קפו
א
רבי חייא אמר, ביה כתיב (בראשית כז כא) האתה זה בני עשו אם לא, ליה כתיב הכתנת בנך היא אם לא, ובגין כך קב"ה מדקדק בהו בצדיקיא בכל מה דאינון עבדין. רבי אבא אמר (נ"א א"ר אבא), כיון דחמו כלהו שבטין ההוא צערא דאבוהון, אתנחמו ודאי, ויהיבו גרמייהו עליה דיוסף, דיפדון ליה אלמלא ישכחון ליה, כיון דחמו דלא יכלו, אהדרו לגביה דיהודה ואעברו ליה מעלייהו, בגין דאיהו הוה מלכא עלייהו, (וכדין ס"א וכיון ד)אעברוהו מעלייהו, מה כתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו'. רבי יהודה פתח ואמר (תהלים יח יד) וירעם בשמים יהו"ה ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש, תא חזי, כד ברא קב"ה עלמא, אתקין ליה שבעה סמכין על מה דקיימא, וכלהו סמכין קיימי בחד סמכא יחידאי, והא אוקמוה דכתיב (משלי ט א) חכמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה, ואלין כלהו אינון קיימי בחד דרגא מנייהו, דאקרי (שם י כה) צדיק יסוד עולם. ועלמא כד אתברי מההוא אתר אתברי, דאיהו שכלולא דעלמא ותקונוי, דאיהו חד נקודא דעלמא, ואמצעיתא דכלא, ומאן איהו ציון, דכתיב (תהלים נ א) מזמור לאסף אל אלהי"ם יהו"ה דבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש עד מבואו, ומאן אתר מציון, דכתיב מציון מכלל יופי אלהי"ם הופיע, מההוא אתר דאיהו סטרא דשכלולא דמהימנותא שלימתא כדקא יאות, (והשתא ישראל אתתקפו ביה ברזי דפקודי אורייתא, בגין דכל יומא ויומא אתתקף בר נש בציצית דאתעטף ביה), וציון תקיפו ונקודה דכל עלמא, ומההוא אתר אשתכלל כל עלמא ואתעביד, ומגויה כל עלמא אתזן. ותא חזי וירעם בשמים יהו"ה, ועליון יתן קולו וגו', כיון דאמר וירעם בשמים יהו"ה, אמאי כתיב ועליון יתן קולו, הא (ס"א אלא) הכא רזא דמהימנותא, ועל מה (ס"א עלמא) דאמינא, דציון איהו שכלולא ושפירו דעלמא, ועלמא מניה אתזן, בגין דתרין דרגין אינון ואינון חד, אינון ציון וירושלם, דא דינא ודא רחמי, ותרוייהו חד, מהכא דינא ומהכא רחמי. מעילא לעילא נפקא קול דאשתמע, לבתר דההוא קול נפקא ואשתמע, נפקי דינין, וארחי דדינא ורחמי נפקין ומתפרשן מתמן, וירעם בשמים יהו"ה, דא בי דינא ברחמי, ועליון, אף על גב דלא אשתכח ולא אתיידע, כיון דההוא קול נפיק, כדין אשתכח כלא דינא ורחמי, הה"ד ועליון יתן קולו, כיון דיתן קולו, כדין ברד וגחלי אש, מיא ואשא. תא חזי בשעתא דאתיליד יהודה, מה כתיב (בראשית כט לה) ותעמוד מלדת, בגין דדא הוא יסודא רביעאה מאינון ארבע, דאינון רתיכא עלאה, סמכא חד מאינון ארבע סמכין, מה כתיב ביה ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, דהוה מלכא עלייהו, מאי טעמא, בגין דיוסף נחתו ליה למצרים כדקאמרן:
וירא שם יהודה בת איש כנעני, וכי כנעני הוה, אלא הא אוקמוה חברייא, ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער, תלת בנין הוו ליה ליהודה, ולא אשתארו מנייהו בר חד ודא הוא שלה. רבי אלעזר ורבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי בארחא, אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, אמאי כתיב בבנוי דיהודה בקדמאה, ויקרא את שמו ער, ובתרין אחרנין כתיב ותקרא את שמו אונן, ותקרא את שמו שלה, א"ל תא חזי, האי פרשתא רזא עלאה איהו, וכלא איהו כדקא חזי. וירד יהודה מאת אחיו, דהא אתכסיא סיהרא, ונחתת מדרגא דמתקנא לגו דרגא אוחרא, דאתחבר ביה חויא, כמה דאת אמר ויט עד איש עדלמי ושמו חירה, ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער, ואיהו רע, וכלא חד, דאתיא מסטרא דיצר הרע. ובגין כך כתיב ויקרא את שמו, ולא כתיב ויקרא שמו,
ב
ביעקב כתיב ויקרא שמו, דקב"ה קרא ליה יעקב, והכא את לאסגאה דרגא אחרא, דזוהמא דמסאבא אתיליד, ודא הוא ער, רע, וכלא חד, לבתר לא אתבסם אתרא, עד דאתא שלה דהוה עקרא דכלהו, מה כתיב ויהי ער בכר יהודה רע בעיני יהו"ה, כתיב הכא רע, וכתיב התם (בראשית ח יא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, רע דאושיד דמין, אושיד זרעא על ארעא, ובגין כך וימיתהו יהו"ה, מה כתיב בתריה, ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך וגו':
ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך וגו', רבי שמעון פתח ואמר, (ישעיה מא כה) העירותי מצפון ויאת, ממזרח שמש יקרא בשמי, ויבא סגנים כמו חמר, וכמו יוצר ירמס טיט, תא חזי כמה אינון בני נשא טפשין, דלא ידעין ולא מסתכלין למנדע ארחוי דקב"ה, דהא כלהו ניימין דלא מתערי ושינתא בחוריהון. תא חזי קב"ה עבד ליה לבר נש כגוונא דלעילא, כלא איהו בחכמתא, דלית לך שייפא ושייפא בבר נש דלא קיימא בחכמתא עלאה, דהא כיון דאתתקן כל גופא בשייפוי כדקא יאות, קב"ה אשתתף (נ"א אתתקף) בהדיה, ואעיל ביה נשמתא קדישא, בגין לאולפא ליה לבר נש למהך בארחוי דאורייתא ולמיטר פקודוי, בגין דיתתקן בר נש כדקא יאות, (ובגין, ס"א ובעוד) דאית ביה נשמתא קדישא, מבעי ליה לבר נש לאסגאה דיוקנא דמלכא עלאה בעלמא. ורזא דא, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק לא פסקן מימוי לעלמין, ועל דא מבעי ליה לבר נש דלא יפסיק נהרא ומקורא דיליה בהאי עלמא (נה"ר רמז לקיימא קדישא דחתים בבשריה, דאיהו דוגמא דההוא נה"ר, רזא דצדיק דאתחבר בצד"ק כחדא לעילא, בגין כך בעי בר נש לתתא לאתחברא באתתיה בקדושה, בגין דיתתקף ביה בההוא עלמא), וכל זמנא דבר נש לא יצלח בהאי עלמא, (ס"א ועל דא מבעי ליה לבר נש דלא יפסיק נהרא ומקורא דיליה בהאי עלמא, ואי לא) קב"ה עקר ליה ונטע ליה בכמה זמנין כמלקדמין. תא חזי מה כתיב, העירותי מצפון ויאת, העירותי, דא אתערותא דזווגא דבר נש בהאי עלמא, דאיהו אתערותא מסטרא דצפון, ויאת, דא היא נשמתא קדישא דאתיא מלעילא, וקב"ה משדר לה מלעילא, אתיא בהאי עלמא ועאלת בגו בני נשא כדקאמרן, ממזרח שמש, דא אתר דההוא נהר דנגיד ונפיק, דמתמן נפקת נשמתא ואתנהירת, ויבא סגנים (כמו חמר), אלין אינון חילין דעלמא, דאתיין בגין (ס"א בגו) ההוא אתערותא דנשמתין, כמו חומר, כגוונא דאתער בר נש בגופא, דהא בגין דא קב"ה עביד זווגין, ואטיל נשמתין בעלמא, וחברותא אשתכח לעילא ותתא, ומקורא דכלא הוא (ס"א יהא) ברוך. ובגין כך קב"ה עבד ליה לבר נש, בגין לאשתדלא בארחוי, ולא יפסיק מקוריה ומבועא דיליה לעלמין, וכל מאן דפסיק מקוריה, (מתתא ומיבש ליה, כביכול כאלו גרים ליה לאתפסקא לעילא, כדין (איוב יד יא) אזלו מים מני ים, ונהר יחרב ויבש, והואיל ובר נש אתקם לתתא כדוגמא דלעילא, מאן דמקוריה ימיש מלעבד פירין, כגון דין דלא בעא למיסב איתתא, או נסיב לה דאשתדל ולא יכיל, אלו דתרין הפכין אינון דא מדא, (או ס"א ההוא) דימיש מלמעבד פירין, לית ליה תקנה לעולם, (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון, בגין דלא בעא למיסב איתתא, ולאשתדלא בפריה ורביה, וההוא דאשתדל ונסב איתתא ולא יכיל, דא מתתקן בפריקיה דקריב ליה דהוא אחוי, וההוא דמית בלא בנין), כד נפיק מהאי עלמא, ההוא בר נש לא עאל בפרגודא, ולא נטיל חולק בההוא עלמא, (ונשמתיה לא אתכלילת באתר דכל נשמתין אתכלילו, ואתגזר דיוקניה מתמן, הה"ד (ויקרא כב ג) ונכרתה הנפש ההיא מלפני, הואיל וכדין הוא, ברא ליה קב"ה פריק