פרק 9. מערכת "רבי שמעון"
ולזה הספר ייקרא ספר הזוהר מפני השפעת האור ההוא מהזוהר העליון.
"הרמ"ק, "דע את אלקי אביך
הזוהר הוא מתנה שקיבלה האנושות מהבורא, דרך המקובל האלוקי העצום רבי שמעון בר יוחאי. הייתה ברבי שמעון נשמה מיוחדת. הוא חיבר בתוכו את כל הנשמות שקדמו לו, ולכן הצליח להוביל את חבורת בעלי הזוהר להשגה רוחנית שלא הייתה כדוגמתה, לגמר התיקון.
בעלי הזוהר חיו בזמן מיוחד, וכללו בתוכם שתי נקודות קוטביות: גמר התיקון שלהם מצד אחד, וחורבנו הרוחני של כלל העם מצד שני. משום כך הם הצליחו ליצור קשר בין האור הגדול שנקרא "זיהרא עילאה" – זוהר עליון – לבין העולם שלנו. על גודל מעלתם אפשר ללמוד מהדברים הבאים:
אשריכם בעולם הזה ובעולם הבא. כולכם קדושים. כולכם בני אלקים הקדוש. עליכם כתוב, זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב. כל אחד מכם אחוז ונתקשר במלך הקדוש העליון. ואתם שרים ממונים בעלי מגן מאותו ארץ, שנקרא ארץ החיים, הנוקבא המלבישה לאמא עילאה, ששריו אוכלים מן המַן של הטל הקדוש.
זוהר לעם, פרשת לך לך, אות תמה
ספר הזוהר שהם העניקו לנו, הוא המקור העיקרי שיש בידנו לתיקון הנשמה. בין כל כתבי הקודש שנכתבו אי פעם, החל מספר רזיאל המלאך דרך התנ"ך ועד ימינו, אין אף ספר שמשתווה בעוצמתו הרוחנית לזוהר. כל המקובלים כתבו שבספר הזה טמון אור גדול מאוד, מקור כוח מיוחד, וכשאומרים שהקבלה היא "פנימיות התורה" או "תורת אמת" מתכוונים קודם כול לספר הזוהר.
מי שקורא בו, גם אם הוא לא מבין דבר, מתוך הרצון שלו להרגיש על מה מדבר הספר, מעורר על עצמו כוח אדיר שמחולל בו שינוי פנימי. לכן אנשים שמצטרפים לשיעורי הזוהר מרגישים שיש בשיעורים האלה משהו חזק מאוד. הם לא תמיד יודעים להסביר מה, אבל משהו קורה להם בִּפְנים.
בעלי הזוהר הכינו לנו מערכת התפתחות. בעולם שלנו אנו רואים אותה כספר, אך למעשה זוהי מערכת שלמה שהכינו במיוחד עבורנו. זה כמו תינוק שנולד ואינו יודע שכבר הכינו עבורו הכול – חיתולים, עריסה, עגלה, אוכל מיוחד וצעצועים לכל שלב בהתפתחותו. העולם עבד ועובד עבורו כל הזמן. מדור לדור אנחנו מכינים יותר ויותר דברים לתינוקות שנולדים; האהבה מחייבת אותנו.
העבודה שהשקיעו בעלי הזוהר היא עצומה. הם לא עסקו בכתיבה טכנית של עוד ספר חכמה, אלא העבירו דרכם כמו דרך מנגנון מיוחד את כל האור העליון, והכינו אותו לקבלה בתוך הנשמות שלנו.
כשאנחנו מסתכלים בספר הזוהר, אנחנו לא רואים בו דבר מעבר לנייר ולאותיות. אבל הרצון שלנו לגדול מפעיל בלי ידיעתנו את המנגנון הרוחני שהם הכינו לנו, ודרכו מגיע אלינו האור. לכן אנחנו מקבלים השראה מהכתבים הללו.
למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם... שהמה מקרבים את האדם מאוד, שיגיע לשלמותו.
בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנה
מערכת סיוע רוחנית
בזמן הקריאה בזוהר עלינו לרצות להתחבר לכל אותם האנשים בארץ ובעולם שהתעוררה בהם "הנקודה שבלב", וגם הם רוצים לקבל מהזוהר כוח להתפתחות. וכך גם אם אנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך, אנחנו מקבלים בחזרה כוח אדיר שידחף אותנו קדימה.
ביחד אנחנו הרבה מאוד אנשים, וזה כבר כוח עצום שיכול לחולל שינוי של ממש בעולם. השינוי הזה יכול לקרות בכל רגע, בכל דקה, אפילו כעת. צריך רק לגשת אל הזוהר עם רצון להתחבר לכולם.
אין מי שיפתח לומר שירה, ואין מי שיסיים שירתו. כלומר, אותם שעומדים באמצע השירה, אינם גומרים שירתם, כי כולם נמצאים, להקשיב לקולו של רבי שמעון. עד שלא נשמע בכל הרקיעים של מעלה ושל מטה, פתחון פה.
כשגמר רבי שמעון לעסוק בתורה, מי ראה שירים, מי ראה שמחה של המשבחים לאדונם, ראה הקולות ההולכים בכל הרקיעים. ובשביל רבי שמעון, באים כל הנשמות והמלאכים, וכורעים ומשתחווים לפני אדונם, ומעלים ריחות הבשמים שבעדן, הארת החכמה, עד עתיק יומין. וכל זה בשביל רבי שמעון.
זוהר לעם, פרשת שמות, אות רמב
לא מדובר כאן בשבחו של אדם בשר ודם אלא במערכת רוחנית שנקראת "רבי שמעון". למה הכוונה? הנשמה הכללית בנויה מחלקים בעלי תפקידים שונים, בדומה לאיברים בגוף האדם – מוח, לב, כליות וכו'. נשמתו של רבי שמעון, שעליה מדובר בקטע זה, היא חלק חשוב ביותר בנשמה הכללית, כי היא מובילה את התיקון של יתר הנשמות.
הנשמות הגדולות שקדמו לו הובילו את התיקון כלפי ישראל, ואילו נשמת רבי שמעון היא מערכת שמעבירה את התיקון לעולם כולו. בשונה מתורת משה שמטרתה לתקן רק את ישראל, הזוהר נועד לתקן את כל האנושות. המדרגה הממשיכה את נשמת רבי שמעון היא נשמת רבי אלעזר, בנו, והיא כבר מכוונת לגמר התיקון הכללי. [1] כך מסודרת מערכת הנשמות שדרכן יורד האור שמתקן את הנשמות שלנו וממלא אותן.
באו האבות, ומשה, ואהרון דוד ושלמה וברכו את רבי שמעון. ואמרו, אתה מאור קדוש, והחברים שלך... שהם מאירים ממך. ובכל אחד נאמר בו, נר ה' נשמת אדם. ומשה מאיר בך, ואתה בַּחברים שלך, וכולכם אחד בלא פירוד כלל. ומשם ואילך מתפשטים הֶאָרות לכל בעלי החכמה.
זוהר לעם, פרשת פנחס, אות תתכד
בשלב שבו נמצא היום העולם, חשוב שנידבק במערכת "רבי שמעון", כי היא שמובילה כעת את כל התיקונים. זו גם הסיבה לכך שספר הזוהר הולך ומתפרסם כעת בכל העולם.
עד היום כולם ידעו שיש משהו מיוחד בספר הזוהר, אבל לא הרגישו צורך לפתוח אותו. היום, כשהעולם נקלע למשבר כולל, הזוהר חייב להתגלות. זהו האמצעי היחיד לתיקון העולם. דרכו אנחנו יכולים וצריכים לקבל כוחות כדי להגיע אל הרמה העליונה של הטבע, אל העולם העליון.
אשרי חלקם של אלו היושבים לפני רבי שמעון וזכו לשמוע מפיו סודות התורה... אמר ר' שמעון, אשריכם חברים, שכל סוד לא נעלם מכם.
זוהר לעם, פרשת יתרו, אות קע
כל מי שרוצה לקבל כוח מהמערכת הזו נחשב כ"יושב לפני רבי שמעון". גם אנחנו. אדם שנוגע אפילו במקצת ב"מערכת רבי שמעון", כבר נמצא תחת השפעתה.
אם לא היית רבי שמעון בן יוחאי, לא היה נמסר לגלוֹת. הזיווג שבעולם ההוא, עושה פירות יותר מבזיווג שנעשה בעולם הזה. בַּזיווג שלהם, בזיווג של עולם ההוא, בתשוקה שלהם כאחד, כשמתדבקות הנשמות זו עם זו, עושים פירות. ויוצאים מהם אורות, ונעשים נרות. והם הנשמות אל הגרים שמתגיירים. וכל אלו הנשמות שנולדות מאלו הזיווגים, נכנסים להיכל אחד.
זוהר לעם, פרשת שלח לך, אות רב
כשמדברים על "רבי שמעון" כמערכת זה אולי קצת מבלבל, אז נעשה רגע סדר בדברים. לפני כ-1,800 שנה אכן חי אדם שקראו לו רבי שמעון, והוא כתב עם חבריו-תלמידיו את ספר הזוהר. אבל חוץ מזה שהם חיו בעולמנו וכתבו את הספר באופן פיזי, הם העבירו דרך הנשמה שלהם את כל ההתפעלויות שעליהן כתבו.
אם בעלי הזוהר לא היו חיים בעולמנו, הם לא היו יכולים לכתוב לנו ספר. אבל אם הם לא היו חיים בעולם העליון, הם לא היו יכולים לתקן משהו, ואז הספר לא היה נותן לנו כלום. כלומר, יחד עם הכתיבה הם ביצעו תיקון פנימי ברמת הנשמות, בעולם העליון. הכתיבה היא בסך הכול ביטוי חיצוני של קשר מתוקן של אהבה וחיבור בין הנשמות. הקשר הזה מאפשר לאור לרדת מעולם אין-סוף, דרך המערכת שלהם, כמעט עד אלינו.
למה רק כמעט? כי האור עומד ממש מעלינו, ומה שנדרש מאיתנו הוא רק קצת לרצות לקבל אותו.
--------------------------------------------------------------------------------------
מי שנפרד מן רבי שמעון, כאילו נפרד מכל
זוהר לעם, פרשת יתרו, אות תיא
[1] להרחבה, ראו מאמרי "מתן תורה" ו"הערבות" מאת בעל הסולם.