אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת ויחי. חלק א' / ויקרבו ימי ישראל למות

ויקרבו ימי ישראל למות

קלד) ויקרבו ימי ישראל למות. אוֹי לעולם, אשר בני אדם, אינם רואים, ואינם שומעים, ואינם יודעים, שבכל יום ויום נשמע קול הכרוז במאתיים וחמישים עולמות.

הארת הזיווג דלילה בשליטת השמאל, הארת החכמה הבלתי מושלמת, נקרא כרוז או קול הכרוז, כי זיווג השלם של יום נקרא קול ודיבור. בבינה יש חמש ספירות כח"ב תו"מ או חג"ת נ"ה, והן חמישה עולמות, ומשום שספירות הבינה הן במספר מאות, הן חמש מאות עולמות, ומכוח עליית המלכות לבינה, נבקעה לב' חצאים, ר"נ (250) עולמות נשארו בבינה, ר"נ עולמות התחתונים נפלו ממנו לחוץ מהמדרגה. ואע"פ שבגדלות חוזרים ר"נ עולמות הללו אל הבינה, מ"מ הם נבחנות לאחוריים של הבינה. ור"נ עולמות העליונים נבחנים לפנים של הבינה.

כשנעשה זיווג דחצות לילה, שהארתו נקראת כרוז, בר"נ עולמות שנפלו מבינה, נשמע בהם קול הכרוז, שמחזירם למדרגתם לבינה. וכן בכל המדרגות שלמטה מבינה, שכל אחת ואחת נשלמת מכוח קול הכרוז הזה, שכל מחציות המדרגות שנפלו מהן, חוזרים למדרגתם ונשלמים.

קלה) עולם אחד נודע למעלה, הנוקבא. וכשהכרוז יוצא ומשלים אותו, מזדעזע עולם ההוא ומתחלחל, מטעם שהזיווג הזה בא בשליטת השמאל, המעורר את הדינים. שני ציפורים יוצאים, שעלו מעולם ההוא, שמעוֹנָן תחת האילן, שמראה החיים והמוות בו.

ב' ציפורים הם ב' ניצוצים מחו"ב דנוקבא, שנפלו לקליפות, בעת החטא דעצה"ד עם הכלים דאחוריים של הנוקבא, שירדו אז לקליפות. ובזיווג דחצות לילה, המחזיר כלים דאחוריים, שנפלו מן הנוקבא ומחברם בנוקבא. נמצאים גם ב' הציפורים חוזרים עם כלים דאחוריים הללו אל גוף הנוקבא. וכשהכרוז יוצא, הארת הזיווג שבחצות לילה, יוצאים אותם ב' הציפורים שנסתלקו מהנוקבא ונפלו לקליפות, ונתחברו שוב אל הנוקבא, שמעוֹנָן תחת האילן, שמראה החיים והמוות בו, באחוריים דנוקבא, המכונה תחת האילן, שמראה החיים והמוות בו. כי תחת, פירושו, כלים דאחוריים, והנוקבא מכונה אילן טוב ורע. ואלו הציפורים מעוֹנָן שם, כי עימהם יורדים לקליפות ועימהם עולים משם.

קלו) יוצאת ציפור אחת לצד דרום, אותה שבאה מניצוץ החכמה, ימין. וציפור אחת יוצאת לצד צפון, אותה שבאה מניצוץ הבינה, שמאל. ואחת יוצאת בעת שהאיר היום, מחכמה. ואחת כשחשך היום, לעת ערב, אחר חצות היום, מבינה. כל אחת ואחת קוראת ומכריזה מה ששמעה מאותו הכרוז, שמאירים באותו השיעור שקיבלו מהארת הזיווג דחצות לילה, הנקרא כרוז.

קלז) אח"כ, כשהחשיך הלילה, רוצים לעלות למקומם לאחוריים דגוף הנוקבא, ששם מעוֹנָן, ונכשלו רגליהן בנקב תהום הגדול. כי בתחילת הלילה מתרבים הדינים, ושוב נופלים כלים דאחוריים דנוקבא אל הקליפות דבריאה, המכונים נקב תהום הגדול, ועימהם נפלו ונלכדו שם הציפורים. ומלוכדים בתוכו עד שנחצה הלילה. וכשנחצה הלילה, שנעשה הזיווג דחצות לילה, כרוז קורא, כמ"ש, וכציפורים האחוזות בפח. כי ע"י הארת הזיווג, הנקרא כרוז, הן ניצולות ויוצאות מן הפח, וחוזרות ומתחברות באצילות במעוֹנָן כבתחילה. וכן בכל יום ויום.

קלח) בשעה שנלכדו רגליו של בני אדם, וימיו מתקרבים, יום ההוא נקרא יום ה' להשיב אליו הרוח. בשעה ההיא פוקד כתר הקדוש על רוחו של האדם, כמ"ש, ימי שנותינו בהם שבעים שנה, כתר השביעי לכל, הנוקבא ספירה שביעית ומסיימת כל הספירות.

קלט) ואם מצד הגבורה באה הנוקבא אל האדם, בינה שלמעלה מז"ס חג"ת נהי"מ, כתוב, ואם בגבורות שמונים שנה. כי כתר הגבורה הוא השמיני. מכאן ולהלאה, אין עוד מקום להתמשכות החיים, כי במקום שאין יסוד לא יתקיים הבניין. כתר, פירושו ספירה.

נשמת אדם נולדה מזו"ן, שהם ז"ס חג"ת נהי"מ, שכל אחת כלולה מעשרה והן ע' (70). וע"כ מספר אלו ע' ספירות הם כמ"ש, ימי יעקב שני חייו. ומבחינת הכלים הם מתחילים מלמעלה למטה, נמצא שעשר שנות חייו הראשונות הם מחסד, והשניות מגבורה, עד עשר שנים האחרונים שהם מהמלכות. ואז אין לו עוד ממי לקבל וע"כ הוא מת, כי אין לו עוד יסוד מספירות העליונות דזו"ן שיקבל חיות ממנו. ואם שורש נשמתו מבינה, שהיא גבורה, כמ"ש, אני בינה לי גבורה, אז שנות חייו שמונים שנה. ואם יחיה ימים רבים יותר מזה, הן עמל ואוון, כי אין לו ממי לינוק.

קמ) אשריהם הצדיקים, כשרוצה הקב"ה להשיב רוחם אליו. ולשאוב אותו הרוח שבתוכם. בשעה שהקב"ה רוצה להשיב אליו הרוח, אם צדיק הוא, אותו הרוח, כמ"ש, והרוח תשוב אל האלקים אשר נְתָנָה.

קמא) ואם אינו נמצא צדיק, אוֹי לאותו הרוח, שצריך להתרחץ באש שורף, ולהתתקן, כדי להישאב בגוף המלך, בהקב"ה. ואם אינו מתתקן, אוֹי לאותו הרוח, שמתגלגל כאבן בכף הקָלַע, כמ"ש, ואת נפש אויביך יְקַלְעֶנָה בתוך כף הקָלַע. ואם רוח ההוא זוכה, כמה, טוב צפוּן לו בעולם כמ"ש, עין לא ראתה.

קמב) כשקרבו ימיו של אדם למות, מכריזים עליו בעולם שלושים יום, שהגיע זמנו למות, ואפילו עוף השמים מכריזים עליו. ואם צדיק הוא, מכריזים עליו שלושים יום בין הצדיקים בגן עדן.

קמג) כל אלו שלושים יום, יוצאת הנשמה ממנו בכל לילה, ועולה ורואה מקומה בעולם ההוא, ואותו אדם אינו יודע מזה, ואינו משגיח, ואינו שולט בנשמתו כל אלו שלושים יום כמו בתחילה, כמ"ש, אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח. כשמתחילים אלו שלושים יום, צלמו של אדם נחשך, והצורה של הצלם, הנראית בארץ, נמנעת מלהיראות.

חזרה לראש הדף
Site location tree