וירא אליו ה' באלוני ממרא
תשמ"ה - מאמר ו',
1984/85 - מאמר 6
כשאמר ה' לאברהם, לימול את עצמו, הלך אברהם להיוועץ עם חבריו.
איך שואל עצה מחברים, אם כדאי לשמוע בקול ה'?
כשאמר לו ה' לימול את עצמו, הלך להתייעץ עם הגוף שלו, היות שהגוף צריך לעשות את הפעולה, לכן שואל אותו, אם הוא מסכים לקיים ציווי ה'. חברים של האדם – רצונות שבגוף, אותם מוכרח לשאול, כיוון שהם צריכים לקיים את ציווי ה'. וכשידע דעתם, יודע מה לעשות.
בגוף יש ג' נפשות כמ"ש [1], שלוש הנהגות יש באדם.
הנהגת השכל והחכמה - כוח הנשמה הקדושה.
הנהגת התאווה, שמתאוה בתאוות רעות - זה כוח התאוה.
הנהגה המנהגת לאדם ומחזקת את הגוף - נפש הגוף.
הם נקראות "חברים", שכולל אותם. ואברהם רצה לראות דעתם.
ענר אמר: אתה זקן ואל תצער את עצמך. ענר בגימטריה ש"ך, רמז על ש"ך ניצוצים, הכוללים מלכות של לב האבן, הרצון לקבל עמ"נ לקבל, אהבה עצמית. לב האבן, הנפש המתאווה, משתדל תמיד לקבל הנאה ותענוג. אז לא כדאי לשמוע את ציווי ה'.
ממרא אמר: ה' הציל אותך מכבשן האש, ה' מתנהג עמך למעלה מהדעת, שלפי הדעת היית נשרף. לכן גם אתה הדבק במידותיו, ותלך למעלה מהדעת, אעפ"י שלפי הדעת הצדק עם ענר. משום שממרא יעץ לו על ברית מילה, "וירא אליו ה' באלוני ממרא".
אשכול - נפש הגוף, המחזקת את הגוף, שוקל עם מי כדאי להתחבר, עם נפש המתאווה "ענר", או עם נפש השכל והחכמה "ממרא". וזו היא כוח הנשמה הקדושה.
ממרא נגד ענר ואמר, שילך למעלה מהדעת. וזהו "וירא אליו ה' באלוני ממרא", במקום שהולכים למעלה מהדעת, בלי שכל, שם מתגלה ה' ודעת דקדושה. ונקרא "ממרא", למעלה מהדעת, נפש השכל והחכמה, משום שבמקום שהולכים למעלה מהדעת, מתגלה השכל והחכמה.
אברהם הלך להיוועץ עם "חבריו", עם גופו עצמו, שצריך לקיים את המצוה, לכן שאל את הגוף, מה דעתו. בכדי לדעת מה עליו לעשות. אם ללכת בכפיה, או שהם מסכימים לה'. חבריו הם ג' נפשות שבגוף.
כתוב [2]: "אמר אברהם, עד שלא מלתי, היו העוברים והשבים באים אצלי. משמלתי, אינן באים אצלי. אמר לו הקב"ה, עד שלא מלת, היו בני אדם ערלים באים, עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך".
לפני שנימול באו מחשבות של עוברים - מחשבות עבירה, ואח"כ שבים - לעשות תשובה, והיה יודע שהוא בעל עבודה. עכשיו אין עוברים ושבים ומשתוקק לעבודה.
אז אמר לו ה', לא כדאי להצטער שאין לך עבודה על ערלים. עכשיו, לאחר שנימולת, יש השתוות הצורה, ואני יכול להתגלות לך.