אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה היום / זוגיות ומשפחה / ערוץ הילדים

ערוץ הילדים

על שאלות של ילדים קשה לפעמים למצוא תשובה, אבל עם הדרכה נכונה וחשיבה אחרת אפשר למצוא פתרונות יצירתיים. מדריך להורה המבולבל

בספרי הדרכה לגידול ילדים ניתן למצוא עצות קטנות בעלות ערך רב. לעתים קרובות, עצה מוצלחת שכזו עשויה לחסוך חודשים או אפילו שנים של התלבטויות ותסכול, ולחלץ את בני המשפחה ממבוי סתום שאליו נקלעו.

מודעים לסקרנותם המתפתחת של הילדים ולמצוקתם הגוברת של הורים רבים, החלטנו לנסות ולקבץ מספר עצות מעשיות המבוססות על חכמת הקבלה האותנטית ועל ערכיה, ונוגעות לעניינים שבנפש, לחינוך ולשאלות גדולות של אנשים קטנים.

לכל שאלה תשובה

מלאכת ההורות לעולם לא תהיה מלאכה קלה. מלבד שעות השינה המעטות והדאגה לפרנסתם ולבריאותם של הילדים, ניצבת בפני כל הורה גאה משימה קשה ומאתגרת: לנסות להתמודד עם שאלות שהעוללים מעלים, ולספק עליהן תשובות.

רובנו מכירים את התופעה: הינוקא החביב פוער זוג עיניים גדולות ומסוקרנות, מישיר מבט תמים, ויורה לעברנו ללא רחם שאלות עמוקות על תכלית החיים. במקרים כאלה, באמת לא משנה אם אתם חסידים נלהבים של ד"ר ספוק, או קוראים אדוקים של טרייסי הוג (מחברת רב המכר הפופולרי "הלוחשת לתינוקות"), לרוב תיוותרו ללא מענה, מכיוון שדווקא "לשאלות האלה" אין תשובות בספרים.

אז מהי בכל זאת הדרך הנכונה להשיב לאותן שאלות גדולות של האנשים הקטנים הגדלים אצלנו בבית?

האם כדאי להגיד להם את מה שאנו באמת חושבים, ולהסתכן במתן תשובה שאינה "קלה לעיכול"? או שעדיף להתחמק ממתן תשובה, ולהניח להם להתמודד בעצמם עם השאלה הזו?

לומר תמיד את האמת, אבל מתוך רגישות

"היה ישר עם הילד, ישר עד הסוף, אחרת לא תרכוש את אמונו, כי הילד רגיש לכל זיוף מצדך, ויהא הקל שבקלים" (יאנוש קורצ'ק).

ודאי הבחנתם כי ילדים רגישים מאוד מטבעם. אם הם מזהים שמסתירים מהם משהו, יש בכוחו של הדבר לשבש את מערכת האמון והכבוד שהם רוכשים להורים. לכן, אם יש בידכם מידע חשוב או תובנה עמוקה על החיים, אל תסתירו אותה מילדיכם. הם צמאים לידע הזה. כעיקרון, עדיף תמיד להציג לילדים את האמת, אך עם זאת, אין צורך להעמיס עליהם את “כל האמת". במיוחד בנושאים שהם אינם מסוגלים לעכל רגשית.

ולגופו של עניין, אם האמת אינה קלה, נסו לפשט ולהתאים אותה לעולם הדימויים של הילדים בדרך עדינה ולא מאיימת. אין צורך להלחיץ אותם. זכרו, כל סיפור שאתם מספרים לילדיכם, ניעור בהם לחיים ולובש דמויות וצבעים. מחויבותכם כהורים היא להיות רגישים להתפתחות הרגשית והשכלית של ילדיכם. רק בהתאם למוכנותם הרגשית תוכלו לחשוף בפניהם נדבך נוסף מחכמת החיים שצברתם במהלך השנים.

מסיבה זו, לעתים עדיף לחכות שהדרישה לידע תעלה מצד הילד. כך הוא ירגיש שלא “דוחפים" לו דבר מה שאותו כלל לא ביקש לדעת. הבעת הנכונות מצדו צריכה להוות עבורכם סימן שהוא כבר מוכן לקלוט תשובה עמוקה יותר. הטו אוזן קשבת ועקבו כיצד הוא מגיב לדברים שאתם מספרים לו. כך תוכלו לוודא שאינכם מעמיסים עליו יותר מדי או מבלבלים אותו.

אם אינכם יודעים את התשובה האמיתית לשאלות, אל תחששו פשוט להודות בכך, אבל אל תתחמקו מאחריותכם כהורים לחפש אחר התשובה הנכונה ביחד עם הילדים. כמו שאמר פעם אלברט איינשטיין: “מה שחשוב הוא לא להפסיק לשאול".

המרד הגדול, וגם הקטן...

"חינוך אינו בורא חדשות, אלא מוציא לפועל ממה שכבר טמון באדם" (הרב קוק, מאמרי הראי"ה, עמ' ק).

כהורים, אנו מרבים לעוץ עצות לילדינו, ומדי פעם הם מקשיבים בעיון, ועושים במדויק ובקפדנות את... ההיפך הגמור ממה שהמלצנו. משום מה, פעמים רבות מתעורר באדם הצורך לעשות דווקא את ההיפך ממה שמסבירים לו, ולגלות בעצמו "דרכים נכונות יותר" לבצע את הדברים. אמנם הוא לא בהכרח מצליח יותר בדרך זו, אבל השאיפה קיימת כמעט אצל כל אדם. אחד הדברים שאנו חוששים ממנו הוא שכך ינהגו גם ילדינו.

מה מקור השאיפה למרוד בכל מה שהיה נחלת הדור הקודם, וכיצד ניתן להתמודד עמה בצורה המועילה ביותר, מבלי לכפות את דעתנו או לפגוע בהתפתחות הילד?

"חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנו" (משלי כ"ב, ו).

הקבלה מסבירה שתגובתו הטבעית של כל אדם לניסיון לשנות בו דבר מה, היא התנגדות. בייחוד אם השאיפה לשינוי לא נבעה ממנו, או אם הוא אינו מבין את התועלת שתצמח לו מכך. ברוב המקרים הוא צודק. מרבית העצות שאנו מקבלים מהורינו הן תולדה של תבניות חשיבה ותפיסות חיים שהיו מקובלות בזמנם, שעל פיהן הם חונכו ושאותן ספגו בילדותם. לפיכך, במקרים רבים הן מתאימות להם - ולא לנו. כך יוצא שבאופן בלתי מודע, עצותיהם משרתות אותם אבל אינן מתקבלות על ידינו.

כל מי שחווה את חוויית ההורות מכיר את הרצון הטבעי והבלתי נשלט המקנן בכל הורה לראות את ילדיו ממשיכים את דרכו ופוסעים בעקבותיו. לכן, ברוב המקרים, עולם המושגים שההורה משתדל להקנות לילדיו הוא עולם המושגים והערכים שלו. על מנת לפתח תשתית לתקשורת בריאה עם הילד, עלינו להכיר בכך שלכל דור יש ערכים חדשים משלו, שאינם תואמים בהכרח את הציפיות שלנו. הקונפליקט שנוצר בין שאיפות ההורים לדרגת ההתפתחות החדשה של הילד עשוי להסתיים במעין מרד.

לכן מומלץ לעוץ לילד עצות באופן שיקנה לו את התחושה שהוא מרוויח מקבלת העצה, ותצמח לו ממנה תועלת אישית. לשם כך נדרש ההורה להיות כן עם עצמו, ולבחון את מהותה של עצתו, ואת מי עצה זו משרתת. כמו כן, כדאי להימנע מהטפות מוסר בסגנון "עשה ואל תעשה", ולחפש את הדרך שתגרום לילד להבין בעצמו, מתוך עצמו, מה עליו לעשות. כך הוא ירגיש שותף פעיל לתהליך השינוי, ולא יחוש שמנסים לכפות עליו מהלכים שהוא אינו חפץ בהם.

חשוב לזכור שבמידה רבה כל ילד מייחל לחבר אמיתי. אחת מתקוותיו הנסתרות של הילד היא לגלות שהוריו יכולים להיות גם חברים אמיתיים שלו, מעין אחים בוגרים. עמוק בתוכו הוא מקווה להצליח לבנות גם מערכת יחסים כזו בינו ובין הוריו. לכן, כאשר ההורה פונה אל הילד כמו אל מבוגר, מתייחס לדעתו ומתייעץ עמו, הילד מתמלא התרגשות וגאווה מהיחס המיוחד של ההורה אליו. כדי להרחיב את הדיאלוג עם הילדים, על ההורה ללמוד איך להפוך גם לחבר. מערכת יחסים כזו, המושתתת על אמון הדדי ולא רק על יחסי כבוד ושליטה, עתידה להצליח ולהניב פירות פוריים יותר.

חזרה לראש הדף
Site location tree