מהותה של חוכמת הקבלה 1
כל אדם שנולד ומתחיל בתהליך הגדילה צריך ללמד אותו להכיר את העולם הזה. בוועידה מיוחדת בהשתתפות מומחים לפיסיקה קוונטית ולמדעים אחרים, שבה השתתפתי, חקרנו את נושא תפיסת המציאות. והמסקנה היא שאדם לא יכול לתפוס את המציאות, אם לא מלמדים אותו מהי. על כך מסופר בסרט "בליפ". סיפור ידוע הוא, שהאינדיאנים לא זיהו את האוניות של קולומבוס שהתקרבו לחופי אמריקה, מפני שלא יכלו לתאר לעצמם, מה זו אוניה. הם ידעו שמשהו קטן יכול לשוט בים, על המים, אבל לא יכלו לתאר לעצמם משהו גדול, כמו בית ענק על הים, לכן לא זיהו אותן.
גם אנו איננו מזהים דברים רבים, בגלל שלמוח שלנו אין אפשרויות לקלוט אותם. אנו קולטים משהו, שדומה לצורות השונות הנמצאות אצלנו בזיכרון. וכשאנו יכולים להוציא את הצורות האלה מהזיכרון, ולהשוות עם מה שנמצא לפנינו, אנו מרכיבים את הדמויות, וכך רואים את הדברים, מזהים אותם, ומרגישים את העולם. אולם אם אין לנו את ההכרה הפנימית, ההכנה הפנימית לכך, אז אנו לא מזהים את הדברים.
לכן חוכמת הקבלה כולה מיועדת לתת לאדם עוד מספר הכנות, הבחנות פנימיות, כדי שהוא יזהה, מלבד העולם הזה, גם את העולם הרוחני סביבו. המציאות רחבה ועשירה הרבה יותר ממה שאנו תופסים בחמשת החושים שלנו, אבל אנו לא מזהים אותה. המציאות הזאת נקראת העולם העליון, עולמות רוחניים, העולם הנסתר. אמנם הוא קיים, אבל נסתר מאיתנו. מפני שהוא כביכול שקוף, אנו לא תופסים אותו.
לכן הלימוד בחוכמת הקבלה הוא כמו שאנו מלמדים את הילדים. גם אנו צריכים להתחנך בצורה כזאת, כדי לזהות את העולם הרוחני שבו אנו קיימים. אנחנו קיימים בו גם עתה, למרות שאיננו מרגישים אותו וקיימים בו בצורה אחרת כשעוזבים את העולם, כשאיננו נמצאים בגוף. אז אנו מזהים אותו, כי החושים כבר מתחלפים.
לכן כדי להתחיל להכיר לכם את העולם הרוחני, לקרב אתכם אליו, בחרתי במאמר "מהותה של חוכמת הקבלה". זהו למעשה הנושא העיקרי, שמתוכו האדם מתחיל לבנות בתוכו הבחנות, שעל ידן הוא יזהה את הכוחות הרוחניים, את העולם הרוחני, את עצמו בתוך העולם הרוחני, ואיך העולם הרוחני פועל עליו. הוא יכיר את עולם הנשמות, את עולם הכוחות של הטבע העליון.
בעל הסולם ממליץ על המאמר "מהותה של חוכמת הקבלה", כאחד המאמרים, שממנו האדם מתחיל להכיר את החוכמה הזאת על העולם הרוחני.
מהותה של חוכמת הקבלה
בטרם אבוא לבאר את תולדות חוכמת הקבלה שכבר דשו בה רבים מצאתי לנחוץ לבאר מקודם היטב, את מהותה של חוכמה זו אשר לדעתי מעטים המה היודעים זאת. בעל הסולם רוצה לבאר את תולדות חוכמת הקבלה, כי מהן אנו מכירים את כל החוכמה.רבות נכתב על תפיסת המציאות, על חוכמת הקבלה, כל מי שבא לו מוכן לכתוב על נושא זה. וכיוון שדשו בו רבים, בעל הסולם חושב שצריכים לעשות בזה סדר.אמנם רבים עסקו בה וכתבו עליה רבות, אבל מועטים מבינים מהי.
וכמובן לא יתכן לדבר מתולדות איזה דבר בטרם שאנו מכירים את הדבר עצמו. והגם שידיעה זו היא רחבה ועמוקה מני ים,כי העולם הרוחני כולל בתוכו את העולם הזה ואת כל היקום שלנו, כמין מקום קטן מאד, צר מאוד, שפל מאוד לעומת העולם הרוחני. הכוחות הרוחניים הם כוחות אדירים, שרק אחוז קטן מאוד מהם מגיע אלינו ופועל עלינו.
בכל זאת, הוא אומר : עם כל זה אתאמץ בכל כחי וידיעותי שרכשתי לי במקצוע זה, לבאר ביאור מקורי ולהאירו מכל הצדדים באופן מספיק לכל נפש – הוא מבטיח לנו, שכולנו נוכל להבין– להוציא מהם מסקנות נכונות, כמות שהן באמת. ובמילים אחרות, אם נחקור את המאמר הזה, אז נדע לפחות מהי חוכמת הקבלה.
מבלי להניח מקום למעיינים להטעות את עצמם, כרגיל מאד בעיון בדברים הללו. כמו שאנו רואים בספרות על חוכמת הקבלה. על חוכמת הקבלה נכתבו ספרים בהיקף עצום. כשעשיתי דוקטורט בחוכמת הקבלה כמדע אירציונאלי, הייתי חייב לכתוב סיכומים מתוך ספרים רבים, שלא נגעתי ולא רציתי לגעת בהם. אולם באקדמיה מחייבים בכך.
מדובר בכמאתים שבעים אלף ספרים רציניים שנקראים באקדמיה, שדנים פחות או יותר בנושא מהי חוכמת הקבלה. ספרים שנכתבו על ידי פילוסופים, חוקרים והוגים מכל הדורות. אם נחקור אותם, נראה עד כמה כמעט כולם טועים ולא מבינים מהי באמת חוכמת הקבלה. מלבד המקובלים מדור לדור, שהם מספר קטן מאוד, שהביאו לנו את הידיעה הזאת.
על מה סובבת החוכמה
במה היא מטפלת, מה היא מסבירה לנו. הפיסיקה מסבירה לנו איך מתנהג הטבע, כוחות הטבע ואנחנו. הכימיה מסבירה לנו את הרכב החומרים. אסטרונומיה מסבירה את הכוכבים, הפלנטות, ואת כל מה שיש בשמים. הביולוגיה עוסקת בגוף החי. במה בדיוק עוסקת חוכמת הקבלה? מה הנושא שלה?
שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת, וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה נאמנה ומשומרת,זו לבטח הגדרה מדעית, שאפשר לסמוך על כך שבאמצעותה אנו קולטים את כל הנושא.
כי חוכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, מלמעלה למטה, בחוקים קבועים ומוחלטים,היְינו, שלא משתנים. המתחברים, החוקים האלו יחד כולם, "וקולעים למטרה אחת מאד נעלה", ומיוחדת. רק כדי לגלות ולהביא למטרה אחת הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה".
חוכמת הקבלה לא מסבירה לנו כך סתם איך בנויה כל המציאות, איך בנויים העולמות הרוחניים ואיך בנוי העולם שלנו. היא לא מסבירה לנו כל מיני קשרים ודברים שונים ללא סיבה. אלא המקובלים, המגלים לנו את המציאות העליונה וגם את מה שיש בעולם הזה, מגלים לנו את החוכמה האדירה הזאת, רק על מנת שהידיעות, שהם מספקים לנו יביאו אותנו למטרה הזאת בלבד, שהיא לגלות את הכוח העליון, את ה"אלוהות".
האלוקות נקראת הכוח העליון של הטבע. הטבע בגימטריה הוא אלהים. לדבר על טבע, או לדבר על אלהים זה אותו דבר. כי הם כפי שבעל הסולם כותב: "חוקים קבועים ומוחלטים", כמו שאר המדעים. וכל החוקים, שמסבירים המקובלים, הם כדי שאנו נשתמש בהם, על מנת להגיע לגילוי הטבע הכולל שנקרא "אלהים". רק לשם כך חוכמת הקבלה נמסרת לנו.
וכאן נוהגים כלל ופרט. החוכמההזאתנותנת לאדם להשיג את הכוח העליון שבטבע. "להשיג" הכוונה להכיר אותו, להשתמש בו, לשלוט בו, לנהל על ידו כל מיני פעולות. וההכרה הזאת של הכוח העליון, מתחלקת לכלל ופרט. כלל כלומר, כל האנושות,יהודים, גויים, נשים, גברים, לפני גיל ארבעים ואחרי גיל ארבעים וכל ההגבלות שיש לנו בדרך כלל בראש, בנוגע למי חוכמת הקבלה מיועדת.
בעל הסולם אומר: כלל כלומר, כל האנושות המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט,אם רוצים או לא רוצים, על כך לא שואלים. אלא האנושות מתפתחת לאותו כיוון, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, כמ"ש "כי מלאה הארץ דעה את ה'".שכולם יכירו את הכוח העליון ללא שום הגבלה. "כמים לים מכסים" (ישעיה י"א).
ועודכתוב, "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיה ל"א). זו תהיה מציאות ברורה לכולם בצורה החלטית. ועוד כתוב בישעיהו: "ואומר "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" וגו' (ישעיה ל').
וזה נקרא"כלל".זאת אומרת, חוכמת הקבלה צריכה להתגלות לכולם, ללא שום הבדל, הפרש, מין, גזע, גיל, שום דבר. וזה בחיוב מוחלט. כלומר, האנושות מתפתחת עד שתגלה את החוכמה הזאת. עד שתגלה את כל המציאות, הן את העולם הזה, והן את העולם הרוחני בצורה מלאה.
ויש בזהגם פרט, היינו שאף מקודם שלימות כלל האנושות כולהבכל דור ודור, במהלך ההיסטוריה וההתפתחות, עוד לפני שמגיעים לסוף ההתפתחות הזאת, נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה.היינו, יש אנשים מיוחדים שמשיגים את המטרה הזאת עוד לפני כולם.
כי אלה הם הפרטים הזוכים בכל דור ודור למדרגות מסוימות בענין גילוי אלקותו ית', לא לכל המציאות כולה, כשהיא תתגלה לכולם, אלא בחלקים קטנים, במדרגות מסוימות. והם המה הנביאים ואנשי השם, וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פע"ד) אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אלו המקובלים הראשונים שהיו, המקובלים שייסדו את חוכמת הקבלה, הם הראשונים שגילו את חוכמת הקבלה, לכן הם נקראים "אבות" . הרי לעיניך, אשר גילוי אלקותו ית' נוהג תמיד בכל דור ודור, לפי דחז"ל המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו.
בעל הסולם אומר שהאנושות מתפתחת לכיוון שהיא תגלה את כל המציאות. ואדם שמגיע למצב, שפתאום מרגיש שחסר לו משהו בעולם הזה, שהעולם הזה צר לו ולא ממלא אותו, מתחיל להיות אצלו יחס, דחף, השתוקקות למשהו מעל העולם הזה. הוא לא יודע מהו הדחף הזה, הוא לא יכול לעלות על זה.
כמו ילד, שרץ מפינה לפינה, שנדחף כל הזמן להכיר את העולם ולא יודע מה בדיוק הוא עושה, כך גם אנחנו, כשמרגישים בפנים אי שקט ולא חושבים שיכולים לקבל מהעולם הזה מילוי כלשהו ותשובה. אנשים כאלו מגיעים לחוכמת הקבלה ועל ידה הם כבר מגיעים לבד לגילוי האלוהות, לפני שכל האנושות מגיעה לכך.
ואנו רואים לפי המציאות של היום, שהמשבר הכולל, שמתגבר ומתפתח כעת בעולם, הרגשת הריקנות, החושך, אי הסיפוק, הוא המצב שממנו אנשים רבים מתרוממים, מתעוררים, ורוצים להגיע לגילוי העולם העליון, לגילוי השורשים העליונים. מפני שבהשגה הזאת, האדם מקבל מילוי שלם לכל שאלה ולכל רצון שמתעורר בו. אנו לא מבינים עד כמה זה מיועד כדי למלא אותנו. אלא לפי גודל ההתפתחות מגיעים לאט לאט.
האם אין הגבלה של גיל?
בעל הסולם אומר, שבסופו של דבר כולם צריכים להכיר את חוכמת הקבלה. אז ודאי שלא תהיה שום בעיה של גיל, מין, גזע, ולאומיות, אלא כל האנושות תכיר אותה.
האם להתחיל ללמד ילדים מגיל צעיר, או לפחות לנסות להראות להם את חוכמת הקבלה?
כששאלו את הרב קוק מי ראוי ללמוד את חוכמת הקבלה, הוא ענה: "מי שרוצה". הכוונה היא שמי שבשל ורוצה מתוך עצמו, אז וודאי שכדאי לו ללמוד את החוכמה. כי אסור לנו לעצור את האדם. ולכן כל מי שבא, אנו מקבלים אותו, ומספקים לו את הידע.
יש לנו גם מערכת אינטרנט ולימוד באמצעים שונים למיניהם בכל העולם. יש לנו כמיליון איש בכל העולם, אולי אף יותר, שלומדים באמת. אנו לא מתחשבים בשום דבר, לא במין, לא בלאומיות ולא בגיל, אלא אם אדם באמת רוצה מתוכו.
ואנו יודעים גם מההיסטוריה, שהיו מקובלים גדולים, כמו הגאון מווילנה, שבערך בגיל עשר כבר כתבו כתבי קבלה אמיתיים. אמנם הוא היה יוצא מן הכלל, כמו שאומר בעל הסולם, מ"יחידי הסגולה", אבל איך שלא יהיה, לפני שהוא היה יחיד סגולה, הוא למד בעצמו ובגיל צעיר.
האר"י נפטר בגיל שלושים ושמונה והיה מקובל כבר מגיל עשרים ושבע. הוא היה חכם מופלג בחוכמת הקבלה. וכמו שסיפר לי המורה שלי, הרב"ש, גם בעל הסולם, היה בקיא ומבין במבנה העולמות מתוך הכרה והרגשה, מתוך קשר אישי פרטי, כבר בגיל מאוד צעיר, בערך בגיל עשרים ושבע. גם הרב נחמן מברסלב היה מקובל גדול מאוד ונפטר בגיל שלושים ושש. וכך גם הרמח"ל.
זאת אומרת, יש דווקא ידיעות אחרות. מי שהצטיינו בחוכמת הקבלה, והשאירו ספרים וכתבים, הם הצטיינו בכך כבר בגיל צעיר. והאיסור של "גיל ארבעים" כלל לא שייך לגיל, אלא בחוכמת הקבלה, "ארבעים" נקראת דרגת הבינה. אדם נכנס להכרת העולם הרוחני לאחר שהוא מגיע לדרגת הבינה. "בינה" זו תכונת ההשפעה שמתוארת באות מ' ו-מ' מספרה ארבעים. לכן המקובלים מסמנים את המדרגה הזאת שאדם מגיע בצורה כזאת. אבל למדרגה הזאת אפשר להגיע גם בגיל עשר.
יש לנו ניסיון בלימוד לילדים ואני ממליץ מאוד על לימוד קבלה לילדים, במיוחד לאור המצב היום, שבו ילדים נמצאים תחת השפעה גרועה מאוד של הסביבה. ואנו רואים, עד כמה לא ניתן לאחר מכן לכוון אותם למשהו טוב. הלימוד הוא לא כדי שהאדם יכיר שיש עוד משהו מלבד העולם הזה, אלא הוא פועל על האדם בצורה כזאת, שהוא משנה אותו. הוא משנה אותו כך, שהוא כבר לא יכול להתדרדר לדברים רעים. הוא לא כבר מסוגל. כאילו חותכים ממנו את היכולת הזאת.
אומר בעל הסולם, בסוף ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות": כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, שיש בחוכמת הקבלה, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול הבא עד שיזכה להשלים את כל המחשבה, מחשבתו ית' שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע. והנה כל עוד שלא זכה האדם לשלימותו, נבחנים לו אותם האורות, אותו המילוי שצריך להגיע אליו,כאורות המקיפים.
בזמן שאדם לומד, בזמן שהוא קורא טקסטים של מקובלים, הוא מזמין על עצמו אורות, אנרגיה מיוחדת שמנקה אותו, שמכשירה אותו. הוא מעורר את האורות המקיפים האלו. הוא לא מרגיש אותם, אבל מרגיש את התוצאה הזאת בבחינת אורות מקיפים, שמשמעותם היא, שעומדים ומחכיםלאדם, עד שהוא מזכה את הכלים דקבלה שלו. ואז האורות האלה מתלבשים בכלים.
ולפיכך, גם בשעה שחסרו לו הכלים, כאשר חסרים לו הכלים, אדם עוד לא תופס, עוד לא מבין דבר בחוכמת הקבלה, אבל בשעה שהאדם עוסק בחוכמה הזאת,כלומרקורא, לומד, שומע, רואה, מדבר ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו,שהאורות האלה חייבים לבוא ולמלא את הנשמה שלנו, הנה הם תיכף בזמן שהוא מזכיר אותם, בזמן שהוא קורא ספרי קבלה, מאירים עליו, בשיעור מסויים, קטן, שאדם לא מרגיש.
אלא שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים לו הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם למטרה מאד, שיגיע לשלימותו.
ילד שקורא בספרים רגילים מתפתח שכלית ויכול להיות שלאחר מכן, הם ישפיעו עליו, או לא ישפיעו, בצורה זו או אחרת. אולם האדם שקורא כתבי מקובלים, אם הוא רוצה או לא, הוא משתפר בפנים. זה לא תלוי בו. אלא זה משפיע עליו בצורה כזאת והוא יוצא אחר.
כאשר הגעתי לרב"ש, הבן שלי היה בגיל שמונה. התחלתי ללמוד את כל המאמרים וההקדמות, וגם לידו בבית חזרתי עליהם והוא למד יחד איתי. לאחר מכן בגיל חמש עשרה בערך, הייתי חייב לשלוח אותו לחו"ל. הייתי רגוע שלא יסתבך בשום דבר. כי הלימוד הזה מחולל באדם שינוי, חותך ממנו את היכולת להסתבך בדברים רעים. לכן אני ממליץ על כך מאוד, בכל הנוגע לילדים.
האם יש ספרי הכנה מיוחדים שמותאמים לילדים?
לצערנו לא. יש לנו אתר קטן לילדים, שכתובתו .www.kabbalahkids.info חסר כרגע כוח אדם לפיתוח הדברים האלה. ולילדים במיוחד, צריכים להיות ציורים וסרטים מיוחדים, וכן הלאה. לי אין דמיון לכך, אני רחוק מאוד מזה, אני מדען "יבש" קצת לפי האופי. אבל זה בהחלט חסר. כתבתי ספרון שנקרא "הקוסם", אבל חוץ מזה ידי לא נוגעת.
האם הייתה תקופה, שהידע הזה היה גלוי?
הייתה תקופה בעם ישראל, שכל העם היה בדרגה רוחנית. בזמן האבות, מתקופת אברהם אבינו, שייסד את הקבוצה הראשונה מתוך הבבלים. אנו צאצאי העם הבבלי הקדום, שחי באזור בבל, באור כשדים, המקום שבו חי אברהם. אברהם היה הראשון שגילה את חוכמת הקבלה, את העולם הרוחני, וארגן סביבו קבוצת מקובלים. ולאחר מכן הקבוצה הזאת התפתחה לגודל של עם.
אותה קבוצה שליד אברהם גדלה ועברה את כל המאורעות במצרים, לאחר מכן את העלייה הרוחנית, שנקראת "מתן תורה", ואת חורבן בית המקדש הראשון והשני. ומשך כל התקופה הזאת מאברהם ועד חורבן הבית השני, הקבוצה הזאת, שנקראה כבר עם ישראל, הייתה בגובה רוחני.
כולם, הן ילדים והן גדולים, היו בהשגת העולם הרוחני. ילד שגדל, חינכו ולימדו אותו כמונו, כמו מי שרוצה ללמוד איך לראות, להרגיש, לזהות את העולם הרוחני. כמו שלימדו אותו איך להכיר את העולם הזה, לימדו אותו גם איך להכיר את העולם הרוחני. וזה היה פשוט וטבעי מאוד.
גם היום אם נסביר לילדים, מה זה נקרא רוחניות, העולם הרוחני, הם יתפסו בצורה טבעית מאוד, שאכן זה קיים, הם מוכנים לכך וכך היה בהיסטוריה שלנו. רק שלאחר מכן, בזמן החורבן, נפלנו מ"אהבת לרעך כמוך" לשנאת חינם, מִהדַרגה הרוחנית לדרגה הגשמית, זה נקרא "חורבן בית המקדש". וכשנפלנו להרגשת העולם הזה בלבד, נפסק גם החינוך לילדים. כי גם ההורים הפסיקו להרגיש את הרוחניות.
סוף הגלות – בימינו
האם הזיכרון מהימים ההם יכול להישאר בנו כתוצאה מגלגולי הנשמות?
וודאי שכן. בתוכנו אנו נשארים עם אותו הזיכרון ואותן המדרגות וההכנות שהיו לנו באותה התקופה. אבל כעת, כשאנו נמצאים בגלות, פועלת עלינו ההסתרה. מה זו "גלות"? גלות זו ההסתרה, כשחצי מהמציאות נסתרת ואנו מרגישים רק חצי אחד, וכשמפסיקים להתקיים כאן נכנסים לחצי השני, שאנו קוראים לו "מוות", שאולי יש בו קיום כלשהו, אבל איננו יודעים.
אולם כשמשיגים את המציאות כולה, אז אין מוות כמו שהוא מוכר לנו, שאדם מרגיש שכאילו משהו נפסק. הכול תלוי בתפיסת המציאות. לכן וודאי שהזיכרון, שנשאר לנו מאותה התקופה של הבית הראשון והשני, עוד יתחדש בנו, בתנאי שאנו נחדש אותו על ידי האורות בזמן הלימוד. כאשר אנו מזמינים עלינו אורות, אז אנו מחדשים את אותם מקורות, את השורשים הרוחניים האלו, ומגיעים לזה מהר מאוד. לכן עם ישראל מוכן להרגשת הרוחניות הרבה יותר מאומות העולם.
מה גרם לנפילה הרוחניות?
כל התפתחות המין האנושי החלה ממינוס ארבעים אלף שנה. לפני חמשת אלפים שבע מאות ששים ושבע שנה, התגלתה בעולם הזה הנשמה הראשונה שהשיגה רוחניות, שנקראת "אדם". אחריו היו אברהם, משה, ולאחר מכן המקובלים הגדולים: רשב"י, האר"י, ובעל הסולם. ואחריהם נמצאים אנחנו.
למה המקובלים האלה הופיעו בעולם הזה? כיוון שהאנושות גדלה באגו שלה ביחס שאיננו ישר. אם ניקח את ציר הזמן ואת ציר האגו שלנו, אז האגו כל הזמן גדל (ראו שרטוט מס' 1). בגדילת האגו יש חמישה שלבים, לפי חמשת חלקי הנשמה: קוצו של י', י' ה' ו' ה'. כך הנשמה גדלה.
דרגת האגו באדם הראשון נקראת שורש. הדרגה הראשונה שהאגו החל לגדול הייתה באברהם, לכן הוא נקרא המקובל הראשון, היהודי הראשון. "יהודי", זה מי שהגיע לייחוד עם העולם הרוחני, אבל בגובה שלו. משה כבר פיתח את השיטה של אברהם. הוא היה נציג של פריצת ההתפתחות באגו מוגדל עוד יותר, לכן הייתה תקופת גלות מצרים. "מצרים" נקרא שנכנסים לאגו, לשבע שנות שובע ואחריהן לשבע שנות רעב. בחוכמת הקבלה אנו לומדים את המצבים האלה מבחינה רוחנית.
לאחר מכן, האגו פרץ עוד יותר בדרגה השלישית, בזמן שנקרא "חורבן בית המקדש" (ראו שרטוט מס' 1). ישראל כבר לא יכלו להתגבר עליו. בזמן אברהם התגברה הקבוצה הקטנה שאברהם ייסד על האגו, הכירה את העולם הרוחני והתחילה להתפתח. הם עברו את גלות מצרים, הגיעו לרמה הרוחנית על פני האגו, שנקראת "קבלת התורה". לאחר מכן האגו גדל עוד יותר, לדרגה ה-ג' שלו, הם לא יכלו להתגבר עליו, ואז היה "חורבן בית המקדש". והם נפלו תחת האגו, מאהבה.
בכל התקופה, מאדם ועד חורבן בית המקדש, היה קשר בעם, "כאיש אחד בלב אחד" קשר שהביא לרוחניות בתוכם. ומחורבן הבית ועד ימינו, אנו נמצאים בשליטת האגו עלינו, ובשנאת חינם. כל אחד רוצה לנצל את האחר ולכן התופעה הזאת נקראת "גלות" (ראו שרטוט מס' 1). כי איבדנו את כל ההרגשה וכל ההשגה הרוחנית שהייתה לנו. והיום אנו נמצאים בנתק.
האנושות עברה את הדרגות שורש, א', ב', ג', והגענו לדרגה ד', שהיא מתקופת האר"י (ראו שרטוט מס' 1), שנקרא משיח בן יוסף, והלאה. אז מתחילה התקופה האחרונה באנושות, "תקופת המשיח" מה שנקרא. ובעל הסולם כותב על כך. לכן בתקופה הזאת חייבים כבר לגלות את חוכמת הקבלה ולהגיע שוב להכרה הרוחנית. כלומר, להחזיר את עצמנו להרגשת הקיום הנצחי, שאין זמן, לעלות למעלה מזמן, למעלה ממקום, למעלה מתנועה. כיוון שאלו הגבלות של העולם שלנו, של התפיסה שלנו.
שרטוט מס. 1
האם אפשר להזיק באמצעות חוכמת הקבלה
אם האדם זוכה להבין את המציאות כולה, הוא יכול לשנות אותה ואולי גם להשתמש בכוח הזה לרעה?
בעל הסולם כתב פירוש לספר "עץ חיים", שנקרא "פנים מאירות ומסבירות". ובהקדמה לפירוש זה, הוא מסביר מה הבעיה בהתפתחות המדעית, שלא קיימת בחוכמת הקבלה.
על ההתפתחות המדעית, אריסטו ואפלטו כבר כתבו, שאסור למסור חוכמה לכל מי שרוצה בה. הם דיברו על החוכמה הרגילה, הטכניקה, המדע הרגיל. למה? אנו רואים, שמשתמשים היום במדע לדברים, שרובם מכוונים נגד האדם. אפילו אלו שנראה לנו, שהם כביכול עוזרים לנו לחיות, הם בעצם דברים שאנו לא צריכים אותם. אנו לא נעשים מאושרים מהם. זה ברור. ולכן הם אומרים, שאסור ללמד חוכמה לאנשים שלאחר מכן ימכרו אותה לכל אחד, שירצה להרוויח ממנה.
מה שאין כן את חוכמת הקבלה אפשר לפרסם, כי לצורך ידיעת חוכמת הקבלה, לפני שאדם יודע אותה, הוא חייב לשפר את עצמו לרמה מסוימת, כדי שהעולם הרוחני יִיפַּתַח לו. אדם חייב להיות כמו הבורא. וכמוהו, האדם לבטח שומר על עצמו מלהזיק. כלומר, הכוחות הרוחניים מתגלים לאדם, במידה שהוא שווה להם, עד כמה שהוא באותה רמה כמוהם, ואז הוא לא יכול להזיק, הוא יכול רק להועיל לעולם. ולכן אין שום בעיה לקבל תלמידים, ללא שום הגבלה. ובעל הסולם כותב על כך, גם ב"עת לעשות", ב"גילוי טפח וכיסוי טפחיים". יש לו מספר מאמרים על נושא זה, שבהם הוא מסביר את כל העניין הזה.
זאת אומרת, הכניסה לחוכמת הקבלה היא כזו, שתחילה על האדם לרכוש את החוש השישי, כדי להרגיש את העולם הרוחני. ולרכוש חוש שישי, זה נקרא שאדם מרים את עצמו לגובה רוחני, ואז הוא לא יכול להזיק. ההפך, הוא יוצא מהאגו לאהבת הזולת, ומה שהוא יכול לעשות, זה רק לפעול בצורה חיובית. לכן ככל שיהיו יותר אנשים בלימוד חוכמת הקבלה, הם ישפיעו יותר לטובת האנושות.
האם אדם יכול לשלוט על הכוחות? וודאי. גם במידה שאנו יודעים את העולם הזה ואת חוקיו, אנו יכולים להשתמש בהם, אולם לרעתנו, כי אנו משתמשים בהם לפי האגו שלנו. כשאדם מתרומם לרמה הרוחנית, הוא רוכש תכונה הפוכה מהאגו, את הכוחות האלטרואיסטיים, את כוחות ההשפעה לטובת האנושות. ואז הוא משתמש בכוחות שמתגלים לו רק לטובה. הוא שולט בטבע, אבל בצורה החיובית. אז הוא רואה שכל הטבע אכן נמצא בהמתנה, וכביכול מחכה עד שהאדם ינהל אותו.
ריבוי הדעות בעולם
בקרב העם היהודי, יש זרמים רבים, הן בקבלה והן בכלל. כל זרם בטוח שהוא צודק, ולכל זרם יש את ה"חוק ובל יעבור" שלו, איך נדע מה נכון ומה לא?
הבריאה היא רצון אחד גדול, שנקרא אדם הראשון. כך נקרא הרצון הזה, זהו רצון לקבל, או רצון ליהנות. הרצון הזה מחולק לחלקים רבים, שהם רצונות פרטיים. כל אחד מהם נקרא "נשמה פרטית". והאדם הראשון נקרא "נשמה כללית". מלבד זאת לא נברא מאום. מבחוץ יש רק האור העליון, שנקרא "בורא", והוא משפיע על הנשמה שברא (ראו שרטוט מס' 2).
במערכת הזאת הנשמות קשורות זו לזו, ללא שום הבדל ביניהן. אבל לכל אחת יש טבע משלה. ובדומה לגוף שלנו, יש נשמות שקשורות למערכת כלשהי, כמו למשל למוח, לכבד או למערכת הנקראת לב. זה לא הלב שלנו, זו מערכת שנקראת כך. ובדומה לגוף שלנו, כל המערכות האלה נמצאות בקשר.
שרטוט מס. 2
לכל מערכת, לכל נשמה פרטית השייכת לאיבר רוחני או לכל אחד מחלקי הנשמה שאפשר להבחין בו, יש תפקיד מיוחד, קשר מיוחד עם האחרים, תלות מיוחדת באחרים. לכן איננו יכולים לדון שום דבר בפני עצמו. כמו שאיננו יכולים לעשות זאת לגבי חלק כלשהו מהגוף. אדם שבא לרופא, ואומר "כואב לי כאן", מרגיש שכואב לו באיבר מסוים, ואולי הסיבה לכאב נמצאת באיבר אחר. אולי הבעיה לא במקום מסוים, אלא בכל האזור השייך לאיבר שכואב.
אותו דבר ברוחניות. אנו מדברים על תפיסת מציאות שונה לאנשים שונים, על התפתחות שונה בזמן ובאופן. והכול תלוי בשורש הנשמה של כל אחד ואחד. הספרים הם אותם ספרים, אבל כל אחד תופס אותם בצורה אחרת. יש סוגי תפיסה שונים, שלכל אחד מהם יש מקום, מפני שהם שייכים לחלקי גוף שונים, של גוף אדם הראשון, של הנשמה הכללית.
כדי שהגוף הזה יחיה, חייבים להיות בו שני כוחות, זה כנגד זה, חיובי ושלילי. שכל אחד משפיע על האחר, כדי לגרום להתפתחות. ויש חלק שלישי, כוח שלישי שמאזן ביניהם. לכן יש ג' קווים, שלושה סוגים. בנוסך לכך יש צורות של כוחות שנקראות קליפות, עולמות, רוחות ועוד כוחות רבים, שהם כוחות משניים כלפי הנשמות. וכל זה נמצא באותה המערכת, ואותה צריכים ללמוד.
זה כמו בעולם שלנו, שגם בו רבים הפרטים, למרות שהוא קטן מאוד לעומת הרוחניות. לכל הגוונים האלו יש מקום. הכול נובע מתוך השורש. לא שלאחד מתחשק להיות כזה, או לאחר מתחשק להיות כזה, וכל אחד איכשהו כך סתם לפתע, מגלה את החוכמות האחרות, אלא הכול נובע מתוך שורש הנשמה. לכן אם היינו רואים את הנשמות, ולא את בני האדם, היינו רואים למה האדם מתנהג דווקא בצורה כזאת. שאולי זה כלל לא הוא, אלא מפני שהוא שייך למערכת כלשהי, המערכת מחייבת אותו להתנהג כך.
אדם שמתחיל, לראות את הכוחות העומדים אחרי הגופים במקום הגופים שבעולם הזה, אדם שמתחיל לראות כי אנו כולנו כמו בובות המופעלות על ידי כוחות רוחניים, מצד אחד מתחיל להיות לו ברור למה העולם מתנהג כך, ומצד שני כבר אין לו טענה לאיש. אנחנו עוד נגיע לזה ואז תראו.
במהלך כל ההיסטוריה, קיים מאבק בין כוחות האור לכוחות החושך. גם הרומאים וגם היוונים בעבר לא הצליחו להשמיד אותנו. האם אנו מחזיקים מעמד בזכות כוחות האור שעומדים לצידנו? האם קיימת גם כיום תשובה לכל איום שמתעורר כלפינו?
ההסבר שאתן הוא הסבר פשוט וקצר היות ואין זה הזמן להסביר את המערכת כולה. כל האנושות חייבת להגיע להתגלות האלוהות, בצורה מלאה ומושלמת. האדם נברא כדי להגיע לדרגת האלהים, להיות שווה לבורא. ככתוב: "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". כל אחד חייב להגיע עד הגובה הנצחי והשלם. וכמו שכותב בעל הסולם: שזה "גילוי אלוהותו ית' לנבראיו בעולם הזה". כלומר, עכשיו, כמו שאדם נראה בחיים האלו, כך הוא חייב גם להרגיש את עצמו נצחי, שלם, בדרגה הרוחנית המלאה ביותר. שאין יותר מזה. ממש ללא שום דופי.
יש שתי דרכים להביא את האנושות לכך, דרך טובה ודרך רעה. דרך רעה היא לא דרך רעה, אלא כוחות, שבאים מאותו הכוח הטוב העליון. שנותן לנו הזדמנות להתקדם, ללמוד, להכיר את העולם ולהשתכלל בו. והכוח הרע כביכול, מהו? אם אנו לא מזרזים את ההתפתחות שלנו, לפי הזמן שהיינו צריכים כבר לגדול, אז אנו מרגישים את הפיגור שלנו כרע, כייסורים.
יוצא שאנו נמצאים במערכת הזאת, ופועל עלינו הכוח העליון, שנקרא אלהים, בורא. בחוכמת הקבלה, המילה בורא מכובדת מאוד, ברורה יותר. זה השורש שלנו. האור הזה או הבורא, כל הזמן פועל עלינו ומפתח אותנו. ואנו צריכים להתפתח בהתאם אליו.
הבורא פותח אותנו, מפתח אותנו, בחמשת דרגות העביות: שורש, א', ב', ג', ד'. ובהתאם לכך, אנו צריכים להגיב אליו ולהיות דומים לו. כל פעם להדביק את אותה העביות שגוברת בנו, אותו האגו שגובר בנו, ובהתאם להידבק אליו. אם לא עושים זאת, אז אותו הטבע, שמתגבר בנו, מורגש בנו כרע. למעשה אנו סובלים מהטבע שלנו. והיום אנו מכירים בכך שהאדם הוא רע. מה עלינו לעשות? יש שיטה כיצד להחזיר את העולם לטוב.
בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", מתאר בעל הסולם תמונה מאוד לא יפה עבורנו. הוא אומר ששיטת הקבלה נמצאת אצל עם ישראל ועם ישראל נמצא בפיגור בהתאם למצב שאליו הוא צריך להתקדם משום שהוא לא מוסר את החוכמה לעולם החיצון. עם ישראל עצמו לא מממש את שיטת הקבלה וגם מונע מכל העולם לממש את השיטה, לכן הוא סובל כפליים. עלינו להקדים את הסבל הזה בצורה כלשהי, להבין מאיפה הוא בא, ומה צריכים לעשות. נקווה שאנו נעשה זאת.
ב"דור האחרון", כותב בעל הסולם, שהאנושות יכולה להתגלגל לייסורים עוד יותר גדולים, אם היא לא תתחיל להדביק את הפער בין השפעת הכוח העליון עלינו, לבין התגובה שלנו, אז אנו עלולים להגיע למלחמת עולם שלישית אטומית. אינני חושב שהאפשרות הזאת מציאותית, כי מאפשרים לנו לפרסם את חוכמת הקבלה בהיקף עולמי. ונראה לי, שיש כבר שינוי לטובה יותר מאשר לרעה.
אנו לא כל כך מזהים את הכוחות האלה, כי השינויים מצד החומר גלויים לנו והשינוי מצד הרוח עוד לא גלוי. אבל יש כבר שינוי טוב ואני מאוד אופטימי. אישית, אני בטוח שרע לא יהיה. למרות שלכאורה יכול להיות. אבל נראה לי, שכבר עברנו את הנקודה הקריטית, ואנו מתקדמים דווקא לתיקון.
האם יש בכוחם של אותם מליון אנשים, שמודעים לקבלה או הגיעו לרמה די גבוהה, לעצור את התהליך הזה?
לא. אותם מליון אנשים, מן הסתם אלו התלמידים שלנו, אינם מספיקים כדי לעצור זאת. עד כמה שמובן לנו מחוכמת הקבלה, מדובר על מסה קריטית שחייבת להיות, בסביבות שש מאות, שבע מאות אלף איש מעם ישראל.
אם נגיע לכמות כזאת של אנשים, שעוסקים בחוכמת הקבלה, בזמנם הפנוי, מתי שאפשר, אבל מתוך ההכרה, שבכך הם מטיבים לעצמם, לעם ולעולם, אז נוכל ממש לשנות את העולם. לא כמו שהגויים אומרים ובצדק, שאנו הרע שבעולם, אלא אנו נהיה הטוב שבעולם. המפתח אצלנו.
קיימת כאן סתירה שלא מסתדרת עם ההיגיון הפשוט. כולנו מופעלים על ידי הבורא, זאת אומרת, אנו בעצם משחקים פה בהצגה?
לא משחקים. אנו מופעלים. שחקן, יודע מי הוא ומה הוא עושה מבחוץ. ואילו אנו לא מכירים, אנו מופעלים.
אם אנו מופעלים על ידי כוחות, אז אין לנו חופש בחירה?
אין לאדם חופש בחירה, לא אני אומר זאת, אלא מדענים אומרים. אם נשאל מדענים, הם יגידו גנים, חינוך, כל מה שאדם קיבל בילדותו. הכול קובע, מי הוא, מה הוא היום, איך הוא מתנהג.
קצב ההתקדמות שלנו, הפיגור של עם ישראל שכביכול לא הגיע לנקודה הזאת, גם הוא תוצר של אותו כוח. כלומר, אם מישהו קבע את התוכנית הזאת, הוא קבע גם את תוכנית ההתקדמות שלנו. יש פה סתירה, זה לא מתיישב עם ההגיון.
זה ייתישב יפה. הבעיה היא, שחסרים לנו כלים להסביר זאת. כדי להביא אותנו להכרה, לבחירה ולתפיסת המציאות, שנהיה כעצמאיים, שמרגישים ותופסים את המציאות, אנו צריכים לעבור תהליך. התהליך הזה הוא למעשה תהליך של התכללות בורא ונברא.
הבורא הוא הכוח המשפיע, הנברא הוא הכוח המקבל. כדי שהנברא יגיע לאותה דרגה כמו הבורא, להיות שווה לו, הנברא חייב לקבל לתוכו את כוח הבורא וללמוד להשתמש בו. התכללות כוח הבורא וכוח הנברא יחד, נקראת "שבירה", שהם נשברים כביכול יחד או שנשברת המחיצה שביניהם. ואז הם נכללים כאחד, זה בזה, במה שנקרא האדם שבעולם הזה (ראו שרטוט מס' 3).
והאדם שבעולם הזה מתפתח במשך ההיסטוריה. ובהתפתחותו בעולם הזה הוא גם עובר תהליך כמו עם ישראל ויתר העמים. ישראל התפתח עד בבל ומבבל והלאה מתחילים להתפתח אומות העולם (ראו שרטוט מס' 3).
ישראל שיש בו את כוח הבורא צריך לשבור את עצמו או להישבר, לעבור שבירה, להתאחד, להתבלבל ולהתכלל עם אומות העולם. וזה נעשה על ידי חורבן בית המקדש. לאחר החורבן, הם מתחברים כביכול יחד ועוברים את תקופת גלות. ישראל עוברים גלות, ואילו כל העולם עובר תקופת התפתחות. דווקא ישראל תורמים לעולם הרבה מאוד מהכוח הרוחני שהיה להם. הם משתמשים בכוח הרוחני שהיה להם לצורך גשמי, למדעים ולדברים נוספים שהם תרמו לעולם.
בימינו אנו מגיעים למצב, שגמרנו את ההתכללות זה בזה, את התכללות הכוח האחד בכוח השני וצריכים להתחיל לעלות. בעליה הזאת יש מספר צעדים. קודם כל, ישראל חייב לברר את עצמו ולהקים את עצמו כך, שתהיה לו את אותה הרמה הרוחנית כפי שהייתה לו קודם. ואז, כשהוא מברר את עצמו, הוא מברר גם מתוך אומות העולם, את אלה שרוצים להצטרף. כי מתוך ההתכללות יש כבר באומות העולם גם חלק מישראל. והחלק הזה עולה יחד עם ישראל.
כשישראל נמצאים כבר בהרגשת העולם הרוחני ומשתמשים בחוכמת הקבלה, הם מתחילים להשפיע על יתר אומות העולם. אמנם, גם קודם לכן הם משפיעים עליהם, אבל לא על התכללות ישראל שבהם. זאת אומרת, כיוון שיש כוח ישראל וכוח אומות העולם, שנכללים יחד, אז יש בישראל אומות העולם, ויש באומות העולם ישראל. ויש תיקון הדדי.
בעל הסולם כותב על כך, בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר". שם הוא מסביר את התהליך. שאנו צריכים עכשיו לתקן את עצמנו ואז לגרום לתיקון של כל האנושות. כמו שהוא כותב במאמר זה שלכל האנושות צריכה להתגלות שיטת התיקון.
עד התקופה שלנו אין בחירה (ראו שרטוט מס' 3). מתוך התכללות ישראל ואומות העולם, אנו מתחילים כעת לתקן את עצמנו, אולם במשך כל התקופה הקודמת, לא הייתה בחירה כלל. ההיסטוריה נמשכה כמו גלגל נע ונד ללא בחירה. הבחירה מתחילה להיות, כאשר יש בחירה להתעלוּת הרוחנית. ובחירה זו קיימת כעת, מסוף המאה התשע עשרה, מתחילת השיבה לארץ ישראל. למעשה זהו סוף הגלות.
שרטוט מס. 3
כל מה שקרה לפני התקופה הזאת, כל אותם האסונות שנחתו על עם ישראל, אלו מכות שקיבלנו מהבורא?
אלו מכות שקבלנו מתוך התכללות של כלים דהשפעה וכלים דקבלה.
האם אנוסך הכול איזה כלי שחמט, במשחק שהרבה יותר גדול מאיתנו?
אדם יכול לקבל הסבר, אך ורק כאשר יראה את התמונה הכללית. כך, למשל, אם נסתכל איך ילד גדל, נראה כמה הוא סובל, כמה הוא חולה. למה זה כך? לפני שהאדם מכיר את התמונה כולה, כל מה שיש לו לומר על כל דבר שבטבע ובמציאות זה שהכול רע. ומי הוא העושה את הרע הזה? הכוח העליון, "אין עוד מלבדו". על כך יש הסכמה.
ו "כל הפוסל, במומו פוסל". אדם שנמצא כעת בראייה צרה יחסית של תפיסת המציאות, כך נראה לו והוא צודק. עליו להרחיב את שדה הראייה ואז יראה אחרת. לא רק שיראה אחרת, אלא כל תפיסתו תשתנה. אולם כעת בלתי אפשרי להסביר.
ולגבי השאלה על הבחירה, אכן אין בחירה, לפני שמתחילים לקבל מלמעלה כוח עליון, כדי לברר את עצמנו ולהעלות את עצמנו. אין בחירה. בעל הסולם מסביר זאת היטב במאמרים "בחירה חופשית" ו"החרות". ובחיים הפרטיים של כל אחד ואחד, אנו וודאי לא חופשיים.
כאשר ילד נולד, איש לא יודע עם אילו תכונות הוא ייוולד, עם אילו גנים, עם איזו תורשה. הוא נולד והביולוגים והרופאים אומרים שכל התנהגותו תלויה בגנים שלו. יש גן לגנוב, גן למוסיקה, גן לכל דבר. אז האם אדם אשם בהיותו גנב? האם הוא בחר משהו? הוא לא בחר, כך נולד.
האדם לא בוחר שום דבר. הוא לא בוחר אצל אילו הורים להיוולד, לאיזו משפחה, לאיזה לאום, באיזה זמן. הוא לא בוחר לאן מוסרים אותו לחינוך. הוא לא בוחר איך הוא גדל נניח עד גיל עשרים. בגיל עשרים הוא מתחיל להיות גדול, ומה יש לו מעצמו, שהוא בחר בו? שום דבר. האם הוא ממשיך לחיות כפי שהוא? לא. הוא ממשיך לחיות כפי שעשו אותו. אין לו בחירה.
הבחירה היחידה היא כאשר מתחילה לדבר הנקודה שבלב, התשוקה לרוחניות, שלא שייכת לכל החינוך, לגוף ולתכונות שאיתן האדם נולד. זו נקודה רוחנית, שפורצת כעת מבפנים, מה שנקרא "חלק אלוקה ממעל", שאותה הוא יכול להגדיל, לפתח על ידי האור העליון, על ידי הלימוד. אם אדם משקיע בזה כוחות, אז הוא בעל הבית, הוא מֶפַתח. בזה יש לו בחירה, ובחיים הגשמיים אין שום בחירה.
האם יש איזו מסה קריטית של אנשים מסך כל האנושות, ומסך כל עם ישראל, שצריכים לעסוק בזה, כדי שהתהליך הזה באמת יצליח?
האנושות, כפי שאנו יודעים, בנויה כולה בצורת פירמידה. ניתן לחשב כמה אנשים נמצאים בראש הפירמידה, שהם הקובעים את כל הדברים. כמה אנשים מפעילים את העולם הזה? לכל היותר כאלף איש, חלק נוסף הם מבצעים, והיתר כלל לא יודעים מה קורה.
אז החשבון הוא, שאם בעולם יתחילו לעסוק בחוכמת הקבלה בצורה אקטיבית ומועילה, כחצי מליון גברים מעם ישראל, אנחנו נצליח. וכל היתר שיתחברו בצורה חופשית, הם כבר ישנו כל כך את התמונה. כל המסה הקריטית היא אנחנו, בעלי השיטה. דרכנו עובר לעולם המסר הרוחני, הכוח הרוחני, האנרגיה הזאת.
ואכן אומות העולם צודקים, שאנו גורמים רע לעולם. בזה שבינתיים אנו סותמים את הצינורות האלו. ועוד נראה ממש בחוש, כיצד אנו עושים זאת.
מדוע גברים ולא נשים?
נשים חייבות כמו גברים. בעל הסולם כותב לכל האנושות. לפחות חצי אם לא יותר מהאנושות, הן נשים. העניין הוא, שהגבר נמצא בפעולה האקטיבית, והאישה בפעולה הפאסיבית. אבל בלעדיה בלתי אפשרי למשוך את האורות. אבל בצורה הטבעית יוצא, שאם גבר מצטרף ללימוד ולפעולה הרוחנית, אז תמיד לידו יש לפחות אישה אחת שתומכת ועוזרת. זה מושרש בטבע הבריאה.
כאשר נִלמד את מערכת עולם האצילות, נראה שזכר ונקבה לא גְדלים האחד ללא השני, אבל הגבר מתחיל. זה דומה למערכת שבעולם שלנו.
אבל וודאי שללא האישה בלתי אפשרי, ויכולים להתקדם רק בזוג. לאו דווקא זוג שהם בעל ואישה כמו שבעולם שלנו, אבל תמיד כך מצטברים, החלק הגברי והחלק הנשי, שגם תומכים ונמצאים בקשר כלשהו זה עם זה. דרך האישה באה למעשה הלידה וההתפתחות. אבל הגבר הוא הקובע והמושך. בדומה למה שקורה בעולם הזה.
מי יכול ללמוד קבלה
המציאות שלנו משעממת, ריקנית, ומתעוררים מתוכה סימני שאלה רבים. יש אנשים שמגיעים לשאלות האלו משום שהם הגיעו להגשמה חומרית כלשהי, וגם אז הם לא מצאו את עצמם. לעומת זאת יש מי שלאורך כל השנים הייתה לו עשייה, היו לו שאלות, ולאט, לאט, הוא נכנס לזה. איך אפשר להשוות בין שני אנשים כאלה ולהגיד, שהם הגיעו לשלב, שהדרגה שלהם מאפשרת כניסה לעולם הזה?
הנשמות שונות מאוד, וכל אחת יכולה להגיע מרמה, או ממקום אחר שבמערכת הכללית של אדם הראשון. באדם הראשון הנשמות האלה מתחלקות לעשר רמות, לעשר ספירות, לג' קווים, למערכות שונות.
יכול להיות שיגיע אדם, שהוא זך מאוד ולא עבר בחיים האלו דברים, אלא היה עסוק ברוחניות ומשתוקק לה כל הזמן. הוא היה בעולם פנימי משלו ומגיע ללימוד חוכמת הקבלה. יכול להיות שיגיע ללימוד פושע ורוצח, ויכול להיות שיגיע סתם אדם, למשל עובד היי-טק.
אני מלמד את חוכמת הקבלה משנת שמונים ושתיים. אז הגעתי למכון לחוכמת הקבלה של ברג, והמלצתי על עצמי כמרצה. התחלתי להרצות שם. וכשעזבתי, הלכו איתי ארבעים איש מהמרצים שלו.
לפי התלמידים שעברו דרכי, מאז ועד היום, ואינני יודע מה מספרם, ניתן לראות שהם מסוגים שונים. באוגוסט הייתי בקונגרס בסנטיאגו שבצ'ילה. יצא שם ספר שלי, שזכה לפרסום רב. (הלוואי שנגיע לכך בישראל). האנשים בצ'ילה לומדים, מבינים, מרגישים ומתפעלים מחוכמת הקבלה. הם אנשים מאוד פשוטים, לעומתם באירופה ובאמריקה יש סוגים שונים מאוד של אנשים. אני כבר הפסקתי להתפעל מזה.
יש לי תלמידים, בקבוצה העיקרית שלנו, שהם נציגים של כל העמים. כאשר אנו מקיימים קונגרסים בישראל, מגיעים אנשים ממאה ארבעים מדינות ויותר. גם ממדינות ערב מגיעים. ולא סתם סוגים שונים, זו מנטאליות שונה, חינוך שונה, זה לא חשוב.
אדם שמרגיש, שחסר לו להכיר את השורש, מאיפה אני, בשביל מה אני, מה אני, זה לא שייך בדיוק לעדינות שלו. ודווקא העדינים במיוחד, הם לא מתאימים לקבלה. הם נמצאים בטריפ שלהם. דווקא האנשים שיודעים לעשות חשבון, מהשכבה האמצעית, שהם ממש הממוצע, הם שמגיעים.
פירושים שונים לחוכמת הקבלה
האם יש פירושים שונים לתורה הזו, לחוכמת קבלה?
יש פשט, רמז, דרש וסוד. המקובלים אומרים, שהדרגות האלה מתחילות מהעולם הזה. קודם לומדים סוד, כאשר לא יודעים כלום. דווקא מזה מתחילים. לאחר מכן לומדים דרש, אחריו רמז, ולבסוף פשט. דווקא בסוף מגיעים לפשט.
האם הפירושים שאנו לומדים, הם אותו פירוש? כל הספרים נקראים קדושים, כיוון שהם מדברים על העולם הרוחני. "קדוש" פירושו נבדל, מיוחד. מקובלים כותבים את מה שהם מרגישים בעולם הרוחני בשפת האגדה או בשפת התנ"ך או בשפת התלמוד או בשפת הקבלה. בארבע שפות שהן ארבעה ביטויים לאותו דבר שהם רואים.
נניח שאדם רואה משהו, מתפעל. כיצד יתאר את ההרגשה שלו? יש אדם שמצייר, יש מי שמנגן, יש מי ששר ויש שכותב, אבל מדבר על אותה התפעלות, כל אחד בסוג האופייני לו, כל אחד מתבטא בצורה אחרת. לכן יש ארבעה ביטויים לאותו עולם רוחני. משה רבנו והנביאים אחריו כתבו בשפת התנ"ך. לאחר מכן הייתה ירידת הדורות, בגלות בבל, כתבו את התלמוד הבבלי, בשפת ההלכה, בשפת התלמוד. לאחר מכן, בין אלו לאלו כתבו בשפת האגדה, אגדות חז"ל מה שנקרא. והמקובלים מאברהם אבינו, מ"ספר היצירה" ועד לימינו, כותבים בשפת הקבלה.
אבל כולם כותבים על הרוחניות, לא על העולם הזה. על העולם הזה אין מה לכתוב. מה יש לכתוב? על העולם הזה אין מה לכתוב, אפילו מתוך כך שאין בו בחירה, בשביל מה לכתוב לאדם, אם זה לא מועיל לו, הוא לא יכול לעשות כלום. בעולם הזה האדם מתגלגל וזהו.
האם הפירושים שייתנו מקובלים שונים, יישמעו אותו דבר?
אם הם מקובלים אמיתיים, שמדברים על רוחניות, אז גם אם הם ידברו בצורה שונה, כל אחד כפי שהוא יכול לבטא זאת, נרגיש שהם מדברים אותו דבר. זאת בתנאי שנדע על מה הם מדברים,
מקובל מדבר על מה שהוא מרגיש. מתוך מה עוד הוא יכול לדבר? על ידי חוכמת הקבלה הוא מגלה מציאות רוחנית עליונה, ועליה הוא מספר. כפי שכותב בעל הסולם, שחוכמת הקבלה היא "סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים כולם למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשםגילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה". כל המקובלים מגלים אותו דבר, אותה תמונה, ברורה יותר ויותר. יש בזה מאה עשרים וחמש מדרגות. אבל מגלים את אותה תמונה, רק ברזולוציה שונה זה מזה. ועל כך הם כותבים.
האם חוכמת הקבלה היא מדע?
וודאי, חוכמת הקבלה היא מדע כמו פיסיקה. וכותב בעל הסולם, שכמו שאדם לא יכול להתקיים בעולם הזה, מבלי לדעת את המדעים שבו, בלי לדעת איך להתנהג עם הטבע ולנהל לעצמו את העולם, כך גם הנשמה שלנו לא יכולה להתקיים בעולם הרוחני, אם היא לא תדע איך העולם הרוחני מתקיים.
והידיעה הזו היא מה שאנו צריכים ללמוד כעת, בעולם הזה. וזו נקראת חוכמת הקבלה. לכן הוא אומר, "לנבראיו בעולם הזה" היא מתגלה. כדי להכיר כבר כאן את העולם הרוחני, כמו שמכירים בגוף, בחמישה חושים את העולם הזה, כך מכירים בנשמה את העולם הרוחני, ואיתה מתחילים כבר להתקיים, ללא שום הבדל בין חיים למוות.
בשיעור הבא נלמד את הפרק "ריבוי הפרצופים הספירות והעולמות". נלמד על הפרצופים, על הספירות והעולמות. נלמד ממה בנוי העולם הרוחני, מאילו חלקים, איך אנו מזהים אותם, איך הם פועלים עלינו, ואיך אנו יכולים להתחיל לתפוס אותם.