אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת לך לך. חלק א' / וַיֵירֶד אברם מצריימה

וַיֵירֶד אברם מצריימה

קו) וַיֵירֶד אברם מצריימה לגור שָׁם. משום שמצרים דומה לגן ה', גן עדן, כמ"ש, כגן ה' כארץ מצרים. כי שָׁם שקול כמו ויורד נהר אחד לימין, כמ"ש, שֵׁם האחד פישון. שמטיפות שהעדן, חכמה, מְנַטֵף לגן, מלכות, נעשה נהר גדול המתחלק לד' ראשים, חו"ב תו"מ, אשר האחד המיוחד מכולם הוא פישון, חכמה, והוא הנופל בארץ מצרים. ולפיכך הייתה חוכמת מצרים יותר מכל העולם. וזהו הנהר שראה יחזקאל בנבואתו. וע"כ כתוב, כי מלאה הארץ דעה את ה'. שאותם מים מגדילים תמיד הידיעה בעולם.

ג' קווים הם: חכמה חסד נצח בימין. בינה גבורה הוד בשמאל. דעת תפארת יסוד באמצע. הרי שהחכמה היא בראש קו הימין, ולא החכמה שבקו שמאל, בינה החוזרת לחכמה, שכל הארת חכמה שבזו"ן ממנה באים, שהיא מכונה זהב. אבל נהר פישון הוא החכמה שבימין. כמ"ש, האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החֲוִילָה אשר שם הזהב. הרי שנהר פישון הוא החכמה שבימין, וע"כ סובב ומשפיע לארץ החֲוִילָה, בינה, אשר שם הזהב, הארת החכמה שבשמאל.

קז) ואברהם אחר שידע ונכנס באמונה שלמה, הנוקבא דז"א, אחר שנשלמה בהארת החכמה, מצד הבינה שחזרה לחכמה, ונקראת אמונה שלמה, הארת חכמה משמאל, זהב. היה רוצה עתה לדעת כל המדרגות הנאחזות למטה, היכולות להשפיע מלמעלה למטה, שזה החכמה שבקו ימין. ומצרים הייתה נוסעת מימין, מנהר פישון, החכמה שבקו ימין. ומשום זה ירד למצרים, כדי להוציא משם כל ניצוצים הקדושים, שמבחינת החכמה שמצד ימין. ואח"ז חזר לא"י, ונשלם בזה עם המוחין דחכמה הללו.

הרעב בארץ הוא בעת שמסתלקים הרחמים מהדין. שז"א, רחמים, נסתלק מהנוקבא, דין. כי נפרד זיווג זו"ן, ונעשה רעב בנוקבא, הנקראת ארץ. כי כן הדרך, בכל פעם שזו"ן משפיעים מדרגה חדשה להתחתונים, חוזרים לקטנותם ונפסק זיווגם. ואיך אפשר שנהר פישון, החכמה השלמה, יאיר בארץ מצרים, מקום הקליפות וערוות הארץ? אלא כמ"ש, אימָלאָה החורָבָה, שאין הקליפות נבנות אלא מחורבנה של הקדושה. וכן להיפך, שאין הקדושה נבנית אלא מחורבנם של הקליפות. ולפיכך מסיבת החטא דעצה"ד, נפלו אלו ניצוצות דחכמה מצד ימין בארץ מצרים, כמ"ש, כגן ה' כארץ מצרים. וע"כ לא יכול אברהם להיבנות במוחין הגדולים, דחכמה דימין, אלא אחר שליקט אותם הניצוצים ממצרים.

קח) ויהי כאשר הקריב לבוא מצריימה. צריך לומר, כאשר קרב. אלא כמ"ש, ופרעה הקריב, שהוא הקריב את ישראל לעשות תשובה. אף כאן, הקריב, מורה שהקריב את עצמו להקב"ה. לבוא מצריימה פירושו, להסתכל באלו המדרגות שבמצרים, להתרחק מהן ומעובדי מצרים.

כי יש כאן ב' בחינות:

א. קרבה למצרים,

ב. מעשה מצרים.

וההפרש ביניהם, כי מעשה מצרים הוא המשכת אור החכמה ממעלה למטה, כמו החטא דעצה"ד. כי הכלים והניצוצים מבחינת החכמה, שפגם אדם בחטאו בעצה"ד, נפלו לחלקם של המצרים. וע"כ הם ממשיכים בחטא הזה. אמנם יש מדרגה קרובה למעשה מצרים, ואינה מעשה מצרים ממש. שממשיך הארת החכמה ממעלה למטה פעם אחת, כדי לחזק ולגדל את החסדים המכוסים מחכמה. שמצד אחד הוא כמו מעשה מצרים, כי הוא ממשיך ממעלה למטה כמוהם. ומצד השני הוא הופכי למעשה מצרים, כי הוא רק מחזק וקובע הארת החסדים המכוסים מחכמה. ולפיכך נבחנת מדרגה זאת קרובה למצרים, ולא ארץ מצרים ממש.

הקריב, פירושו, שהקריב עצמו להקב"ה כראוי, למדרגת חג"ת דז"א, שהיא חסדים מכוסים.

לבוא מצריימה, פירושו, להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה, כמו מדרגות המצרים. אבל להתרחק מהמְשכת החכמה ולהתרחק מעובדי מצרים, אלא לחזק ולקבוע הארת החסדים המכוסים מחכמה, שהוא רחוק מקצה אל הקצה ממעשה מצרים. ושיעור הכתוב הוא, שהקריב עצמו להקב"ה, וע"כ הקריב לבוא מצריימה, לעשות כמעשיהם, אבל להתרחק מהם ולהתקרב להקב"ה, עשה מעשה זו. ע"כ נבחנת המעשה, שהקריב לבוא מצריימה, ועוד לא בא למצרים.

קט) משום שירד למצרים בלי רשות, נשתעבדו בניו במצרים ארבע מאות שנים. שהרי כתוב, וירד אברם מצריימה. ולא כתוב, שאמר לו הקב"ה, רד מצרים. וע"כ, נצטער כל אותו הלילה בשביל שרה.

קי) ויאמר אל שריי אשתו, הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את. כי עד אז לא היה מסתכל בצורתה של שרה, מרוב הצניעות שהייתה ביניהם. וכאשר קרב למצרים, היא נתגלתה. וראה אותה.

כאשר הקריב את עצמו ועשה מעשה קרוב למעשה מצרים, שהמשיך הארת חכמה ממעלה למטה, והשפיע אותם אל שרה. ואלו המוחין מכונים אצלה יפת מראה. כי מראה וראייה רומזים על מוחין דחכמה. לכן אחר שהקריב לבוא מצריימה, כתוב, הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את, אחר שקיבלה ממנו המוחין ע"י הקרבה למצרים.

ע"כ כתוב, כי עד אז לא היה מסתכל בצורתה של שרה, מרוב הצניעות שהייתה ביניהם. כי אברהם ושרה היו מרכבה לדכר ונוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, ששם החסדים מכוסים מחכמה, המכונה ראייה והסתכלות. וע"כ לא נסתכל בה. אלא כאשר קרב למצרים, שהמשיך המוחין דחכמה ע"י קרבת מצרים, והשפיע אליה, אז נתגלו החסדים שלה בהארת החכמה, המכונה ראייה, וע"כ ראה בה.

קיא) ע"י טוֹרַח הדרך האדם מתבזה. ועם זה היא עמדה ביופייה ולא נשתנתה. ע"כ ידע אז יותר מתמיד שהיא יפת מראה. כי עוברי דרכים, ההולכים בדרך ה', מטרם באים למטרתם, הם בקטנות המוחין והם מתבזים. ושרה הייתה גם היא בדרך, ולא עוד אלא דרך ירידה, כמ"ש, וירד אברם מצריימה, ומכ"ש שמעשה המשכת המוחין הייתה קרובה למעשה מצרים. ומ"מ האירו בה המוחין בכל שלמותם. ע"כ אמר אז, הנה נא ידעתי, כי ידע אז יותר מתמיד.

כי ראה עימה את השכינה, שזכה לגילוי שכינה, וע"כ בָּטַח אברהם ואמר, אחותי היא.

קיב) המילה, אחותי, מתבארת בב' פנים: כמשמעו, אחותי, וכמ"ש, אמור לחכמה אחותי את. וכתוב כאן, אִמרי נא, אחותי את. אַת פירושו השכינה, כמ"ש, ואת תדבר אלינו, שגם שם הוא השכינה. למען ייטב לי בעבורך, אמר אברהם בעבור השכינה. וחייתה נפשי בגללך, משום שבמוחין דחכמה מתעלה האדם בדרך החיים. כי אור החכמה נקרא אור החיה.

קיג) אמרי נא, אחותי את. יודע היה אברהם, שהמצרים כולם שטופי זימה הם. כיוון שידע כל זה, למה לא פחד על אשתו, ולא חזר מדרכו זה, שלא יכנוס שמה? משום שראה עימה השכינה, וע"כ בָּטַח בה ולא היה מפחד.



חזרה לראש הדף
Site location tree