אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מגדל בבל הקומה האחרונה / תכנית הטבע - מיכאל לייטמן / המוכנות למימוש מטרת החיים

התפתחות הדורות

החברה האנושית כיום היא חברה אגואיסטית, אך עם זאת יש בה די הכנות שנועדו לסייע לה להפוך לחברה אלטרואיסטית. למעשה, כל ההתפתחות אשר עברה האנושות עד כה לאורך הדורות נועדה רק להכין אותה למימוש מטרת החיים בדורנו זה.

כך מתוארת התפתחות הדורות במילותיו של בעל הסולם: "סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש. ולפיכך בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות מעת תחילת הבריאה עד לגמר התיקון, כמו דור אחד שהאריך את חייו כמה אלפי שנה עד שהתפתח ובא לתיקונו כמו שצריך להיות" [i].

מדור לדור הצטברו הנתונים הפנימיים שבנו והביאו להתפתחותנו. בתום התפתחות ארוכת-שנים צריכה דרגת המדבֵּר, היינו בני האדם, לעלות לדרגה חדשה, שאותה נכנה לצורך ההסבר "המדבֵּר המתוקן". כדי להבין את מהותה של התפתחות הדורות נדמה את הנתונים הפנימיים שבנו ליחידות מידע.

יחידות מידע כאלה מצויות בתוך כל אובייקט הקיים במציאות, והן מכילות את המידע הפנימי של החומר. למעשה, אנו חיים בתוך חלל שבו כמות עצומה של מידע על אודות כל פרט ופרט. שדה מידע זה נקרא "מחשבת הטבע" ובתוכו אנו קיימים. כל שינוי המתרחש בכל פרט שהוא - מאמץ לשמירת מצבו הנוכחי, מעבר ממצב למצב, כוחות הפועלים עליו, כוחות שהוא מפעיל על אחרים, שינויים פנימיים, שינויים חיצוניים וכיוצא באלה - הוא שינוי בשדה המידע.

בכל דור ודור מחפשים בני האדם אחר הנוסחה לקיום מאוזן ולחיים טובים, אותה נוסחה שלא העניק להם הטבע. החיפושים הללו נרשמים כנתונים נוספים בתוך יחידות המידע שבהם, וכתוצאה מכך יחידות המידע משתכללות והולכות.

כל ההבנות והידיעות שאנו רוכשים בדור מסוים מתוך מאמצינו לחיות טוב ולהסתדר עם הסביבה שלנו ועם הטבע, הופכות לנטיות טבעיות בדור הבא. הניסיון שנצבר הופך למעין חכמה גולמית פנימית שהיא הבסיס לקיום הדור הבא, וכתוצאה מכך כל דור מפותח יותר מקודמו.

עובדה היא כי דור הבנים תמיד מוכשר להסתדר עם החידושים שבעולם יותר מדור ההורים שהמציא אותם. הפעוטות בני דורנו, למשל, ניגשים בטבעיות אל טלפונים ניידים, אל שלטים אלקטרוניים ואל מחשבים, ובתוך שנים מעטות הם יודעים להפעיל אותם טוב מהוריהם.

וכך, מדור לדור כלל האנושות רוכשת חכמת חיים ומתפתחת, והיום היא דומה לאדם אחד שצבר ניסיון חיים בן אלפי שנים. אומר על כך בעל הסולם:

"כמו דעת יחיד הוא כמין מַרְאָה, שבו מקובלים כל התמונות של המעשים התועלתיים עם המזיקים, שהאדם מסתכל באותם הניסיונות ומברר לו הטובים התועלתיים, ודוחה את המעשים שהזיקו לו (המכונה מוח הזיכרון).

כמו למשל הסוחר מתחקה במוח הזיכרון כל מיני סחורות שהפסיד בהם והסיבות, ועל דרך זה כל מיני הסחורות והסיבות שהביאו רווחים, והם מסתדרים במוחו כמין מַרְאָה של הניסיונות, שלאחרי זה הולך ומברר את המועילים ודוחה המזיקים, עד שנעשה סוחר טוב ומוצלח. ועל דרך זה כל אדם בניסיונות החיים שלו. - על דרך זה יש לציבור מוח משותף ומוח הזיכרון והמְדְמֵה משותף, ששם נחקקים כל המעשים שנעשו ביחס לציבור ולכלל" [ii].

התפתחות יחידות המידע שבנו הביאה אותנו לרמת מודעות שבה אנו כבר מתחילים להרגיש עד כמה אנו מנוגדים לכוח הטבע; אנו מוכנים לשמוע מדוע נוצרנו כפי שנוצרנו ומסוגלים להבין מהי התכלית שאליה עלינו להגיע.

החלל הפנימי והריקנות שנפערים בקרב רבים מאיתנו כיום אינם מקריים, אלא פועל יוצא מהיווצרות של רצון לעלות לדרגה חדשה של קיום, דרגת "המדבֵּר המתוקן". זהו השלב בתהליך התפתחות הדורות שבו אנו יכולים להתקדם מתוך מודעות אל עבר מימוש מטרת החיים.

היחס לאלטרואיזם בחברה

תהליך הבנייה של חברה אלטרואיסטית יקבל תמיכה רחבה מהציבור, שכן כל אחד מאיתנו אוהב לחשוב על עצמו שהוא אדם טוב, שהוא משתתף בצער הזולת ומשתדל להיטיב לחברה. לכאורה, דבר אינו מעכב בעד האדם מלהצהיר: "אני אגואיסט ואיני מעוניין להתחשב באיש!", אולם איש מאיתנו אינו מתגאה באגואיזם שלו.

הערכתה הטבעית של החברה נתונה למי שתורם לה, ולכן כל אדם שואף להיראות ככזה. כל אדם, חברה, פוליטיקאי או ממשלה שואפים להציג את עצמם כאלטרואיסטים. יתרה מזאת, איש אינו מעודד את האחר להיות אגואיסט, שכן הוא עצמו יפסיד מכך. לכן גם האגואיסטים ביותר מציגים את עצמם כאלטרואיסטים, לא רק כדי לזכות בהערכת החברה, אלא גם מפני שכדאי להם שכולם יהיו אלטרואיסטים כלפיהם.

אמנם יש חריגים המצהירים על עצמם כעל אגואיסטים, אך אין כוונתם לומר: "אני גאה בכך שאני מזיק לחברה", אלא "שימו לב אלי, אני מיוחד". באמירה זו הם מנסים למשוך את תשומת הלב של החברה כלפיהם.

מכאן יוצא שאיש לא יוכל להתנגד במופגן להתפשטות האלטרואיזם בעולם. אמנם יהיו שיתמכו באלטרואיזם במידה רבה ויהיו אחרים שיתמכו פחות, אבל איש לא יוכל לצאת כנגדו. בתוך תוכנו כולנו חשים שהאגואיזם הורג הכול ואילו האלטרואיזם הוא גורם חיובי המעניק חיים וחיוּת. זו הסיבה לכך שלמרות היותנו אגואיסטים, אנו מחנכים את ילדינו להתייחס יפה לזולת.

חינוך ילדינו

מאז ומעולם בוסס חינוך הדור הבא על ערכים אלטרואיסטיים. כל אחד מאיתנו שואף לצייד את ילדיו ב"ערכה" טובה ככל האפשר לחיים, ולכן באופן אינטואיטיבי אנו מחנכים אותם להיות אלטרואיסטים.

הורה מחנך את ילדיו שיתייחסו טוב לזולת, כי בתת הכרתו הוא יודע ששימוש לרעה בזולת פוגע באדם עצמו בסופו של דבר. אנו רוצים להעניק לילדינו ביטחון, וחשים כי רק באמצעות החינוך האלטרואיסטי אנו יכולים להצליח בכך. הביטחון של האדם אינו תלוי בו אלא בסביבה, והסביבה מתייחסת לאדם בהתאם ליחסו כלפיה. כל הנזקים הבאים לאדם מגיעים מסביבתו, ובדרך זו אנו מגבירים את הסיכוי לכך שהחברה לא תזיק לו.

כל חברה, בכל מדינה, בכל הזמנים, חפצה להקנות לילדיה יסודות אלטרואיסטיים. רק אדם חזק מאוד, למשל מלך או שליט שצבא שלם עומד לרשותו, יכול להרשות לעצמו לחנך את בנו להיות אכזר, לא להעניק דבר, לא לוותר לאיש ולרמוס את האחרים. ילדו יזדקק להגנה חזקה מאוד כדי לשרוד. יהיה עליו לעמוד כנגד כל האנשים ולהשתמש בכוח הצבא. גם אם לא ירצו להזיק לו, לא יהיה ביכולתו לממש את תוכניותיו הרעות כלפיהם ללא כוח.

יחס טוב לזולת מעניק לאדם הרגשת ביטחון, שלווה ורוגע שאין חזקה ממנה, ולכן אנו משתדלים לחנך את ילדינו הקטנים לכך. אבל - וזוהי הנקודה החשובה - במשך הזמן הם מבחינים שאנו עצמנו איננו מתנהגים כך כלפי הזולת, והם נעשים אגואיסטים כמונו.

חינוך נכון הוא חינוך המבוסס על דוגמה. האם אנו נותנים לילדינו דוגמה ליחס אלטרואיסטי לזולת? איננו עושים זאת, אף על פי שאנו מחנכים אותם בקטנותם ליחס כזה. ילד הרואה שהוריו אינם מתנהגים כפי שהם מורים לו לנהוג, מרגיש שמילותיהם ריקות וכי מדובר בשקר. גם אם נסביר לו שוב ושוב מה כדאי לעשות, כיצד לדבר ואיך להתנהג, לא תהיה בכך תועלת.

המשבר שבו אנו נתונים כיום והסכנה לעתידנו מחייבים אותנו לנקוט שינוי. עד כה חינכנו כך את ילדינו בצורה בלתי מודעת, ובדרך כלל ללא דוגמה אישית התומכת בכך. מעתה ואילך אין לנו כל ברירה אלא לשנות בעצמנו את היחס האגואיסטי לזולת.

כאשר עוד ועוד אנשים ינהגו כך, תשתנה המציאות שלתוכה ייוולדו ילדינו, והם יתפסו בקלות רבה את אשר התקשינו אנו לתפוס - שכולנו חלקים ממערכת אחת ושבהתאם לכך היחסים בינינו צריכים להיות אלטרואיסטיים. למעשה, אין ביכולתנו לעשות דבר טוב יותר מזה, לא בעבור ילדינו ולא בעבור עצמנו.

אגואיסטים ואלטרואיסטים

הכנה נוספת לתהליך התיקון הקיימת באנושות היא הנטייה הטבעית לעזור לזולת המאפיינת חלק מבני האדם. בדרך כלל היכולת להרגיש את הזולת משמשת לנו כאמצעי להפיק הנאה גדולה יותר מהקשר שלנו עימו, במישרין או בעקיפין. אולם יש אנשים שהרגשת הזולת מתבטאת אצלם בדרך שונה מן הרגיל; הם מרגישים את כאב הזולת כאילו היה כאבם שלהם. הרגשה זו מעוררת באגו שלהם כאב, ומשום כך היא מכריחה אותם לנסות לסייע לזולת.

רוב בני האדם הם אגואיסטים "רגילים", היינו אגואיסטים שאינם רגישים לכאב הזולת, ומיעוטם אגואיסטים "אלטרואיסטים", היינו אגואיסטים המרגישים את כאב הזולת ככאבם שלהם. לשם קיצור נכנה את הראשונים בשם אגואיסטים ואת השניים בשם אלטרואיסטים, אף שגם השניים הם אגואיסטים.

האגואיסטים אינם מרגישים סבל מכאב הזולת ולכן הם מנצלים אותו להנאתם כאוות נפשם. לעומת זאת, האלטרואיסטים סובלים מכאב הזולת ולכן הם נזהרים אפילו שלא לומר מילה אחת שתפגע בו. גם אלה וגם אלה קיבלו את הנטיות הללו מהטבע ולכן אין מדובר באנשים "טובים" או "רעים", אלא בקיום פקודות הטבע.

שינויי רצף בגנים מסוימים משפיעים על יכולתם של בני אדם להיטיב עם אחרים - כך מצאו פרופ' ריצ'רד אבשטיין שהזכרנו לעיל וצוות חוקרים נוספים מתחום הגנטיקה ההתנהגותית. הם מניחים כי יש תמורה מידית להתנהגות אלטרואיסטית - האדם המיטיב לזולתו מרוויח מכך שמשתחרר במוחו חומר כימי הקרוי דופמין וגורם לו להרגשה טובה [iii].

שיעור האלטרואיסטים באוכלוסיית העולם הוא עשרה אחוזים לכל היותר, מסביר בעל הסולם בכתבי "הדור האחרון" אשר סוקרים את המשנה החברתית של חכמת הקבלה ומציירים את תמונת החברה העתידית המתוקנת [iv]. וכך, מאז ומעולם שיעור האנשים האגואיסטים באנושות הוא כתשעים אחוזים ושיעור האלטרואיסטים הוא כעשרה אחוזים.

האלטרואיסטים דואגים לשלום החברה, לעזרה הדדית בתחומים רבים ומגוונים, לפעילות לטובת נחשלים ונזקקים וכיוצא באלה. למעשה, האלטרואיסטים לוקחים לידיהם את הטיפול במקרים ובמצבים שבהם החברה אינה מטפלת מחוסר תשומת לב או מחוסר הרגשת כאב הזולת.

ארגונים אלטרואיסטיים משקיעים הון עתק וכוחות עצומים בפעולות רבות, אך ברוב המקרים העזרה המוגשת לנזקקים אינה יוצרת שינוי מהותי במצבם. דוגמה לכך ניתן לראות ביבשת אפריקה. בימים עברו, לפני שהחל המערב להתערב בחייהם, כלכלו האפריקנים את עצמם. לעומת זאת היום, למרות המזון והמים שהם מקבלים, הם גוועים מרעב. סכומי הכסף האדירים שנאספים בעבורם אינם משנים את מצבם, הם מצויים במאבקים בלתי פוסקים ומצבם מידרדר משנה לשנה.

הארגונים האלטרואיסטיים ניסו לנקוט כמעט כל פעולה אפשרית כדי לשפר את מצב העולם, אולם למרות מאמציהם השונים מצבו רק הולך ומחמיר. אמנם אפשר להמשיך לפעול כבעבר, אך יהיה זה נבון לעצור לרגע ולשאול את עצמנו מדוע איננו מצליחים והיכן אנו טועים.

העניין מתמצה בכך שכל בעיות העולם, שלנו כפרטים ושל החברה כולה, הן פועל יוצא מחוסר האיזון עם הטבע, כפי שהסברנו. בהתאם לכך, סיוע לזולת במישור החומרי עשוי לגרום טוב למשך זמן קצר, אך לאורך זמן לא תהיה בכך תועלת ממשית, שכן הוא אינו מקרב את האדם לאיזון ולכן אינו פותר את הבעיה מן השורש.

במקרים שבהם האדם רעב ללחם ודאי כי יש להאכילו, אך עם זאת, לאחר שגרמנו להתאוששותו של האדם, לאחר הנתינה ההכרחית לקיומו, עלינו לדאוג להעלאת מודעותו לגבי מטרת החיים.

אם ברצוננו להביא לידי שינוי חיובי לעולם ולעצמנו, עלינו לבדוק מחדש את ההגדרה שלנו לפעולה אלטרואיסטית. מעשים צריכים להימדד על פי תרומתם הכוללת לשיפור ממשי ויסודי של מצב האנושות, לעקירת הסבל האנושי משורשו.

כיום כבר אין די בפעולה שאינה מכוונת אל טיפול במקור כל הבעיות; היא רק תדחה את התפרצות המחלה, ותוצאותיה יבואו לידי ביטוי בצורה חמורה הרבה יותר. דומה הדבר לחולה שמסתפק במשככי כאבים ואינו ניגש לאתר ולטפל בשורש המחלה, ובינתיים מחלתו מחמירה והולכת ובסופו של דבר מכריעה אותו.

פעולות תיקראנה פעולות אלטרואיסטיות רק אם הן מיועדות להביא את האדם לאיזון עם החוק הכולל של הטבע, חוק האלטרואיזם; רק אם הן מעלות את מודעות האדם לכך שכולנו חלקים ממערכת אחת, מגוף אחד, הכולל את כל בני האדם באשר הם, ללא הבדל לאום או גזע. פעולה המקרבת את האדם להבנה זו וליחס שכזה לזולת היא בלבד תיקרא פעולה אלטרואיסטית.

אין מדובר בפעולות הנעשות מתוך תגובה אינסטינקטיבית לעזרה לסובלים ממצוקה כזו או אחרת, אלא בפעולות הנעשות מתוך הבנת הצורך הדחוף להביא את האנושות כולה, הן את הנחשלים והן את המסייעים, לאיזון עם הטבע.

לכן, את הרצון הטוב, את המרץ ואת האנרגיה של האלטרואיסטים, יש לנתב בעיקר אל עבר פעילות של העלאת מודעות האנושות לסיבת הבעיות ולדרך לפתרונן. בדרך זו תנוצל בתבונה העזרה שהושיט לנו הטבע בדמות עשרה אחוזים של אלטרואיסטים בחברה המרגישים דחף טבעי לפעולות נתינה, והפוטנציאל הנפלא שבהם ימומש.

חלוקה זו לתשעים אחוזים אגואיסטים ולעשרה אחוזים אלטרואיסטים קיימת לא רק באנושות, אלא גם בכל אדם ואדם כשלעצמו. "כלל ופרט שווים" הוא אחד מחוקי המציאות העיקריים, והוא קובע כי כל המצוי בכלל מצוי גם בכל פרט.

תגליות המדע בנושא רוכזו בספר "היקום ההולוגרפי" של המדען האמריקני מייקל טלבוט, ובמילותיו של בעל הסולם מתואר החוק כך: "הכלל והפרט שווים אהדדי ]זה לזה[, כמו שתי טיפות מים, הן בחיצוניות העולם, דהיינו, מצב הפלנטה בכללם, והן בפנימיותו. כי אפילו באטום (פרודה) המימי היותר קטן, אנו מוצאים שם מערכת שלימה, של שמש ופלנטות הרצים סביבו, ממש כמו בעולם הגדול" [v].

חוק זה מורה כי כל אדם, הן האגואיסט והן האלטרואיסט, מורכב מעשרה אחוזים של כוחות אלטרואיסטיים ומתשעים אחוזים של כוחות אגואיסטיים, כפי שמתחלקת האנושות כולה. ההבדל בין בני האדם בא לידי ביטוי במצב שבו מצויים כוחות אלה בתוכם.

אמנם אצל האלטרואיסט כוח הנתינה (האגואיסטי אמנם) פעיל ומורגש ואילו אצל האגואיסט הוא רדום, אולם בכל אדם יש יסוד של נתינה. מכאן, שאין על פני כדור הארץ ולו גם אדם אחד שאין בו יכולת להגיע לאיזון עם הכוח האלטרואיסטי שבטבע, ולשם כך הושרשו בנו כוחות אלה מלכתחילה.

[i] בעל הסולם, מאמר "השלום".

[ii] בעל הסולם, כתבי הדור האחרון, חלק ב, "דעת היחיד דעת הציבור", בתוך: הרב לייטמן, ספר "הדור האחרון", עמ' 346.

[iii]M. R. Bachner, I. Gritsenko, L. Nemanov, A. H. Zohar, C. Dina & R. P. Ebstein, “Dopaminergic Polymorphisms Associated with Self-Report Measures of Human Altruism: A Fresh Phenotype for the Dopamine D4 Receptor”, Molecular Psychiatry 10(4), April 2005, pp. 333—335.

[iv] בעל הסולם, כתבי הדור האחרון, חלק א, בתוך: הרב לייטמן, ספר "הדור האחרון", עמ' 302–303.

[v] בעל הסולם, מאמר "סוד העיבור-לידה".