יד. אמונה ויראת שמים
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
כל הבהירות באה מתוך אמונה.
למאמין האמיתי אמונה היא ראיה.
כל דבר יכול לשמש כאמצעי לעבודת הבורא. אך ככל שפוחתת האמונה, כך פונים האנשים לדרכים סבוכות וקשות יותר בכדי לעבדו.
התרחק מתחכום ומהתחכמויות, הם לא יעזרו לך להתקרב לאל. דרושים לך רק פשטות, יושר לב, ואמונה.
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אם תבקש דבר מה בענייני חומר וגשמיות של העולם הזה, ספק אם תיענה. אבל אם תבקש יראת שמים, מובטח לך כי תיענה.
בזמן שבא לאדם בחינת יראה הוא צריך לידע שאין עוד מלבדו, כתוב, ואפילו מעשי כשפים ואם הוא רואה שהיראה מתגבר עליו אזי הוא צריך לדעת שאין חס ושלום מקרה אלא נתן לו השם יתברך הזדמנות משמים והוא צריך לעיון ולמוד לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו, מסתמא הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר אין עוד מלבדו, ואפילו אחרי כל אלה עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא ולומר, באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם יתברך היינו שהיראת שמים שהוא לזכות צריך להיות בזה האופן של יראה שיש לו עכשיו היינו שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף צריך להיות יראת שמים.
שמיעה נקראת אמונה שצריכים להאמין מה שהוא שומע מה שאומרים לו שהוא אמת. ראיה נקראת ידיעה, שאינו צריך להאמין, אם הוא רואה בעצמו.
האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה. וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאת בעצמה את הכל. בעת החלש, אורה אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. וגם אז היא צריכה לדעת את ערכה, שלא משרתיה – השכל והרגש – הם הנם עצמותה… צריך לדעת שאי אפשר לפנות אל השי"ת בשום שכל ובשום רגש, וקל וחומר בשום חוש, כי אם באמונה לבד, ותפילה היא אמונה, ויראה ואהבה הנם גם כן גילויים של האמונה.
בעצם ההויה של נפש האדם טבוע היסוד של ההכרח הנשמתי, והאמונה באלוקים יוצר העולם ומשגיח על כל, יראת הרוממות והאהבה ושאיפת הדבקות האלוקית העליונה. ואמונה זאת היא תוכן החיים, ופועלת על האדם בכל ימי חייו ובפעולותיו.
האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישירה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחוייב להאמין שנשמה אלהית שרויה בקרבו.
מה שהוא למעלה מן הדעת, אין "חופש דעות" נופל עליו.
והלא כל הפסימיות נובעת היא רק מזה התוכן היחידי של הספקנות שמא החיים החומריים הם כל היש, כל החיים. ועד כמה יוכל יסוד רעוע כזה, שאין לו כל סמיכה מדעית ברורה, כי אם אמונה עקשנית, לערער יסוד חיים מלאי דעת ואמונה עליונה.
ויש עוד שני מצות לרבינו יונה התלויות בכללות השם הקדוש מצות עשה להתבונן בגדלות השם יתברך שנאמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי"ה הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ונאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה דהיינו להתבונן בגדלות יוצר בראשית... ועיקר מצוה זו לחקור וללמוד בדברי מר"ן אלקי ובדברי הזוהר ויבין מעמד ומצב כל העולמות.