גוון לבן וגוון אדום [גוונא חוורא וגוונא סומקא]
קסג) כתוב, נגע לבן אדמדם. כי אז הוא נגע, משום שהלבן הרומז על חסד, אינו עומד בעינו, אלא שנוטה לאדום, הרומז על דין. כתוב, אם יהיה חטאיכם כשיניים כשלג ילבינו. אשרי הם ישראל, שהקב"ה רצה לטהרם לגמרי, כדי שלא ימצאו בדין לפניו, ובעלי הדין לא ישלטו בהם. כי הכול הולך אחר מינו, אדום הולך לדין, ולבן הולך לחסד. ימין, שהוא לבן, לימין, שהוא חסד. שמאל, שהוא אדום, לשמאל, שהוא דין.
קסד) בעשו כתוב, ויצא הראשון אדמוני. וע"כ שורה בו מינו, דינים, שהוא אדום. ואם תאמר, אדמוני כתוב בעשו, וכתוב בדוד, ויביאהו והוא אדמוני. אלא עשו נעשה מזוהמה של זהב, שהם דינים קשים. ודוד נתדבק בזוהרו של זהב, שהוא השמאל דבינה, רחמים. בעשו כתוב, אדמוני כולו כאדרת שער, שיצא מן הפסולת הנשארת בהיתוך הזהב. וכתוב בדוד, עם יפה עיניים וטוב רואי. הרומז על הארת החכמה, שנקראת עיניים וראִיה, הנמשכת מקו שמאל של הבינה, הכלול עם הימין שבה.
קסה) מה הטעם, שנגע לבן אדמדם הוא טמא. כי מראה לבן נודע שהוא חסד, ומראה אדום נודע שהוא דין. ולפיכך, אם היה אדום תחילה, ועתה נראה בו לבן, הרי טהרה נולד בו ומתחיל להיטהר. ואם היה לבן תחילה ועתה נראה בו אדום, הרי מתחיל להיטמא. וכתוב, וטמאו הכהן. כי נולד בו אדום, שהוא דין, להיטמא. והכהן היה יודע בכל אלו מראות. ולפעמים שנראה בו מראה של טהרה, ויסגור אותו לראות, אם יולד בו מראה אחרת ואם לא, מטהר אותו. כמ"ש, וטיהרו הכהן.