שלום ציבור מסוים
"שלום ציבור מסויים, ושלום העולם כולו
ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו – נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו".
יכולתו של כל אדם באשר הוא להשפיע על העולם כולו הולכת ונחשפת לעיני האנושות. אמנם הפוטנציאל הטוב הגלום בתלות אדם-עולם עדיין נסתר מעיני האנושות, אך הרע שבתלות זו גלוי לכול בימינו. מבחנה המכילה נגיפים קטלניים ושיגור פצצה גרעינית בלחיצת כפתור הן כמה מן האפשרויות הגלויות לעין, אשר בהן יכול הפרט להשפיע לרעה על הכלל.
לאמיתו של דבר, הדברים חמורים הרבה יותר. המערכת הסגורה שבה מתקיים האדם מגדירה יחס ברור בין האדם לבין הסביבה: ככל שהאדם מתרשל בתרומתו לחברה כך הוא מזיק לה. האנושות היא מערכת שלמה וסגורה, ולכן אם אחד מדרי העולם אינו מתפקד כראוי, דהיינו אינו מצוי בנתינה מלאה, ודאי שהעולם כולו יסבול בסופו של דבר. דומה הדבר לתא סרטני בגוף. משמעות הדברים היא כי כל עוד אין האדם מתקן את טבעו האגואיסטי, הוא משפיע לרעה על המערכת השלמה.
סכום כל ההשפעות השליליות של בני האדם בתוך המערכת השלמה מצטבר ויוצר את תמונת העולם הסובל הנראית לעינינו. האנושות מנסה להתמודד עם הבעיות הנקרות בדרכה, ומחפשת דרכים לשגשוג, לבריאות לשלום, לביטחון ולהבטחת עתידו של הדור הבא. כוחות ומשאבים אדירים מושקעים בחיפוש אחר תחבולות ופתרונות להתמודד עם הקשיים הגוברים, אך כל המאמצים לא יוכלו להניב תוצאה טובה. הכול נובע מתפקוד שגוי של הפרט בתוך המערכת השלמה.
למעשה, תמונת העולם כיום עדיין אינה התמונה השלילית המלאה, כלומר חלק מן השלילי שגרמנו בעבר ואשר עדיין אנו מוסיפים לגרום אינו גלוי לעינינו. טבעה של תופעה רוחנית הוא להתגלות בצורה מלאה, ולכן השלילה מצטברת ועלולה להתפרץ בעתיד במלוא עוצמתה. יש לציין כי העקרונות שמציג כאן בעל הסולם נכתבו כבר לפני אלפי שנים בכתבי הקודש, אך רק במאה האחרונה מתגלה לעין כול כי העולם הוא מערכת אחת סגורה ושלמה.
עוינות בין העמים
העוינות בין העמים דומה לשנאה בין בני האדם. כל עם מהווה אוסף של רצונות, תכונות וכיוון המיוחדים לו. השורש לבידול בין העמים נמצא במערכת הרוחנית העליונה המפקחת על העולם הזה. במערכת רוחנית זו ניתן להבחין בשבעים אופנים בסיסיים להפעלת המציאות שלנו. כל אחד מהם מהווה שורש לאומה מסוימת מתוך "שבעים אומות העולם".
שבעים אופנים בסיסיים אלה נחלקים עוד ועוד ובאים לידי ביטוי בעולמנו הגשמי במנטליות השונה של כל אומה, בהלך המחשבה, בתפיסת המציאות וביחס אליה, וכן בדרכים שונות של קליטת מידע וסינונו. מבנהו הפנימי של האדם היחיד דומה לעולם קטן. אף הוא מחולק לשבעים תכונות, ונמצא ביחס ישר לעולם כולו.
איחוד של אנשים רבים בעלי מנטליות, אופי, סגנון מחשבה וכוונות דומים, יוצר את מושג האומה. מובן מאליו כי גוש כזה, שפרטיו קשורים על ידי השתוות הצורה, מהווה התנגדות ומשדר ריחוק לעמים אחרים. השוני בין העמים הוא הזורע שנאה ביניהם: אנו אוהבים את הדומה לנו ושונאים את השונה. אולם אין זו הבעיה היחידה.
ככל שאנו מתפתחים אנו נוטים לחשוב כי נוכל להיטיב להכיר ולהבין זה את זה, אך הדברים מתנהלים אחרת. כאשר שני פרטים צוברים מידע והתרשמויות מהעולם, כל אחד מהם ישמור אותם באופן ייחודי לו ובשונה מהאחר. ככל שהולכת וגוברת צבירת המידע, גדל הפער בתפיסת המציאות. מצד אחד מתגלה תלות הדדית בין בני האדם, ומצד שני גובר חוסר היכולת להבין איש את רעהו. כתוצאה מכך, בעיית קיום האנושות הולכת ומחמירה.
הרצון לקבל שבאדם הולך וגדל מדרגת דומם לדרגות צומח, חי ומדבר, ומעורר בו את כל סוגי הרצונות. כתוצאה מכך, ככל שהאנושות הולכת ומתפתחת מרגיש האדם את עצמו ייחודי יותר ויותר. כאשר מידת היחידיות שבכל אדם מצטברת, והיא מתחברת באומה למושג מיוחד, הרצון לקבל דוחק בכל אחת מן האומות ומציב אותה בניגוד לאומות האחרות. העם ההודי, הסיני, הפקיסטני או האפגאני מהווים דוגמה לכך. עד לאחרונה חיו עמים אלה בלא להתבלט, אך כיום כל אחד מהם החל להפגין את ייחודו.
סביר להניח כי בעתיד יחולק העולם לאלפי מדינות. מצד אחד כל אומה תהא שונה מהותית מהאחרת, ומצד שני ירגיש כל פרט ופרט את שייכותו למערכת השלמה של האנושות. כל אדם יחוש כי הוא תלוי במערכת הכללית וכי האחרים תלויים בו. הניגוד בין הרגשת הייחוד לבין התלות ההדדית יתגלה ביתר חריפות.
התכללות
כל אדם חייב להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", ומתוך זה ל"ואהבת אתה' אלוקיך", לדבקות. איש אינו יכול לתקן את אשר צריך חברו לתקן. אמנם מי שכבר תיקן את עצמו מאפשר לאחרים להגיע מהר יותר לנקודת ההתעוררות משום שהוא נכלל בהם, אך רק כאשר האדם מתעורר להתפתחות רוחנית בעצמו הוא מתחיל בתהליך של בחירה חופשית.
כתוב "ובחרת בחיים – אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה ואומר לו, את זה בְּרוֹר לך" (רש"י לדברים ל, יט). בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות" מסביר בעל הסולם כי כל עוד לא הניח הבורא את ידו של אדם על הגורל הטוב, אין לאדם בחירה כלל.
אנשים המקדישים את חייהם לתיקון חייבים להחיש את התהליך ביתר האנושות. עליהם לגרום לכך שהשאלה "מה הטעם בחיי" תתעורר באדם מהר יותר. אך מכאן ואילך נמצא האדם בבחירה חופשית. הואיל ובני האדם נכללים באותה מערכת, תיקון של פרט אחד יגרום להתעוררות הנקודה הפרטית המתוקנת שלו, הכלולה בכל אחד מבני האנוש. כתוצאה מהתכללותו של החלק המתוקן בהם יתעוררו יתר האנשים.
מטרתה של הפצת הקבלה היא להסביר לאדם שכדאי לו לעסוק בחכמה זו, אף אם ליבו אינו נמשך אליה. אם יעשה כן, יקצר את תהליך התפתחותו. בסוף ההקדמה ל"תלמוד עשר הספירות" אומר בעל הסולם, כי בעֹסקו בחכמת הקבלה מעורר האדם על עצמו את ה"אור המקיף". זהו כוח רוחני המקרב את האדם להרגשת התעוררות לקשר עם הבורא, וזה נקרא שהבורא שם את ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר לו "את זה בְּרוֹר לך".
יש לקוות כי חכמת הקבלה תמצא את מקומה במערכת החינוך הכלל-עולמית. לא רחוק היום שבו יידרשו המקובלים להופיע בפני האנושות ולהסביר את שיטת ההתפתחות. הם יתוו תמונה אמיתית של התפתחות האנושות, יתארו במדויק את מבנה המציאות ויענו בפומבי על שאלות הקיום המטרידות את בני האדם. הם יפתחו בפני האנושות צוהר להבנת מיקומו ותפקידו של האדם בתמונת המציאות הרחבה והאמיתית.
אופני גילוי המחלה
"כי הוכחנו לעיל את השיעבוד המוחלט של היחיד, להציבור שלו, כדוגמת גלגל קטן במכונה. כי הוא נוטל כל חייו ואשרו מאותו הציבור, ועל כן טובת הציבור, וטובתו הפרטית – היינו הך. וכן להיפך. ולפיכך, באותו השיעור שהאדם משועבד לעצמו – הנה בהכרח שנעשה משועבד לציבור, כמו שהארכנו בדברים לעיל".
בעל הסולם מתאר את הדרך שבה מתפקדת המערכת, בין שאנו מרגישים בכן ובין שלאו. אך גילוי הרע לעיני בני האדם הוא תנאי מוקדם לתיקון. השאלה היא באיזו צורה יתגלה הרע, כלומר על ידי מה.
אם יתגלה הרע מתוך הרצון לקבל עצמו, יהיה הגילוי דרך ייסורים נוראים. אולם אם יתגלה הרע כתוצאה מכך שהאור מאיר ומגלה את הרע שברצון לקבל – יגבר קצב הגילוי והוא יורגש כמוביל למטרת הבריאה. במקרה כזה תגיע הכרת הרע יחד עם הפתרון לתיקון הרע. הרגשת המטרה והשיטה להשיגה מפיגה את צערו של האדם ממצבו הנוכחי. יתר על כן, הוא שמח ברע שהתגלה, כיוון שהוא מבין כמה ירוויח כאשר יתקן אותו ויגיע אל המטרה.
נדגים את הדבר. אדם שאינו חש בטוב הבא להתייעצות עם הרופא עומד בפני כמה אפשרויות: (א) הרופא אינו מגלה כל מחלה, אך האדם ממשיך להרגיש ברע; (ב) הרופא מגלה מחלה, אולם אין לה תרופה;(ג) הרופא מגלה מחלה והתרופה כבר מוכנה בידו. ודאי שהאפשרות המשמחת ביותר היא זו האחרונה.
במקרה שלנו המחלה חייבת להתגלות. אם האדם מצטייד מבעוד מועד בתרופה המתאימה הוא יוכל להשתמש בה תיכף עם גילוי המחלה. בדרך זו מרגיש האדם את סימני המחלה בלבד וזוכה מיד לעבור אל המצב הטוב הנובע מריפויה, כלומר הוא מדלג מסימני המחלה ישירות אל המצב המתוקן, והצורך בהרגשת המחלה כולה נחסך ממנו.
נניח כי אדם סובל מבחילות. אם לא יבדוק את הסיבה לבחילות ויטפל בהן, הוא עלול להיגרר אל תוך מסכת ייסורים: הרעלת מזון, הקאות, שטיפת קיבה, עירויים, וייתכן אף שיזדקק להחייאה או לניתוחים אם ניזוקה קיבתו עקב ההזנחה. אילו זיהה את המחלה עצמה כבר לאחר הבחילה הראשונה וקיבל תרופה נגד המחלה עצמה במקום משככי בחילות, היה מחלים מהר וקם ממיטתו בריא משהיה קודם לכן.
דומה הדבר למחלות ילדות המיועדות לפתח בגוף כוח הגנתי, האמור לשמור על בריאות האדם במהלך חייו. כך גם פועלים החיסונים השונים: אנו מחדירים אל הגוף מעט מן המחלה, ובכך מפתחים הגנה מפניה. אם האדם משתמש באור כבאמצעי לגילוי הרע כדי לתקנו ולהגיע למטרה, יש בידיו הכנה לתיקון. מצבו משול לחולה המחכה לגילוי מחלתו והתרופה בידו.
אדם המשתמש באור כבאמצעי לגילוי הרע מעוניין בגילויו. הרע הופך להיות האמצעי להשגת המטרה. אדם שכזה שמח בגילוי הרע, מטפל בו ומתקדם הלאה בעזרתו. בעל הסולם כותב על כך באיגרת לתלמידיו: "אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים". אם כן, כל ההבדל נעוץ באופן גילוי הרע.
התרחבות המעגל החברתי
"ומהו היקפו של אותו ציבור. – דבר זה נבחן לפי מרחק יניקת היחיד מהם, כי למשל בתקופות ההיסטוריה הקדומות, היה המרחק הזה משוער רק בהיקף של משפחה אחת. כלומר, שהיחיד לא נצרך לסיוע כלשהו רק מבני משפחתו. אשר אז, ודאי לא היה מוכרח להשתעבד רק לבני המשפחה שלו.
ובתקופות מאוחרות יותר, נצטרפו המשפחות לעיירות ולגלילות, ונעשה היחיד משועבד לעירו. – ואחר כך כשנצטרפו העיירות והגלילות למדינות – היה היחיד מסתייע באושר חייו מכל בני המדינה, הנה נעשה עם זה משועבד לכל בני המדינה".
בימי קדם היו לאדם כמה כבשות ומהן הוא הפיק צמר, וכן פיסת אדמה שממנה הוציא את לחמו. הוא לא נזקק ליותר מכך. עם גדילת הרצון לקבל מתרבות דרישותיו של האדם והן מחייבות יתר התמקצעות, כי האדם כבר אינו יכול לבצע בעצמו את כל הפעולות הדרושות לסיפוק צרכיו. כל אדם נדרש להתמחות בתחום מסוים, ובהתאם לכך בוחר במקצוע שונה. בני האדם מרפים את אחיזתם באדמה ומעדיפים מקצועות מופשטים. הם מתמחים בתחומים שאינם שייכים ישירות לקיומו הבסיסי של האדם, כי אם לסיפוק הצרכים שמעבר לכך.
ככל שהרצון לקבל גדל, האדם משקיע יותר כדי למלאו. התשלום בעבור המילוי נעשה יקר יותר ויותר, וטבעו של המילוי הולך ומתרחק מצרכיו הקיומיים של האדם למשפחה, למזון ולקורת גג. לפתע מתעוררים באדם רצונות לדברים שההנאה מהם מופשטת כמו יהלומים, בולים וכיוצא בהם. הוא מאבד את החשיבות שייחס למשפחה או לצבירת הון, ומוכן לשלם ככל שיידרש בעבור דברים שאין בהם דבר מלבד החשיבות שהחברה מקנה להם.
הסבר מדעי של הקבלה
"ועל כן בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה.
ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו.
ואע"פ שדבר זה למעשה ידוע ומורגש למדי, עם כל זה בני העולם עדיין לא תפסו את זאת להלכה כראוי. ומדוע – כיכן מהלכי ההתפתחות בטבע, אשר המעשה מקדימה את הבנת הענינים. ורק המעשים יוכיחו וידחפו את האנושות קדימה".
בספר "קול התור" נכתב בשם הגאון מווילנא שהפצת חכמת הקבלהבקרב אומות העולם צריכה להיעשות דרך חכמות העולם, כפי שנאמר "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (דברים ד, ו). אנו רואים כי בעל הסולם טרח בכל כוחו להסביר את חכמת הקבלה באופן מדעי. במאמר זה ובאחרים הוא מבאר את עיקרי החכמה צעד אחר צעד. את מאמר "השלום" הוא מגדיר כ"מחקר מדעי על בסיס ניסיוני". "ספר האילן" מכיל את השרטוטים הנדרשים ללימוד מבנה העולמות העליונים. וכך הוא כותב בהקדמה ליצירת המופת שלו, "תלמוד עשר הספירות":
"חילקתי הספר לששה-עשר חלקים, שכל חלק יהיה שיעור אחד על ענין מיוחד שבעשר הספירות, אשר ה'אור פנימי'מבאר בעיקר את דברי האר"י ז"ל המובאים באותו השיעור, ו'הסתכלות פנימית' מבארת בעיקר הענין בהקף הכללי. ועליהם סדרתי לוח השאלות ולוח התשובות על כל המלות ועל כל הענינים, המובאים באותו החלק, ואחר שיגמור המעיין אותו החלק, ינסה בעצמו אם יוכל להשיב כהלכה על כל שאלה המובאת בלוח השאלות, ואחר שהשיב, יסתכל בלוח התשובות, בתשובה המיוחסת לאות ההיא של השאלה, לראות אם השיב כהלכה".
בעל הסולם כיוון את "תלמוד עשר הספירות" למי שעדיין לא זכו לגילוי הממד הרוחני, ומכאן המלצתו ללימוד השכלתני. לאחר שהאדם זוכה לגילוי, הופך הספר להיות בעבורו כמדריך לנמצא בעולם הרוחני.
עלינו להציג בפני האנושות הסבר מדעי על מבנה העולם והאנושות ועל התהליך שעליה לעבור. הסבר ריאלי, המסתמך על עובדות, המבוסס על ניסיון העבר והנתמך בראייה ברורה לטווח רחוק של כל שלבי התהליך, יוכל לקדם את האנושות להבנת המערכת הכללית של הבריאה. מכאן כבר קרובה הדרך לתפיסת הקשר שבין כל חלקי האנושות.
פיתוח הראייה השכלית יאפשר לנו להקדים תרופה למכה. זוהי ראייה דרך ה"מוחא", השכל, ולא מתוך ה"ליבא", הרצון לקבל. כשם שתצלום רנטגן חושף את המחלה מבעוד מועד ומאפשר לטפל בה, כך הסבר מדעי ברור על מערכת הבריאה יאפשר לאבחן את המחלה בוודאות. בעזרתו נוכל להכיר בתלות ההדדית בין בני האדם ובעובדה ששלום העולםתלוי בכל אחד מהציבור, עוד לפני שיתגלה בעולם במלוא עוצמתו השלילית.
הקבלה אינה פונה אל הרגש ואף לא אל האמונה במובנה העממי. "חכמת הקבלה" משתמשת בחכמה דווקא ומסבירה לאדם שאין לו ברירה. זכורני כי לפני שנים רבות אירעה תקלה בצוללת אמריקנית. בשעה ששקעה הצוללת במצולות ואנשי הצוות בתוכה, הוזמן מדען לאחד מאולפני החדשות להסביר את הדברים לאומה. המדען תיאר בקור רוח בעיה בתרכובת המתכות שממנה עשוי גוף הצוללת, והבהיר שאין כל סיבה לחכות לבשורות טובות. האומה כולה ישבה מול המרקע, מזועזעת מהטרגדיה האנושית, וביכתה את אנשי הצוות ואת הגאווה הלאומית שצללו יחדיו במצולות, וזה דיבר בצורה עניינית על בעיה בתרכובת המתכות.
לו רק ניתן היה להציג בפני העולם באחת מישיבות האו"ם "תצלום רנטגן" של האנושות, היינו יכולים לגלות את המחלה בטרם תתפרץ ותכריע אותנו. אין הדבר שונה מהתראתם של אקולוגים על פגיעה בשכבת האוזון. גילוי הרע בדרך זו היה מאפשר לנו לחוש אותו בהווה. ודאי שגם רגש מעורב כאן, שכן החשש מפני עתיד קודר מעורר באדם רגשות עזים, אך רגש זה מתעורר בעקבות הוכחה שכלתנית ומדעית.
ניתן לדמות זאת לאדם מעשן: אמנם כרגע הוא בריא, אך דרך השכל אנו מעוניינים לעורר בו רגשות כאילו היה כבר בעיצומה של מחלת ריאות קשה. הדרך היחידה לעשות זאת היא בעזרת השכל, כפי שנאמר: "החכם עיניו בראשו" (קהלת ב, יד). מתוך השכל על האדם להגיע להתפעלות רגשית ולחוש בנזקי האגואיזם, כאילו היה עתה בעיצומה של המכה הקשה ביותר.
המכה חייבת להיות מורגשת; אם לא כן, לא יבין האדם כי עליו לתקן את האגו. אך ניתן להרגיש את המכה באמצעות תיאור המצב בלבד, בלי להימצא בו בפועל, כאמור. בדרך זו זוכה האדם לדלג ממצב בריא אחד למשנהו, בלא להיות חולה.
דוגמה נוספת תסייע להבהיר את הדברים: אדם עמל כל חייו, חסך פרוטה לפרוטה, עד שזכה לאושר ולמעמד בחברה, אך לפתע איבד ביום אחד את כל נכסיו ועימם גם את מעמדו החברתי. המחצית השנייה של חייו עברה עליו כמסכן המקבץ נדבות והמושפל על ידי הסביבה, עד שנפטר מרוב צער ובחוסר כול. לימוד שכלתני של חכמת הקבלה יכול לסייע לאדם לעבור את כל מאורעות חייו של אדם זה מבחינה רגשית, במשך ימים ספורים.
הקבלה מאפשרת לאדם לעבור בזמן קצר מאוד את כל מצבי ההתפתחות והגילוי הנמשכים על פני חיים שלמים. אם האדם עובר אותם בכוח, אין הוא נזקק עוד לעבור אותם בפועל. מעבר של מצבים בכוח מכונה בקבלה "הכרת הרע", ועל כך נאמר "איזהו חכם הרואה את הנולד" (תמיד לב ע"א). מתוך ה"כוח" מכיר החכם את ה"פועל": אין הוא נזקק לחוות את המצב ב"פועל", משום שדי לו בהכרה בו ב"כוח". הכרה זו משמשת אותו כאילו התרחש המצב בפועל, במציאות.
הקבלה נקראת "חכמה" משום שהיא מקנה לאדם יכולת זו. "הנולד" נמצא בדרגה הבאה, הרוחנית. ה"אור המקיף" מספק לעוסק בקבלה את הרגשת ההבדל בין הטבע הרוחני לבין הטבע הגשמי. ללא עיסוק בחכמת הקבלה לעולם לא יוכל האדם לראות את "הנולד", דהיינו להכיר את הרע בכוח ולא בפועל.
היכולת לעבור במהירות ממדרגה למדרגה, להחכים מראיית מצבי ההתפתחות מראש, במקום לשהות בהם במשך שנים ובגלגולים רבים מכונה בפי המקובלים "ישראל מקדשין את הזמנים". "ישראל" הוא כינוי לכל אדם בעל רצון לחיבור עם הבורא מלשון "יָשָׁר-אל", ו"מקדשין את הזמנים" פירושו מקצרים את זמן ההתפתחות.
הכול נמשכים אחר אמצעים שונים להקלת מצוקת החיים: חוטים אדומים, קמעות, ברכות ושאר דברים הנראים כקדושים. כל דבר שאולי יעזור לחיי האדם מתקבל בברכה. משום כך יש הנוטים לחשוב שגם בקבלה ניתן למצוא דברים דומים. אך למעשה הקבלה אינה מסייעת ואינה מקדמת את האדם במישור העולם הזה.
הקבלה מרוממת את האדם למעלה ממישור העולם הזה בכך שהיא חושפת בפניו את המדרגה הבאה הרוחנית לעומת מדרגתו הנוכחית. בזכות הקבלה מרגיש האדם את תכונותיו הנוכחיות כרעות. הוא חש שעליו לרפאן ומשתמש מיד בחכמת הקבלה כבכוח המתקן. אם כן, האור המגיע אל האדם על ידי לימוד הקבלה מתגלה פעם כ"אור המברר את הכלים" ופעם כ"אור המתקן את הכלים". שמו הכולל הוא "אור התורה", דהיינו "האור המחזיר למוטב", הכוח המעלה את האדם למצב "הטוב המוחלט".
*
המקובלים העניקו לנו הסבר נצחי, מוחץ ומשכנע, ואין שכל שיוכל לעמוד כנגדו. אך בני האדם עדיין טומנים את ראשם בחול וחושבים שהרע יסתדר מאליו. אין הם נותנים את דעתם על המחר ומסתפקים בהרגשה טובה בהווה. הדבר נובע מכך, שתהליך ההתפתחות כרוך בעבודה נגד הרצון לקבל, דהיינו נגד התענוגים הגשמיים המאירים לאגואיזם מן העתיד. הדבר הקל ביותר הוא לעצום את העיניים ולהמשיך לעסוק בפעילויות העולם הזה, כדוגמת מין, אוכל ומנוחה, המעניקים סיפוק זמני.
רק כאשר האדם מתחיל להרגיש כאבים וייסורים במצבו, כאשר הוא מגלה כי מכל תענוגי העולם הזה אין הוא מתמלא בסיפוק – הוא בשל לעסוק בחכמת הקבלה. התפשטות חכמת הקבלה תאפשר לאדם להבין מבעוד מועד את התהליך הצפוי ולהתחבר להתפתחות על ידי הקבלה, וכל זאת לפני שיחוש ריקנות מתענוגי העולם הזה.
הפצת הקבלה מלווה קשיים ומורכבויות רבים. האנושות בנויה כפירמידה: בראשה בעלי הרצון לקבל המפותח השואפים לכבוד, לשליטה ולמושכלות, ובבסיסה מצויים בעלי רצון לקבל קטן יותר. על העוסקים בקבלה לפתח יכולת להסביר לפלגיה השונים של האוכלוסייה את מהות חכמת הקבלה ומה ניתן להשיג באמצעותה. עלינו לתור אחר אוזן קשבת בקהל העשויה לסייע לנו בפתרון הבעיה הכללית – שהרי כל חפצם של המקובלים הוא לחסוך סבל מבני המין האנושי.