ענין חשיבות החברה

תשמ"ד - מאמר י"ב,

1984 - מאמר 12

היות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, שאין להם שייכות לעבודה של דרך האמת, ולהיפך, הם תמיד בהתנגדות לאלו שהולכים בדרך האמת, והיות כי מחשבות של אנשים מתערבות זו בזו, נמצא, שדעותיהם של המתנגדים לדרך האמת, נכנסות לאלו שיש להם קצת תשוקה ללכת בדרך האמת.

לכן אין עצה אחרת, אלא שיקבעו לעצמם חברה, כדי שתהיה להם מסגרת, קהילה נפרדת, שאינה מתערבת באנשים עם דעות אחרות. ובכל פעם הם צריכים לעורר את מטרת החברה, בכדי שלא להימשך אחרי הרבים. כי לפי הטבע נמשכים אחרי הרוב.

כי אם החברה מבודדת את עצמה משאר אנשים, שאין לה שום חיבור עם שאר אנשים בעניינים רוחניים, אלא כל המגע עימהם רק בעניינים גשמיים, אז אין הם מתערבים עם דעותיהם, מטעם שאין להם שום חיבור בענייני דת.

משא"כ כשאדם נמצא בין אנשים דתיים, ומתחיל לדבר ולהתווכח עימהם, הוא מיד מתערב עם דעותיהם, ומתחת לסף ההכרה חודרות דעותיהם לתוך מחשבתו, עד שלא יוכל להבחין בין דעותיו של עצמו לאלה שקיבל מאנשים זרים.

לכן בענייני העבודה של דרך האמת, האדם צריך להתבודד מאנשים זרים. כי צריך להתחזק, משום שדרכו היא נגד דעת העולם. כי דעת העולם היא ידיעה וקבלה. ודעת תורה היא אמונה והשפעה. ואם האדם מסיח דעתו מזה, הוא תיכף שוכח את כל העבודה של דרך האמת, ונופל לעולם של אהבה עצמית.

ורק בחברה מבחינת "איש את רעהו יעזורו", אז יקבל כל אחד כוח להילחם נגד דעת העולם.

כמ"ש [1], שאם האדם נמצא בעיר, שבה האנשים הם עם מחשבות זרות לדרכו, ולכן לא יכול להצליח בדרכו הרוחנית, אז הוא עובר למקום, שיושבים בו אנשים הדומים לו, ומצליח.

כמו שסביב העץ צריכים תמיד לגזור את העשבים הרעים, שהוא מושפע מהם, כן האדם צריך להתרחק מסביבה רעה, מאותם אנשים, שדרך אמת אינה לפי רוחם. וצריך שמירה שלא ימשך אחריהם.

מעשה זה נקרא "התבודדות", שנמצא במחשבות של "רשות היחיד", השפעה, ולא ב"רשות הרבים", באהבה עצמית, שזה נקרא "שתי רשויות", היינו "רשות של הקב"ה" ו"רשותו עצמו".

כי כל עניין עבודת ה' הוא בעל מנת להשפיע. ואם האדם עובד בעמ"נ לקבל, זו נקראת עבודה זרה.

לכן "לא תתורו אחרי לבבכם", שהלב, בחינת ליבא, רוצה רק לקבל לתועלת עצמית. וזה היה החטא של עץ הדעת.

וחשיבות החברה היא בזה, שהיא יכולה להביא להשפעה.

[1] הזהר. פנחס, צ"א