סוד הנבואה
האמונה והידיעה, הגם שלכאורה המה הפכיים, אבל כשנעיין נראה שהמה מין במינו, ולולא כן , לא היתה הידיעה משלמת את האמונה, כי כל חסרון צריך להשלימו ולמלאותו במינו דוקא. כמו ששביעה מחכמה, לא ימלא צער נפש כי ירעב ללחם וכדומה, אלא שבכל דבר נמצא גוף ונשמה, ושניהם צריכים מזון וקיום.
ויש לדעת, שמזון הגוף הוא לחם, (ומזון הנשמה) ומזון האמונה, היא הידיעה, ובלעדי הידיעה המשפעת עליה תמיד (בסוד המחדש בטוב כל יום תמיד מעשה בראשית) האמונה לא יכלה לחיות ולהתקיים, ובחסרה השפעה, תחליש האמונה.
ויש להבין, הגם שנמצא הרבה חיות במזון, כי כל קיום החי תלוי בריבוי או במיעוט, אבל מכל מקום, לא יפעל ריבוי המזון בפני עצמו כלל, זולת לפי חוזקו וגידולו של הגוף, ואם הגוף בנוי חזק ימשיך חיות גדול מהמזון, ואוכל הרבה, אבל אם בעל גוף חלש אוכל הרבה, לא יתחזק גופו מחמת זה, ולא ישנהו ממהותו. כן לפי גודל האמונה במדתה ממש, יקבל מן הידיעה והמושכלות, לא פחות ולא יותר.
ואל תתמה שאם האמונה כל כך משובחת, היה ראוי שתמצא יותר בין בעלי ורחבי לב, וכפי הראות היא סמוכה בין אנשים שדעתם שפלה, ואינם בעלי מעלה כל כך.
אמנם זה גם כן נמשך מתוקף יחודו ית', שלפניו קטן וגדול שוים, כמו שכתוב, (תהלים קלח ו) "רם הוי' ושפל יראה". כי מי עשה לזה בעל מעלה ולזה בעל שפל קומה, הלא המה מעשיו עצמו, וכמובן שאין גדר הפעולה מבוזה בעיני עושהו עצמו, אם רב הוא אם מעט, ועל כל מעשה יש לו כונה אחת כמובן.
וזה שנצטוינו שלא לשמוע שום אדם בעולם, שירצה לחדש מדעתו איזה דבר, להוסיף או לגרוע, על מה שכתוב בתורה, ואפילו יתן לנו אותות ומופתים, ויעמיד לנו את החמה באמצע היום כיהושע, אלא אנו מדובקים באמונתו ית' ותו לא מידי,(ירמיה י ב) "ומאתות השמים אל תחתו".
אבל אם אותו האיש מוחזק לנו לאיש ירא ושלם, וראוי לנבואה, אז אנו שומעים להוראת שעה, כמו אליהו בהר הכרמל, ואל יקשה ממה שאמר אם יגיד הנביא עתידות ויתקימו יהיה זה סימן שנביא אמת הוא ואליו תשמעון.
ויש לדעת שזה סוד השראת נבואה אמיתית, אשר גילה הקדוש ברוך הוא, לכל הראויים לנבואה, ואם לא הורגלו באלה ואינם יודעים אם רוח נבואה מהשם ית', או אפשר רוח שקר, כמו שכתוב גבי נבות היזרעאלי, (עיין סנהדרין קב:) שנעשה לרוח שקר בפי הנביאים, והבן. ועל זה גדר הקב"ה את רוח הנבואה האמיתית הנשלח מחלקו, והוא, כי הרוח הזה מחויב דווקא להגלות על הנביא ולהגיד עתידות, ולא יספיק זה אם הרוח יברר לו כל העבר וההוה בהארות גדולות ועצומות, אין זה כלל מגדר רוח נבואה, ואל יטעה האדם שרוח נבואה היא, וזה תנאי אחד מנבואה.
התנאי השני, שאפילו אם הרוח מתלבש בו ומודיע הרבה מהעתידות, עדיין אסור לסמוך עליו, טרם שהתברר אם יתקיימו כל דבריו, ואם יחסר דבר אחד ולא יתקיים, וכל שאר הדברים מתקיימים, מכל מקום, אין זה נבואה מהשם יתברך, אלא רוח שקר.
אבל אם יתקיימו כל העתידות שגילה לו, אז אדרבה, מצווים אנו מפי הוי', (דברים יח טו) אשר "אליו תשמעון". דהיינו, שמחויב הנביא לכל דבריו, ולא יפול חלילה שום דבר ארצה, ופוק חזי מה עלתה לו ליונה בן אמתי הנביא שרצה להעלים נבואתו, והגם שהיתה לו כוונה שלימה, שלא יהיה קטרוג על ישראל, אי אפשר כלל, ואין אתה רשאי להתחכם נגד השם יתברך.
כמו כן בכלל ישראל המצוה חזקה עליהם מפי התורה (שם) "אליו תשמעון". דהיינו, אם יגיד עתידות ויתקיימו דבריו, זהו הנביא אשר הבטיחה לנו התורה על ידי נאמן ביתו, (שם) "נביא כמני יקים לך הוי' אלקיך" וכו'. ומשם והלאה, כל היוצא מפיו יעשה, ויהיה בהוראת שעה דווקא.
אבל במראה שני, נתגלה סוד קיום התורה ומצוות, וזה עניין, (תענית יא.) "שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם וכו' כי מלאכיו יצוה לך". והטעם שהראשון היה מגלה יחוד המציאות, והיה מקבל תפלות ישראל ומעשים טובים, והוציא הברה וזכה שכל הפועל יחיד ומיוחד, שאין עוד מלבדו, וזה סוד יחיד במציאות, אבל עדיין לא נתגלה שהוא יחיד בשליטה, פירוש, שכל פרט ופרט מהבריאה שהמציא, צריך לשפעו יתברך, שלא יתרחק מהם, וצריך לפייסם בעשיית רצון והמשכות, בסוד התורה ומצוות, ואדרבה, היה בהם הרבה כתות.