אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / קצח
רבי שמעון בר יוחאי

קצח

א

שבר במצרים, עבור ממש, דהא קב"ה על דא שדר כפנא בעלמא, בגין לנחתא ליעקב ובנוי לתמן, ועל דא חמא בני ארעא דהוו מייתין מתמן עבור. וירא יעקב כי יש שבר במצרים, בשעתא דמית יצחק אתו יעקב ועשו למפלג, עשו נפק מחולקיה דארעא ומכלא, ויעקב דיסבול גלותא יטול כלא, ועל דא חמא ההוא תבירא דהוה ליה במצרים הוא ובנוי למסבל גלותא, ועל דא ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, מקמי דינא דלעילא, דלא ישתכח עלייכו מקטרגא, ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה, הא אוקמוה רד"ו חושבן דא הוו ישראל במצרים:

ויוסף הוא השליט על הארץ וגו', רבי ייסא פתח ואמר, (תהלים כז ו) ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשירה ואזמרה ליהו"ה, תא חזי, כד קב"ה אתרעי ביה בבר נש, זקיף ליה על כל בני עלמא, ועביד ליה רישא דכלא, וכלהו שנאוי אתכפיין תחותוי. דוד מלכא שנאו ליה אחוי דחו ליה מנייהו, קב"ה ארים ליה על כל בני עלמא, אתא חמוי ערק מקמיה, קב"ה ארים ליה על כל מלכותיה, וכלהו הוו כרעין וסגדין קמיה, ויוסף דחו ליה אחוי, לבתר כלהו כרעו וסגידו קמיה הה"ד ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה. דבר אחר, ועתה ירום ראשי, מאי ועתה כמו ואתה. רבי יהודה אמר, הא אתמר עת דאיהו דרגא עלאה, ומאן איהו ההוא עת, דא ה"א ואקרי עתה, ועתה דא איהו ובי דיניה. ירום ראשי, לארמא לה ביקרא ומלכותא, על אויבי סביבותי, אלין שאר מלכי ארעא, ואזבחה באהלו, דא ירושלם, באהלו, דא אהל מועד, זבחי תרועה, למשמע כל עלמא, אשירה ואזמרה, מההוא סטרא דתרועה היא, דהא מתמן מההוא סטרא דתרועה אתיא שיר ותושבחתא. דבר אחר, ועתה ירום ראשי, דא כנסת ישראל, על אויבי סביבותי, דא עשו וכל אפרכין דיליה, ואזבחה באהלו, אלין ישראל, זבחי תרועה, דכתיב (שם נא יט) זבחי אלהי"ם רוח נשברה, בגין לאעברא דינא מעלמא, אשירה ואזמרה, לאודאה ולשבחא לקב"ה בלא פסיקו לעולם. דבר אחר, ועתה ירום ראשי בכלא, יצר טוב על יצר רע, דכתיב על אויבי סביבותי, דא יצר הרע דאיהו סחרניה דבר נש ואיהו שנאיה בכלא, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, דא אורייתא דאתיהיבת מסטרא דאשא, כדכתיב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו, דהא בגין אורייתא ירום רישיה, ואתברו כל שנאוי קדמוי, כדכתיב (תהלים יח מ) תכריע קמי תחתי. דבר אחר, ועתה ירום ראשי, לאתכללא באבהן, דהא דוד מלכא אית ליה לאתדבקא באבהן, וכדין יתרומם ויסתלק לעילא, ואיהו בחד קשורא בהו, על אויבי סביבותי, אלין אינון דבסטר שמאלא, כלהו מארי דינין דמתכונין לחבלא, וכדין שמשא אתחבר בסיהרא והוי כלא חד. תא חזי, כתיב ויוסף הוא השליט על הארץ, דא שמשא דשליט בסיהרא, ונהיר לה וזן לה, הוא המשביר לכל עם הארץ, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק מניה אתזנו כלהו, ומתמן פרחין נשמתין לכלא, ובגין דא כולהו סגדין לגביה דההוא אתר, דהא לית לך מלה בעלמא דלא תלי במזלא ואוקמוה:

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו, רבי אלעזר פתח ואמר, (תהלים מט ו) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני, תא חזי, תלת אינון דדחלין ולא ידעין ממה דחלין ואוקמוה, אבל אית מאן דדחיל ולא ידע ממה איהו דחיל, בגין אינון חטאי דלא ידע דאינון חטאין ולא אשגח בהו, ואיהו דחיל מימי רע. מאן אינון ימי רע, אלין אינון יומין, דאינון אזדמנן בההוא

 

ב

רע, ומאן אינון (ד"א איהו) דא יצר הרע דאיהו אקרי רע, ואית ליה יומין ידיען, דאתיהיב ליה רשו בעלמא, לאסטאה לכל אינון דמסאבי ארחייהו, דמאן דאתי לאסתאבא מסאבי ליה, ואלין אינון אקרון ימי רע, ואלין ממנן על אינון חובין דדשין בהו בני נשא בעקבייהו. תא חזי, כל אינון דמסאבי ארחייהו, כמה חבילי טהירין אזדמנן לגביייהו ומסאבי להו, דבארחא דבעי בר נש למיהך, בההוא ארחא מדברין ליה ממש, אתי בר נש לאתדכאה כמה אינון דמסייעין ליה. הא תנינן, דכד בר נש קם בצפרא, בעי לאסחאה ידוי מגו נטלא דמיא, דאיהו מאנא ליטול מניה מיא, מגו מאן דאסחי ידוי בקדמיתא כמה דאוקמוה, ותא חזי, בגין נטלא דא אוקימנא מלה. ותו דבעיא ליה לבר נש לנטלא ידא ימינא בשמאלא, בגין לשלטאה ימינא על שמאלא, ויסתחי ימינא מן שמאלא, ובגין כך איהו נטילא, ועל דא מאן דנטיל ידוי יטול ימינא בשמאלא, לאשלטא ימינא על שמאלא, בגין דלא יהיב דוכתא ליצר הרע לשלטאה כלל, והא אוקימנא. תא חזי, בשעתא דדינא בישא שלטא, לא אתיב ידיה מלאבאשא, ובשעתא דימינא שלטא על עמין עעכו"ם לתברא לון, חייס קב"ה עלייהו ולא שצי לון, ובגין כך כל מאן דאיהו חטי, באינון חטאין דדש בהו ברגלוי, לא ידע בהו ודחיל תדירא. דוד מלכא הוה אסתמר תדיר מחובין אלין, וכד הוה נפיק לקרבא הוה מפשפש לון, ועל דא לא דחיל לאגחא עמהון קרבא. ותא חזי ארבע מלכין הוו מאן דשאיל דא לא שאיל דא, דוד אמר (תהלים יח לח) ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם, מאי טעמא בגין דהוה אסתמר מאלין חובין, ולא יהיב דוכתא לשנאוי לשלטאה, ועל דא בעי למרדף אבתרייהו תדיר, ולא ירדפון אינון אבתריה למתבע חובוי ויפול בידייהו. אסא הוה דחיל יתיר, אף על גב דהוה מפשפש בחטאוי, ולא כדוד מלכא איהו, בעי למרדף אבתרייהו ולא יגיח לון, ויקטול לון קב"ה, וכך הוה, דכתיב (דה"ב יד יב) וירדפם אסא והעם אשר עמו וגו', וכתיב ויגוף יהו"ה את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינוסו הכושים, (וכן) דוד מה כתיב ביה, (ש"א ל יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם, אבל אסא איהו רדיף וקב"ה מחי. יהושפט מלך יהודה, אוף הכי נמי הוה שאיל ואמר, לא יכילנא למרדף ולא לקטלא, אלא אנא אזמר ואת קטיל לון, בגין דלא הוה מפשפש כל כך כאסא, וקב"ה עבד ליה הכי, דכתיב (דה"ב כ כב) ובעת החלו ברנה ותהלה, נתן יהו"ה מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו. חזקיה מלך יהודה, אוף הכי נמי אמר, אנא לא יכילנא לא לזמרא ולא למרדף ולא לאגחא קרבא, בגין דדחיל מאלין חובין דקאמרן, מה כתיב (מ"ב יט לה) ויהי בלילה ההוא, ויצא מלאך יהו"ה ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף, וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, וחזקיה הוה יתיב בביתיה ושכיב בערסיה, וקב"ה קטיל לון. ומה צדיקים אלין הוו דחלין מאלין חובין, שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה, בגין כך אית ליה לבר נש לאסתמרא מאלין חובין, ולפשפשא בהון כדקאמרן, בגין דלא ישלטון עלוי אינון ימי רע, דלא מרחמי עליה. תא חזי, ויכר יוסף את אחיו בשעתא דנפלו בידיה איהו רחים עלייהו, בגין דאיהו שלים, והם לא הכירוהו, דאינון שמעון ולוי אתו מסטרא דדינא קשיא, ועל דא לא רחימו עליה, דהא כל אינון מאריהון דדינא קשיא, לא מרחמי עלייהו דבני נשא בשעתא דנפלי בידייהו. ובגין כך אמר דוד (תהלים מט ו) למה אירא, יראתי לא כתיב, אלא אירא (אלא) דאית (נ"א דלית) לי למדחל

חזרה לראש הדף
Site location tree