אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / זוהר לעם / פרשת שופטים / ע"פ שניים עדים יקום דבר

ע"פ שניים עדים יקום דבר

יא) מצווה היא להעיד עדות בב"ד, שלא יפסיד חברו כסף בשביל שאינו מעיד, אם הוא יודע עדות בשבילו. ואין עדות פחות משניים, כמ"ש, על פי שניים עדים יקום דבר, לא יקום על פי עד אחד. ומשום זה כתוב, מי מעיד על האדם, קורות ביתו מעידים בו. ולא עוד, אלא אנשי ביתו מעידים עליו. קורות ביתו הם קירות ליבו, כמ"ש, וַיַסֵב חזקיהו פניו אל הקיר, שהתפלל מקירות ליבו.

יב) אנשי ביתו הם רמ"ח איברים שלו, כי הגוף מכונה בית. רָשע עוונותיו חקוקים על עצמותיו. וכך צדיק, זכיותיו חקוקות על עצמותיו. ומשום זה אמר דוד, כל עצמותיי תׂאמַרנה. ומעידים על האדם קורות ביתו, הן עצמות הגולגולת, הבנויים על המוח, שהוא מים. ועליהם רומז הכתוב, הַמְקָרֶה במים עליותיו. הַמְקָרֶה מלשון קורות.

יג) ולמה העוונות חקוקים בעצמות יותר מבבשר גידים ועור? משום שהעצמות הם לְבָנים, וכתב שחור אינו ניכר אלא מתוך לבן. כמו התורה, לבן מבפנים, הגְווִיל, ושחור מבחוץ, הדיו. שחור ולבן הם חושך ואור. ויש חושך שהוא תכלת, המלכות, שנאמר בה, גם חושך לא יחשיך ממך. ותכלת הוא שחור, נקבה אל הלבן, ז"א. כי למלכות אין אור מעצמה, אלא מה שנותן בה ז"א. ולא עוד אלא שהגוף עתיד לקום על עצמותיו, ומשום זה הזכיות והחובות חקוקים על עצמותיו. ואם יזכה, יקום הגוף על העצמות שלו. ואם לא יזכה, לא יקום ולא יהיה לו תחיית המתים.

יד) ולא עוד אלא ב' עדים הם על האדם: עין רואה ואוזן שומעת. וב"ד סופר ודן עוונותיו. ולא עוד, אלא השמש והלבנה מעידים על האדם. כמ"ש, תִקעוּ בחודש שופר בכֵּסֶה, ליום חגנו. בכֵּסֶה, ביום שהלבנה, המלכות, מתכסה בו. מתכסה, משום כשמגיע ראש השנה, יבוא ס"מ לבקש דין על בניה, ישראל שהם בני המלכות, לפני הקב"ה. והוא יאמר לו, שיביא עדים. והוא מביא עימו את השמש. הלך להביא את הלבנה, והיא מתכסה, שעולה לאותו מקום שנאמר בו, במכוסה ממך אל תחקור, כדי לפייס את הקב"ה על בניה.

טו) תִקעוּ בחודש שופר בכֵּסֶה ליום חגנו, למקום שבו עלתה השכינה, שנאמר בו, ובמכוסה ממך אל תחקור. והעוונות שהם בסתר, צריכים להיות נדונים שָׁמה בינו לבין קונו. והעוונות שחטא בגילוי, כתוב, מְכַסֶה פשעיו לא יצליח. והשכינה מצד הכתר, היא עולם הנסתר. ואדם צריך לחבר עוונותיו לכתר. בזמן ההוא מגיע זמן הרחמים והדין עובר. ומשום זה צריך לחבר עוונותיו בכתר, לזַכותו מהעדות של המלכות, אבל לרשע אין מזַכין לו.

כי בראש השנה חוזר העולם לקדמותו, והמלכות חוזרת למצב הא', שבו הייתה ביום ד' של מעשה בראשית, בבחינת ב' מאורות הגדולים, שז"א ונוקבא הלבישו את הבינה, ז"א הקו ימין דבינה, והמלכות קו השמאל. ונודע, שהארת השמאל בלי ימין הוא חושך. וכן ימין בלי שמאל הוא ו"ק בלי מוחין. ולפיכך היה אז ז"א בתרדמה, כמו יָשֵן בלי מוחין. והנוקבא הייתה בחושך. ואז בא ס"מ לתבוע דין, ונאמר לו להביא ב' עדים, ז"א ומלכות, שהשמים, שהוא ז"א, לא ייתן מטר, שלא ישפיע אל המלכות. והארץ, המלכות, לא תיתן את יְבוּלה לתחתונים. אמנם ס"מ לא הביא עימו אלא עֵד אחד, השמים, ז"א, שהיה בתרדמה, ולא השפיע למלכות. וכיוון שהלך להביא את המלכות, שלא תיתן יבולה לתחתונים, אז נתכסתה המלכות, שנתמעטה מכל ט"ת שבה, ונשארה בנקודת כתר שבה. שמיעוט הזה נעשה ע"י תקיעת שופר, שע"י הקול היוצא משופר, מעוררים כוח המסך דחיריק בז"א, קו האמצעי, וע"י מסך דחיריק שממעט קו השמאל דבינה, ומיחד שם ימין ושמאל דבינה זה בזה, ונתעוררו הרחמים בעולם, מכוח ייחוד הזה דימין ושמאל. וכיוון שנתמעט קו השמאל דבינה, נסתלקו אז כל ט"ת מהמלכות, שכל בניינה היה אז מקו השמאל הזה, ונשארה בנקודת הכתר. וכמ"ש, תִקעוּ בחודש שופר, שע"י זה, בכֵּסֶה ליום חגנו. שהלבנה, המלכות מתכסה בנקודת הכתר שבה, שע"י זה נעלם הדין ומתגלה הרחמים בדין.

ושכתוב, מתכסה, משום כשמגיע ראש השנה, יבוא ס"מ לבקש דין על בניה, ישראל שהם בני המלכות, לפני הקב"ה. והוא יאמר לו, שיביא עדים, שז"א אין לו מוחין ואינו משפיע. והוא מביא עימו את השמש, להראות על החושך שבה. הלך להביא את הלבנה, והיא מתכסה, שעולה לאותו מקום שנאמר בו, במכוסה ממך אל תחקור, כדי לפייס את הקב"ה על בניה. שהמלכות נתמעטה מכל הספירות שבה ולא נשאר בה אלא הכתר, שעליו נאמר, במכוסה ממך אל תחקור, ואז יצא הרחמים בעולם.

וכתוב, והעוונות שהם בסתר, צריכים להיות נדונים שָׁמה בינו לבין קונו. כי לאחר שהקו שמאל נתמעט ויצאה מדה"ר, כבר אין לס"מ אחיזה במלכות, ודינים של אדם הם בינו לבין קונו, בלי קטרוגו של ס"מ, וע"כ ה' מרחם עליו. אבל בעוד ששלט קו שמאל, והעוונות שחטא בגילוי, שעוונותיו של אדם היו נאחזים בעולם המגולה, המלכות, כתוב, מְכַסֶה פשעיו לא יצליח, שלא יוכל לכסות הפשעים באופן שס"מ לא יהיה נאחז במלכות. והשכינה מצד הכתר, בעת שהשכינה בכתר שבה, היא עולם הנסתר, כי הכתר נקרא, במכוסה ממך. ואין אחיזה לס"מ.

ואדם צריך לחבר עוונותיו לכתר. בזמן ההוא מגיע זמן הרחמים והדין עובר, שאז נעשה ייחוד ימין ושמאל ע"י קו אמצעי, והרחמים מתגלים. ומשום זה צריך לחבר עוונותיו בכתר, לזַכותו מהעדות של המלכות. משום זה, הרשע שמְכַסֶה פשעיו, הרשע שאומר לחבר עוונותיו לכתר לזַכותו מהעדות שלה, שלא תוכל להעיד ששם המלכות במכוסה, אבל לרשע אין מזַכין לו, ע"כ נאמר, לא יצליח. אבל לאחר שז"א ממעט השמאל, ומסיבה זו עלתה המלכות עד הכתר שנשאר בה, מתגלה מדה"ר.

טז) ועוד, הקב"ה ושכינתו מעידים על האדם תמיד, ולא בראש השנה לבד, כמ"ש, הַעידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. את השמים, כמ"ש, ואתה תשמע השמים, ז"א. ואת הארץ, כמ"ש, והארץ הֲדוֹם רגליי, המלכות.

ועוד, ב' עדות, עמוד האמצעי, ז"א, וצדיק, יסוד. והם אותיות ע"ד מן שמע אחד. ע' מהמילה שמע, וד' מהמילה אחד. וזהו עֵד מז"א. ועוד, אותיות ע"ד מברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ע"ד מהמילה ועד. והוא עֵד מיסוד דז"א הכלול במלכות.

יז) על פי שניים עדים או שלושה עדים יוּמת המת. זהו ס"מ, שמת מעיקָרו. וכמ"ש, וישָׂאוהו במוט בשניים. שכתוב, לא יוּמת על פי עד אחד, שלא יהיה לו חלק באל אחד.

בראש השנה נמצאת המלכות בשמאל בלי ימין. ואז נאחז בה ס"מ, עד תקיעת שופר, ז"א, הממעט את הג"ר דקו שמאל למעלה בבינה, ע"י הדינים דמסך דחיריק, שעל ידו נתמעטה המלכות עד לנקודת הכתר, ואז נפרד ס"מ מהמלכות. ויש כאן ב' עדים להרחקת ס"מ מקו שמאל שבמלכות:

א'. החושך שבה, כי בעת שנתדבקה בשמאל בלי ימין, נקפאו אורותיה והייתה לחושך. ועכ"ז לא נפרד ממנה ס"מ והיה יונק ממנה, ולא יכלה להתחבר עם ז"א בגללו. כמ"ש, לא יומת על פי עד אחד.

ב'. אח"כ שע"י תקיעת שופר, שנתעוררו בז"א הדינים של המסך דחיריק, ומיעט הג"ר בשמאל עם הדינים ההם, וט"ת דמלכות נסתלקו ונשארה בכתר, אז נפרד ס"מ מהמלכות, ויכלה להיבנות מחדש ולהתחבר עם ז"א, ולהזדווג עימו פב"פ. כי עתה שנתווסף הדין של המסך דחיריק על הדין של חושך, אז כמ"ש, על פי שניים עדים יקום דבר, וס"מ נפרד מהמלכות.

ושכתוב, על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת. זהו ס"מ, כי היה צריך לומר, יומת החי, ולמה אמר, המת, אלא לרמוז על ס"מ, שהוא מת מעיקָרו. ואי אפשר להמיתו בעֵד אחד, בדין של חושך, אלא בב' עדים, שהם הדין של חושך והדין של המסך דחיריק. וכמ"ש, וישָׂאוהו במוט בשניים, בב' עדים. שכתוב, לא יוּמת על פי עד אחד, הדין של חושך בלבד, מטעם, שלא יהיה לו חלק באל אחד. כי הדינים של חושך שבמלכות הם קדושים מאוד, והם ד' של אחד, והם נחוצים לייחוד של אותיות א"ח של אחד עם ד' של אחד. וע"כ אין מורידים אותם למלחמה עם ס"מ, אלא שמחכים לעד השני, הדין של המסך דחיריק.

ומה שכתוב, או שלושה עדים, הוא משום שבמסך דחיריק יש ב' מיני דינים דמנעולא ודמפתחא. ולפיכך הם שלושה דינים: חושך, מנעולא, מפתחא. ועיקרם מספיק בשני עדים, חושך ומפתחא. אלא תחילה צריך לצאת המנעולא ואח"כ נגנזה. ולפיכך מחשיבים רק ב' עדים, אע"פ שע"פ סדר הפעולות יצאו ג' עדים. וע"כ כתוב, ע"פ שניים עדים או שלושה. רמז, שמספיק שניים, אבל יש ג' עדים, שלפני עדותם אינו מתבטל מהמלכות.

יח) כי יָקום עד חמס, ודרשו שופטים היטב. מצווה זו לדרוש ולחקור העדים בשבע חקירות, מקודם שדנים אותו בעונש מוות. בשבע חקירות, הם שבע כנגד שבעה אלה, עֵינֵי ה' הֵמָה משוטטים בכל הארץ, חג"ת נהי"מ.



חזרה לראש הדף
Site location tree