ט. זמן ותנועה
לכל זמן ועת לכל חפץ.
כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר.
אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה.
ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של תנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום.
וכל זה בכוחות וסגולות של התרועות, כי הכריתו כל מריע ולא ישוב לכסלו עוד. ואז זוכה להכרה השלמה, בזווגא דלא פסיק, בסוד "הדעת", ורואה שכל הקושי שהגיע אליו בריבוי הזמנים, אינו אלא "לדעת", והוא סוד "באותו הזמן", כלומר, "הידוע ליודע תעלומות", שהזמנים עשו בו הסגולה הנ"ל, שיעמוד בצדקתו לנצחיות.
כל תוכן של זמן, אפילו המושג של עבר ועתיד בכלל, הוא רק אחד מדרכי התבונה האנושית וכלפי גבוה אין כל זה שייך, על כן אין מציאות לשום דבר של כח, החסר פועל, מצד המציאות המוחלטת העליונה. שהרי כל מה שבכח יוצא הוא אל הפועל בהמשך הזמן. והמשך הזמן אין שיך כלפי מעלה. ממילא אנו יכולים לומר: מה שיהיה הוא כבר הוה. ומי שמקרב את חפצו ומעמקי חייו אל מרום הדבקות האלהית העליונה, העומדת ברום עולם למעלה מסדר זמנים. לפי אותה המידה של עילוייו נעשים ההבדלים שבין כח לפועל, וממילא בין עתיד להווה, קלושים עד שאינם חוצצים כלל.
אין עבר הווה ועתיד מחולקים באמיתת היש, מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ומה שנעשה מכבר ומה שיעשה לעתיד הולך הוא ונעשה בהווה, תמיד ותכוף.
הקודש חבוי הוא בכל זמן, אלא שהחול מסוה המסתיר אותו. במועד בא הקודש ומסיר את הצעיף, מגלה את פני הלוט, והאורה הקדושה מלבבת ומרווה - "אז תתענג על ה' "
קדושת השבת, מלבד קדושת עצמה, היא ממשיכה את כוחה גם לתוך ימי החול, שיתרוממו גם הם מפני זכרון השבת , ונמצא הלב נעוץ תמיד בקדושה.
למה תתאונן על מסכון ההתקדמות ועשיית פרי בתלמודך, לא כן בני, לא בדרך מורגש מתראה פרי עמלך. הנני מלומד מנסיון, כי פעמים רבות יעברו זמן-זמנים טובא ואין הלב מרגיש מה שפעל וכמה הוסיף לקח, כשם שאין הילד מרגיש שהוא הולך וגדל. אבל מפרק לפרק בא חזיון חדש, חדש לגמרי, הידיעות מתלקטות לאט לאט ומצטרפות לחשבון גדול, הלימודים הנרדמים מאוד חוזרים וניעורים וההבנה מתרחבת… זמר בכל יום ואחר כך סוף הכבוד לבוא… הוסף נא לעיין ג"כ לפרקים בספרים של גדולי האחרונים… הרבה גם גרגיר אחד ישר ונכון היוצא מן עט גאון… ובהמשך הזמן משתלבות הידיעות והברכה מתנערת.
דעות בני האדם בקדמות העולם או חידושו אצל כל מאמין כי יש אלוה נמצא – שלוש דעות. הדעת הראשון, והוא דעת כל מאמין בתורת משה הוא כי העולם בכללו, רצוני לומר: כל המציאות, מבלעדי האל יתברך, המציאהו הבורא אחרי אפיסה מוחלטת, וכי האל יתברך היה שם זולתו לא מלאך ולא גלגל ולא מה שיש בתוך הגלגל, אחר כן המציא כל אלה הנמצאים על מה שהם עליו, בחפצו וברצונו, ולא מדבר, וכי הזמן בעצמו הוא מכלל הנבראים, כי הזמן הוא דבק בתנועה, והתנועה היא מקרה במתנועע, וזה המתנועע בעצמו אשר הזמן דבק לתנועתו הוא מחודש ונברא והיה אחרי שלא היה – וזהו שיאמרו כי האל היה קודם בריאת העולם, כי מלת "היה" תורה על זמן, וכן כל מה שנמשך ברעיון מאיכות מציאותו קדם בריאת העולם – איכות שאין לו תכלית, והכל בשיעור זמן או ציור זמן – לא אמיתת זמן, כי הזמן הוא מקרה בלי ספק, והוא אצלנו מכלל המקרים הברואים, כמו השחר והלבן, ואם אינו ממין האיכות, אך על דרך כלל הוא מקרה דבק בתנועה.
אל תשת לבך באלה המקומות לדברי כל מדבר, כי כבר הודעתיך, כי עקר כל התורה – שהבורא המציא העולם לא מדבר ובלי התחלה זמנית – אלא הזמן נברא, כי הוא דבק עם תנועת הגלגל, והגלגל הוא נברא.
העולם חדש, כי הוא גוף, והגוף אינו נמלט מתנועה ומנוחה, ושניהם מקרים מתחדשים עליו, באים זה בעקב זה, והבא עליו חדש מבלי ספק בעבור בואו, והחולף חדש, כי אם היה קדמון לא היה נעדר, ושניהם חדשים, ומה שאיננו נמלט מן החידושים הוא חדש, כי לא קדם לחידושים, והחידושים חדשים, אם כן הוא חדש. האלקים קיים קדמון לא יחלוף, כי אם היה חדש היה צריך אל מחדש, וזה משתלשל אל מה שאין לו תכלית, ולא יובן, עד שיגיע אל מחדש קדמון, הוא הראשון והוא אשר אנחנו מבקשים. האלקים נצחי לא יחלוף, כי שהתקים לו הקדמות התרחק ממנו ההעדר.
ודאי כי בכל יום נקל אל האדם ללמוד אמנם הזמנים היותר מוכנים להשכיל בעומק הן בלילות ארוכות מחצות ואילך או ביומא דשבתא דיומא גרים וכן בע"ש מחצות ואילך ובימים טובים ומה גם בעצרת וזה ניסיתי פעמים רבות ומצאתי יום הצלחה דרך פלא וביומי סוכות בסכה כי שם יש הצלחה גדולה ושעות אלה הנזכרות הן מנוסות אצלי ודרך נסיון אני מדבר.
שקריאת הגבר דהיינו תרנגול מלאך גבריאל הוא בחצות, ואז זמן אזהרתם שיקומו להשתדל בסודות התורה שהוא זמן עסק התורה.