קצט
א
מאינון ימי רע כדקאמרן, עון עקבי יסבני, מאן עקבי, אלין אינון ברזא דמהימנותא, דכתיב (בראשית כה כו) וידו אוחזת בעקב עשו, דא הוא עקב, ואינון עקיבין דמסתכלין בהו תדיר בההוא חובא דדש ביה בר נש תדיר בעקבוי. תא חזי מה כתיב, (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה, בחבלי השוא, דדש ביה בעקבא ולא חייש עליה, ולבתר אתתקף ואתעביד (בחבלי השוא) כעבות העגלה, ואתתקף ההוא חטאה, ואסטי ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, זכאין אינון צדיקייא דידעין לאסתמרא מחוביהון, ואינון מפשפשין תדיר בעובדייהו, בגין דלא ישתכח עלייהו מקטרגא בהאי עלמא, ולא יסטון עלייהו לעלמא דאתי, דהא אורייתא מתקנא להו ארחין ושבילין למיהך בהו, דכתיב (משלי ג יז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום:
ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם וגו', רבי חייא פתח ואמר, (שם כד יז) בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו אל יגל לבך, תא חזי קב"ה עבד ליה לבר נש דיזכי ליקרא דיליה, ולשמשא קמיה תדירא, ולאשתדלא באורייתא יממא ולילי, בגין דקב"ה אתרעי בה באורייתא תדיר, וכיון דברא קב"ה לאדם, יהב קמיה אורייתא, ואוליף ליה בה למנדע ארחהא. מנלן, דכתיב (איוב כח כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ולבתר ויאמר לאדם הן יראת יהו"ה היא חכמה, וסור מרע בינה, כיון דאסתכל בה ולא נטיר לה, עבר על פקודא דמאריה, ואתפס בחוביה, וכל אינון דעברו על מלה חדא דאורייתא אתפסו בה. שלמה מלכא דאתחכם על כל בני עלמא, עבר על מלה חדא דאורייתא, וגרים ליה לאתעברא מלכותיה מניה, ולאתפלגא מלכותא מן בנוי, מאן דאעבר על אורייתא על אחת כמה וכמה. ויוסף דהוה ידע אורייתא, ואחוי נפלו בידיה, אמאי גלגל עלייהו כל גלגולא דא, והא איהו ידע אורייתא דאוליף ליה אבוי, אלא ח"ו דיוסף גלגל עלייהו גלגולין לנקמא מנייהו, אלא כל דא לא עבד אלא לאייתאה לאחוה בנימן לגביה, דתיאובתיה הוה לגביה, ואיהו לא שבק לאחוי למנפל, דהא כתיב ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו', וכל דא בגין דלא ינפלון. רבי יהודה אמר, כד ברא קב"ה לסיהרא, הוה אסתכל בה תדיר, כדכתיב (דברים יא יב) תמיד עיני יהו"ה אלקיך בה, אשגחותא דיליה בה תדיר, וכתיב אז ראה, דהא שמשא באשגחותא דיליה בה אתנהיר, ויספרה, מאי ויספרה, כמה דאת אמר (איוב כח ו) מקום ספיר אבניה, הכינה, דאיהי יתבא בתקונא בתריסר תחומין, מתפלגא בשבעין קסירין, אתקין לה בשבעה סמכין עלאין, לאתנהרא וליתבא על שלימו, וגם חקרה, לאשגחא עלה תדיר, זמנא בתר זמנא דלא פסיק לעלמין. ולבתר אזהר ליה לבר נש, ואמר, ויאמר לאדם הן יראת יהו"ה היא חכמה, וסור מרע בינה, דהאי מתעטרא על תתאי, לדחלא ולמנדע ליה לקב"ה בגינה, וסור מרע בינה, ברירו מפסלותא, דלא למקרב בהדיה, וכדין אשגחותא (נ"א אשכחותא) דבינה למנדע ולאסתכלא ביקרא דמלכא עלאה. רבי יוסי קם בליליא חד לאשתדלא באורייתא, והוה תמן עמיה חד יודאי דאערע ביה בההוא ביתא, פתח רבי יוסי, ואמר (משלי י ב) לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממות, לא יועילו אוצרות רשע, אלין אינון דלא משתדלי באורייתא, ואזלי בתר מלי דעלמא ולמכנש אוצרין דחיובא, מה כתיב (קהלת ה יג) ואבד העושר ההוא בענין רע, בגין דאינון אוצרות רשע. וצדקה תציל ממות, אלין דמשתדלי באורייתא וידעין אורחהא לאשתדלא בה, דהא אורייתא עץ חיים אקרי, ואתקריאת צדקה, דכתיב (דברים ו כה) וצדקה תהיה לנו. דבר אחר, וצדקה תציל ממות, דא צדקה ממש, ובתרין גוונין איהו ובתרין סטרין, קרי ביה אורייתא,
ב
וקרי ביה צדקה, וכלא חד, אמר ההוא יודאי, וקרי ביה שלום, אמר רבי יוסי, הכי הוא ודאי דאקרי שלום. קם ההוא יודאי ואשתתף בהדיה, פתח ההוא יודאי ואמר, (משלי כח יט) עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף רקים ישבע ריש, האי קרא קשיא, וכי שלמה מלכא דאיהו חכים מכל בני עלמא, היך אמר דישתדל בר נש למפלח ארעא ולאשתדלא אבתריה, וישבוק חיי עלמא, אלא רזא איהו. פתח ואמר (בראשית ב טו) ויקח יהו"ה אלהי"ם את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, ואוקמוה ברזא דקרבנין איהו, תא חזי, לעבדה דא מלכא עלאה, ולשמרה דא מלכא תתאה, עלמא עלאה ועלמא תתאה, לעבדה (לדכורא) ברזא דזכור, ולשמרה ברזא דשמור, ובגין כך עובד אדמתו דא גן עדן, דאצטריך למעבד ולמפלח, ולאמשכא לה ברכאן מלעילא, וכד אתברכא ואתמשכא לה ברכאן מלעילא, איהו נמי אתברך בהדה. תא חזי, דכהנא דמברך מתברך, כד"א (במדבר ו כז) ואני אברכם, ובגין כך עובד אדמתו ישבע לחם, דא הוא מזונא דלעילא, ומרדף רקים, מאן דיתדבק בסטרא אחרא דאיהו מרדף רקים, ישבע ריש ודאי, אמר רבי יוסי, זכאה אנת דזכית להאי מלה. תו פתח ואמר קרא אבתריה, (משלי כח כ) איש אמונות רב ברכות, דא הוא בר נש דמהימנותא דקב"ה ביה, כגון רבי ייסא סבא, דאף על גב דהוה ליה מיכלא דההוא יומא למיכל, לא הוה מתקין ליה עד דשאיל מזוניה קמי מלכא קדישא, לבתר דצלי צלותיה ושאיל מזוניה קמי מלכא, כדין הוי מתקין, והוה אמר תדיר לא נתקין עד דינתנון מבי מלכא. ואץ להעשיר לא ינקה, בגין דלא בעא לאשתדלא באורייתא, דאיהי חיין דעלמא דין וחיין דעלמא דאתי, השתא דאיהי שעתא לאשתדלא באורייתא נשתדל. פתח ההוא גברא ברזא דחלמא ואמר, ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם וגו', ויזכור יוסף את החלומות, וכי יוסף אמאי (נ"א אמר או) אדכר לון אינון חלומות דחלם להו, ומה סגיא ליה אלו לא אדכר להו, דהא יוסף חכים הוה, וכתיב (משלי יג טז) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת, אבל כיון דחמא דאינון אתו וסגדי ליה אפין על ארעא, כדין אדכר ממה דחלם להו כד הוה עמהון, דכתיב והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוינה לאלמתי. אמר יוסף בשעתא דחמא דכרעין אחוי קמיה, דכתיב ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה, כדין ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם, דהא חמא דהוו מתקיימי. תו ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם, אדכר לון בגין דלית נשיו קמי קב"ה, דהא חלמא דאיהו טבא בעי בר נש לאדכרא ליה דלא יתנשי, וכדין אתקיים, דהא כמה דאתנשי קמיה דבר נש, הכי אתנשי עליה. תא חזי חלמא דלא אתפשר כאגרתא דלא מתקריא, ותא חזי בגין דלא אדכר כמאן דלא ידע ליה, ועל דא מאן דאתנשי מניה חלמא ולא ידע ליה, לא קיימא עליה לאתקיימא. ובגין דא יוסף הוה דכיר חלמיה בגין לאתקיימא, בגין דלא יתנשי חלמא מניה לעלם, והוה מחכה ליה תדיר. ויאמר אליהם מרגלים אתם, איהו דכיר חלמא, אבל מלה לא אמר לון, אלא מרגלים אתם. פתח רבי יוסי ואמר, (קהלת ה ב) כי בא החלום ברוב ענין, וקול כסיל ברוב דברים, כי בא החלום ברוב ענין, הא אוקמוה, דכמה אינון סמכין בחלמא, וממנן דרגין על דרגין, עד דחלמין מנהון קשוט כלהו, ומנהון דאית בהון קשוט וכדיבו, אבל לאינון זכאי קשוט לא אתגלי לון מלין כדיבן כלום, אלא כלהו קשוט. תא חזי דניאל מה כתיב ביה, (דניאל ב יט) אדין לדניאל בחזוא די ליליא