פתיחה
לאחר שהתוודענו אל מצב העולם, נתמקד בחלקו השני של הספר בעיקר במצבו האישי של האדם במאה העשרים ואחת. נבין מהיכן נובעות כל בעיות העולם, הן במישור הכלל והן במישור הפרט, ומהי הדרך המדויקת לפתרונן.
פרופ' ארווין לאסלו טען כי הפתרון לבעיותינו טמון בהגברת המודעות לקשר בינינו, ובחלק זה מסביר הרב ד"ר מיכאל לייטמן מהו השינוי המדויק הנדרש במודעות שלנו ומדוע הוא נדרש. אך קודם שניגש אל דבריו, נפתח בסקירה של מצב הפרט בימינו, תוך הדגשת המתרחש בישראל. להכרה בעובדות אלה יש חלק חשוב בהבנת הפתרון שיוצג בהמשך.
ובכן, במאה השנים האחרונות זינקו התפתחות המדע והקִדמה הטכנולוגית זינוק כביר, ולמרות זאת אנו מוצאים את עצמנו מופתעים ואובדי עצות אל מול תופעות קשות ההולכות וגוברות בתחומים רבים. אנשים רבים אינם מסופקים מחייהם וניכרת התעצמות של תחושות כמו חוסר ביטחון, חוסר משמעות, ריקנות, תסכול ומרירות. תחושות אלה גוררות לעתים שימוש בתרופות הרגעה ובסמים, או התמכרויות אחרות כמפלט וכמילוי חלופי.
המגֵפה של המאה העשרים ואחת היא מגפת החרדה והדיכאון. נתוני ארגון הבריאות העולמי קובעים שכל אדם רביעי יסבול ממחלה על רקע נפשי במהלך חייו. בחמישים השנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר הסובלים מדיכאון, והחידוש הוא שהתופעה מתחילה בגילים צעירים יותר ויותר. הצפי הוא שעד שנת 2020 יעמדו מחלות הנפש ובעיקר הדיכאון במקום השני בשורת התחלואים באנושות.
הדיכאון הוא אחד הגורמים המרכזיים להתאבדויות. מדי שנה בשנה מתים בעולם למעלה ממיליון איש כתוצאה ממעשה התאבדות, וכ-10 עד 20 מיליון איש מנסים לשים קץ לחייהם. ניכרת בעולם מגמה ברורה של עלייה בתופעת ההתאבדויות בכלל, ובקרב ילדים ובני נוער בפרט. משרד הבריאות קובע כי בישראל, בדומה למדינות מפותחות אחרות במערב, התאבדויות הן סיבת המוות השנייה בהיקפה בקרב ילדים ובני נוער. רבים מן העוסקים בתחום מאמינים, כי תופעת ההתאבדויות משקפת את רמת הלכידות בחברה ואפשר להתייחס אליה כאל מדד לרמת הרווחה של החברה, ואף למצבה הכולל.
השימוש בסמים הפך בעשורים האחרונים מתופעה שולית לבעיה חברתית מרכזית בעולם כולו, ושום רובד חברתי אינו נקי ממנו. השימוש בסמים רווח כיום בקרב בני הנוער, לעיתים כבר בגיל בית הספר היסודי. סקר שערכה הרשות למלחמה בסמים ב-2005 מורה כי בהשוואה לנתוני העבר עלה השימוש בסמים בישראל במידה רבה בקרב צעירים. שיעור האמריקנים המודים שהשתמשו בסמים פעם אחת לפחות במהלך חייהם עומד על כ-42% מכלל האוכלוסייה. באירופה הגיעה לאחרונה צריכת סם הקוקאין לשיא חדש ומדאיג: 3.5 מיליון משתמשים בסם זה, ובהם יותר ויותר אנשי מקצוע ובעלי השכלה גבוהה ממערב היבשת.
גם התא המשפחתי מצוי במגמת התרסקות: שיעור הגירושין, הניכור ומקרי האלימות במשפחה מצוי בעלייה מתמדת. שליש מן הזוגות בישראל מתגרשים, ושני שלישים בשוודיה וברוסיה. משטרת ישראל מדווחת כי ב-2004 נפתחו 9,400 תיקים נגד הורים שהתעללו בילדיהם לעומת 1,000 תיקים ב-1998; בנוסף, 200,000 נשים הוגדרו בשנה זו כנפגעות אלימות מצד בני זוגן.
הדו"ח האחרון על העוני שפרסם המוסד לביטוח לאומי בישראל ב-2006 קובע כי נמשכת המגמה של התרחבות ממדי העוני בישראל ושל העמקת הפערים החברתיים. שליש מן הילדים כיום גדלים במשפחה ענייה, וחמישית מן המשפחות בישראל חיות מתחת לקו העוני.
הדור הצעיר לוקה בערכים ובאידאולוגיות ומערכת החינוך חסרת אונים ומצויה בשפל. האלימות והפשיעה בקרב בני הנוער גואים. 90 אחוזים מקרב התלמידים בישראל מדווחים שהם עדים דרך קבע למעשי הצקה ואלימות בחצרות בתי הספר. שיעור דומה בקרב המורים מודים שאין להם כלים להתמודד עם האלימות, עם הבריונות ועם אי קבלת הסמכות החינוכית.
למעשה, התגברות התופעות האלה אינה מדאיגה אותנו כל כך מכיוון שהתרגלנו אליהן. בעבר הן נחשבו לתופעות חריגות, אך היום הן הפכו לנורמה. אין בידינו כלים להתמודד עם תופעות אלה, ואנו משלימים עם קיומן כדי להפחית את הסבל שהן גורמות לנו. זהו מעין מנגנון הגנה טבעי שמתפתח בנו. אך עם זאת, ייתכן בהחלט כי הדברים עשויים להיות שונים לחלוטין מכפי שהם נראים עתה.