סה. במצרים
האדם כשמתחיל ללכת בדרך ה' - הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך השולט על הגופים, שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו, שלא יוכלו לבוא לשלמות הנרצה, שכל מעשיו יהיו לשם שמים.
לכן נתן פקודה: כשהעובדים עוסקים בתורה ומצוות, הנקרא "עבריות", משום שהעבודה בתורה ומצוות שייכת לעובדי ה' (מצריות נקרא שעוסק במעשים גשמיים).
וראיתם על האבנים - שרוצה להבין לאיזו מטרה עוסק בתורה ומצוות.
אם בן הוא - שעבודתו בעל מנת להשפיע.
והמיתן אותו - שלא תתנו לו חיות וכוח, כדי שיפסיק מעבודתו.
ואם בת היא - שכוונתו נקבה, על מנת לקבל.
וחיה - לתת לו כוח וחיות, כי לא רוצה לצאת ממצרים, אפילו שידקדק בתורה ומצוות, הוא ישאר במצרים, הוא משלנו.
מה שאין כן אם בן הוא - אם כוונתו להגיע לשם שמים ולא לתועלת עצמו - מזה הוא יכול לזכות ל"מושיען של ישראל", לבחינת "משה", ויושיען לצאת ממצרים, לכן צריכים מראש להפריע לו, בכדי למנוע יציאה מגלות מצרים.
ואיך לדעת שהולך בעל מנת להשפיע, כי עדיין נמצא במצרים, בתועלת עצמו, שרק רוצה לזכות להשפעה: אם פניו למטה זה זכר, ואם פניו למעלה נקבה.
פנים - ידיעה, שבעבדות ה' בידיעה - פניו למעלה בחשיבות, ואחורים, אמונה - למטה בחשיבות.
אם פניו למטה, ידיעה למטה בחשיבות, אלא אחוריו למעלה, אמונה למעלה בחשיבות - סימן שרוצה להיות "בן", להשפיע. לכן להפריע לו, שלא יזכה לבחינת משה, מושיען של ישראל, שיוציא אותם מגלות מצרים ויכניסם לארץ ישראל. לכן "וראית את אחורי" - אמונה, "ופני לא יראו" - שעל ידי ידיעה לא תשיגו אותי.
ויצו פרעה לכל עמו - שגם על עמו גזר כמו על עם ישראל, כי לא יודע ממצרים או מישראל יוולד מושיען של ישראל. היות שכל אדם עוסק במעשים גשמיים, הנקראים מצרים, ובמעשים של תורה ומצוות, הנקרא ישראל. ויכול לעסוק בגשמיות אבל כוונתו בעל מנת להשפיע ובעשיית מעשים גשמיים יכול לזכות לבחינת משה.
לכן תשגיחו בעת שהם עוסקים במעשים גשמיים: אם בן הוא, אם מכוון בעל מנת להשפיע, זכר - היאורה תשליכוהו - לא לתת לו לכוון אפילו במעשים גשמיים לשם שמים, הנקרא בחינת בן.
וכל הבת תחיון - רק מתי שכוונתו במקבל על מנת לקבל, אז יכולים לתת לו חיות וכוח, לעשות מעשים הגשמיים. מה שאין כן "אם בן הוא" - יכול לזכות לבחינת משה, מושיען של ישראל, שיוציא אותם מגלות מצרים ויכנסו לארץ הקדושה.