קכד
א
זהר:
לההוא דרגא דאמר שירתא דא, בגין דבהו אסתמיך בימינא ובשמאלא הושיעה לו ימינו ודאי לההוא דרגא דהאי מזמור, אימתי בזמנא דיקומון מתי עלמא ויתערון מעפרא, כדין יהא חדש מה דלא אתעביד בהאי עלמא. רבי יוסי אמר, בזמנא דיעביד קב"ה נוקמין בעלמא בגינייהו דישראל, כדין יתאמר שירתא, דהא לבתר יתערון מעפרא מתי עלמא, ויתחדש עלמא בקיום שלים, דלא ליהוי (כקדמיתא דשליט מותא בעלמא, בגין דחויא) (נ"א כרת ומיתה בעלמא, ויתעבר חויא בעלמא, דגרים) גרים מותא בעלמא לכלא, ואסתאב עלמא ואתחשיך אנפוי. תא חזי כתיב (בראשית ג טו) ואיבה אשית בינך ובין האשה, מאי ואיבה, כדכתיב (איוב ט כו) חלפו עם אניות אבה דהא כמה ארבין שטאן גו ימא רבא ואית ארבין וספינן מתפרשן דא מן דא, ואינון ארבין דהאי נחש שאט בגווייהו אקרון אניות אבה בינך ובין האשה, דא אשה יראת יהו"ה, ובין זרעך אלין שאר עמין עעכו"ם, ובין זרעה אלין ישראל, הוא ישופך ראש, דא קב"ה דזמין לבערא ליה מעלמא, דכתיב (ישעיה כה ח) בלע המות לנצח, וכתיב (זכריה יג ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ראש, דא לזמנא דאתי דיתערון מיתיא, דהא כדין להוי עלמא ראש דיתקיים בראש דאיהו עלמא עלאה, ואתה תשופנו עקב, דא בהאי עלמא, השתא דאיהו עקב, ולאו איהו בקיומא, וההוא חויא נשיך לעלמא ואחשיך אנפי בריין. תא חזי יומין דבר נש אתבריאו וקיימו באינון דרגין עלאין, כיון דמסיימי לאתקיימא באינון דרגין, דכתיב (תהלים צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו', מכאן ולהלאה לית דרגא לאתקיימא, ובגין כך ורהבם עמל ואון, ואינון כלא הוו, אבל אינון יומין דצדיקייא:
מדרש הנעלם:
פזי, תא חזי כיון שהנשמה פוגעת בהם ותדון, לאחר כך פוגעת לאותו המלאך הממונה עליהם, דתנן מלאך ממונה על בתי קברי ודומה שמו, והוא מכריז ביניהם בכל יום על הצדיקים העתידים ליכנס ביניהם, ומיד פוגעת בו, כדי לשכן הגוף בהשקט ובבטחה ובמנוחה ובהנאה (עלאה), הה"ד וידבר אל עפרון, אמר רבי ייסא, זה המלאך הנקרא דומה, ולמה נתכנה שמו עפרון, על שהוא ממונה על שוכני עפר, והופקדו בידו כל פנקסי הצדיקים, וחבורות החסידים השוכנים בעפר, והוא עתיד להוציאם בחשבון. ותאנא אמר רבי אלעזר, לעתיד לבא כשיפקוד הקדוש ברוך הוא להחיות המתים, יקרא למלאך הממונה על הקברות ודומה שמו, ויתבע ממנו מנין כל המתים הצדיקים והחסידים, ואותם גרי הצדק ושנהרגו על שמו, והוא מוציאם בחשבון כמו שנטלם בחשבון, הה"ד (ישעיה מ כו) המוציא במספר צבאם וגו' איש לא נעדר, ותאנא אמר רבי שמואל ברבי יעקב, נפשות הרשעים נתונות בידו של מלאך זה ששמו דומה, להכניסם בגיהנם ולדון שם, וכיון שנמסרות בידו, שוב אינן חוזרות עד שיכנסו לגיהנם, וזה יראת דוד שנתיירא כשעשה אותו עון, שנאמר (תהלים צד יז) לולי יהו"ה עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי. אמר רבי ייסא, הנשמה פוגעת לו להכניס אותו גוף עם שאר גופות הצדיקים בחשבונם, הה"ד וידבר אל עפרון וגו', אמר רבי תנחום, המלאך קודם ואומר לו, ראה מה כתיב למעלה, ועפרון יושב בתוך בני חת, שחתו לשכון בעפר, והוא מקדים ואומר לו, להכניס אותו הגוף בחשבון הצדיקים, הה"ד ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת בכל באי שער עירו לאמר, מאי בכל באי שער עירו, רב נחמן אמר, אינון
ב
זהר:
הוו ואתקיימו כמה דאת אמר ויהיו חיי שרה, וכן ואלה ימי שני חיי אברהם, ואי תימא הכי נמי כתיב בישמעאל, דכתיב (בראשית כה יז) שני חיי ישמעאל, אלא בתשובה אהדר, ועל דא קרי ביומוי ויהיו:
ותמת שרה בקרית ארבע, רבי אבא אמר, כגוונא דא לא הוו בכל נשי עלמא, דהא אתמר חושבן יומהא ושנהא, וקיומהא בעלמא, וההוא אתר דאתקברת ביה, אלא לאחזאה דלא הוה כשרה בכל נשי עלמא, ואי תימא הא מרים, דכתיב (במדבר כ א) ותמת שם מרים ותקבר שם, בגין לאחזאה סרחנא דישראל קא אתא, דהא מייא לא אזלי להו בישראל אלא בזכותא דמרים, אבל לא אתמר במיתתה כמה דאתמר בשרה. רבי יהודה פתח, (קהלת י יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו, האי קרא אוקמוה חברייא, אבל אית לן לאסתכלא ביה, דזכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא למנדע כל אורחין סתימין, ולאתגלייא לון רזין עלאין והא אתמר, אשריך ארץ, דא ארץ החיים בגין דמלכא דילה אזמין לה כל ברכאן, דאתברכא מאבהן עלאין רזא דוא"ו דאיהו קיימא לארקא עלה ברכאן תדיר, ואיהו בן חורין, בן יובלא דאפיק עבדין לחירו, ברא דעלמא עלאה דאפיק תדיר כל חיין, וכל נהירו, וכל משח רבות וכלא אנגיד האי ברא בוכרא להאי ארץ, כמה דאת אמר (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, ובגין כך אשריך ארץ. ומה דאתמר אי לך ארץ שמלכך נער, כמה דאוקמוה דהאי ארץ תתאה ועלמא תתאה לא ינקא אלא מגו שלטנותא (דעילא) דעלה, וכלא מההוא מלכא דאקרי נער כמה דאוקמוה, ווי לארעא דאצטריך לינקא הכי. תא חזי האי נער:
מדרש הנעלם:
דעאלו בכתב חושבן פנקסיה, דאמר רב נחמן, והכי אתגזר (על) חשבון על ידוי דדומה עאלין בבתי קברי, ובחושבן פתקא זמין לאפקא לון, והוא ממונה על דיירי עפרא. מהו השדה נתתי לך, והמערה אשר בו, אמר רבי יוסי, הפקדא דשלוה ומנוחה רבה. אמר רבי שלום בר מניומי, אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה, שאין לו מאתים עולמות וכסופין בשביל התורה, הה"ד (שיר ח יב) ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום כאילו נהרגו על קדושת שמו, נצחו כהאי פסוקא (נ"א וכך אמרו בהאי פסוקא, דכתיב ואהבת את יהו"ה וגו', ותאנא כל המכוין לבו בהאי פסוקא, כדי) למסור נפשו על קדושת שמו, מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו, הה"ד (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום, אמר רב נחמן כל המוסר נפשו בהאי פסוקא, נוחל ארבע מאות עולמות לעולם הבא, אמר רב יוסף והא תנן מאתים, אמר רב נחמן, מאתים על התורה, ומאתים על שמסר עצמו בכל יום על קדושת שמו:
ואברהם זקן בא בימים וגו', מתניתין אמר רבי אלעזר, על כל פנים כך הוא, דהאי מתניתין שפיר, דאתעביד נשמתא, ההוא דכתיב ביה (יחזקאל א טו) והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו, כדאמור בההיא מתניתא קמייתא, אמר ליה רבי אבא, לימא לן מר מההיא מתניתין, אמר ליה, הכי אתפרש בתלת עשר מכילן דרחמי בפרשתא דיליה, אבל הכא אית לן למימר, פתח ואמר (שיר ו ט) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה וגו', אמר רבי אלעזר, מאי היא דאנן קרינן הכא בשיר השירים לישנא דנוקבתא, והתם באורייתא לישנא דדכורא, אלא אמר רבי אלעזר, הכא בתורה נקרא בלשון זכר אצל הגוף, מפני שהגוף אצל הנשמה כאשה אצל הזכר,