אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קפט
רבי שמעון בר יוחאי

קפט

א

שירתא. תלת משריין אינון, וחד חיותא קדישא ממנא עלייהו וקיימא עלייהו, וכלהו קא משבחן ליה לקב"ה עד דאתי צפרא, כד אתי צפרא, כל אינון דבסטר דרום, וכל ככביא דנהרי, כלהו משבחן ואמרי שירתא לקב"ה, כמה דאת אמר (איוב לח ז) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהי"ם, ברן יחד ככבי בקר אלין ככביא דבסטר דרום, כמה דאת אמר (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר. ויריעו כל בני אלהי"ם, אלין אינון דבסטר שמאלא דאתכלילו בימינא, וכדין צפרא נהיר, וישראל נטלי שירתא, ומשבחן ליה לקב"ה ביממא, תלת זמנין ביממא לקבל תלת זמנין דליליא, וקיימין אלין לקביל אלין, עד דיסתלק יקרא דקב"ה ביממא ובליליא כדקא יאות, וקב"ה אסתלק בהו בשית אלין. ההוא חיותא קדישא דקיימא עלייהו לעילא, קיימא על ישראל לתתא, בגין לאתקנא כלא כדקא יאות, מה כתיב בה (משלי לא טו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, ותתן טרף לביתה, אלין אינון משיריין דלעילא, וחק לנערותיה, אלין משריין דישראל לתתא, ובגין כך יקרא דקב"ה אסתלק מכל סטרין מעילא ומתתא, ועל דא כלא הוה (ס"א הוא) ברשותיה קיימא, וכלא איהו ברעותיה. האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט ז), רבי שמעון אמר דא יוסף, ובעד כוכבים יחתום אלין אינון אחוי, דכתיב בהו ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. דבר אחר, האומר לחרס דא יעקב, בשעתא דאמרו לו הכר נא, ולא יזרח בשעתא דאסתלקת שכינתא מניה, ובעד ככבים יחתום, דבגין בנוי אתחתם ואסתים נהורא דיליה, שמשא אתחשך וככביא לא נהירו, בגין דיוסף אתפרש מאבוי, ותא חזי מההוא יומא דההוא עובדא דיוסף, אתפרש יעקב משמושא דערסא, ואשתאר אבלא עד ההוא יומא דאתבשר בשורה דיוסף:

ויהי יהו"ה את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו וגו', רבי יוסי פתח (תהלים לז כח) כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו, האי קרא אוקמוה באברהם, את חסידיו חסידו כתיב והא אתמר. תא חזי בכל אתר דצדיקייא אזלי, קב"ה נטיר לון ולא שביק לון, דוד אמר (שם כג ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך וגו', בכל אתר דצדיקיא אזלי שכינתא אזלא עמהון ולא שביק לון, יוסף אזל בגיא צלמות ונחתו ליה למצרים, שכינתא הות עמיה, הה"ד ויהי יהו"ה את יוסף, ובגין דהות עמיה שכינתא, בכל מה דהוה עביד הוה מצלח בידיה, דאפילו מאי דהוה בידיה, והוה תבע ליה מאריה בגוונא אחרא, הוה מתהפך בידיה לההוא גוונא דרעותא דמאריה הוה רעי ביה, כמה דאת אמר וירא אדוניו כי יהו"ה אתו, וכל אשר הוא עושה יהו"ה מצליח בידו, מצליח בידו ודאי, כי יהו"ה אתו. תא חזי, וידע אדניו כי יהו"ה אתו לא כתיב, אלא וירא אדניו, דהא בעינוי הוה חמי עובדא דנסין בכל יומא דקב"ה עביד בידיה, ועל דא ויברך יהו"ה את בית המצרי בגלל יוסף, קב"ה נטיר לון לצדיקיא, ובגיניהון נטר לון לרשיעיא, דהא רשיעיא מתברכין בגיניהון דצדיקיא, כגוונא דא כתיב (ש"ב ו יא) ויברך יהו"ה את בית עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהי"ם. צדיקיא, אחרנין מתברכין בגינייהו, ואינון לא יכלי לאתזנא (ס"א לאשתזבא) בזכותייהו והא אוקמוה, יוסף אתברך מאריה בגיניה, ואיהו לא יכיל לאשתזבא בזכותיה מניה ולנפקא לחירו, ולבתר אעיל ליה בבית הסהר, כמה דאת אמר (תהלים קה יח) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו, עד דלבתר קב"ה אפיק ליה לחירו, ושלטיה על כל ארעא דמצרים, ובגין כך כתיב ולא יעזוב את חסידיו לעולם

 

ב

נשמרו, חסידו כתיב ואתמר, וקב"ה אגין עלייהו דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב (תהלים ה יב) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך. ויהי אחר הדברים האלה, ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף, רבי חייא פתח ואמר, (שם קג כ) ברכו יהו"ה מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, תא חזי כמה אצטריך ליה לבר נש לאסתמרא מחובוי, ולמיהך בארח מתתקנא, בגין דלא יסטי ליה ההוא יצר הרע, דאיהו מקטרגא ליה כל יומא ויומא כמה דאתמר, ובגין דאיהו מקטרגא ליה תדיר, בעי בר נש לאתתקפא עליה, ולאסתלקא עליה באתר תקיפו, דבעי למהוי גיבר עליה, ולאשתתפא באתר דגבורה, בגין דכד בר נש אתתקף עליה, כדין איהו בסטר גבורה, ואתדבק ביה לאתתקפא, ובגין דההוא יצר הרע תקיף, בעי בר נש דיהא תקיף מיניה. ואלין בני נשא דאתתקפו עליה אקרון גבורי כח, לאשתכחא זינא עם זיניה, ואלין אינון מלאכיו דקב"ה, דאתיין מסטרא דגבורה קשיא לאתתקפא עליה, גבורי כח עושי דברו, ברכו יהו"ה מלאכיו כיוסף דאקרי צדיק וגבור, ונטר ברית קדישא דאתרשים בגויה. רבי אלעזר אמר, ויהי אחר הדברים האלה, מאי היא, הא אוקמוה אתר דא דיצר הרע מקטרג דאיהו דרגא דאחר הדברים, בגין דיוסף יהב ליה דוכתא לקטרגא, דהוה יוסף מסלסל בשעריה, ואתקין גרמיה וקשיט ליה, כדין אתיהיב דוכתא ליצר הרע לקטרגא, דאמר ומה אבוי דאיהו מתאבל עליה, ויוסף מקשיט גרמיה ומסלסל בשעריה, כדין אתגרי ביה דובא וקטריג ליה:

ויהי אחר הדברים האלה, תא חזי, בזמנא דקב"ה אשגח ביה בעלמא למידן יתיה, ואשכח חייבין בעלמא, מה כתיב (דברים יא יז) ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה, וכדין ואבדתם מהרה, דהא בגין חובין דבני נשא שמיא וארעא אתעצרו, ולא נהגי נמוסיהון כדקא יאות. ותא חזי, אינון דלא נטרי להאי קיימא דקודשא, גרמי פרישו בין ישראל לאבוהון דבשמיא, בגין דכתיב וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, וכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר, דהאי איהו כמאן דסגיד לאלהא אחרא, דמשקר בהאי את קיימא קדישא, וכד קיימא קדישא אתנטיר בעלמא כדקא יאות, כדין קב"ה יהיב ברכאן לעילא לארקא בעלמא, כמה דאת אמר (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהי"ם נחלתך ונלאה אתה כוננתה. גשם נדבות, דא גשם דרעותא, כד אתרעי קב"ה בכנסת ישראל, ובעי לארקא לה ברכאן, כדין נחלתך ונלאה אתה כוננתה, נחלתך אינון ישראל, דאינון אחסנתיה דקב"ה, כמה דאת אמר (דברים לב ט) יעקב חבל נחלתו, ונלאה דא כנסת ישראל, דאיהי נלאה בארעא אחרא, דאיהי צחיא למשתי, וכדין איהי נלאה, וכד ההוא גשם דרעותא אתיהיב, כדין אתה כוננתה, ועל דא שמיא וארעא וכל חיליהון, כלהו קיימא על קיומא דא, דכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ובגין כך בעי לאזדהרא בדא והא אוקמוה, ובגין כך כתיב ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, ובתריה כתיב ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף:

ויהי כדברה אל יוסף יום יום, רבי אלעזר פתח ואמר (משלי ו כד) לשמרך מאשת רע וגו', זכאין אינון צדיקיא דידעי ארחוי דקב"ה למיזל בהו, בגין דאינון משתדלי באורייתא יממא וליליא, דכל מאן דאשתדל באורייתא יומי ולילי, אחסין תרין עלמין, עלמא עלאה ועלמא

חזרה לראש הדף
Site location tree