קמג
א
יעקב בעאקו סגי, דדחיל דאבוי ידע ליה ואשתמודע קמיה, מה כתיב ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו, כדין אמר אל יהו"ה בצרתה לי קראתי ויענני. יהו"ה הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה, דא הוא דרגא דעשו שריא ביה, דאיהו שפת שקר, (ס"א מהו) שפת שקר, בשעתא דאייתי ההוא חויא לווטין על עלמא, ובחכימו ובעקימו אייתי לווטין דאתלטיא עלמא. תא חזי בשעתא דאמר יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי צידה, בה"א ואוקמוה, ונפק עשו בגין דיתברך מיצחק, דקאמר ליה ואברככה לפני יהו"ה, דאלו אמר ואברככה ולא יתיר יאות, כיון דאמר לפני יהו"ה, בההיא שעתא אזדעזע כורסי יקרא דקב"ה, אמרה ומה, דיפוק חויא מאינון לווטין, וישתאר יעקב בהו, בההיא שעתא אזדמן מיכאל ואתא קמיה דיעקב ושכינתא בהדיה, וידע יצחק, וחמא לגן עדן בהדיה דיעקב, וברכיה קמיה, וכד עאל עשו עאל בהדיה גיהנם, ועל דא ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, דחשב דלא הוה עשו בההוא סטרא, פתח ואמר ואברכהו, גם ברוך יהיה. בגין כך אזדמן יעקב בחכמתא ובעקימו, דאייתי ברכאן עליה דיעקב דאיהו כגוונא דאדם הראשון, ואתנטלו מההוא חויא דאיהו שפת שקר, דכמה שקרא אמר וכמה מלי דשקרא עבד, בגין לאטעאה ולאייתאה לווטין על עלמא, בגין כך אתא יעקב בחכמה ואטעי לאבוי, בגין לאייתאה ברכאן על עלמא, ולנטלא מניה מה דמנע מעלמא, ומדה לקבל מדה הוה. ועל דא כתיב (תהלים קט יז) ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו, עליה כתיב (בראשית ג יד) ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, ואשתאר ביה לדרי דרין, ואתא יעקב ונטיל מניה ברכאן, ומן יומוי דאדם אזדמן יעקב לנטלא מההוא חיויא כל הני ברכאן, ואשתאר איהו בלווטין ולא נפק מנייהו. ודוד אמר ברוח קודשא (תהלים קכ ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים, מה איכפת ליה לההוא חויא בישא דאייתי לווטין על עלמא, כמה דאמרו נחש נושך וממית ולית ליה הנאה מניה, לשון רמיה, דרמי ליה לאדם ולאתתיה, ואייתי בישא עליה ועל עלמא, לבתר אתא יעקב ונטיל מדיליה כל אינון ברכאן, חצי גבור שנונים דא עשו, דנטר דבבו (נ"א דאגזים) ליעקב על אינון ברכאן, כמה דאת אמר וישטום עשו את יעקב על הברכה וגו', (ד"א ל"ג תא חזי):
ויתן לך האלהי"ם מטל השמים ומשמני הארץ, הא מלעילא ומתתא, בחבורא חדא, ורוב דגן ותירוש, הא אוקמוה, אבל כדכתיב (שם לז כה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, תא חזי נער הייתי וגו' ואוקמוה, האי קרא שרו של עולם אמרו וכו', ובגין כך אמר ורוב דגן ותירוש:
יעבדוך עמים (וישתחוו לך לאומים), בזמנא דשליט שלמה מלכא בירושלם, דכתיב (דה"ב ט כג) וכל מלכי הארץ וגו' (שם כד) מביאים איש מנחתו וגו', וישתחוו לך לאומים, בזמנא דייתי מלכא משיחא, דכתיב (תהלים עב יא) וישתחוו לו כל מלכים, רבי יהודה אמר, כלא בזמנא דייתי מלכא משיחא, כדכתיב וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו. הוה גביר לאחיך, הוה ולא אמר היה או תהיה, אלא דא רזא עלאה דמהימנותא, דאלין אתוון אינון רזי דמהימנותא, ה' לעילא וא"ו באמצעיתא ה' לבתר. ובגין כך אמר הוה גביר לאחיך, לשלטאה עלייהו ולרדאה לון, בזמנא דאתא דוד מלכא, רבי יוסי אמר, כלא איהו בזמנא דייתי מלכא משיחא, דהא בגין דעברו ישראל על פתגמי אורייתא, כדין ופרקת עלו מעל צוארך. ויתן לך האלהי"ם, רבי יוסי אמר, כל הני
ב
ברכאן מסטרא דחולקיה דיעקב הוו, ומדיליה נטל, ואלין ברכאן הוה קא בעי יצחק לברכא ליה לעשו, ובגין כך עבד קב"ה וגרם ליה ליעקב לנטלא מדיליה. תא חזי, בשעתא דההוא נחש אייתי לווטין על עלמא, ואתלטיא ארעא, מה כתיב (בראשית ג יז) ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו', ארורה האדמה בעבורך וגו', דלא תהא עבדא פירין ואיבין כדקא יאות, לקבל דא ומשמני הארץ, בעצבון תאכלנה, לקבל דא מטל השמים, וקוץ ודרדר תצמיח לך, לקבל דא ורוב דגן ותירוש, בזעת אפך תאכל לחם, לקבל דא יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, דאינון יעבדון ארעא ויפלחון בחקלא, כמה דאת אמר (ישעיה סא ה) ובני נכר אכריכם וכורמיכם, וכלא נטל יעקב דא לקבל דא, ומדיליה נטל, וקב"ה גרים ליה ליעקב דיטול הני ברכאן לאתדבקא באתריה וחולקיה, ועשו לאתדבקא באתריה וחולקיה. אמר רבי חזקיה, והא חמינן דמשמני הארץ וטל השמים, אינון ברכאן נטל עשו לבתר, כמה דאת אמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל, אמר רבן שמעון, לאו האי כהאי, ולא דא כדא, כמה אתפרשאן דרגין, ביעקב כתיב ויתן לך האלהי"ם, ובדא כתיב יהיה, ביעקב כתיב מטל השמים ומשמני הארץ, בעשו כתיב משמני הארץ וטל השמים, דהא לאו דא איהו כדא, ודרגין אתפרשן כמה וכמה. בגין דבדא דיעקב כתיב ביה ויתן לך האלהי"ם מטל השמים, דא טל עלאה דנגיד מעתיק יומין, דאקרי טל השמים, השמים דלעילא, טל דנגיד בדרגא דשמים, ומתמן לחקל תפוחין קדישין, ומשמני הארץ, הארץ דא ארץ החיים דלעילא, וירית לה בארעא דלעילא, ובשמים דלעילא, ולעשו בארעא דהכא לתתא ובשמים דהכא לתתא, יעקב לעילא לעילא, עשו לתתא לתתא. תו יעקב לעילא ותתא, ועשו לתתא, ואף על גב דכתיב והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך, מהאי דהכא לתתא, אבל לעילא לא כלום, דכתיב (דברים לב ט) כי חלק יהו"ה עמו יעקב חבל נחלתו, תא חזי בשעתא דשרו לנטלא ברכאן דלהון יעקב ועשו, יעקב נטל חולקיה דלעילא, ועשו נטיל חולקיה לתתא. רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא אמר לרבי אלעזר, כלום שמעת מאביך אמאי לא אתקיימו ברכאן דברכיה יצחק ליעקב, ואינון ברכאן דבריך יצחק לעשו אתקיימו כלהו, א"ל כל אינון ברכאן מתקיימי, וברכאן אחרנין דברכיה קב"ה ליעקב, אבל מיד יעקב נטל לעילא, ועשו נטיל לתתא, לבתר כד יקום מלכא משיחא, יטול יעקב לעילא ותתא, ויתאביד עשו מכלא, ולא יהא ליה חולקא ואחסנא ודוכרנא בעלמא, כמה דאת אמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו', בגין דיתאביד עשו מכלא, וירית יעקב תרין עלמין, עלמא דין ועלמא דאתי, ובהאי זמנא כתיב (שם כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ליהו"ה המלוכה. ההוא מלכו דעשו דנטל בהאי עלמא, יהב ליה קב"ה (ס"א יהא ליה לקב"ה) בלחודוי, וכי השתא לאו איהי מלכו מקב"ה, אלא אף על גב דשליט קב"ה לעילא ותתא, הא יהב לון לשאר עמין לכל חד וחד חולק ואחסנתא בהאי עלמא לאשתמשא ביה, ובההוא זמנא יטול מכלהו מלכותא, ותהא דיליה כלא, דכתיב והיתה ליהו"ה המלוכה, ליה בלחודוי, דכתיב (זכריה יד ט) והיה יהו"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד:
ויהי אך יצא יצא יעקב וגו', רבי שמעון אמר אך יצא יצא, תרי יציאות הללו למה, אלא