ר' יצחק יושב ועצוב [ר' יצחק יתיב ועציב]
קמד) רבי יצחק היה יושב יום אחד בפתחו של רבי יהודה והיה עצוב, יצא רבי יהודה ומצאו בפתחו, שהיה יושב ועצוב, אמר לו, מה יום מיומיים.
קמה) אמר לו, באתי אליך לבקש ממך שלושה דברים. אחד, כאשר תאמר דברי תורה ותזכיר מאלו הדברים שאמרתי אני, תאמר אותם בשמי, כדי להזכיר את שמי. ואחד, שתזַכה את בני יוסף בתורה. ואחד, שתלך לקברי כל ז' הימים של אבלות, ותתפלל תפילתך עליי.
קמו) אמר לו, מאין תדע שתמות? אמר לו רבי יצחק, הנה נשמתי מסתלקת ממני בכל לילה ואינה מאירה לי בחלום כמו מתחילה. ועוד, כשאני מתפלל ומגיע לשומע תפילה, אני מסתכל בצלם שלי שעל הכותל, ואיני רואה אותו. ואומר אני, שאמות, הואיל שעבר ממני הצלם ואינו נראה, כי כרוז יוצא ומכריז, שכתוב, אך בצלם יתהלך איש. כל זמן שצלמו של אדם לא עבר ממנו, יתהלך איש. ורוחו מתקיים בתוכו. נעבר צלמו של אדם ואינו נראה, הוא נעבר מעוה"ז.
קמז) אמר לו רבי יהודה, גם מכאן נשמע זה כמ"ש, כי צל ימינו עלֵי ארץ. כל אלו הדברים שביקשת ממני אעשה, אבל אני מבקש ממך, שבעולם ההוא תבחר מקומי אצלך, כמו שהייתי אצלך בעוה"ז. בכה רבי יצחק, ואמר, בבקשה ממך, שלא תיפרד ממני כל אלו הימים.
קמח) הלכו אל רבי שמעון, מצאוהו שהיה עוסק בתורה. נשא עיניו רבי שמעון, וראה את רבי יצחק, וראה שמלאך המוות רץ לפניו ורוקד לפניו. קם רבי שמעון, אחז בידו של רבי יהודה ואמר, גוזר אני, מי שרגיל לבוא אצלי, יבוא, ומי שלא רגיל לבוא אלי, לא יבוא. נכנסו רבי יצחק ורבי יהודה. קשר בזה את מלאך המוות לחוץ, ולא יכול להיכנס.
קמט) הסתכל רבי שמעון וראה, שעד עתה עוד לא הגיע זמנו למות, אלא עד שמונה שעות של היום הוא זמנו. הושיבו ועסק עימו בתורה, אמר לרבי אלעזר בנו, שב בפתח, ומי שתראה, לא תדבר עימו, ואם ירצה להיכנס כאן, תישבע שבועה שלא יכנס.
קנ) אמר רבי שמעון לרבי יצחק, הֲרָאית צורת אביך ביום הזה. או לא. כי בשעה שהאדם מסתלק מן העולם, אביו וקרוביו נמצאים שמה עימו, ורואה אותם ומכירם, וכל אלו שיהיה משכנו עימהם בעולם ההוא במדרגה אחת, כולם מתקבצים ונמצאים עימו, והולכים עם נשמתו, עד המקום שישכון שמה. אמר רבי יצחק, עד עתה עוד לא ראיתי את צורת אבי.
קנא) קם רבי שמעון ואמר, ריבונו של עולם, נודע רבי יצחק אצלנו, ומאלו שבע עיניים הוא כאן, כלומר משבעת התלמידים שנשארו בחיים ביציאתם מאידרא רבא, הנה אני אוחז בו, ותן אותו לי. יצא קול ואמר, הכיסא של אדונו, הנוקבא, קרבה לזיווג ע"י כנפיו של רבי שמעון, כלומר ע"י עבודתו והעלאת מ"ן. הנה שלך רבי יצחק, ותבוא עימו בזמן שתבוא לשבת בכיסאך, בשעה שיפטר רבי שמעון מן העולם. אמר רבי שמעון, כן אעשה, שאביאהו עימי בשעת פטירתי מעולם.
קנב) בתוך כך, ראה רבי אלעזר שמלאך המוות נסתלק ואמר, אין גזר דין קיים במקום של רבי שמעון.
אמר רבי שמעון לרבי אלעזר, בוא הנה ואחוז ברבי יצחק, כי אני רואה שהוא מפחד. נכנס רבי אלעזר ואחז בו, ורבי שמעון החזיר פניו ועסק בתורה.
קנג) ישן ר' יצחק וראה את אביו, אמר לו אביו, בני, אשרי חלקך בעוה"ז ובעוה"ב. כי בין העלים של עה"ח מגן עדן אתה יושב, אילן גדול וחזק בשתי העולמות הוא רבי שמעון, אשר הוא אוחז אותך בענפיו. אשרי חלקך, בני.
קנד) אמר לו, אבי, ומה אני שם, בעולם האמת? אמר לו, שלושה ימים היו מכינים בחיפזון את חדר משכבך, ותיקנו לך חלונות פתוחים, להאיר לך מארבע רוחות העולם, ואני ראיתי מקומך, ושמחתי, שאמרתי, אשרי חלקך, בני. לבד שעד עתה לא זכה בנך בתורה, שהייתי מצטער מזה.
קנה) והרי עתה, היו עתידים לבוא אליך י"ב צדיקים מן החברים, ובעוד שהיו יוצאים, נתעורר קול בכל העולמות, מי הם החברים העומדים כאן, התעטרו בשביל רבי שמעון, שביקש מהקב"ה שלא ימות רבי יצחק, וניתנה לו.
קנו) ולא זה בלבד, כי שבעים מקומות מתעטרים כאן בשבילו, וכל מקום פתחים פתוחים לע' עולמות, וכל עולם נפתח לע' רצים, וכל רץ נפתח לע' כתרים עליונים, ומשם נפתחים דרכים לעתיק, הסתום מכל, לראות בנועם העליון, המאיר ומענג לכל. כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, שכתוב, בכל ביתי נאמן הוא.
אין לנו השגה בג"ר, אלא בז"ת, אפילו בג"ר דע"ס דעולם העשיה. ובז"ת אפשר ליחידי סגולה להשיג אפילו בז"ת דג"ר דעולם האצילות. והשמיענו אביו של רבי יצחק, שרבי שמעון נאחז בז"ת דכל פרצופי האצילות, ואפילו בז"ת דג"ר דאצילות.
מקום, הוא הנוקבא דז"א, כמ"ש, הנה מקום אִתִי. ושכתוב, כי שבעים מקומות מתעטרים כאן בשבילו, ז"ת דנוקבא שכל אחת כלולה מעשר, הן ע' (70).
ז"א מכונה עולם, כמ"ש, עולם חסד ייבנה. וכתוב, וכל מקום פתחים פתוחים לע' עולמות, שהן ז"ת דז"א שכל אחת כלולה מעשר.
אורות הבינה מכונים רצים, כמ"ש, כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים, בינה. וכתוב, כל עולם נפתח לע' רצים, שהם ז"ת דישסו"ת שכל אחת כלולה מעשרה.
ספירות החכמה, פרצוף או"א עילאין, נקראים כתרים עליונים. וכתוב, וכל רץ נפתח לע' כתרים עליונים, ומהם לז"ת דעתיק, ומשם נפתחים דרכים לעתיק, הסתום מכל. ואומר, שנפתחים זה מזה, להיות ה' פרצופים מלבישים זה על זה, וההתחלה הוא מנוקבא, ונבחן שממנה נפתחים הפתחים לז"א, כי מלבישה אותו, וכן מז"א לישסו"ת, ומישסו"ת לאו"א עילאין, ומאו"א עילאין לז"ת דא"א, שנקרא עתיק, להיותם מלבישים זה על זה.