ירושלים

פה) רבי חייא ורבי חזקיה היו יושבים תחת האילנות של שדה אוֹנוֹ. נמנם רבי חייא וראה את אליהו, אמר רבי חייא לאליהו, מהוכחת הדרך של אדוני, השדה מאיר, שהוא הנוקבא. אמר אליהו, עתה באתי אליך להודיע, שירושלים קרובה היא להיחרב, וכל ערי החכמים עִמה, משום שירושלים הנוקבא, דין, ועומדת על דין, ונחרבת על הדין שבה. וכבר ניתן רשות לסמאל עליה ועל גיבורי העולם, ובאתי להודיע לחכמים, אולי יאריכו השנים של ירושלים, שלא תיחרב, שהרי כל זמן שהתורה נמצאת בה, היא עומדת, משום שהתורה היא עץ החיים העומד עליה.

כל זמן שהתורה מתעוררת מלמטה, שבני אדם עוסקים בה, עץ החיים אינו מסתלק מירושלים של מעלה. פסקה התורה למטה, שבני אדם הפסיקו מלעסוק בה, עץ החיים, זעיר אנפין, מסתלק מהעולם, מהנוקבא.

שהיא נקראת עולם, וכן נקראת ירושלים. ואין הכוונה לירושלים של מטה, כי אלו החכמים כבר היו שנים רבות אחר חורבן ירושלים.

פו) ועל כן כל זמן שהחכמים שמחים בעסק התורה, לא יוכל להם סמאל, כי כתוב, הקול קול יעקב והידיים ידי עשו. זהו התורה העליונה, זעיר אנפין, הנקרא קול יעקב, בעוד שהקול ההוא אינו נפסק, הדיבור שולט ומנצח. ועל כן אין צריכים להפסיק מתורה.

פז) הנוטה לשמאל מחריב את הנוקבא. כי כתוב, אם ה' לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקַד שומר. אלו שעוסקים בתורה, הדבקים בקו אמצעי, הנקרא תורה, עומד עליהם העיר הקדושה, הנוקבא, ואז הויה, שהוא עמוד האמצעי, שומר העיר, ולא על אנשים חזקים של העולם, הדבקים בשמאל. וכתוב, אם הויה, קו אמצעי, לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקַד שומר, כי סופה להיחרב.

כא) שִמחו את ירושלים, וגילו בה כל אוהביהָ. כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, כי בכל מקום שדברי תורה נשמעים, הקב"ה וכל צבאותיו כולם מקשיבים לדבריו. והקב"ה בא לדור עמו. כמו שכתוב, בכל מקום אשר אזכיר את שמי. ולא עוד, אלא ששונאיו נופלים לפניו...

כג) שִמחו את ירושלים. משום ששמחה אינה נמצאת, אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקדושה, ששם מתחברת אישה בבעלה. זעיר אנפין ומלכות. ואז הוא שמחת הכל, שמחה של מעלה ושל מטה. ובזמן

שישראל אינם נמצאים בארץ הקדושה, אסור לאדם לשמוח ולהראות שמחה. כמו שכתוב, שמחו את ירושלים וגילו בה. וגילו בה, בזמן שישראל נמצאים בה...

כו) כי בשמחה תצאו. זו כנסת ישראל. שבכל זמן שהיא בגלות ושוכבת לעפר, אינה נקראת שמחה, עד שהקב"ה יבוא אליה ויקים אותה מן העפר, ויאמר, התנערי מעפר קומי אורי, ויתחברו יחד. אז היא נקראת שמחה, שמחת הכל. ואז, בשמחה תצאו. אז כמה צבאות יצאו לקבל את המטרוניתא לשמחה של סעודת המלך.

קכו) עשה הקב"ה ירושלים של מטה, המלכות, כעין ירושלים של מעלה, בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס, אינו נכנס עד שיפתחו לו השערים. מי שעולה, אינו עולה עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את

שערי העיר הקדושה? ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות?

זהו רבי שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה, והוא מתקן את מדרגות העליונות. וכתוב, יֵרָאֶה כל זְכוּרְךָ את פני האדון ה'. מי הוא פני האדון ה'? זהו רשב"י.

קעה) כשרצה הקב"ה לברוא את העולם התחתון, כולו כעין של מעלה עשה אותו. עשה את ירושלים אמצע של כל הארץ. ומקום אחד עליה, שנקרא ציון, יסוד, וממקום הזה מתברכת. וממקום הזה של ציון, התחיל העולם להיבנות, וממנו נבנה. זה שכתוב, אל אלקים דיבר ויקרא ארץ

ממזרח שמש עד מבואו. מציון, מכלל יופי אלקים הופיע, מציון שהיא שלמות היופי של העולם אלקים הופיע. לא נתברכה ירושלים, המלכות, אלא מציון, שהיא יסוד. וציון נתברכה מלמעלה, שהוא זעיר אנפין. והכל אחד באחד מתקשר, שזעיר אנפין ומלכות, אחד באחד, מתייחדים על ידי ציון.

קיג) ירושלים, כל ארץ ישראל מקופלת תחתיה, שהיא המלכות. והיא נמצאת למעלה ולמטה. באופן זה: יש ירושלים למעלה, שהיא בינה, ויש ירושלים למטה, שהיא מלכות, כי נאחזת למעלה ונאחזת למטה. ונמצאת ירושלים של מעלה אחוזה בשני צדדים, למעלה ולמטה. וירושלים של מטה אחוזה בשני צדדים, למעלה ולמטה. ועל כן

היא כפולה.

ירושלים של מעלה היא בינה, וירושלים של מטה היא מלכות. ונודע שעניין שיתוף מידת הרחמים בדין נכללו זה בזה. ומתוך התכללות הזה נעשו ד' בחינות, שיש בינה ומלכות בבינה, ויש בינה ומלכות במלכות. ונמצא שמידת המלכות היא כפולה, כי יש מלכות בבינה ויש מלכות במלכות.