תקוות השלום
"תקוות השלום
ואחר, שהתנאים האלו הביאו את החברה לקטטות גדולות, שסכנו את כללות החברה – צמחו ונתגלו עושי השלום, בחברה, שנטלו את עוצם התקיפות והכח שבידיהם, וחדשו את חיי החברה על פי תנאים חדשים, אמיתיים לפי דעתם, שיספקו את קיום החברה בשלום.
אמנם, עושי השלום האלו, הצומחים ובאים אחרי כל מחלוקת, הנה מצד טבע הדברים, באים ברובם רק מבעלי החורבן, דהיינו, ממבקשי האמת, מבחינת 'שלי שלי ושלך שלך'. והוא, לטעם היותם בעלי הכח והאומץ שבחברה, המכונים גבורים, אמיצי הלב, כי המה מוכנים תמיד להפקיר את חיי עצמם ואת חיי כללות הציבור כולו, אם לא יסכים הצבור לדעתם".
אילו היה האדם יכול לבחור את תכונותיו, היה נכון העיקרון "שלי – שלי, שלך – שלך". אך אם האדם אינו בוחר בתכונותיו, הרי גם אם ישקיע מאמץ כמו חברו, לא ישיגו שניהם תוצאה שווה. משום כך מידה זו אינה מקובלת על הנחשלים. המוצלחים טוענים, שכל עוד התנאים זהים, ובכל זאת הצליח האחד והאחר נכשל, כל אחד ראוי למה שהרוויח. לשיטתם, אותן אפשרויות פתוחות לפני כולם: אותם בתי ספר ואותן אוניברסיטאות. אם האחד הצליח והשני לא, המוצלח ראוי לרווח.
אך אין זה נכון. המוצלח מן השניים הרוויח מתוך הצטיינות שלא באה לו בזכות עצמו. הישגיו נובעים מתוך תכונותיו הטבעיות ששתל בו הבורא, ולכן העיקרון "שלי – שלי, שלך – שלך" נקרא "מידת סדום". לכאורהזהו צדק, אך אין כאן התחשבות בכך שאין אדם השווה לרעהו ובכך שמקור השוני בין האנשים הוא בבורא.
מחמת ההתקוטטות בין המוכשרים לבין הנחשלים, מגיעים אנשי השלום. בדרך כלל באים אנשים אלה מקרב הדוגלים בעיקרון "שלי – שלי, שלך – שלך", דהיינו מן העשירים, הזריזים והחכמים. מתוך פחד להפסיד את רווחיהם הם מוכנים לתקן את המצב ולתת לנחשלים. הם מציעים להם תמיכה בדמות שכר מינימום, ביטוח לאומי וחוק בריאות ממלכתי. חפצם להציל את רכושם מכיליון גורם לזה שהם מוכנים להפריש חלק מרווחיהם לנחשלים. בכך העשירים מכפרים לכאורה על חוסר ההתאמה הטבעית בין בני האדם, אך ודאי שאין זה תיקון. מוכיחה זאת העובדה כי חלקים נכבדים מן הציבור בישראל יושבים בביתם, מתפרנסים מקצבאות הביטוח הלאומי ומסתפקים בכך.
בנושא שבו אנו דנים יש שלושה מרכיבים:
·הנתונים הטבעיים של האדם – חכמתו, זריזותו וכדומה;
·מידת היגיעה שהשקיע;
·כמות התוצרת שקיבל.
אילו יכולנו להכניס את שלושת המרכיבים הללו לנוסחה שתשווה ביניהם, היה עולה בידינו ליצור שוויון. אך הדבר נבצר מאיתנו: המרכיב הראשון, תכונותיו הטבעיות של האדם, אינו ידוע לנו; את המרכיב השני, יגיעתו, איננו יכולים למדוד; רק המרכיב השלישי, התוצרת, גלוי לעינינו במידה מסוימת.
מדוע הדברים נסתרים מאיתנו ומפני מה איננו מסוגלים להגיע לשוויון ולחיים טובים? דומה כי הבורא מכשיל אותנו בכוונה ואינו רוצה שנתקיים בצורה נכונה. מדוע אין הוא מניח לנו לגלות את הנתונים הללו כך שנוכל לחיות בשלווה איש עם רעהו?
הבורא אינו מרשה לבני האדם להצליח לקיים את עיקרון השלום בעולם משום שאילו הצליחו בני האדם לממשו, היה זה שלום בחברה פרימיטיבית כדוגמת החברות שהיו בתחילת ההתפתחות האנושית, ללא שום צורך בהתעלות רוחנית. החיסרון להתפתחות בכיוון חדש היה נעלם וכל אחד היה מסתפק בקיום גופני רגוע.
אילו הגיעה האנושות לשלום בינה לבין עצמה, היא לא הייתה משתוקקת לשלום עם הבורא. זו הסיבה לכך שהבורא אינו מתיר שלום בין בני האדם. לא יהיה ניתן ליישם בחברה את ארבע המידות – צדק, חסד, שלום ואמת – שלא למען דבקות בבורא, דהיינו למען רכישת תכונת ההשפעה, כיוון שרק בכך תגיע האנושות למצב "הטוב המוחלט".
אם כן, כל מאמציהם של אנשי השלום נידונים לכישלון. למרות השתדלותם ליצור חברה טובה יותר, וחרף מאמציהם להשקיט את הנזקקים, הם מעלים שוב ושוב חרס בידם, כיוון שמטרתם מנוגדת למטרת הבריאה. כל עוד לא יבינו בני האדם את הקשר בין רַווחת האדם לבין שלום עם הכוח העליון, דהיינו מימוש מטרת הבריאה, לא יעלה בידם לבנות חברה טובה ומאושרת.
המקור לשוני שבין האנשים
התהוות הכוונה האגואיסטית בתהליך הבריאה מכונה "חטא אדם הראשון" או ה"שבירה". כתוצאה מה"חטא" התחלקה נשמת אדם הראשון לנשמות בני אדם. נשמות אלה יורדות מהדרגה הרוחנית לדרגת העולם הזה ומתלבשות בגופינו דור אחר דור, במשך גלגולים רבים. כאשר היו הנשמות הפרטיות מחוברות במערכת האחת המכונה "אדם הראשון", הן תפקדו בה כשוות לכל דבר. השלמות הכללית שבנשמת אדם הראשון העניקה לכל נשמה פרטית את השלמות של "החלק הנחוץ לשלמות הכללית".
כל חלק בגוף השלם, ואפילו הקטן ביותר, נחוץ לשלמות הגוף כמו החלק הגדול ביותר, מפני שהוא חלק מגוף שלם. יתר על כן, יש ערך הפוך בין הנשמות הגדולות בעלות התפקיד הגדול לבין הנשמות הקטנות בעלות התפקיד הקטן. הדבר דומה למשפחה: הילדים מהווים את לב המשפחה אף שהם קטנים וחסרי כוח ביחס להוריהם הגדולים והחזקים. כאשר המשפחה מתפקדת כמערכת אחת, כל חלק בה, ממקומו ומתפקידו, משלים את כל היתר. אך אם מתחולל משבר במשפחה, מתגלים פערים וחוסר שלמות בין החלקים, וכל חלק מוערך על פי כוחו שלו בלבד.
אם כן, העובדה כי בעולמנו יש אנשים חזקים ואנשים חלשים נובעת מן ה"שבירה". לפני השבירה היו כל חלקי הכלי מחוברים במערכת אחת; הם דאגו זה לזה ונתמכו זה על ידי זה. השבירה גרמה לכך שבני האדם מצויים בתכונות שונות ואינם משלימים זה את זה. בני אדם ימשיכו להתקיים במצבם הנוכחי ולא יוכלו להשלים את עצמם כל עוד לא יתחברו בחזרה אל הנשמות האחרות. מצבנו הנוכחי משול לאיבר הנפרד מן הגוף; איבר זה חסר את אשר היה הגוף אמור לספק לו, ולגוף חסר תפקודו של האיבר.
השבירה היא בקשר שבין החלקים. לפני השבירה היו כל הנשמות הפרטיות מחוברות "כאיש אחד בלב אחד", על פי העיקרון "ואהבת לרעך כמוך" וקיום מידת האמת. מהות השבירה היא היפוך ביחס לזולת –מאהבת הזולת לשנאת הזולת, ועל כך נאמר כי סיבת ה"חורבן" הייתה שנאת חינם.
טיפשות, חולשה יְתֵרָה, עצלות או חולי – כל אלה הם תוצאות של השבירה. מצב זה יימשך עד ל"גמר התיקון". הבורא אינו מאפשר לבני האדם לתקן את הקלקולים הללו בצורה חיצונית, מלאכותית. האנשים הרוצים בתיקון מלאכותי, שמטרתם לעשות צדק בחברה, להבריא את החולים ולהיטיב עם האנושות – לא יצליחו לעולם במשימתם. רק כאשר יתחברו כל הנשמות, ישלימו זו את זו לגוף אחד ויחזרו למערכת הנשמה הכללית, ירווח לאנושות.
האדם משתוקק לחיים שלווים. בעזרת המידות חסד, צדק ושלום הוא מפתח את החברה, את המדע ואת הטכנולוגיה, במטרה לתקן את הפגמים שבו ובחברתו. אולם כל תחבולותיו מניבות תוצאות הפוכות. אנו מנסים לעשות שלום, אך אנשים הורגים זה את זה. השימוש בסמים ובעיות הדיכאון גוברים בקצב מסחרר. ככל שהרפואה מתקדמת, בני האדם נעשים חולים יותר.
כל הצרות נובעות מרצון טוב לתקן את המקולקל, כיוון שהתיקון שאנו מציעים הוא תיקון חיצוני ולכן מעוות. ההשתדלות להגיע לתיקון בעזרת פעולות חיצוניות של שלום, חסד וצדק, תביא אותנו לבסוף להכרה בחוסר יכולתנו לתקן דבר כלשהו בעזרתן.
בעל הסולם קובע כי הסיבה לכישלונם של הקומוניסטים בבניית חברה יפה וטובה היא התעלמותם מן הכוח העליון. אמנם היחס המתוקן הוא "כאיש אחד בלב אחד" ו"ואהבת לרעך כמוך", אבל ייעודו ליצור כלי שבו ישכון אור הבורא. אם אין הבורא מוצב כמטרה, לא יוכל לעזור שום תיקון אנושי.
בראשיתה של כל פעולה מוכרחה לעמוד מטרת הבריאה – השתוות האדם לבורא. לא ניתן להתחבר בכלי אחד של "ואהבת לרעך כמוך" בלא לתארו ככלי המתמלא באור הבורא. אמנם כל המאמצים והציפיות שהושקעו במהפכות במהלך ההיסטוריה הוקדשו לבניית חברה טובה וליצירת כלי אחד, אך מטרתן הסתכמה בהבאה לקיום שלם ומאושר לאותו כלי האחד ותו לא. רוב המהפכנים תמכו בעיקרון של "ואהבת לרעך כמוך", אך מימושו לא צלח משום שמציאות מושלמת ושמחה אינה יכולה להתקיים ללא מילוי. ללא מילוי אור הבורא אין חומר דלק, אין מי שתומך, אין מי שמתקן ואין מי שממלא. אותם מהפכנים לא הביאו זאת בחשבון.
שני עקרונות התיקון
בסופו של דבר תזנח האנושות את כל ניסיונותיה לתקן את החברה בכוחות עצמה. החרטה על ניסיונות ה"תיקון" הללו נקראת "הכרת הרע". הכרת הרע היא פועל יוצא ממיצוי כל הניסיונות. אך יש דרך אחרת לעורר את הכרת הרע. בעזרת חכמת הקבלה תוכל האנושות להבין מראש כי אין לה כל אפשרות להצליח. אם תלך האנושות בדרך הקבלה, היא תוכל לחסוך מעצמה שנים ארוכות של סבל.
עינינו הרואות כי על אף כל מאמצי האדם במהלך ההיסטוריה, נותרה האנושות בת-זמננו ללא תשובות. טובי המוחות נאלמים דום ואינם מסוגלים להמליץ בפני האנושות כיצד לכלכל את דרכיה בתבונה מכאן ואילך. אין איש יודע מה אמורה להיות צורתה של החברה העתידית ומה כדאי לנו לשנות. האנושות בדקה את כל האפשרויות ונוכחה לדעת, שאין צורה שהוכיחה את עצמה לאורך זמן, וכי כל הצורות החברתיות לא הובילו לפריצת דרך חיובית.
משום כך חכמת הקבלה יכולה להתגלות בימינו ולהכריז כי בידה הפתרון לכינון חברה נכונה, לאושר חברתי ופרטי. הקבלה מתנה את הפתרון בציות לתכנית הפנימית של הבריאה.
תכנית התיקון של חכמת הקבלה מחייבת את האנושות לנקוט שני עקרונות:
א.סידור החברה לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך".
ניתן לומר, כי על כך שוררת מעין הסכמה כללית. הכול מדברים על היופי שבאהבה הדדית, על הביטחון שהיא מביאה לכל אחד ואחד,
ומבינים שבלעדיה לא יוכל להתקיים דבר. יש הבנה שהכרח להביא את האדם לאהבת הזולת.
ב.קיום "ואהבת לרעך כמוך" כאמצעי בלבד להשגת "ואהבת את ה' אלוקיך"".
השימוש הנדוש וחסר ההבנה בביטוי "ואהבת את ה' אלוקיך" מחייב אותנו לעמוד היטב על תוכנו. תכונת הבורא היא השפעה טהורה ללא שום כוונת רווח עצמי, והיא מנוגדת לתכונת האדם – לקבל לעצמו כל מה שטוב בעיניו בלא להתחשב באחרים. מלכתחילה מצוי האדם בטבע ההפוך מטבע הבורא. טבעו של האדם לאהוב את הדומה לו ולשנוא את התכונות ההפוכות לו. לפיכך, אילו היה הבורא מגולה לו, היה האדם מרגיש שנאה מוחלטת אליו, ולכן הבורא נסתר ממנו. הבורא מתחיל להתגלות לאדם רק במידה שהאדם מכיר בטבע האגואיסטי שלו כרע, מוכן לתקנו, מצמצם אותו ומתחיל בתיקונו. התגלות הבורא לאדם היא עליית האדם למדרגות אהבה לבורא, בהתאם להשתוות בין טבע האדם לטבע הבורא. אם כן, הביטוי "ואהבת את ה' אלוקיך" מצביע על מצבו הסופי, המתוקן והנעלה של האדם.
שתי דרכים עומדות בפנינו להביא את העיקרון של "ואהבת את ה' אלוקיך" לידי בירור: דרך ייסורים ודרך תורה. ב"כתבי הדור האחרון" מתאר בעל הסולם את דרך הייסורים כדרך הכרוכה בסבל רב ובייסורים בגיהינום. לדבריו, אנו עלולים להיקלע למלחמות עולם שלישית ורביעית, ובהן תקטן אוכלוסיית העולם לכדי קומץ אנשים.
מעטים אלה יגיעו להכרת הרע האמיתית. כשיחוו ייסורים איומים, יבינו אותם מְתֵי מעט את הנחיצות בקיום העיקרון השני בנוסף לראשון. הם יתפסו כי עליהם להגיע דרך "ואהבת לרעך כמוך" אל "ואהבת את ה' אלוקיך", וכי העיקרון השני תומך בראשון. רק "ואהבת את ה' אלוקיך" יכול לקיים את "ואהבת לרעך כמוך" ולהיות ערב לקיום האהבה האנושית. כאשר משתוקקים לבורא ומפעילים לשם כך את אהבת הזולת, אהבת הזולת מתקיימת מכוח המטרה להתחבר לבורא, ואם לא כן – לא יהיה לאהבת הזולת מאין לשאוב כוח, שהרי הכוח-האור מגיע מן הבורא.
לעומת דרך הייסורים, מתבססת דרך התורה על ההכרה בנחיצות לקבל את מחשבת הבריאה – להגיע לאהבת ה'. הדרך היחידה שבה יוכל הדבר להיות למטרה לכל אדם ואדם היא בהתגלות חכמת הקבלה אליו. מקובלי כל הדורות כתבו על כך. עלינו ליידע את כל בני האדם כי רק העיקרוןשל "ואהבת את ה' אלוקיך" יאפשר את קיום העיקרון של שלום החברה, "ואהבת לרעך כמוך", וכי הוא קודם לו. מכאן מובן מדוע עתידם הטוב של עם ישראל ושל האנושות כולה תלוי אך ורק בהצלחת ההתפשטות המהירה של חכמת הקבלה ברחבי העולם.
*
עתה ניתן להבין את נטייתם של הסוציאליסטים ושל הקומוניסטים לאתאיזם. הם טועים לחשוב כי העיקרון של "ואהבת את ה' אלוקיך" מיועד להחליף את "ואהבת לרעך כמוך", וכי הוא מנוגד לתפיסתם.
העיקרון של "קבל לפי צורכך ותן לפי יכולתך" הוא נוסחת הגוף הבריא, הגשמי והרוחני כאחד. זוהי הנוסחה שעל פיה מתקיימת מערכת שלמה. אולם השגת התיקון של "ואהבת לרעך כמוך" המאפשר קיום נוסחה זו מצריכה את כוח הבורא, את האור העליון. לא ניתן להגיע לתיקון האדם כך שיהיה כולו ב"ואהבת לרעך כמוך" אם כוונת התיקון אינה "ואהבת את ה' אלוקיך". רק האור העליון יכול לתקן את טבע האדם, כך שייחלץ מהרצון האגואיסטי שלו ויתקיים מעליו בהשפעה לאחרים, בהשפעה לגוף הכללי.
היעדר הקשר בין שני העקרונות במשנה הסוציאליסטית הוא הסיבה לכישלונה. דווקא הסוציאליסטים ואנשי התנועה הקיבוצית התנגדו בתוקף לאידאה של שליטת הכוח העליון. כל עוד לא תגיע האנושות לשילוב של "ואהבת לרעך כמוך" עם "ואהבת את ה' אלוקיך", לא תוכל להיתקן.
הלב מבין
המודעות לשילוב נכון בין "ואהבת לרעך" לבין "ואהבת את ה' אלוקיך" תלויה בהתעוררות הלב. יש שני מצבי הבנה, הבנה בשכל והבנה בלב, אך הבנת הלב עמוקה יותר. אדם מעשן, לדוגמה, יכול להבין בשכלו את הסכנות הכרוכות בעישון, אבל אין הוא מצליח להתגבר על הרצון שבליבו לעשות זאת.
כשהלב מבין, נוצר חיבור בין ה"לב", הרצון, לבין ה"מבין", הבִּינָה. צירוף של רצון והבנה מביא את האדם לבצע בהכרה מלאה את הבנתו. אך הבנת הלב איננה מיידית. היא נבנית רק לאחר ניסיונות מרים רבים. אם נמתין עד שיחכים העולם ויוכל להבין את הדברים, עלול הסבל להימשך אלפי שנים. על פי ציווי המקובלים עלינו לצאת לעולם ולהסביר את הנוסחה הכללית, ולהבהיר לכול את ההשלכות החמורות של אי-הציות לנוסחה זו. כדי לסבר את אוזני ההמון, יש להתאמץ ולהסביר את הדברים בדרך פשוטה ככל האפשר.
דומה הדבר לאב המזהיר את ילדו שלא לקפוץ בצורה מסוכנת. הוא מסביר לו שאם יקפוץ ממקום בגובה מסוים ייפצע, ואם יקפוץ ממקוםגבוה יותר יהיה פצעו חמור וכואב יותר. האב מציג בפניו נוסחה המחשבת את הדברים, ולמעשה מזהירה אותו מלקפוץ. כאשר הילד קופץ ונחבל, המכה מזכירה לו את הנוסחה. אך המכה קטנה, ואין הוא רוצה להסכים עם אביו ועם נוסחתו. לאחר שהוא קופץ בשנית ממקום גבוה יותר ונחבל באופן חמור יותר, חולפת בראשו מחשבה כי ייתכן שאביו צודק. אמנם הוא שונא אותו בגין הנוסחה המרה שהציג בפניו, שהרי הוא רוצה לממש את רצונו לקפוץ, אך בכל זאת ייתכן שהוא צודק. למרות ניסיונו המר, מחליט הילד לקפוץ פעם נוספת ממקום גבוה אף יותר, והמכה כואבת יותר. כעת מתחילה להתעורר בו הבנה אמיתית כי יש צדק בדברי אביו.
בטרם יקפוץ האדם, עלינו לספר לו על הרע המתקרב ובא. יש להוביל את האנושות להבנה ברורה של הנוסחה הכללית של המציאות – השילוב הנכון בין "ואהבת לרעך כמוך" לבין "ואהבת את ה' אלוקיך". הסכמת האנושות לקיומה של הנוסחה או דחייתה אינה חשובה. כשהסבל מצטבר נזכר האדם בנוסחה ומתחיל להבין כי מדובר בחוק הטבע ושאין ביכולתו לשלוט עליו.
המטרה בהפצת חכמת הקבלה היא לגלות בפני האנושות את הנוסחה הכללית ולהוכיח את פעולתה. פירושו של "גילוי" הוא מציאת קשר בין סיבה למסובב. המציאות כוללת פרטים רבים וכל העניין מתמצה בגילוי הקשרים שביניהם.
גילוי הנוסחאות והקשר בין הפרטים בעולם ובטבע על ידי המדעים השונים מוביל את האדם בהדרגה להבנה, שכל חלקי המציאות דרים בכפיפה אחת ופועלים על פי נוסחה אחת כללית. זוהי הנוסחה האחת
שביקש איינשטיין לגלות, הנוסחה שכה חסרה לאנושות. נוסחה זו תתגלה עתה ותצביע על הקשר בין ייסורי האדם לבין חוסר תפקודו כחלק בריא במערכת שלמה, התורם את כל-כולו למען הכלל.
אל לנו להשלות את עצמנו כי די בגילוי חכמת הקבלה לגרום לכך שנתקן מיד את טבענו ולעולם לא נשוב להשתמש באגואיזם. אלא שבין שתי הדרכים, דרך התורה ודרך הייסורים, יש דרך ממוצעת. בדרך זו מכות קטנות מביאות את האדם להכיר ברע שלו, וכך האדם נמנע מלהפעיל את האגו שלו ביתר שאת וחוסך מעצמו את המכות הגדולות. האדם לומד מן המכות הקטנות להתנזר מן השימוש באגו לטובת עצמו, וכך הוא מגיע לדרך התורה, דהיינו לקיום בהשוואה לבורא, וזוכה למילוי ולכל טוב הן מהסביבה והן מהכוח העליון.
הפירמידה
"מה שאין כן בעלי הבנין שבחברה, שהם אנשי החסד והצדקה, שיקר להם חיי עצמם, וגם יקר להם חיי הציבור – הם אינם מוכנים להפקיר את עצמם, ולא את הציבור, להעמידם בסכנה, כדי לכפות על הציבור להסכים לדעתם. ומכיון שכן, המה תמיד הצד החלש שבחברה, המכונים מוגי הלב והפחדנים.
ומובן מאליו, שתמיד ידי המופקרים אמיצי הלב על העליונה, על כן טבעי הוא, הדבר, שכל עושי השלום – מ'בעלי החורבן' באים, ולא 'מבעלי הבנין'.
ומהאמור אנו רואים, איך שתקוות השלום, שכל בני דורנו מיחלים אליו, בכליון עיניים, הוא מחוסר ערך הן מצד 'הנושא' והן מצד 'הנשוא'.
כי הנושאים, שהם עושי השלום שבדורנו, ובכל דור ודור, כלומר, אותם שהכח בידיהם לעשות שלום בעולם – הרי המה לעולם קרוצים מאותו החומר האנושי שאנו מכנים אותם: 'בעלי החורבן', להיותם מבקשי האמת, דהיינו, להשתית העולם על מדת 'שלי שלי ושלך שלך'".
מעניין לראות כי המוצלחים, שמפאת יתרונם הטבעי על האחרים מעוניינים מלכתחילה בקיום העיקרון "שלי – שלי, שלך – שלך", דווקא הם רוצים אחר כך בשלום. הם מוכנים להתחלק בהונם ולתקן את אי-הצדק הנובע מהשוני בתכונות המולדות, וזאת מתוך דאגה לקיום רווחיהם. אך הדבר לא יעלה בידם – בלתי אפשרי לתקן את ההבדלים בין בני האדם באופן מלאכותי ולהעבירם מן העולם. בכוונה תחילה סידר הבורא את המציאות באופן שאין אדם השווה לרעהו.
אין זה מקרי כי במבנה הפירמידה האנושית נועדו מקומות רבים לנחשלים ומקומות מעטים למצליחים. הכוונה בחוסר השוויון היא להשוות את משקלם של שני הצדדים, דהיינו שוויון של מכפלת הכוח הסגולי שבכל מדרגה במספר האנשים בכל מדרגה. בשליש התחתון של הפירמידה קיים כוח סגולי קטן מאוד – שכל, כוח וזריזות מעטים, אך מספר האנשים בו גדול מאוד. בפסגת הפירמידה המצב הפוך – מספר האנשים קטן מאוד, אך כל אחד מהם בעל עוצמה, זריזות, כוח ורצון, ומידת הצטיינותו גדולה.
בלא להפחית מערכו של העם הסיני, הרי שההבדלים בינו לבין עם ישראל הם דוגמה טובה לכך. תרומת העם הסיני היא בכמות, ואילו תרומת עם ישראל היא באיכות. במאמר מוסגר נציין, כי העם הסיני הוא העם העתיק ביותר בארגונו המדיני, הכלכלי והחברתי, שכמעט לא השתנה במשך אלפי שנים. מחקרים על אודות הפילוסופיה והתרבות של אומה עתיקה זו מראים כי תכונתה המאפיינת היא שמירה על צביונה. לאורך ההיסטוריה היו הסינים מסוגרים בתוך עצמם ונרתעו מפני קשרים עם עמים אחרים. כיום אנו עדים לפריצה בהתפתחות האומה הסינית בכל המישורים, והדבר מעיד שהפירמידה האנושית, מראשה ועד סופה, הגיעה לשלבי ההתפתחות האחרונים.
הבורא הוא שיסד מלכתחילה את מבנה הפירמידה, והדרך לקיום קשרים נכונים בתוכה היא דרכו בלבד. תיקון חוסר השוויון וחיבור החלקים השונים יתרחשו רק כאשר גילוי הבורא יהווה שכר לכל אדם ואדם. חיבור בין אנשים יוכל להצליח רק אם מטרתו להביא לגילוי הבורא.
עשיר, המוקף מיליוני נזקקים, מפחד מפניהם. אמנם הוא הרוויח את הונו ביושר, ולפי השכל הישר אין כל סיבה שיחלוק אותו עם העניים, אך חייו חסרי שקט ושלווה ועתידו נתון בסכנה. המוצלחים מוכרחים לממן את בריאות הנחשלים ואת חינוך ילדיהם ולספק להם ביטחון כלכלי ומדיני, וָלא – לא יהיו להם מקורות שמהם יוכלו לגייס כוח עבודה.
עד לאחרונה התנהלו הדברים ברוסיה בדרך אחרת. אוצר עצום התחלק בין כמה מאות עשירים, והם לא נתנו לאחרים דבר. כל אחד מהם החזיק צבא קטן משלו ששמר עליו והשתדל להפוך את האחרים לעניים עוד יותר, וכך לחזק את מעמדו. אך גם שם החלו לגלות כי לא ניתן להתקיים כך, והדברים החלו להשתנות. הם הבינו כי עליהם לדאוג לשירותים שונים, למפעלים ולבתי חולים. אם לא יהיה סביבך עם תרבותי, לא יעמוד לרשותך מקור שממנו תוכל לשאוב כוחות שיהפכו את חייך שלך למאושרים יותר.
מבט על ההיסטוריה האמריקנית מלמד על התפתחות דומה. לפניתקופת שלטון החוק חיו האמריקנים על פי העיקרון "שלי – שלי" ואפילו "שלך – שלי". שלטון החוק הביא לידי מצב של "שלי – שלי, שלך – שלך". לאחר מכן התברר שאם יש לאדם הרבה יותר משיש לאחרים, כדאי לולתת להם מעט משלו. אמנם אין הם זכאים לכך, אך משתלם להרגיעאותם ולהמשיך להתקיים בבטחה.
"טבעי הדבר, שאותם האנשים עומדים על דעתם בתוקף, עד כדי להעמיד בסכנה את חייהם, וחיי הציבור כולו. והיא הנותנת להם תמיד את הכח להתגבר על אותו החומר האנושי, שהם בעלי הבנין, מבקשי החסד והצדקה, המוכנים לוותר משלהם, לטובת האחרים, כדי להציל את בנין העולם, כי המה הפחדנים, מוגי הלב.
המתבאר: שביקוש האמת וחורבן העולם – היינו הך, וביקוש החסד ובנין העולם – היינו הך. ולכן אין לקוות כלל מבעלי החורבן, שיבנה השלום על ידם.
וכן מחוסרת ערך תקוות השלום מצד הנשוא, כלומר, מצד התנאים של השלום עצמו. כי עדיין לא נבראו אותם התנאים המאושרים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי אמת המידה של האמת, שעושי השלום הללו חפצים בה. והכרח הוא שנמצאים וימצאו תמיד מיעוט חשוב בחברה, בלתי מרוצים מהתנאים המוצעים להם, כמו שהוכחנו לעיל את חולשת האמת. והמה יהיו תמיד חומר מוכן לבעלי הקטטה החדשים, ולעושי השלום החדשים שיתגלגלו כן לאין קץ".
אין לנו ברירה אלא למצוא את הנוסחה הנכונה לקיום חברה מאושרת, ובכך מסתכמת כל הבעיה האנושית. במקביל להתפתחותנו הולך העולם ומצטייר ככפר קטן, ומתעוררת ההבנה שכולנו קשורים זה לזה. מקורם של הטרור, הסמים, הדיכאון וכל יתר הבעיות המאפיינות בימינו את כדור הארץ, הוא החיפוש אחר הנוסחה הנכונה לחברה מאושרת, והיעדר התשובה.
הייאוש האופייני לזמננו עדיין אינו מקרב את האנושות לחכמת הקבלה, מכיוון שהאנושות אינה מרגישה את הקשר בין השניים. רבים סבורים כי הקבלה עוסקת באיזוטריקה ובמיסטיקה: מים קדושים, חוטים אדומים, קמעות, רפואות, מזלות, שמות וכיוצא בהם. יש החושבים כי הקבלה היא אמצעי לסובב את החיים לטובתם. איש אינו מעלה על דעתו כי חכמת הקבלה עוסקת בדרך לתיקון האדם והחברה, ולכן עדיין אין אנו מחפשים בה את התרופה למחלות החברה האנושית. מחובתנו לחשוף את האמת הזאת בפני האנושות.