אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / קבלה מדע ומשמעות החיים / מימוש הגֵן הרוחני / נגלה ונסתר
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

נגלה ונסתר

השמות הללו: נגלה, נסתר, אינם שמות קבועים, החלים על סוגים של ידיעות מסויימות, כפי שההמון חושב, אלא הם חלים רק על התודעה של האדם, כלומר, כל הידיעות שכבר הספיק לגלותם ולהכירם, מתוך התנסות ממשית, מכונים אצל האדם בשם "נגלה". וכל הידיעות שעדיין לא הגיע לבחינת הכרה כזו, מכונים אצלו בשם "נסתר".

בעל הסולם, מאמר "גוף ונפש"

אין כל הבדל בין המושגים "נסתר" ו"נגלה" בעולם הזה או בעולם הרוחני אלא רק כלפי האדם. כל שהאדם עדיין אינו יודע, גם בעולם הזה, נקרא "נסתר". אם יתבאר לו הדבר, לאחר זמן הוא יהפוך ל"נגלה", ואם לא - הוא יישאר נסתר בעבורו. כלומר בכל רגע מצוי האדם בשניים: בחלק הנסתר ממנו ובחלק הנגלה לו. ההבדל בין העולם הזה לבין העולם הרוחני הוא בדרך שבה רוכש האדם תבניות וצורות המתאימות לקליטת המציאות.

העולם הרוחני הוא מציאות שהתבניות לקליטתה אינן מגיעות אל האדם בצורה טבעית, דהיינו מתוכו או מתוך סביבתו. דרוש לכך דבר-מה נוסף. נדרש היפוך בגישה, משום שהמציאות הרוחנית מתקיימת בחוקיות הפוכה מן החוקיות הטבעית, שבה מתקיים האדם עתה. אך מנין יוכל האדם לקבל את ה"כוח ההפוך" הזה לבניית "צורות הפוכות"? אם מטבעו אמור האדם לבנות צורות אגואיסטיות בלבד, כיצד יוכל לבנות בתוכו צורות אלטרואיסטיות ולתפוס את המציאות האלטרואיסטית?

הדבר ייתכן בתהליך מיוחד שנקרא "סגולה". סגולה משמעותה תהליך שאינו עובד ישירות, אלא עובר דרך המערכת העליונה וחוזר ממנה לאדם. על ידי לימוד הקבלה האדם מזמין על עצמו את פעולת המחשבה העליונה שהיא אלטרואיסטית. בפעולתה עליו היא אינה פועלת על הרצון לקבל שלו, דהיינו על האגו, כי אם על הנקודה האלטרואיסטית המצויה בו - הנקודה שבלב. בין הנקודה הזו שבאדם ובין המחשבה העליונה נוצר קשר, כיוון שהן מצויות באותו טבע. המחשבה העליונה פועלת על הנקודה שבלב ומתחילה לבנות ממנה תבניות שונות. תבניות אלה הן צורות שהאדם מרגיש אותן כקיימות כביכול מחוץ לו, בממד הרוחני.

צורות אלה אינן קיימות מחוץ לאדם אלא בתוכו בלבד. בדומה לאשליה שאנו רואים משהו מחוץ לנו בעולם הזה, כך הדבר גם ברוחניות. עם זאת, ברוכשו עוד ועוד צורות רוחניות, מבין האדם את המחשבה המפתחת והבונה בו צורות אלה והוא מתחיל להכיר אותה. בתהליך זה בונה האדם בתוכו צורות הדומות יותר ויותר למחשבה העליונה. כך הוא משווה את עצמו אל המחשבה העליונה והיא הופכת להיות ה"אני" של האדם. לאחר מכן באה עלייה אל הממד שבו נוצרה מחשבה זו.

עולם הפוך

הכוח העליון מייצר באדם את תמונת המציאות על שלל מרכיביה. טבעו של האדם, אופיו, מצב בריאותו, רצונותיו, מחשבותיו, כמו גם חבריו, מדינתו והעולם שבו הוא קיים - את הכול הכין לו הכוח העליון. כל המתרחש בתוך האדם ומסביבו נועד לאפשר לו להגיע להחלטה כי ברצונו להתחבר אל הכוח הזה. אם אלה הם פני הדברים, מיד נשאלת השאלה כיצד ייתכן שהכוח העליון, "הטוב והמיטיב", מסוגל לייצר מציאות כה מרה וקשה הנראית לעינינו?

על כך אמרו המקובלים "כל הפוסל [...] במומו פוסל" (קדושין ע ע"א). תמונת העולם היא אישית לחלוטין ומושפעת ממידת תיקון תכונות האדם. במאמרו "הסתר וגילוי פנים" מבאר בעל הסולם את המשמעות של החלפת המבט, דהיינו החלפת כלי הקליטה. הוא טוען כי תפיסת התופעות מצד התיקון הפוכה לחלוטין.

אם בכלים אגואיסטיים נראה לאדם כי האנשים האגואיסטיים עושים חיל, הרי שבכלים אלטרואיסטיים הוא רואה אותם כסובלים. האם הם עצמם השתנו? האם הם עצמם הפכו מעשירים למסכנים, מאנשים שמחים לסובלים? זאת ועוד: הייתכן כי תיקונו של האדם משנה את מצבם של האנשים שבהם הוא מביט?

ובכן, כאשר אדם המצוי בהרגשת המציאות הרוחנית מתבונן במציאות הגשמית, הוא תופס את המתרחש בה בצורה שונה מאיתנו. הוא רואה עד כמה מנוגדות לאמת הפעולות האגואיסטיות שמבצעים האנשים בעולמנו, ועד כמה הן מזיקות להם ומרחיקות אותם מן הכוח העליון. ככל שתופעה מורגשת כמהנה וכממלאת יותר בכלים האגואיסטיים של בני האדם, באותה מידה היא תיראה לו כרחוקה יותר מטבע הכוח העליון. לכן הוא יפענח אותה כיתר סבל, כיוון שבעבורו הגדרת הסבל היא הריחוק מן הכוח העליון, מתכונת ההשפעה.

תופעות מנוגדות

האדם קובע את תמונת העולם הנראית לעיניו. נראה כי החוקרים יתקשו להסכים לכך, כיוון שמשמעות הדברים היא שלכאורה לא נותר דבר שניתן לחקור. נהוג לראות את החוקר כמי ששואף לשנות את העולם, אך בדרך החקירה הרגילה לא ניתן לעשות זאת. בנקודה זו הקבלה מעניקה לחוקר כלים שיאפשרו לו לחקור את עצמו, וכך הוא יוכל לשנות את העולם.

כלומר, הקבלה תסייע לחוקר האמיתי לעשות את אשר הוא שאף מלכתחילה - שינוי העולם, אלא שהשינוי יבוצע דרך שינוי פנימי ולא חיצוני. חכמת הקבלה תאפשר למדע ולתפיסה האנושית להתפתח אל השלב הבא - מעל הזמן, התנועה והמקום. אז יתחברו יחדיו כל התופעות הנראות לחוקרי הטבע עתה כמנוגדות וכסותרות זו את זו.

מכאן גם מובנת התפתחות הרצונות ההדרגתית. לאחר שהרצון ליהנות שבאדם התפתח בהדרגה, מעושר אל כבוד ושליטה ועד לרצון למושכלות, הגיעה העת של הרצון לרוחניות. הרצון לרוחניות מביא לחשיפתה של חכמת הקבלה.

מדען שילמד את חכמת הקבלה יתוודע אל יסודות הבריאה ויופתע לגלות עד כמה הדברים מתקשרים אל כל החוקים שגילה בעולם החומר. ההתאמה בין החוקים הרוחניים ובין החוקים הגשמיים תסייע לו למצוא דרך לפתרון הבעיות שנקלענו אליהן בכל תחומי החיים: החל מאקולוגיה, דרך פסיכולוגיה ומדעי החברה וכלה במדעים האחרים. כיום אנו מגלים כי בכל התחומים חסרות לנו ה"נוסחאות הנכונות", בעוד שבעבר היו הדברים פשוטים יותר. בזמנו של ניוטון, לדוגמה, היה די בגילוין של כמה נוסחאות כדי להסביר את הכול. לעומת זאת, כעת עלינו אל דרגה חדשה בחקירת החומר, ובה אנו מגלים שחסרות לנו נוסחאות להבנת ההתנהלות הכללית.

נהוג לומר כי המדע עוסק בחקירת האדם ועולמו. הקבלה אומרת, כי בכל אופני העיסוק והחקירה שלנו אנו למעשה עוסקים בעצמנו ולא בעולם. בפיזיקה, בכימיה, בפסיכולוגיה, בפיזיולוגיה, באקולוגיה או בכל מדע אחר, אין האדם עוסק אלא בעולמו הפנימי, דהיינו בכליו הפנימיים. כיום האדם מגלה כי חקירה באופן שכזה הגיעה אל קיצה. כל שנותר לו עתה להבין הוא כי העולם נמצא בתוכו.

מדע חדש

כל החוקיות הנעלמת מעיני האדם כיום, אי-ההבנה כיצד משפיעות המחשבות, חוסר יכולתו להסתדר בסביבה ובחברה - כל אלה הם פועל יוצא מן ההנחה השגויה, כי העולם מצוי מחוץ לאדם. משום כך האדם מגלה כיום כי אין ביכולתו לגבש חוקים ברורים ויציבים שיאפשרו לו להתקיים בבטחה. על האדם להבין כי את הכול הוא שופט מתוכו, ואם יסכימו לכך החוקרים תהיה זו תחילתו של המדע החדש.

בעזרת מדע זה נוכל להבין בבירור מהו העולם שבו אנו נמצאים ולהתקשר בצורה נכונה אל המציאות. כדי להביא אל האנושות את שיטת התיקון, עלינו לאמץ את ההשקפה כי האדם נמצא בתוך עצמו. אמנם שינוי הגישה לתפיסת המציאות אינו דבר של מה בכך וגם בעבר בכל עת שהגיחה שיטה חדשה היה קשה לקבלה, אולם הפעם השינוי הוא מהותי.

המעבר לתפיסה הבאה הוא הקשה מכול, מכיוון שעל פיה אין כלום מחוץ לאדם. כל התפיסות הקודמות גרסו כי מחוץ לאדם נמצא משהו וכי האדם מצוי בהתקשרות עימו, אם בפעולות ואם במחשבות. אך הטענה כי האדם הוא הבריאה היחידה ושמלבדו קיים האור העליון בלבד אינה פשוטה כלל.

ההבנה כי האדם מרגיש אך ורק את התופעות הפנימיות שבו אינה שינוי פסיכולוגי. זהו שינוי מהותי המחייב את האדם להיכנס אל תוך עצמו. אין הוא יכול להסתפק בהסכמה בעלמא עם התפיסה החדשה; עליו לדאוג לשיפור תכונותיו הפנימיות, כך שישווה את צורתו לאור העליון הנמצא מחוץ לו. כאשר תכונות האדם משתנות ואינן הפוכות עוד מתכונות הבורא, האדם מתחיל לגלות את הבורא. האדם נעשה "שקוף" כלפי האור העליון. החומר של האדם, הרצון לקבל, כבר אינו מהווה מחיצה בדרכו של האור.

*

הקבלה מסבירה כי כלי הקליטה של האדם מורכב מחמישה חלקים; שלושה מהם מכונים "כלים פנימיים" ושני האחרים "כלים חיצוניים". בשלושת הכלים הפנימיים האדם חש את עצמו ובשני החיצוניים הוא חש את העולם הסובב שמחוץ לו. הכלים החיצוניים יוצרים לאדם את הרגשת המציאות החיצונית משום שאין הם כלים גמורים ואין הם מפותחים כל צורכם.

כאשר יתקן האדם את עצמו וכליו החיצוניים יתפתחו לכדי מידה שלמה, יתחיל גם העולם החיצון להצטייר ולהיות מורגש בו כעולמו הפנימי. העולם החיצון ייעלם ויהפוך להיות לאור הפשוט הממלא את כל המציאות. מכיוון שהאדם השתווה לאור העליון בכל תכונותיו וכל הפערים ביניהם התבטלו, הוא מצוי עם האור העליון בהרגשה משותפת. זהו מצב ה"דבקות" שבו נכלל האדם באור העליון.

*

ההבדל שמגלה הפיזיקה הקוונטית בין התנהגות החומר כחלקיק לבין התנהגותו כגל מקבילה לפער שבין החומר, הרצון לקבל, לבין האור. בעזרת הקבלה תכיר האנושות את התכלית שאליה נדרש החומר להגיע - השתוות הצורה בינו ובין האור. באותה עת לא ייוותר מבחינתנו הבדל בין גל לחלקיק, בין אור לחומר. האדם אינו מסוגל כעת להשוות בשכלו שני דברים מנוגדים ולהשכינם בכפיפה אחת. רק כאשר יקבע האדם כי המציאות נמצאת בתוכו בלבד ושדבר אינו נמצא מחוץ לו; רק אם יעזוב את התפיסה של "אני" ו"מחוץ לי", יוכלו ההפכים להיות כאחד.

חזרה לראש הדף
Site location tree