אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קה
רבי שמעון בר יוחאי

קה

א

זהר:

למהוי ליה אחסנת ירותא לעלמין, דכתיב כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה וגו', וכתיב שא נא עיניך וראה, ולבתר קב"ה אצטריך לאעקרא אתרין אלין, אמר קב"ה כבר יהבית ית ארעא לאברהם והוא אבא לכלא, דכתיב כי אב המון גוים נתתיך, ולא יאות לי לממחי בנין ולא אודע לאבוהון דקרית ליה אברהם אוהבי, ובגין כך אצטריך לאודע ליה, בגין כך (אמר) ויהו"ה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. אמר רבי אבא, תא חזי ענותנותא דאברהם, דאע"ג דאמר ליה קב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה, ועם כל דא דאוריך עמיה ואודע ליה דבעי למעבד דינא בסדום, לא בעא קמיה לשזבא ליה ללוט, ולא יעביד ביה דינא, מאי טעמא, בגין דלא למתבע אגרא מן עובדוי, ועל דא שלח קב"ה ללוט ושזיב ליה בגיניה דאברהם, דכתיב ויזכור אלהי"ם את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'. מאי אשר ישב בהן לוט, הא אתמר, אבל בגין דכולהו חייבין ולא אשתכח (בינייהו) מכלהו דאית ליה מידי דזכו בר לוט, מכאן אוליפנא, בכל אתר דדיירין ביה חייבין, חריב איהו, אשר ישב בהן לוט, וכי בכלהו הוה יתיב לוט, אלא בגיניה הוו יתבי דלא אתחרבו, ואי תימא בזכותיה, לא אלא בזכותיה דאברהם. א"ר שמעון, תא חזי דשמושא דעביד בר נש לזכאה, ההוא שמושא אגין עליה בעלמא, ולא עוד אלא דאע"ג דאיהו חייבא, אוליף מאורחוי ועביד לון, תא חזי דהא בגין דאתחבר לוט בהדיה דאברהם, אף על גב דלא אוליף כל עובדוי, אוליף למעבד טיבו עם בריין כמה דהוה עביד אברהם, ודא הוא דאותיב לכל אינון קרתי כל ההוא זמנא דיתבו בתר דעאל לוט בינייהו. א"ר שמעון, תא חזי דשכינתא לא אעדי מניה דאברהם בההיא שעתא דקב"ה אמר ליה, (בההוא זמנא דקב"ה עמיה), א"ל רבי אלעזר, והא שכינתא הוה מליל עמיה דהא (בשמא) דא אתגלי עליה קב"ה, דכתיב (שמות ו ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, א"ל הכי הוא ודאי ותא חזי מה כתיב ויאמר יהו"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה, בקדמיתא ויהו"ה אמר, ולבסוף ויאמר יהו"ה זעקת סדום ועמורה וגו', דא איהו דרגא עלאה דאתגלי ליה על דרגא תתאה:

מדרש הנעלם:

המגדל בנו לתלמוד תורה, ומוליכו לבית רבו בבקר ובערב, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים (עליו) התורה ב' פעמים בכל יום, מה כתיב ויאמר לא אשחית בעבור העשרים. עוד פותחת ואומרת, אולי ימצאון שם עשרה, אומרת, רבונו של עולם שמא היו מאותם העשרה הראשונים של בית הכנסת שנוטל שכר כנגד כלם שבאים אחריהם, מה כתיב (ביה) ויאמר לא אשחית בעבור העשרה, כל זה יש לנשמת הצדיק לומר על הרשעים, כיון שלא נמצא בידם כלום, מה כתיב וילך יהו"ה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו, מהו למקומו, למקום מעלתו הידועה אמר רבי, מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב, ולא יכנסו לגיהנם, דכתיב (תהלים לה יג) ואני בחלותם לבושי שק וגו', ואמר רבי, אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם, שאלמלא סלקו קודשא בריך הוא לתרח מן העולם כשהיה עובד עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם, ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד ומלך המשיח, והתורה לא נתנה, וכל אותם הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם. אמר רבי יהודה כיון שרואה הקדוש ברוך הוא שלא נמצא ברשעים כלום מכל אותם העניינים, מה כתיב ויבאו שני המלאכים סדומה וגו':

 

ב

זהר:

ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, למאן קאמר, אי תימא לאינון מלאכין, מאן חמא מליל עם דא ופקיד לדא אלא לאברהם קאמר דברשותיה קיימין אינון אתרי, דבר אחר, לאינון מלאכין, מה דאתמר לאברהם, מאי טעמא עשו, עשה מבעי ליה, מאי עשו, (אלא) דא אברהם ושכינתא דלא אעדי מניה, (דבר אחר) עשו מה דאתמר למלאכין, בגין דהוו זמינין תמן והוו משתכחין למעבד דינא, ועל דא עשו. דבר אחר עשו (למעבד) כתרגומו עבדו, וכי לא הוה ידע קב"ה דאיהו אמר ארדה נא ואראה, והא כלא אתגלי קמיה, אלא ארדה נא מדרגא דרחמי לדרגא דדינא, והיינו (האי) ירידה, ואראה ראייה דא היא לאשגחא עליהון במאן דינא ידין לון, אשכחן ראייה לטב ואשכחן ראייה לביש, ראייה לטב דכתיב (שמות ב כה) וירא אלהי"ם את בני ישראל וידע, ראייה לביש דכתיב ארדה נא ואראה, (נ"א אשכחן ירידה לטב ואשכחן ירידה לביש, לטב דכתיב (שם יט כ) וירד ה' על הר סיני, (במדבר יא יז) וירדתי ודברתי עמך שם, ירידה לביש ארדה נא, בגין) לאשגחא עלייהו בדינא, ועל דא אמר קב"ה המכסה אני מאברהם:

ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום, מאי טעמא ברכה דא הכא, אלא בגין לאודעא דאפילו בשעתא דקב"ה יתיב בדינא על עלמא לא אשתני, דהא יתיב בדינא על דא (ד"א ל"ג ויתיב) וברחמי על דא, וכלא ברגעא חדא ובשעתא חדא. א"ר יהודה, והא כתיב (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון, זמנין דאיהו עת רצון וזמנין דלאו איהו עת רצון, זמנין דשמע וזמנין דלא שמע, זמנין דאשתכח וזמנין דלא אשתכח, דכתיב (ישעיה נה ו) דרשו יהו"ה בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. א"ר אלעזר, כאן ליחיד כאן לצבור כאן לאתר חד וכאן לכולי עלמא בגיני כך בריך ליה לאברהם דאיהו שקיל ככל עלמא, דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, (וכתיב) ותנינן באברהם, יהיה בגימטריא שלשים, הכי תנינן תלתין צדיקים אזמין קב"ה בכל דרא ודרא לעלמא כמה דאזמין לאברהם. פתח ואמר, (ש"ב כג יט) מן השלשים נכבד, ואל השלשה לא בא וגו', מן השלשים נכבד, אלין אינון תלתין צדיקים דאזמין קב"ה לעלמא ולא יבטל לון מניה, ובניהו בן יהוידע כתיב ביה מן השלשים נכבד, איהו חד מנייהו, ואל השלשה לא בא, דלא שקיל לתלתא אחרנין דעלמא קאים עלייהו ואל השלשה לא בא, למהוי במניינא כחד מנייהו, באינון תלתין זכאין זכה למיעל בחושבנא, אבל ואל השלשה לא בא, דלא זכה לאתחברא בהו ולמהוי עמהון בחולקא חדא, יהיה, כמה דתנינן תלתין הוו, ובגין כך קב"ה ברכיה באינון תלתין צדיקים. תא חזי א"ל קב"ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה, דהא סליקת קדמי מה דאינון עבדין לכל עלמא, דכל עלמא מנעי רגלייהו דלא למיעל בסדום ועמורה, דכתיב (איוב כח ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו, פרץ נחל מעם גר, פרצה הוה פריץ נחל לאינון בני עלמא דעאלו לתמן, דכלהו דחמאן למאן דהוו יהבי למיכל ולמשתי לבר נש אחרא, שדיין ליה (בנוקבי דנקרי) בעומקא דנהרא, ואיהו דנטיל ליה הכי נמי, ועל דא כלהו בני עלמא הוו נשכחים מני רגל, דמנעי רגלייהו דלא למיעל תמן, ומאן דעאל דלו מאנוש נעו, דהוו דלי גופא בכפנא, דלא הוו יהבי ליה למיכל ולמשתי, ואשתני דיוקניה משאר בני עלמא, דכתיב דלו מאנוש נעו, כתיב הכא נעו, וכתיב התם (משלי ה ו) נעו מעגלותיה, הכי נמי הוו סטאן מעגלין ואורחין דלא למיעל תמן, ואפילו עופי שמיא הוו מנעי

חזרה לראש הדף
Site location tree