיב ליה ברית קיימא קדישא, דכתיב וידבר אתו אלהי"ם לאמר, אלקהי"ם שמא דקודשא, ולא כתיב במחזה, שמא באתגלייא, לאמר, מאי לאמר, לאמר ולאכרזא בכל לשון, דלא תהא באתכסיא, ולאו בלישנא אחרא, אלא בלישנא דכלא משתעיין ביה, דיכלי למימר דא לדא, ולא יכלי לקטרגא ולמימר פטרא, ועל דא וידבר אתו אלהי"ם לאמר, אלהי"ם ולא מחזה, בגין דהוה מעייל ליה בברית קיימא קדישא, וקריב ליה לגביה. רבי יהודה אמר, בגין כך את ה' לא אתיהיב ליה עד דאתגזר, מאי טעמא, דאיהי ממש ברית אקרי, ועל דא כיון דעאל בברית כדין אתייהיבת ליה את ה"א, דכתיב אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים, ולא יקרא עוד את שמך אברם וגו':
אחר הדברים האלה, רבי חייא הוה אזיל למחמי לרבי אלעזר, פגע ביה רבי חגאי, אמר ליה האי ארחא דמתקנא קמיה דמר לאן איהו אזיל, אמר ליה למחמי לרבי אלעזר, אמר ליה ואנא נמי איזיל בהדך, אמר ליה אי תיכול למסבר סברא למאי דתשמע זיל, ואי לאו תוב אבתרך, אמר ליה לא ליחוש מר להאי, דהא אנא שמענא כמה רזי דאורייתא ויכילנא למיקם בהו. פתח רבי חגאי ואמר, מאי דכתיב (במדבר כח ב) את קרבני לחמי לאשי
ב
סתרי תורה:
וגו', את קרבני, דא קרבן בשרא דאתקרב לכפרא, דמא על דמא, בשרא על בשרא, בגין דכל קרבנין לאו מתקרבין אלא על בשרא לכפרא על בשרא, והכי שמענא, אי בר נש חטא בהמה מה חטאה, דקודשא בריך הוא אמר (ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכם קרבן וגו', אמאי, אלא קודשא בריך הוא עבד רוח בני נשא ורוח הבהמה, ואפריש דא מן דא, ובגין כך (קהלת ג כא) רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה וגומר, ודאי מתפרשן דא מן דא, עד לא חטא אדם מה כתיב, (בראשית א כט) ויאמר אלהי"ם הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו', וכתיב לכם יהיה לאכלה ולא יתיר, כיון דחטא ויצר הרע אשתאיב בגופא דיליה, ובכל אינון תולדין, עבד בהו דינא. ולבתר אתא נח וחמא דהא גופא אתבני מאתרא דיצר הרע, אקריב קרבן כמה דאקריב אדם, מה כתיב (שם ח כא) וירח יהו"ה את ריח הניחח וגו', (וכתיב) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה הואיל וגופא אשתאיב מההוא יצר הרע, יתענג גופא במה דאתחזי ליה ויכול בשרא, הה"ד כירק עשב נתתי לכם את כל, כד אכיל בשרא, מההוא בשרא אתענג בשרא דיליה, ואתערב דא בדא, ואתרבי גופא מניה, ומההוא ענג גופא חטא בכמה חטאין, אמר קודשא בריך הוא, כפרה על גופא בשרא, בשרא אכיל ובשרא אתרבי מיניה וביה חטא, בגין כך לכפרא על גופיה בשרא, ובשרא דאכיל בשרא עביד דמא לגופא, (בגין כך דמא דאשתאר מההוא בשרא דאכיל, בשרא עביד דמא לגופא), בגין כך דמא דאשתאר מההוא בשרא לבר, אתעתד לכפרא על דמא דאתעביד מההוא בשרא דיליה, דכתיב (ויקרא יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר. כתיב קרבני, וכתיב קרבנכם, דכתיב (שם א ב) תקריבו את קרבנכם, מה בין האי להאי, אלא קרבני כגון שלמים דאתיין על שלום, קרבנכם כגון חטאות ואשמות דאתיין על חטא ואשם, בגין כך את קרבני בשרא, לחמי נהמא וחמרא, ריח דא קטרת, ניחחי דא נחת רוח דעביד כהנא ברעותא דשמא קדישא, וליואי ברעותא דשיר ושבחה, תשמרו להקריב לי במועדו, במועדו מאי הוי, אי תימא בכל יומא בבקר ובערב, מאי איהו במועדו, (נ"א, מאי אריא דאיהו מועדו), אלא מועדו, דשלטא בההוא זמנא רעוא, רעו דאשתכח לעילא בדרגא ידיעא, ועל דא כתיב במועדו, כד קרבן אתקריב, כלא נטלין חולקא, ואתבדרן קליפין לכל סטרא, וייחודא אתקריב ואתייחד, ובוצינין אתנהרן, ואשתכח רעוא ורעו בכל עלמין, וקודשא בריך הוא אשתכח ברזא דיחודא חדא כדקא חזי, אתא רבי חייא ונשקיה, אמר ליה יאות אנת ברי מיני למיהך למחמי ליה לסבר אנפין דיומין. (תו פתח ואמר, דוד מלכא דאיהו רביעאה, ואיהו אבן מאסו הבונים), (נ"א, אמאי דוד מלכא אחסין מלכותא, דאיהו רביעאה, דאיהו אבן מאסו הבונים). אזלו, כד מטון לגביה, חמא לון יתבי על תרעא, אמר ליה לשמשא, זיל ואימא לון, האי כרסייא דתלת קיימין מהו כל אחד (ס"א כלא חד), אמרו ליה זיל ואימא ליה למר, דלאו למגנא אמר דוד מלכא דאיהו רביעאה, אבן מאסו הבונים, אמר ליה זיל ואימא לון, דאן געלו ביה בדוד, דאיהו אמר אבן מאסו הבונים, אהדר רבי חייא רישיה לגבי רבי חגאי, ואמר ליה שמעת בהאי מידי, אמר שמענא בהאי קרא, דכתיב (שיר א ו) בני אמי נחרו בי שמוני וגו', דהאי קרא שלמה מלכא אמרו, ועל דוד מלכא אתמר, כד דחו ליה אחוהי מנייהו. ותו שמענא, מאי חמא קודשא בריך הוא למיהב מלכותא ליהודה מכל אחוהי, אלא אתוון דשמיה חקיקן ביה, וקודשא בריך הוא יהב יקרא לשמיה, ובגין כך אחסין מלכותא. ותו שמענא, יהודה הא אתוון דשמיה ודאי, ד' ליתיה אמאי, אלא דא דוד מלכא דאתקשר בשמיה מכל בני עלמא, דכתיב ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וגו', הא דוד קשיר בשמיה, תו דאיהו קשר של תפלין ודאי, ד' דוד מלכא, (ד"א, קשר של תפלין ודאי), ובגין כך דוד אתקשר בשמיה. עאלו, כיון דעאלו יתיבו קמיה, אשתיק רבי אלעזר ואינון אשתיקו, עאל רבי אלעזר לאדריה, שמע חד קלא דהוה אמר זיל ואימא לון מה דאינון בעיין, דכשרין אינון, אהדר לגבייהו, אמר לון אית מאן דשמע מלה לימא לי, אמרו ליה אנן מחכאן לאנהרא מגו צחותא דבוצינא עלאה, וסברא