ר

א

רזא גלי, וכתיב (דניאל ז א) דניאל חלם חזה, וחזוי ראשיה על משכביה, באדין חלמא כתב, ואי אית ביה מלין כדיבן, אמאי איכתיב בין כתובים, אלא אינון זכאי קשוט בשעתא דנשמתהון סלקין, לא מתחברן בהו אלא מלין קדישין, דאודעין ליה מלי דקשוט, מלין קיימן דלא משקרן לעלמין. ואי תימא הא תנן דדוד מלכא לא חמא חלמא טבא, הא אשתמע דהוה חמי דוד מלין דלא קשוט, אלא ודאי כל יומוי הוה משתדל לאושדא דמין ואגח קרבין, וכל חלמוי לא הוו אלא חלמין בישין, חורבא ושוממותא ודמא ואושידו דדמין, ולא חלמא דשלם. ואי תימא לבר נש טב אחזיאו ליה חלמא בישא, הכי הוא ודאי, כל אינון בישין דזמינין לאתדבקא על אינון דעברי על פתגמי דאורייתא, ואינון עונשין דזמינין לאתענשא בההוא עלמא, כלהו חמי, בגין דכל שעתא יהא דחילו דמריה עליה, והא אתערו, דכתיב (קהלת ג יד) והאלהי"ם עשה שייראו מלפניו, זה חלום רע, ועל דא לההוא זכאה אחזיו ליה חלמא בישא כמה דאתמר. תא חזי דהא תנינן דההוא בר נש דחמי חלמא, בעי ליה למפתח פומיה ביה קמי בני נשא דרחמי ליה, בגין דיסתלק רעותא דלהון לגביה לטב, ויפתחון פומייהו לטב, וישתכח רעותא ומלה כלא לטב, רעותא דאיהי מחשבה שרותא דכלא, ומלה דאיהי סיומא דכלא, ועל דא אשתכח דהא שלימו איהו ברזא עלאה, ובגין כך אתקיים כלא. ובעינן רחימין דבר נש, (נ"א רחמין עליה דבר נש) בגין לאתקיימא בההוא פשרא טבא, וכלא איהו כדקא יאות, ובגין כך קב"ה אודע ליה לבר נש כל חד וחד בההוא דרגא דיליה כמה דאיהו, ובההוא גוונא דכל חד וחד כמה דאיהו, אמר ההוא יודאי ודאי דחלמא לאו איהו אלא לבר נש זכאה דאיהו חמא חלמא כדקא חזי. ותא חזי, דכד בר נש נאים על ערסיה, נשמתיה נפקא ושטיא בעלמא לעילא, ועאלת באתרא דעאלת, וכמה חבילי טהירין קיימין ואזלין בעלמא, ופגעין בה בההיא נשמתא, אי זכאה היא סלקא לעילא וחמאת מה דחמאת, ואי לאו, אתאחדת בההוא סטרא, ומודיעין לה מלין כדיבן, או מלין דזמינין למיתי לזמן קריב, וכד אתער, ההיא נשמתא דביה איהי מודעא ליה מה דחמאת. ועל דא לבר נש דלאו איהו זכאה, מודיעין ליה חלמא טבא דלאו איהו קשוט כלא, בגין לאסטאה ליה מההוא ארח קשוט, כיון דאיהו אסטי אורחיה מארח קשוט מסאבין ליה, דכל מאן דאתי לאתדכאה מדכאין ליה, ומאן דאתי לאסתאבא מסאבין ליה, והא ודאי אתמר הכי, יתבו עד דסליק צפרא. אמר רבי יוסי, ודאי לא נזכר שמיה דיוסף באינון דגלים, דכתיב (במדבר ב יח) דגל מחנה אפרים, ולא כתיב דגל מחנה יוסף, בגין דאתגאי על אחוי והא אתמר. אמר ההוא יודאי, ודאי שמענא דיוסף איהו בעלמא דדכורא, וכלהו שבטין בעלמא דנוקבא אינון, ועל דא לא אתכליל יוסף עמהון בגין דאיהו בעלמא דדכורא עמהון (נ"א ל"ג עמהון). מה כתיב, כלנו בני איש אחד נחנו, נחנו, אנחנו מיבעי ליה, אמאי חסר א', אלא בגין דרזא דברית לא אשתכח עמהון, אסתלק מתמן א', דהא א' דכורא איהו, ועל דא ב' איהי נוקבא א' דכורא, ובגין דא אסתלק א' מתמן, ואשתארו אינון נוקבי לגבי שכינתא. ולבתר אמרו כנים אנחנו, אתוסף א', אמרו ולא ידעי מה קאמרו, בגין דיוסף אשתכח תמן, ואשלימו מלה ואמרו אנחנו, מנלן, דכתיב ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, ויוסף איהו בחושבנא, כד עאל בחושבנא אמרו אנחנו, וכד לא עאל בחושבנא אמרו נחנו, אמר רבי יוסי, כל הני מלין דקאמרן הכא, קב"ה אתרעי בהו, דהא שכינתא

ב

לא אעדי מהכא, כדכתיב (מלאכי ג טז) אז נדברו יראי יהו"ה איש אל רעהו, ויקשב יהו"ה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהו"ה ולחושבי שמו:

ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים, אמר רבי אלעזר, הני תלת יומין אמאי, אלא הני תלת יומין לקביל תלת יומין דשכם, דכתיב (בראשית לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. תא חזי מה כתיב ביה, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו, לאחזאה דלא עבד איהו כמה דאינון עבדו בשכם, דגרמו לאנשי שכם לקבלא עלייהו האי זאת רזא דברית, ולבתר דעבדו קיומא דא קטילו לון, ולא אשתאר מנהון חד, ואיהו מה כתיב זאת עשו וחיו, מאי טעמא, בגין דאת האלהי"ם אני ירא, נטיר קיימא, וכל גלגולא דא לא הוה אלא בגיניה דבנימין:

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו וגו', ויאמרו איש אל אחיו דא שמעון ולוי, כמה דהוה בקדמיתא, דכתיב (שם לז יט) ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, מה להלן שמעון ולוי, אוף הכא שמעון ולוי, תא חזי מאן איש ומאן אחיו, אלא איש דא שמעון, כתיב הכא איש, וכתיב התם (במדבר כה ו) והנה איש מבני ישראל בא, מה להלן משמעון אוף הכא נמי שמעון. ובגין דאהדר בתשובה ובכה ואתנחם על דא, ואמר ללוי אבל אשמים אנחנו, על דא אתבני מזליה שור, כגוונא דמזליה דיוסף שור, דכתיב (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו, ומזליה דשמעון שור איהו, ועל דא ויקח מאתם את שמעון, בגין דלא יקטרג בהדיה דלוי, בגין דשמעון ולוי כד מתחברן תרוייהו יכלי לקטרגא:

ויאסור אותו לעיניהם, הא אוקמוה לעיניהם אסרו, ולבתר דנפקו הוה מאכיל ליה ומשקי ליה, ואי תימא דרעותא דיוסף איהו, בגין דכתיב (משלי כה כא) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים, אי הכי יוסף דאיהו זכאה היכי עביד הכי, דהא כתיב (שם) כי גחלים אתה חותה על ראשו, ויהו"ה ישלם לך, אלא ח"ו דיוסף להכי הוא דחייש, אלא כבר נש לאחוי הכי נמי הוה עביד, ואתנהיג עמיה באחוה ולא בגוונא אחרא, ולא עמיה בלחודוי, אלא עם כל אחוי, כמה דכתיב ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו, ולתת להם צדה לדרך, ויעש להם כן, בגין לאנהגא עמהון באחוה. רבי יוסי פתח ואמר, (נחום א יב) אם שלמים וכן רבים, וכן נגזו ועבר, ועניתיך לא אענך עוד, האי קרא אוקמוה, דכד עמא כלהו אית בהו שלם, ולא אית בהו מארי דבבו, קב"ה חייס עלייהו, ודינא לא שלטא בהו, ואף על גב דכלהו פלחי לע"ז, ואינון בשלם, דינא לא שליט עלייהו, ואוקמוה דכתיב (הושע ד יז) חבור עצבים אפרים הנח לו. וכן נגזו ועבר, מאי וכן נגוזו, ונגזו מבעי ליה, אלא דא הוא רישא דקרא דאיהו שלם, אוף הכא שלם, ומאי איהו, דא צדקה, בגין דצדקה דא הוא שלום, ומאן דאסגי בצדקה, אסגי שלם לעילא ואסגי שלם לתתא, ובגין כך וכן נגזו ועבר, דגזזי ממונהון בצדקה, ועבר, ועברו מבעי ליה, מאי ועבר, אלא דא הוא דינא דרוגזא, כד"א (ישעיה כו ב) עד יעבור זעם, עבר דינא מעלייהו. דבר אחר, כה אמר יהו"ה אם שלמים, אלין ישראל, דקב"ה יהב לון ברית קיימא לנטרא ליה תדיר, ולמהוי ביה בר נש שלים בכל סטרין, לעילא ותתא, ואי לא נטיר ליה בר נש תדיר הא איהו פגים, פגום בכלא, מנלן, דכתיב (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים, מאי תמים, שלים, דעד לא אתקיים ביה ברית, איהו פגים. ובגין כך אם שלמים וכן רבים, אם שלמים דנטרי פקודא דא למהוי שלימין, דלא יהון פגימין, וכן רבים, יפשון