סוד הקרבן [רזין דקרבנא]
קיח) קץ כל בשר זה, שהוא הס"א, נהנה מהקרבנות שהיו ישראל מקריבין על המזבח, או לא? כולם היו מקבלים סיפוקם ביחד, הן למעלה והן למטה.
קיט) כהנים ולוים וישראלים, ג' קוים, נקראים אדם, בחיבור של אלו רצונות הקדושים, העולים מהם למ"ן, מהכהנים בעבודתם, ומלוים בשירתם, ומישראל במעמדם, בעת הקרבת הקרבן. כשבה ההוא, או האיל, או בהמה ההיא שמקריבים, צריכים לפרש עליה, מטרם שמקריבים אותה על המזבח, כל החטאים וכל רֵצונִיות הרעים. להתודות עליה. ואז נקרא קרבן ההוא בשם בהמה, בתוך כל אלו החטאים, והרעות, והרהורים, שהתודה עליו.
אדם בגימטריה מ"ה. וע"כ הוא כינוי לז"א, הויה במילוי אלפין שבגימטריה מ"ה. בהמה בגימטריה נ"ב. וע"כ הוא כינוי אל הנוקבא, הויה במילוי ההין שבגימטריה ב"ן. והשם הזה יורה בעיקר על מוחין דשמאל שהיא מקבלת. ולפיכך הארת המוחין השלמים, שבאים בזווג כל ג' הקוים, נקרא בשם אדם. והארת החכמה, הנמשכת בקו שמאל, מטרם שנתחבר בזווג ג' הקוים, נבחנת בשם בהמה.
ובהקרבת הקרבן יש ב' הבחינות, אדם ובהמה. כי ע"י המ"ן שמעלים כהנים בעבודתם, ולוים בשירתם, וישראל במעמדם, בעת הקרבת הקרבן, שהם ג' הקוים, נמשכים המוחין בבחינת אדם. וע"י הודוי שמתודים על הקרבן, נמשך הארת החכמה שבקו שמאל בלבדו, בלי זווג מכל הקוים, שהארה זו נקראת בשם בהמה. ומהארה זו דבהמה נהנה ג"כ הקץ כל בשר. ואין כפרת עונות, אלא ע"י המשכת הארת החכמה שבשמאל. מכח הוידוי, וכפרת עונות שבהקרבן, הוא נבחן בשם בהמה, שהיא הארת החכמה שבשמאל, שמשם כפרת העוונות.
קכ) כמו הקרבן של עזאזל, שכתוב בו, והתודה עליו כל עוונות. בכל קרבן נוהג וידוי העוונות. כי כאשר הקרבן עולה על המזבח, ואינו נשלח המדברה, מגיע לו על אחת, שתים שצריכים להתודות עליו. ומשום זה, זה עולה למקומו, וזה עולה למקומו. זה בסוד אדם, ש ג' קוים. וזה בסוד בהמה, הארת הקו שמאל בלבד. כמ"ש, אדם ובהמה תושיע ה'.
קכא) מנחת חביתים וכל שאר המנחות. צריכים לעורר רוח הקדוש, בחינת אדם, בהרצון של הכהנים, ובשירת הלוים, ובתפלת ישראל, שהם ג' קוים. ובאותו העשן, ושמן, וקמח, העולה על המזבח, מתרוים ומסתפקים כל בעלי הדין, שאינם יכולים לשלוט בדין ההוא שנמסר להם. והם בחינת בהמה. הרי שגם במנחות יש ב' הבחינות אדם ובהמה. והכל נמשך בזמן אחד. כלומר, הן בחינת אדם, והן בחינת בהמה, נמשך כאחד בעת הקרבת הקרבן.
הכל נעשה בסוד האמונה, להספיק זה לזה, ולהעלות למעלה מה שנצרך, עד אין סוף. להספיק זה לזה, עומד על קו ימין, המשלים לשמאל, וקו שמאל המשלים לימין. לעלות למעלה מה שנצרך, עומד על הארת החכמה שבשמאל, שצריכים להעלותה למעלה ולא להמשיכה למטה. עד אין סוף, להעלות הכל לרדל"א.