חיי שרה

תשמ"ה - מאמר ז', 1984/85

- מאמר 7

יש שתי דרכים:

הבא לה', דרך השפעה.

הבא לבני אדם, דרך קבלה.

כי הנבראים נקראים נבראים רק מבחינת קבלה ואהבה עצמית, שזה בא מקוטב הבריאה.

על זו נעשה צמצום והסתר, שבמקום זה אינו ניכר שמלוא כל הארץ כבודו. שרק בזמן שיוצא מקבלה עצמית, אפשר להשיג שמלוא כל הארץ כבודו. אבל מטרם שיוצאים מקבלה עצמית, יכול רק להאמין שהוא כך.

בכדי להרגיש זאת, העצה היא, לצאת ממקום קבלה, מקום החושך והמיתה, שאין אור החיים יכול להתגלות, אעפ"י שנמצא, אבל לגבי האדם הוא מכוסה. ומי שבא למקום הזה, נעשה נפרד ממקור החיים.

לכן נקרא המקום הזה חושך, מיתה, ס"א. וכל מיני פורענויות נמצאות שם.

מקום קדושה - מקום השפעה, השתוות הצורה, גילוי טוב, ברכה, קדושה, אשה יראת ה'.

כשעובד על מנת לקבל, לאהבה עצמית, העבודה מתוקה. אם העבודה מכוונת לה', לש"ש, אעפ"י שמר, היות שהגוף לא מסכים, זה תלוי בשיעור שיכול לכוון להשפיע, משום שזה נגד הטבע, שבו הגוף נולד.

כי הגוף נולד עם רצון לקבל, שחושק רק מה שיכול לפרנס את האהבה העצמית, מזה נהנה, וזה מתוק לו. ומהמזונות שתלויים בידי שמים, מה שיכול לעשות לשם שמים, מזה הוא בורח, משום שבמעשי השפעה מרגיש טעם מר.

והיות שעל הרצון לקבל היה הצמצום, שהוא העלם והסתר, ששם אין האור העליון מתגלה. אור התורה יכול להאיר רק למי שבא להכרה, שהעבודה דקבלה גורמת חושך ולא אור.

ומי שבא להכרה, שהעבודה לאהבה עצמית, הגם שהיא מתוקה, אבל יודע שהתוצאות מעבודה זו, הן רק חושך. אז יודע, שלא מרחם על התוצאות מה שיוולד מזה.

נמצא, אם יודע שנעשה אכזר בזה שהולך בדרך העורב, הוא הולך בדרך היונה, לעבוד לה'. שאעפ"י שהמזונות מרים, אבל התוצאות מהעבודה בעל מנת להשפיע גורמת לשפע.

לכן ישראל נמשלו ליונה. כנסת ישראל, ישר-אל, שכל מה שעם ישראל עושים, הכוונה ישר לה'. משא"כ אומות העולם הם בבחינת אל-זר, שלא רוצים לייחס עבודתם לה'.

בהמה - אמונה למעלה מהדעת, כשהבסיס הוא כלים דהשפעה.

רואה מה שיוולד מאהבה עצמית, מתחיל לקרוא לה', שיתן כלים דהשפעה ואמונה למעלה מהדעת. וזהו לאחר שבא לידי הכרה, איזה תוצאות תביא לו אהבתו העצמית. וזה נקרא "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת". היות שהאדם הגיע להכרה, שאם הוא לא ילך בהשפעה, יקבל נקימה. לכן בטוח שישמור את עצמו מלהכנס לאהבה עצמית, כי יודע בנפשו, שיפול לחושך. אז מבקש מה' עזרה. לכן מבקשים מה' חסד, אחרת יודע שאבוד, שרק ע"י החסד, שה' ישפיע לו, יקבל כלים דהשפעה.

כשדורש תנאים בעבודה, בזה מאבד את כל העתיד שלו, בזה שמודד את סדר העבודה לפי המתיקות שמרגיש מעבודתו, שכל החישוב לפי הרצון לקבל.

"נותן לבהמה לחמה" נקרא אמונה. שמבין, שהתוצאות נידונות למיתה, כי הן פירוד מה', וקורא לה' שיעזור, ואז קורא אל ה' באמת. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת".