חידת הקיום
"משל לחברה רעבים וצמאים התועים במדבר, והנה אחד מהם מצא מקום ישוב בכל טוב, התחיל נזכר באחיו האומללים, אמנם כבר נעתק מהם הרבה עד שלא ידע מקום המצאם. מה עשה, התחיל לצעוק בקול גדול ולתקוע בשופר, אולי ישמעו חביריו הרעבים והאומללים את קולו ויתקרבו אליו ויבואו גם כן לישוב ההוא המלא מכל טוב.
כן הדבר שלפנינו, הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב דהיינו הספרי קבלה שבאוצר, שמשביעים נפשינו השוקקות וממלא אותנו דשן ונחת ושבענו והותרנו, אלא זכרון החבירים שלנו שנשארו במדבר הנורא אובדי עצות, אמנם המרחק רב בינינו ואין הדברים נשמעים בינותינו, ולפיכך ערכנו את השופר הזה לתקוע בקולות אולי ישמעו אחינו ויתקרבו אלינו ויהיו מאושרים כמותינו".
במשך אלפי שנים טועה האנושות בחיפושיה אחר משמעות קיומה. מהי סיבת הקיום? מהו התהליך שהאנושות עוברת ומה יהיו תוצאותיו? במהלך הדרך פותחו שיטות, דתות ואמונות רבות ושונות כדי להשיב על השאלה בדבר מטרת הקיום.
שאלת הקיום נובעת מצורך טבעי הטמון באדם. מוזר למדי שאנו מסוגלים להתמודד בדרך זו או אחרת עם העניינים האחרים בחיים, אך
דווקא על השאלה העיקרית – לשם מה אני קיים – אין ביכולתו של האדם להשיב תשובה ברורה. דבר זה נסתר, והאנושות עוברת מדור לדור בלא למצוא פתרון. מכאן נובע, כי בדרך טבעית לא ניתן להגיע לפתרון.
לו הייתה בידי האנושות תשובה מסוימת, אפילו כוזבת, היא הייתה יכולה להחשיב אותה כנכונה. אך עינינו הרואות: הפתרונות רבים ותשובה אַין. ריבוי הדעות, הדתות, האמונות והפילוסופיות אינו מקהה את חודה של שאלת הקיום. מדור לדור גובר הצורך של האדם לגלות את מהות החיים, וחוסר התשובה הופך את שאלת הקיום בקרבו לזועמת יותר ויותר.
המקובלים מציגים בפני האנושות שיטה יוצאת דופן לפענוח חידת הקיום. אין הם "יודעים" את התשובה בדומה לפילוסופים, ואין הם "מאמינים" בה כאנשי הדת. המקובלים הם שהשיגו את מטרת הבריאה, נמצאים בה, חיים אותה, וביכולתם להסביר לאנושות כולה מהי אותה מטרה וכיצד ניתן להגיע אליה.
לדבריהם, מטרת הבריאה היא להביא את האדם למצב שבו ירגיש את עצמו חי חיים נצחיים, שלווים ושלמים, ללא כל הגבלה וללא עצב. הם מסוגלים להסביר לנו איך להגיע למצב זה ואף להוליכנו אליו. המקובלים נמצאים במצב ההתפתחות הסופי שאליו צריכים להגיע הכול, בעודם נמצאים בעולם הזה. עליהם להוביל את האנושות למצב שבו נמצאים הם, לחיים תכליתיים בממד אחר. בזכותם, האנושות יודעת דבר-מה על העתיד הצפוי לה.
בכוונה תחילה הציב הטבע את האדם במצב ההפוך ממצבו הסופי. חייבת להתגלות בו השתוקקות למצב הסופי והוטלה עליו המשימה לגלות את האמצעים שבעזרתם ניתן להגיע למצב זה. אלמלא חשפו המקובלים את העתיד המתוקן בפני האנושות, לא היה האדם יודע מהי מטרת קיומו. המקובלים מגלים לאדם את מטרת הקיום, את האמצעים להשגתה ולמימושה, ואת העובדה שהמימוש תלוי רק באדם. מאותו רגע שבו האדם מקבל את הידיעה הזאת, עליו לממשה בעצמו.
"דעו אחינו בשרינו, כי חכמת הקבלה כל עקרה הוא הידיעות איך נשתלשל העולם ממרום גבהה השמימי עד ביאתה
לשפלותינו. והמציאות הזה היה מוכרח משום ש'סוף מעשה במחשבה תחילה' ומחשבתו ית' פועלת תיכף כי אינו צריך לכלי מעשה כמותינו, ולפיכך יצאנו מתחילה באין-סוף ברוך-הוא עם כל השלמות ומשם עד לעולם הזה – ולפיכך קל מאד למצוא כל התיקונים העתידים לבא מתוך העולמות השלמים שקדמו לנו".
המקובלים השיגו את המציאות השלמה מקצה לקצה. הם מתארים את הכוח העליון, יוצר האדם, כטוב ומיטיב. לדבריהם, מושג הזמן אינו קיים לגבי הבורא: אין בו שינוי ואין הוא נתון בתהליך. כאשר החליט הבורא על מצב מסוים של המציאות ושל הנבראים, התממשה מחשבתו מיד. לא היה צורך באמצעים או בתהליך של התפתחות הבריאה בדרך של סיבה ומסובב.
לאמיתו של דבר, כולנו שרויים במצב שהבורא רוצה בו: אנו מלאים כל טוב. מצב זה נקרא "אין-סוף". אך מצבנו משול לחולה חסר הכרה, שאינו מרגיש את המצב שבו הוא נמצא. כדי שיוכל האדם להרגיש את מצבו האמיתי עליו להשתוקק אליו בעצמו. לשם כך הבורא מרחיק את האדם מן המצב המושלם עד למצב הגרוע ביותר. מצב זה הפכי למצב המושלם, והוא נקרא "העולם הזה". מתוך מצב זה על האדם להתחיל לגלות אט אט השתוקקות אל המצב המושלם ובמידה זו ירגיש תענוג מן המילוי המצוי בו. תהליך זה נמשך עד שהאדם חוזר לאותו מצב מקורי מתוך השתוקקות עצמית אליו, ומרגיש את התענוג כולו במלוא עוצמתו.
הבורא ברא את הבריאה בצורה מיוחדת – אף שמלכתחילה היא הפוכה מן הבורא ביכולתה להידמות אליו. מטרת קיומם של בני האדם היא לגלות את שלמות כוונת הבורא כלפיהם, שלמותה של מחשבת הבריאה. כאשר יגלו זאת, יבינו בני האדם כי הבורא אוהב אותם ולכן תתעורר גם בהם אהבה אליו.
"ומתוך זה אנו יודעים האיך לתקן דרכינו מכאן ולהבא כמו מעלת האדם על הבהמה, ש'רוח הבהמה יורד למטה', כלומר שאינו רואית אלא ממנה והלאה ואין לה שכל ובינה לראות מהעבר עליו כדי לתקן העתיד, נוסף עליה האדם ש'רוח האדם עולה למעלה', כלומר להַעבר, ומסתכל בהעבר כמו אדם המסתכל במראה ורואה לתקן את פגמיו, כן השכל רואה בהעבר עליו ומתקן את דרכיו על מכאן ולהבא".
חכמת הקבלה מתארת את כל סדרת המצבים העוברים עלינו עוד לפני שאנו נמצאים בהרגשת המציאות הנוכחית. הבורא יצר את הנברא במצב שבו רצה לראותו. כדי לתת לנברא אפשרות לבחור באותו מצב שבחר הבורא, הוא "קלקל" את ההרגשה שבנברא. כתוצאה מ"הקלקול" הנברא נמצא בהרגשה הפוכה מהמצב שבו ברא אותו הבורא, דהיינו בהרגשת "העולם הזה".
ניתן להבין את הדבר בעזרת דוגמה מוכרת מחיינו. כאשר אנו מביטים באדם שיש לו הכול, בדרך כלל אנו מקנאים בו ונדמה לנו כי הוא המאושר בעולם. אך ייתכן מאוד שהוא נמצא בהרגשה הפוכה לחלוטין ואינו מוצא טעם בכל אשר ברשותו. כל שנדרש לשינוי מצבו הוא תיקון ההרגשה, וכך הוא ייהנה מן המצב שבו הוא נמצא.
המציאות שבה נמצא האדם היא סכום כל ההרגשות העוברות דרכו. בדומה לחולה מחוסר ההכרה שהזכרנו, "המצב" שבו אנו נמצאים ו"ההרגשה" שלנו אותו לאו דווקא שווים זה לזה. הבורא פונה אל האדם מרחוק וכביכול אומר לו, "פקח את עיניך וראה, אתה נמצא במצב הטוב ביותר". על האדם לתקן את כלי ההרגשה שלו, את יחסו לחיים, לפרש נכון את המתרחש. בעקבות שינוי יחסו של האדם להנהגת הבורא, משתנה תמונת העולם מן הקצה אל הקצה.
כאשר המצב המושלם מקרין אל המצב הנוכחי הוא גורם לאדם להתעלות מעל מרוצת החיים, ולהתחיל לשאול על הסיבה למצבו. או אז הוא נקרא "אדם" מלשון "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד, יד), ועליו נאמר כי "רוח האדם עולה למעלה", אל עבר מטרת הבריאה. אולם לפני שהבורא מעורר בו שאלה על מהות החיים, האדם מתקיים בדרגת ה"בהמה", דהיינו נמצא בתוך החיים עצמם בלא לשאול על המטרה שמעבר להם. אם כן, "בהמה" ו"אדם" אלה הן שתי דרגות התפתחות פנימיות עוקבות של יצור אנושי.
"ולפיכך אין התפתחות למין הבהמה ועדיין עומדים על אותו המקום שנבראו, משום שאין להם המראה להבין מתוכה איך לתקן הדרכים ולהתפתח לאט לאט כמו האדם. והאדם הולך
ומתפתח יום יום עד שמעלתו מובטחת ומורגשת שעוד על הפלנטות העליונים ירכב".
כל הפעולות שאדם מבצע במשך חייו, בין שהן פעולות בתוך עצמו ובין שהן פעולות עם החברה והעולם החיצון, נקבעות מראש על ידי "רשִימוֹת". הרשימות הן הכנות פנימיות הקיימות באדם והמנתבות את מהלך חייו. לאדם לא נותר אלא לממשן ותו לא. מימוש הרשימות מתבצע בהתאם לסדר הופעתן, ובהתאם לכיוונם ולהתעוררותם של התנאים הפנימיים והחיצוניים, הנקבעים על ידי תכנית ההתפתחות הכללית של הבריאה.
אדם הפועל בלא לקשור את עצמו למטרת הבריאה נמצא בדרגת התפתחות הנקראת "בהמה" – ללא בחירה חופשית וללא יגיעה מיוזמתו. הרצונות המתעוררים בו אינם רצונותיו, והוא אנוס לממשם. רק מאמצי האדם להשיג את מטרת הבריאה נחשבים ליגיעה שמעל אותה בהמה. התהליך העומד בפני מי שבחר לממש את מטרת הבריאה הוא תהליך על-טבעי, דהיינו תהליך המנוגד לטבעו. ברוחניות אנו מכנים כל מצב על שם מטרתו, ומשום כך גם המצויים עדיין בדרגת בהמה אך משתוקקים להיות אדם, ייקראו כבר עתה בשם "אדם".
אם כן, אנו יכולים להימצא באחד משני מצבים בלבד: תחת שליטת טבענו המקורי האגואיסטי (דרגת "בהמה"), או בשליטת טבע הבורא האלטרואיסטי (דרגת "אדם"). בידי האדם נתונה הבחירה החופשית להידמות לבורא.
כדי לאפשר לאדם להתרומם, נמצא בתוכו ניצוץ מהבורא הנקרא "הנקודה שבלב". כשנקודה זו מתחילה להאיר בתוך האדם, הוא מרגיש זאת כהשתוקקות להגיע אל מה שנמצא מעל החיים. נקודת הבחירה משולה למראָה, כיוון שמתוכה האדם יכול להביט על עצמו מהצד במבט אובייקטיבי, ולקבוע כי טבעו האגואיסטי הוא רע ביחס לטבע הבורא, טבע ההשפעה.*לבהמה, לעומת זאת, אין יכולת לראות את מצבה מנקודת מבט חיצונית.
"וכל זה אמור בדרכי הטבעים שמחוץ ממנו דהיינו הטבע שבהמציאות שבסביבתינו, דהיינו מזונותינו ועיניני החיצונים, שעל זה מועיל בהסתפקות גמור השכל הטבעי.
מה שאם כן בפנימיותינו ועצמינו, הגם שאנו מתפתחים למקצת אבל אנו מתפתחים ומשתבחים מחמת דחיפות מאחורינו (ויז-א-טערגא) ע"י יסורין ושפיכות דמים. והוא מטעם שאין לנו שום תחבולה להשיג מראה לראות בפנימיות האדםשהיו בהדורות שעברו, ואין צורך לומר בפנימיות הנפשות והעולמות איך שנשתלשלו ובאו לחורבן נורא כהיום שלא יהיו לנו בטוחות בחיינו, ונהיה מוכנים ועומדים לטבח ומיתות משונות בשנים הקרובות, עד שהכל מודים שאין להם שום עצה למנוע זה".
האדם קורץ מחומר הנקרא רצון ליהנות או רצון לקבל הנאה ותענוג. הואיל והבורא הוא שורש האדם והוא מצוי במנוחה מוחלטת וללא כל שינוי, גם הרצון ליהנות שואף להימצא במנוחה מוחלטת, והוא מפיק מכך תענוג. אנו יוצאים ממצב המנוחה רק מתוך חיסרון – מתוך תחושה שחסר לנו דבר-מה, וברצוננו להשיגו.
התפתחותה של האנושות מושתתת על מילוי הרצון לקבל שהולך ומתעצם. אמנם הרדיפה אחר עושר, כבוד, שליטה, ידע ומושכלות מניעה את גלגלי ההיסטוריה, אולם סקירת מצב האנושות מראה כי היא הולכת לקראת מצבים גרועים יותר ויותר. בימינו, דווקא בזכות התפתחות הטכנולוגיה והמדעים, אנו מתחילים להכיר כי זוהי התפתחות חסרת תכלית, שכן אין היא הופכת אותנו למאושרים יותר כלל וכלל. לאמיתו של דבר, האנושות הולכת ומתקרבת לעבר מצבים קטסטרופליים. הכול הוכן בעבור האדם כדי שיגיע להחלטה שעליו לעזוב את ההתפתחות במישור העולם האגואיסטי שלנו ולהתחיל להתעלות אל עבר טבע הבורא, טבע ההשפעה.
"ותדמו לעצמכם למשל, אם היום תמצאו איזה ספר הסטורי שהיה מצייר לכם את הדורות האחרונים שיהיה אחר עשרת אלפים שנה, כי כמו שאנו ואתם מרגישים בטח יספיק הלקח של היסורים והשחיטות שיחזיר אותם למוטב בסדרים טובים.
ואנשים אלו, הרי לפניהם סדרים טובים המשמשים להם להספיק הבטחה והשאננות לכל הפחות להבטיח את חייהם היומיומית בהשקט ושלוה.
ובלי ספק, אם היה איזה חכם שהמציא לנו את הספר הזה מחכמת המדינות ומדרכי היחיד, אז היו המנהיגים שלנו ימצאו כל התרופה איך לסדר את החיים כמותם ו'אין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו', ומתבטלים היו השחיטות והיסורין הנוראים והכל על מקומו יבוא בשלום.
עתה רבותי, הרי לפניכם ערוך ומוטל בארון זה הספר שבו כתוב ומפורש כל חכמת המדינות וכל סדרי היחיד והצבור אשר יהיו בסוף הימים דהיינו הספרי קבלה, שבו מסודרים העולמות המתוקנים שיצאו עם השלימות, כנ"ל שמה' ית' יוצא השלימות בראשונה אח"כ אנו מתקנים אותם ובאים לשלימות המונח וקיים בעולם העליון היוצא מאין-סוף ברוך-הוא בדרך 'סוף מעשה – במחשבה תחילה'. ומטעם שמהשלם לא נמשך תיכף בלתי שלם אלא בדרך הדרגה ואין העדר ברוחני, ועל כן נשארים כולם קיימים ומצויירים בכל דמויים וצלמם בכללות ופרטות בחכמת הקבלה.
פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום כדרכיכם בעיניני העולם הזה, שאפשר ללמוד את הסטוריה העוברת וממנה אנו מתקנים את הסטוריה הבאה.
[...] וכל זה שמתי אל לבי עד שאינני יכול להתאפק עוד, והוסכם אצלי לגלות מההסתכלותי וממה שמצאתי כתוב בספרים ההם כדי דרכי התיקון העתיד המוחלט לנו, ואצא ואקרא לבני העולם בשופר הזה אשר לפי דעתי והערכתי יספיק לקבץ את כל בני סגולה שיתחילו ללמוד ולהגות בהספרים, ויכריעו את עצמם ואת כל העולם כולם לכף זכות".
אילו ידענו בפני אילו מצבים נוראים אנו עומדים – השמדה המונית, מגיפות, מכות אקולוגיות ואסונות טבע – בוודאי היינו חושבים כיצד לציית לעצות המקובלים, המתריעים עליהם מבעוד מועד. בסיכומו של דבר, לאדם חסרה יכולת ראייה ולכן אין הוא יודע בפני מה הוא עומד.
* הערת העורך: המקובלים משתמשים במונחים "השפעה" ו"רצון להשפיע" במשמעות של נתינה ורצון לתת.