קצג
א
דכמה ממנן ושליחן אית ליה לקב"ה, וכלהו קיימי לאסטאה עלייהו דישראל, (ז"ח ל"ג בגין לאסתאבא להו), ועל דא קב"ה אזדמן קמייהו דישראל בגין לנטרא להו, ולא יכילו לקטרגא להו, כי עצום עושה דברו, מאן עצום, דא הוא זכאה ההוא דאשתדל באורייתא קדישא יממא ולילי. דבר אחר כי עצום, דא הוא מקטרגא דאשתכח קמי קב"ה, ואיהו תקיפא כפרזלא, תקיפא כטינרא, עושה דברו, דנטיל רשות מלעילא ונטיל נשמתא מתתא, כי גדול יום יהו"ה ונורא מאד ומי יכילנו, דאיהו שליט על כלא, ועלאה ותקיפא על כלהו, וכלהו תחות שלטניה, זכאין אינון צדיקיא דקב"ה אתרעי בהו תדיר לזכאה לון לעלמא דאתי, ולמחדי להו בחידו דצדיקיא דזמינין למחדי ביה בקב"ה, דכתיב (תהלים ה יב) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו, ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך:
ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן:
פרשת מקץ:
ויהי מקץ, רבי חייא פתח ואמר, (איוב כח ג) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות, האי קרא אתמר, קץ שם לחשך, דא איהו קץ דשמאלא, דאיהו שאט בעלמא, ושאט לעילא, וקיימא קמי קב"ה ואסטי וקטריג על עלמא והא אתמר, ולכל תכלית הוא חוקר, דהא כל עובדוי לאו אינון לטב אלא לשיצאה תדיר ולמעבד כליה בעלמא, אבן אפל וצלמות, דא אבן נגף דבה כשלין חייבין, וקיימא בהאי דאקרי (שם י כב) ארץ עפתה כמו אפל. תא חזי, אית ארץ חיים לעילא והאי איהו ארץ ישראל, (ד"א ואית ארץ לתתא ונקראת) אפל וצלמות, אפל דנפקא מארץ עפתה, מאי (ס"א ארץ) אבן אפל וצלמות, דא הוא קץ דאיהו מסטרא דחשך, זוהמא דדהבא והא אתמר. תא חזי, כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה, ולאשתדלא באורייתא יממא ולילי, בגין דינדעון ויסתכלון בפולחניה, דהא אורייתא איהי מכרזא בכל יומא קמיה דבר נש, ואמרה (משלי ט ד) מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו, והא אוקימנא מלי, וכד בר נש אשתדל באורייתא, ואתדבק בה, זכי לאתתקפא באילנא דחיי, דכתיב (שם ג יח) עץ חיים וגו'. ותא חזי כד בר נש אתתקף באילנא דחיי בהאי עלמא, אתתקף ביה לעלמא דאתי, דהא כמה דנשמתין נפקן מהאי עלמא, הכי אתתקנן להו דרגין לעלמא דאתי, תא חזי אילנא דחיי איהו בכמה דרגין מתפרשן דא מן דא, וכלהו חד, דהא באילנא דחיי אית דרגין אלין על אלין, ענפין ועלין וקליפין וגופא דאילנא ושרשין, וכלא הוא אילנא. כגוונא דא כל מאן דאשתדל באורייתא איהו אתתקן ואתתקף באילנא דחיי, וכל בני דמהימנותא ישראל כלהון מתתקפין באילנא דחיי, וכלהו אחידין באילנא ממש, מנהון בההוא גופא דביה, מנהון אחידן בענפין, מנהון בעלין, מנהון בשרשין, אשתכחו דכלהו אחידן באילנא דחיי, ואינון דמשתדלין באורייתא
ב
כלהו אחידן בגופא דאילנא, ובגין כך מאן דאשתדל באורייתא איהו אחיד בכלא, והא אוקמוה ואתמר. ויהי מקץ מאי מקץ, רבי שמעון אמר, אתר דלית ביה זכירה, ודא הוא קץ דשמאלא, מאי טעמא, בגין דכתיב (בראשית מ יד) כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, וכי הכי אתחזי ליה ליוסף צדיקא דאיהו אמר כי אם זכרתני אתך, אלא כיון דאסתכל יוסף בחלמיה אמר ודאי חלמא דזכירה איהו, ואיהו טעה בהאי, דהא ביה בקב"ה הוי כלא, ועל דא אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה, מה כתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, כיון דאמר ולא זכר שר המשקים, מהו וישכחהו, אלא וישכחהו אתר דאית ביה שכחה, ודא הוא קץ דסטרא דחשך. שנתים ימים, מאי שנתים ימים, דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה, ופרעה חולם והנה עומד על היאר, דא חלמא דיוסף הוה, בגין דכל נהר דיוסף הצדיק איהו, ורזא דא הוי, האי מאן דחמי נהר בחלום חמי שלום, דכתיב (ישעיה סו יב) הנני נוטה אליה כנהר שלום. ויהי מקץ שנתים, רבי חייא פתח ואמר, (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה, תא חזי, כד ברא קב"ה עלמא עלאה, אתקין כלא כדקא יאות, ואפיק נהורין עלאין, מנהרין לכל סטרין, וכלא איהו חד, וברא שמים דלעילא, וארץ דלעילא, לאתתקנא כלהו כחדא, לתועלתא דתתאי. תא חזי, מלך במשפט יעמיד ארץ, מאן מלך, דא קב"ה, במשפט, דא יעקב, דאיהו קיומא דארעא, ועל דא ו' אתזן מן ה' עלאה, ה' תתאה אתזנת מן ו' דקיומא דארעא איהו במשפט דהא משפט יעמיד ארץ בכל תקונוי וזן לה. דבר אחר, מלך דא קב"ה, במשפט דא יוסף, יעמיד ארץ דכתיב (בראשית מא נז) וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף, ובגין דקב"ה אתרעי ביה ביעקב, עבד ליה ליוסף שליטא על ארעא. רבי יוסי אמר, מלך דא יוסף, במשפט יעמיד ארץ דא יעקב, דהא עד לא אתא יעקב למצרים לא הוה קיומא בארעא מגו כפנא, כיון דאתא יעקב למצרים, בזכותיה אסתלק כפנא ואתקיים ארעא. דבר אחר, מלך במשפט יעמיד ארץ, דא דוד מלכא, דכתיב (ש"ב ח יט) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ואיהו קיים ארעא, ובזכותיה קיימא לבתר דנא, ואיש תרומות יהרסנה דא רחבעם. תא חזי, קב"ה בגיניהון דצדיקיא, אף על גב דפורענותא אתגזר על עלמא, מתעכבא בגיניהון ולא שלטא על עלמא, כל יומוי דדוד מלכא אתקיימא ארעא בגיניה, לבתר דמית אתקיימא בזכותיה, דכתיב (מ"ב כ כו) וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, כגוונא דא כל יומוי דיעקב וכל יומוי דיוסף לא שלטא פורענותא בעלמא. תא חזי, מלך במשפט יעמיד ארץ דא יוסף, ואיש תרומות יהרסנה דא פרעה, דהא בגין דאקשי לביה לגבי דקב"ה חריב ארעא דמצרים, ובקדמיתא על ידא דיוסף אתקיים ארעא בההוא חלמא דחלם, דכתיב ויהי מקץ שנתים ימים וגו':
ויהי מקץ וגו', רבי אלעזר פתח ואמר (תהלים יח מז) חי יהו"ה וברוך צורי וירום אלוהי ישעי, אלוהי כתיב בוי"ו, האי קרא אית לאסתכלא ביה, חי יהו"ה, דא חי צדיקא יסודא דעלמא דאקרי חי דעלמין, וברוך צורי, דא הוא דכתיב (שם קמד א) ברוך יהו"ה צורי, ודא עלמא, דאתקיים עליה צדיקא דא. וירום אלוהי ישעי, וירום דא עלמא עלאה, אלוהי בוא"ו דא שמים, כד"א (שם קטו טז) השמים שמים ליהו"ה, תא חזי (כד"א) (שם סח כ) ברוך אדנ"י יום יום יעמס לנו, ברוך אדנ"י באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, והאי קרא רזא דחכמתא איהו, יום יום, אלו שנתים ימים, כד"א