אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קצב
רבי שמעון בר יוחאי

קצב

א

תא חזי, האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרביה, וחמי ליה בההוא חכמתא, יכיל לאתוספא בההוא רוחא יתיר. תא חזי, דהא יוסף בכל מה דאיהו עביד, הוי חמי ברוחא דחכמתא לההוא דיוקנא דאבוי, והוה מסתכל, ובגין כך הוה מסתייעא ליה מלתא, ואתוספא ליה רוחא אחרא בנהירו עלאה יתיר. בשעתא דאמר ליה ההוא רשע והנה גפן לפני, אזדעזע יוסף, דלא הוה ידע על מה תיתי מלה, כיון דאמר ובגפן שלשה שריגים, מיד אתער רוחיה ואתוסף בנהירו, ואסתכל בדיוקנא דאבוי, כדין אתנהיר רוחיה וידע מלה. מה כתיב ובגפן שלשה שריגים, אמר יוסף הא ודאי בשורה דחדוה בשלימו איהו, מאי טעמא, בגין דהאי גפן על כנסת ישראל אתחזי ליה, ואתבשר יוסף בהאי. ובגפן שלשה שריגים, אלין אינון תלתא דרגין עלאי דנפקי מהאי גפן, כהני ליואי וישראלי, והיא כפורחת עלתה נצה, דהא בגיניהון סלקא כנסת ישראל, ואתברכת מעם מלכא עלאה, הבשילו אשכלותיה ענבים, אלין אינון צדיקיא דעלמא, דאינון כענבים מבושלים כדקא חזי, דבר אחר, הבשילו אשכלותיה ענבים, דא הוא יין דאתנטיר בענבייהו מששת ימי בראשית. עד הכא אתבשר יוסף בחלמיה, מכאן ולהלאה חלמא איהו דיליה, בגין דאית חלמין ליה ולאחרנין, ואקח את הענבים, דאיהו ליה לגרמיה. תנינן, האי מאן דחמי ענבין חוורין בחלמא סימן יפה לו, אוכמי לא, מאי טעמא, בגין דאיהו רזא דתרין דרגין ידיען, אינון אוכמי וחוורי, האי איהו טב והאי איהו דלא טב, וכלהו ענבין ברזא דמהימנותא תליין, ועל דא מתפרשן בחכמתא הן לטב הן לביש, אלין צריכין רחמי, ואלין אשגחותא דרחמי. תא חזי אדם הראשון אנתתיה סחטא ליה ענבין, וגרימת ליה מותא ולכל ישראל ולכל עלמא. נח אתא להני ענבין ולא אתנטר כדקא יאות, מה כתיב (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה, בה"א. בני אהרן שתו חמרא מנייהו, וקריבו קרבנא בההוא חמרא ומיתו והא אתמר. ובגין כך כתיב (דברים לב לב) ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, בגין דאינון ענבין גרמו האי. חמא ענבין דאינון טבין, בההוא כרם, דקא סלקין נייחא וריחא בדרגין שלימין כדקא יאות, ועל דא יוסף ידע מלה, ואסתכל בעקרא, ופשר חלמא על בורייה, בגין דאתבשר בההוא חלמא כדקא יאות, ובגין כך פשר פשרא לטב ואתקיים הכי. מה כתיב:

וירא שר האופים כי טוב פתר, ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי על ראשי, תא חזי, ארורין אינון רשיעיא דכל עובדיהון כלהון לביש, וכל אינון מלין דאינון אמרין כלהו לביש ולאבאשא, כיון דפתח פומיה באף, מיד דחיל יוסף, וידע דכל מלוי אינון לאבאשא, ובשורה דביש בפומיה. והנה שלשה סלי חרי על ראשי, כדין ידע יוסף דאתבשר על חריבו דבי מקדשא, וישראל בגלותא דיתגלון מארעא קדישא, חמי מה כתיב ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה, והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי, אלין אינון שאר עמין, דמתכנשי עלייהו דישראל, וקטלי לון וחרבי ביתייהו, ומפזרי לון לארבע סטרי דעלמא, וכלא אסתכל יוסף, וידע דההוא חלמא על ישראל כד יהון בחיובא קמי מלכא, מיד פשר ליה פשרא לביש ואתקיים ביה. ותא חזי תרין דרגין אלין, דקא חמא האי וחמא האי, דא חמא (דהא)

 

ב

כד סליק וקא שליט דרגא עלאה ואתנהיר סיהרא, ודא חמא דאתחשך ושליט עלה חיויא בישא, ובגין כך אסתכל יוסף בההוא חלמא, ופשר ליה פשרא לביש, ועל דא כלא בפישרא קיימא, ודא ודא חמו באלין תרין דרגין, דשליט דא ושליט דא. רבי יהודה פתח, (תהלים נא יב) לב טהור ברא לי אלהי"ם ורוח נכון חדש בקרבי, האי קרא אוקמוה, אבל לב טהור כד"א (מ"א ג ט) ונתת לעבדך לב שומע וגו', וכתיב (משלי טו טו) וטוב לב משתה תמיד, ובגין כך לב טהור ודאי. ורוח נכון חדש בקרבי, דא הוא רוח נכון ודאי, כד"א (בראשית א ב) ורוח אלהי"ם מרחפת על פני המים, ואתערו זה רוחו של משיח, ואתערו (יחזקאל יא יט) ורוח חדשה אתן בקרבכם, וצלי דוד, ההוא רוח נכון חדש בקרבי, בגין דאית מסטרא אחרא לב טמא ורוח עועים, דאסטי לבני עלמא, ודא הוא רוח טומאה דאקרי רוח עועים, כד"א (ישעיה יט יד) יהו"ה מסך בקרבה רוח עועים, ועל דא ורוח נכון חדש בקרבי, מאי חדש, דא חדושא דסיהרא, בשעתא דאתחדש סיהרא, דוד מלך ישראל חי וקיים, ובגין כך חדש. רבי אלעזר ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, האי דכתיב (מ"א כב כא) ויצא הרוח ויעמוד לפני יהו"ה ויאמר אני אפתנו, ויאמר יהו"ה אליו במה, ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו, ויאמר תפתה וגם תוכל, צא ועשה כן, ותנינן דהוה רוח נבות היזרעאלי, וכי נשמתין כיון דסלקין וקיימין לעילא אינון יכלין לאתבא בהאי עלמא, ומלה תמיהה דאמר אצא והייתי רוח שקר בפי וגו', ותו מאי טעמא אתענש עליה אחאב, דהא דינא דאורייתא דשוי שמואל קמייהו דישראל הכי הוא, דכתיב (ש"א ח יד) ואת שדותיכם וכרמיכם וזיתיכם הטובים יקח, ואי אחאב נטל ההוא כרם מנבות דינא הוה, ותו דהוה יהיב ליה כרמא אחרא או דהבא ולא בעא, א"ל יאות שאלת. תא חזי, האי רוח דקאמרו דאיהו רוח דנבות, הכא אית לאסתכלא, וכי רוחא דנבות יכיל לסלקא ולקיימא קמיה דקב"ה למתבע שקרא, דכתיב ויצא הרוח, ואי צדיקא הוא איך יבעי שקרא בההוא עלמא דאיהו עלמא דקשוט, ומה בהאי עלמא לא בעי זכאה שקרא, בההוא עלמא לא כל שכן, ואי לאו זכאה איהו היך יכיל לקיימא קמי קב"ה. אלא ודאי נבות לאו זכאה הוה כל כך לקיימא קמי קב"ה, אלא רוחא אחרא הוה דשלטא בעלמא, דא הוא רוחא דקיימא תדיר וסלקא קמי קב"ה, ודא הוא דאסטי לבני עלמא בשקרא, ומאן דאיהו רגיל בשקרא אשתדל תדיר בשקרא, ועל דא אמר אצא והייתי רוח שקר וגו', ועל דא קב"ה א"ל צא ועשה כן, פוק מהכא, כמה דאוקמוה דכתיב (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ובגין דא איהו רוח שקר ודאי. ותו, על מה דקטל ליה לנבות, ונטל כרמא דיליה, קטולא אמאי קטיל ליה, אלא על דקטיל ליה בלא דינא אתענש, קטל ליה בלא דינא ונסיב כרמא דיליה, ובגין כך כתיב (מ"א כא יט) הרצחת וגם ירשת, ועל דא אתענש. ותא חזי, כמה אינון בני נשא בעלמא דאסטי לון האי רוח שקר בשקרא, ושליט איהו בעלמא בכמה סטרין ובכמה עובדין, והא אוקימנא מלי, ועל דא דוד מלכא בעא לאסתמרא מניה, ובעא לאפקא מגו מסאבו דכתיב (תהלים נא יב) לב טהור ברא לי אלהי"ם ורוח נכון חדש בקרבי, דא הוא רוח נכון, ואחרא איהו רוח שקר, ועל דא תרין דרגין אינון, חד קדישא וחד מסאבא. פתח ואמר (יואל ב יא) ויהו"ה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו וגו', האי קרא אוקמוה, אבל ויהו"ה בכל אתר הוא ובי דיניה, נתן קולו, דא הוא קלא דכתיב (דברים ד יב) קול דברים, וכתיב התם (שמות ד י) לא איש דברים, מאן איש דברים, כד"א (דברים לג א) איש האלהי"ם. לפני חילו, אלין אינון ישראל, כי רב מאד מחנהו, כד"א (איוב כה ג) היש מספר לגדודיו

חזרה לראש הדף
Site location tree