אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / קבלה מדע ומשמעות החיים / מהות חכמת הקבלה / השאיפה לאיזון
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

השאיפה לאיזון

בילדותנו סברנו כי העולם מלא כוחות שונים, כדוגמת הרוחות שבסיפורי האגדות. במהלך התבגרותנו נעלמה לה בהדרגה סברה זו, אם כי גם היום נדמה לנו לעיתים כי הכוחות הללו קיימים. למען האמת, אנו מחפשים אחריהם בכל רגע ורגע. אנו מבקשים לדעת את העולם שבו אנו חיים, מכיוון שאם לא כן אי אפשר להיפטר מתחושת חוסר הוודאות ולהתקיים בבטחה. מתוך סקרנות ורצון להבין טוב יותר את העולם ומתוך שאיפה לשפר את מצבנו, מתעוררות בנו שאלות שונות: מי אני? איפה אני? מה צופן לי המחר? שאלות אלה דוחפות אותנו להכיר את המציאות שבה אנו חיים.

המציאות כולה נחלקת לשני חלקים: האדם, ומה שמחוץ לו. יש הגורסים כי מוטב לאדם לחקור את עצמו ולשנות את עצמו. בדרך זו יוכל הוא להירגע, ולראות את העולם כטוב יותר. מנגד, יש הסוברים כי עדיף לאדם להישאר כפי שהוא, למצות עד תום את אשר מזמן לו העולם ולהתאים אותו אליו. אך בין כך ובין כך, אין לומר שאנו מסתדרים עם החיים.

המצב הטוב ביותר שבו האדם אכן מסתדר עם העולם הוא מצב האיזון. אילו היו הכול מבינים אותי ורוצים בדיוק במה שאני רוצה, הרי שהיה זה מצב האיזון. אין מצב מושלם יותר מתחושה של איזון עם העולם, והיא דומה לתחושת העובר ברחם אמו: הכול קיים רק כדי לטפל בו. אין צורך בהתנגדות כלשהי או בבנייה של חומות הגנה למיניהן. במדע קרוי המצב הזה "הומאוסטאזיס": "הומו" פירושו דומה ו"סטאזיס" פירושו מצב. למצב זה נמשכים כל הגופים הקיימים במציאות.

חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה מסבירים כי הסיבה היחידה לתנועה של כל חומר - דומם, צומח, חי או מדבר - היא הימשכותו לאיזון עם סביבתו. כדי להגיע לאיזון עם העולם הסובב על האדם לדעת מי הוא, מה טיבו של העולם הסובב וכיצד ניתן להגיע להשתוות הצורה עימו. אז גם יֵדע האדם כיצד להגיע למצב שבו הכול ידעו וירצו את אשר רוצה הוא, שהכול יחשבו כמוהו ושלאיש לא יהיה דבר נגדו. הכול יתנהל באהבה ובשלווה. למעשה, לשם כך מיועדת חכמת הקבלה. היא מלמדת את האדם כיצד להגיע לשלווה, למצב שבו יתקיימו בשלום הוא והעולם הסובב אותו.

כל חקירתנו את העולם ואת מה שבתוכנו נעשית על ידי המדע. למרבה הצער התפתחות המדע והטכנולוגיה אינה הופכת אותנו מאושרים יותר. אמנם כולנו רוצים באמת להגיע למצב של שלמות, של שלווה, למצב שבו יהיה לנו טוב, אך המציאות הופכת להיות קשה ומאיימת יותר מיום ליום.

אם כולנו אכן שואפים לטוב, מניין נובעת הבעיה? הבעיה היא שאיננו מכירים את המציאות הכללית: מהי, כיצד היא מתנהגת, איך היא בנויה וכיצד היא פועלת עלינו. איננו יודעים מהו הדבר שאליו עלינו להשתוות. נראה כי אף שאנו חודרים לעומקו של החומר ומנסים להבין את טבענו ואת טבעו של העולם החיצון, איננו מצליחים לגלות מה רוצה מאיתנו הטבע, לשם מה הוא קיים ומה תכליתו של כל פרט שבו.

יש החוקרים את צורתו החיצונית של החומר. אחרים מעמיקים במבנה החומר, עד לרמת המולקולות והיחסים ביניהן, לרמת האטומים ולתוך-תוכם. החוקרים המתקדמים טוענים כי בדרגת עומק מסוימת החומר כאילו חומק ונעלם, ומשם והלאה אין הם מבינים מה קורה. סיבת הדבר אינה חוסר בכלי מחקר משוכללים יותר, אלא מבנה האדם ויכולת התפיסה שלו את המציאות.

בדרגות קיום בסיסיות האדם חש כי הוא יכול לעשות במציאות ככל העולה על רוחו. בדרגות הפנימיות יותר הוא מרגיש שהמציאות עושה בו כרצונה. בדרגות פנימיות עוד יותר הוא מתחיל להבין כי הוא בעצמו בונה את המציאות, כלומר המציאות היא כהעתקה ממנו. על כך מדברים החוקרים המודרניים. הם טוענים כי יש גבול כלשהו שלאחריו תפיסתנו כבר אינה משגת, וכאן למעשה נקודת המפגש בין המדע לבין חכמת הקבלה.

הקבלה מסבירה כי יש דרך חקירה המאפשרת לחדור אל תוך "רמת הסיבות". באמצעותה, ניתן להבין בוודאות מדוע קיים העולם, מה הוא רוצה מאיתנו, וכיצד נוכל להתקיים באיזון עימו, אותו איזון נכסף שיורגש בנו כשלום ושלווה. מי שכבר חקרו זאת נקראים "מקובלים", ובכתביהם הם מספרים על תוצאות מחקרם.

לדבריהם, מאחורי החומר הנראה לעינינו עומדים הרצון והמחשבה של הטבע, הסובבים את המציאות כולה. הרצון והמחשבה האלה מקיפים את המציאות, משגיחים עליה ומפעילים אותה במטרה להיטיב לה, והם הם החוק הכללי של המציאות. כלומר, החוק הכללי של המציאות הוא "השפעה שלמה". על החומר המצוי בתוך המציאות להתאזן עימו.

חכמת הקבלה עוזרת לנו לקבל את יחסה האמיתי של המציאות אלינו ולהרגיש אותו, כך שנוכל להקרין לה בחזרה את אותו יחס ולהגיע לאיזון עימה. מכאן שמה - "חכמת הקבלה". בגילוי המציאות האמיתית יש דרגות הנקראות "עולמות". כשם שהמדענים מתעמקים במבנה החומר בעזרת מיקרוסקופ או צופים למרחקים מבעד לטלסקופ, כך חודרים המקובלים לתוך המחשבה המקיפה את המציאות על ידי חכמת הקבלה.

התקדמות זו בחקר המציאות היא הרפתקה של ממש. האדם מתחיל להרגיש את עתידו ואת עברו. הוא מגלה שלמעשה אין זמן, ושהכול כבר קיים. באפשרותו לנוע בציר הזמן, כפי שאנו תופסים אותו עתה, לחזור אחורה או להתקדם אפילו אל מעבר למצבו הנוכחי. האנשים היכולים לבצע קפיצות בזמן נקראים "נביאים". אין הם רואים בדמיונם את העתיד ואין הם חוזים אותו; הם התקדמו כמה דרגות, וכעת הם נמצאים באותה מציאות שאליה תגיע בעתיד האנושות כולה. משם הם מספרים לנו על תחושתם ב"הווה שלהם". למעשה, ביכולתם להיות גם "היסטוריונים" טובים - לחזור לאחור למצבים שבהם הייתה האנושות, לחוות אותם ולספר לנו על אודותיהם.

פעמים רבות ניתן למצוא בכתבי המקובלים תיאורים של מאורעות שהיו קודם זמנם, לדוגמה כיצד הלך אברהם ממקום למקום, פגש דמויות שונות, כיצד התבטא וכיצד פעל. כיצד ניתן לדעת כל זאת? אותו מקובל-חוקר פנה לאחור בציר הזמן, הגיע למצב שהיה בו אברהם, דהיינו לאותה דרגה, וסיפר לנו על המציאות הזו מתוך נוכחותו המלאה בה. ביכולתו לקחת את כל התרשמויותיו משם ולהעבירן לנו. כך מתאר זאת בעל הסולם:

משום שאותם, שבאו להמדרגה, ששם היה עומד אברהם, או מי שהוא, אז הם רואים ויודעים, כמו שאברהם ידע וראה. לכן הם יודעים, מה שאברהם היה אומר. וכמו כן בכל הדרשות חז"ל, מה שהיו מפרשים את הפסוקים של התורה, את כל זה היה משום, שגם הם השיגו את המדרגה. וכל מדרגה ברוחניות הוא מציאות, שכולם רואים המציאות. כמו שכולם שבאים לעיר לונדון באנגליה, כולם רואים מה שיש בעיר, ומה שמדברים בעיר.

בעל הסולם, ספר "שָׁמַעתי", מאמר "רוחניות נקרא מה שלא יתבטל לעולם"

חוץ מן היכולת לנוע על פני ציר הזמן, מגלים המקובלים כוחות נוספים הקיימים במציאות. לא במקרה מסופר באגדות על רוחות, על שדים ועל מלאכים למיניהם. אף שמדובר בדברים אחרים לחלוטין מאלה שהאדם מסוגל עתה לשער, כדאי לציין כי הכוחות הללו אכן קיימים. המקובל החוקר את הטבע לעומקו מתחיל להבין מהם הכוחות הפועלים בטבע. הוא מתקשר אליהם ומשתמש בהם לטובת התפתחותו שלו ולטובת התפתחותה של האנושות כולה.

אף שהכניסה לחקר המציאות דורשת מאמץ מסוים, יש להבין כי היא תופסת את כל פנימיוּת האדם וממלאת אותו. האדם החוקר את המציאות מגלה מהי תכלית הקיום ולאן עלינו להגיע. הוא מבין מה הסיבה לבעיות השונות שאנו נתקלים בהן. אם כן, הקבלה אינה רק בגדר מחקר תאורטי-מדעי טהור; זוהי שיטה יישומית המיועדת לעזור לאדם בקיומו בכל רגע נתון. באמצעותה מגלה האדם את העתיד ואת העבר.

הקבלה מאפשרת לאדם לדעת מה היו תכונותיו ברדתו לראשונה לעולם הזה לפני מספר מסוים של גלגולים, ומהי הדרך שעליו לעבור. מתוך ראייתו את שני הקצוות הללו הוא מבין כיצד לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. ביכולתו לראות מהם הכוחות הפועלים עליו בכל נקודה נתונה על פני ציר הזמן, למשל מדוע עליו להתחתן עם אישה מסוימת דווקא ומדוע ילדיו הם כאלה וכיוצא בכך. כל הפרטים הללו חתומים מראש, וגם המדע יודע היום כי הכול נובע מן הגֵנים המוטבעים באדם.

סיפור ידוע מגולל את קורותיהם של תאומים יתומים שהופרדו בגיל צעיר מאוד והקשר ביניהם ניתק. כעבור שלושים שנה נמצא כי כל אחד מהם חי במדינה אחרת. מתברר כי השניים רכשו אותו מקצוע, התחתנו עם נשים ששמן זהה, העניקו לילדיהם אותם שמות ואף הבתים שבהם התגוררו היו בעלי אותו מספר. הדברים מתרחשים כך כיוון שהנתונים הפנימיים של האדם הם שמגדירים את אשר יקרה לו בכל אחד מן המצבים שיעבור בחייו. בפסיכולוגיה הדבר ידוע; למשל, יש אנשים שכל הזמן מרמים אותם ויש המרמים את האחרים בכל עת.

הקבלה מכנה את ההכנות הפנימיות הקיימות באדם והמנתבות את מהלך חייו בשם "רְשִׁימוֹת". כל מצב העובר על האדם במהלך חייו נועד ללמדו משהו שיקדם אותו לעבר השגת המטרה הסופית. אם יגלה האדם את הכוחות הפועלים עליו ואת המבנה הפנימי שלו עצמו, יוכל להתכונן מראש לכל המצבים שיבואו. אם יֵדע האדם כיצד להימצא באיזון עם החוק הכללי של המציאות, תיראה לו המציאות הפוכה לחלוטין מכפי שהיא נראית לו עתה.

חכמת הקבלה אינה מיועדת לידיעת המציאות באופן מדעי סתמי כדי שהאדם יוכל להתפלפל על המצוי בעולמות העליונים, אלא מלמדת את האדם לשלוט בגורלו בכל רגע ורגע. כל המאורעות והכוחות הלוחצים על האדם מיועדים להביאו למצב שבו ינהיג את המציאות. "להנהיג" משמע להיות באיזון עם המציאות בכל רגע ורגע של קיומו בה. אם כן, משימת האדם היא לגלות מהו "המצב המאוזן".

שליטה בחומר

מתוך חקירת המציאות מגלים המקובלים כי המציאות מורכבת מן העולם שלנו ומן העולמות העליונים. העולם התחתון מכולם הוא עולמנו החומרי, וכל האחרים הם עולמות רוחניים. בעולמות הרוחניים לא קיים חומר חומרי, כחומר המצוי בעולם שלנו. חומר העולמות הרוחניים כולל רצונות, כוחות ומחשבות בלבד.

נדמה לנו כי ביכולתנו לשלוט בחומר בעולם שלנו, אך כשמתעלים לדרגה שמעל עולמנו מבינים מיד כי החומר הוא תוצאה בלבד. החומר מופעל ולכן בעולמנו איננו מסוגלים לשלוט עליו. אם ברצוננו לשנות דבר-מה, עלינו לעלות לדרגה שמעלינו, אל המקום שבו נוצרו הכנות אלה בעבורנו בטרם נשתלו בתוכנו. רק כשנימצא בדרגה זו, נקבל הבנה ויכולת לשנות דבר-מה. החיים מוכיחים לנו חזור והוכח כי איננו שולטים בדבר. רק לעת זקנה מגלה האדם כי החיים פשוט חלפו להם.

למרות כל הקִדמה והטכנולוגיה, שרויה האנושות בחוסר הבנה מוחלט כיצד להתקדם הלאה. מצבנו נורא כי אנו מרוחקים במידה המרבית מן האיזון. בטרם נרכוש ידע וכוח לשנות דבר-מה בדרגה העליונה מן החומר, לא נזכה לרגע אחד של מנוחה. רק כאשר נעלה אל דרגת הכוחות המפעילים את העולם נוכל להגיע לאיזון הנכסף.

פקיחת עיניים

המציאות כולה היא מחשבה אחת בלתי משתנה, מחשבה של השפעה ונתינה. המקובלים מכנים את המחשבה הזו בשם "מחשבת הבריאה" ואומרים כי מהותה היא רצון הבורא "להיטיב לנבראיו". אם האדם אינו מתייחס בצורה דומה אל אותה מחשבה המקיפה את כל המציאות, הוא מצוי בחוסר איזון עימה. חוסר איזון זה מורגש לו כסבל. באופן טבעי בוודאי איננו חשים בכך, ואף לאחר שאנו שומעים על כך אנו מתקשים להבין זאת. אולם אילו נוכחנו לדעת שכך פועלת המציאות, היינו משנים את דרכינו.

בעייתנו העיקרית היא אפוא לפקוח עיניים ולראות שכך הוא. חכמת הקבלה עוזרת לאדם לראות, וכשרואים - ודאי שמשתנים. אם יראה אדם כי בדרך מסוימת יוכל להיטיב את מצבו, הוא יעשה זאת ואין זה משנה כיצד. אם צריך לתת הוא ייתן, ובלבד שיהיה לו טוב. עיקר הקושי אפוא הוא לפקוח עיניים ולראות את הנסתר מעינינו עתה. כל מצבי ההתפתחות של האדם נקובים מראש במחשבת הבריאה, אך קצב ההתפתחות והדרך שבה יעבור אותה תלויה בו עצמו. באפשרותו לסיים את כל הדרך הזו עכשיו ולהגיע לאיזון עם מחשבת הבריאה.

חזרה לראש הדף
Site location tree