אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / הנקודה שבלב / רגשות ומצבים

לא לנחש, לשלוט בגורל!

אדם לא יודע,
מה יקרה לו בעוד רגע,
וקשה לו להסכים עם המצב הזה.

אבל אני,
רוצה לא רק לדעת את העתיד,
אני רוצה לנהל אותו.

אינני זקוק למגידי עתידות,
אלא לאמצעי רוחני עליון,
שירמוז לי על צורתי העתידית.

הרצון שמדליק את האור

חושך הוא חוסר קשר עם אחרים.

זה דומה למעגל חשמלי,
שבו כל הקשרים בין הרכיבים מנותקים,
ולכן אין הולכה של הזרם.

אם באמת נרצה להתחבר,
הרצון הזה ידליק את האור.

בושה: מנוע ההתפתחות

אנחנו מוכרחים להתאים את עצמנו כל הזמן לאיזשהו סטנדרט כללי של התנהגות, כדי שלא נחוש בושה.

כעיקרון, כל מה שאנו עושים בעולם שלנו, מלבד מילוי צרכים קיומיים הכרחיים – מונע רק על ידי הצורך להימנע מתחושה של בושה, שלא נתבייש.

מאין זה נובע? משורש קדום שמצוי כבר בראשית הבריאה, הרבה לפני שהתהווה העולם שלנו וכל אשר בו.

הבורא (הרצון לתת) יצר את הנברא (הרצון לקבל) ומילא אותו באור. לאחר שהנברא נהנה מהאור, הוא הבחין שיש גורם עליון ממנו, שממלא אותו באור הזה, וזה גרם לו להרגיש בושה. בושה היא התגובה הראשונה של הנברא להרגשת הבורא, ולכן היא הדבר היחיד שעלינו להשלים כדי להשתוות לבורא.

זו הסיבה לכך שגם בעולמנו, שהוא תוצאה של העולם העליון, הרגשת הבושה בכל צורותיה מנהלת את כל פעולותינו.

למה אנו חשים בדידות גם כשיש סביבנו הרבה אנשים?

רגש הבדידות קיים
כדי שייווצר בנו הצורך
לקשר ולחיבור אמיתי
עם יתר בני האדם
ועם הבורא
שימלא אותנו באור.

מחשבות על כאב

כאב הוא תגובה של הגוף לכל מיני שיבושים גופניים. כאב מזהיר מפני סכנה, כאב מאלץ להיות בתנועה, להתקרב ולהתרחק, להיות מודע לסיבת הכאב, להגיע למסקנות ולעבור למצבים חדשים.

כאב הוא הכוח היחיד שמשפיע על האגו שלנו.

כאב מזה שרע לי, מזה שרע לאחרים ומזה שטוב לאחרים.

כאב "דוחף" מאחור ומאלץ להתפתח.

כאב שנובע מהרגשת הריקנות מושך קדימה, למילוי.

כל ההרגשות נובעות מהתנגשות, ממגע, מלחץ – מכאב.

את התענוג ניתן להרגיש רק לאחר הרגשה מוקדמת של כאב, מסבל או מציפייה.

מתגברים על הכאב רק כשמתעלים מעל האגו. פתאום מבינים שאפשר להתקיים לא בחוסר, אלא במילוי שלם, מלא, שאינו מבוסס על כאב; מילוי היוצא משלמות, מילוי שאינו נובע מצורך, אלא מאהבה.

האור שלא יכבה לעולם

כאשר אנו מגיעים לאמצע חיינו, אנו מתחילים לדעוך, למות בהדרגה.

זה הרצון שלנו שדועך ומאבד את הכוח לנוע קדימה, לא הגוף.

אך אם מתחילים להתפתח רוחנית, מקבלים אנרגיה ורצון להתקדמות, מרגישים כמו ילדים – תמיד מלאים רצונות, תמיד מתחדשים.

אל הפחד האמיתי

מי שפותח את ספר הזוהר מגלה, שהתיקון הראשון שעלינו לבצע הוא השגת הפחד האמיתי.

בדרך כלל יש לאנשים שני סוגים של פחדים גשמיים: מהעולם הזה (להסתדר בחיים, בריאות, דור ההמשך ועוד) או מהעולם הבא (להכין לעצמם גן עדן ולא גיהינום...).

תהליך ההתפתחות הרוחני מפגיש אותנו עם סוג שלישי של פחד – הפחד האמיתי, היִראה – האם נצליח להידמות לבורא, האם נשיג את תכונת הנתינה והאהבה כלפי האחרים וכלפיו?

לימוד הקבלה מפתח בנו את הרגשת האחדות של הכול, וגם משנה את הפחדים הגשמיים ליראה האמיתית.

גאווה + 1

שאלה: מה עושים כשבני זוג מפנים גב זה לזה, ואף אחד מהם לא מסוגל להסתובב ולהתפייס?

גאווה היא השלב האחרון והגדול ביותר של האגו. אדם לא יכול לדרוך על הגאווה שלו, כי הוא מרגיש שזה מוחק אותו, את הייחודיות שלו.

אם מכניסים גורם שלישי לתמונה הזוגית, היא יכולה להשתנות. הגורם הנוסף הוא הבורא, ועל זה נאמר: "איש ואישה: זכו – שכינה ביניהם. לא זכו – אש אוכלתם".

איך עושים זאת? אנחנו לא מוחקים את הגאווה, את האגו, את חילוקי הדעות והשוני; אנחנו גם לא מנסים להבין זה את זה, לעשות שלום בינינו. אם נסתפק בזה, זו תהיה פסיכולוגיה בלבד, שתתפוצץ לנו שוב בפנים בסיבוב הבא.

אלא אנחנו יוצרים משולש: אתה ואת שונים זה מזה, חלוקים. לכל אחד מכם יש גאווה, אבל יש לכם מטרה עליונה משותפת – גילוי הבורא. ובה אתם מתחברים.

המחשבה היא המשרתת של הרצונות

הבורא ברא רצון לקבל, ליהנות, ולא דבר מלבדו. רצון גדול יותר ליהנות שולט על רצון קטן יותר ליהנות.

אם כך, מהי המחשבה, השׂכל? המחשבה עוזרת לנו לעבור מרצון אחד למשנהו, ממצב למצב, מצורת רצון מסוימת, לצורת רצון אחרת.

הרצון הוא חומר הבריאה. והמחשבה היא האמצעי שעוזר לנו להשתמש ברצונות האלה, לכלול אותם בתוכנו, לנוע בשדה הכוחות של הרצונות האלה – מכוח רצון גדול יותר לכוח רצון קטן יותר, או להיפך, בדומה להתקרבות למגנט או להתרחקות ממנו.

אך לא משנה מהו הרצון שלי כרגע, הרצון תמיד ישלוט עליי.

לכן עליי להשתמש בכוח המחשבה, כך שהוא יעזור לי להבין ולשכנע את עצמי שהרצון שלי, המצב שלי, התנאים שבהם אני נמצא, הם רעים, ויש תנאים טובים יותר.

בחכמת הקבלה, ניתוח הרצון שבו אני נמצא על ידי המחשבה, מכונה "הכרת הרע". התפתחות המחשבה שבי נעשית על ידי פעולת האור העליון.

השכל והרגש עובדים אצלנו לסירוגין. אבל תמיד אנחנו נעים בתרשים אחד: רצון – מחשבה – רצון.

צעיר לנצח

הקבלה עוסקת בנשמה,

זהו האיבר היחיד, שאינו מזדקן.

ככל שאתה מתעסק בו יותר,

כך אתה נעשה צעיר יותר!

עד כדי כך,

שלפעמים אפילו לא נעים לך מהאחרים,

אתה נראה ומתנהג כמו פרחח,

כשכולם מסביב כל כך רציניים,

כל כך מנופחים, סולידיים,

ואתה – תמיד ילד.