"כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים, אמר לו, אמור להן ראשי דברים, שהן יכולות לשמוע, "ותגיד לבני ישראל", אלו האנשים, אמר לו, אמור להם דקדוקי דברים, שהם יכולים לשמוע.
דבר אחר, למה לנשים תחילה, שהן מזדרזות במצוות. דבר אחר, למה לנשים, כדי שיהיו מנהיגות את בניהם לתורה.
אמר רבי תחליפא דקיסרין, אמר הקדוש ברוך הוא כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון, ואחר כך נצטוית חוה, ועברה וקלקלה את העולם. עכשיו אם איני קורא לנשים תחילה, הן מבטלות את התורה. לכן נאמר "כה תאמר לבית יעקב".
ויש להבין:
א. מדוע נשים מזדרזות במצוות יותר מאנשים.
ב. מדוע יש להקדים נשים מטעם שיהו מנהיגות את בניהם לתורה, וכי אם יקדימו את האנשים לא יסכימו לנהג את בניהם לתורה.
ג. כאילו כביכול מפחד מהנשים שלא יקלקלו את העולם, אם לא יתן להן את הכבוד להקדים אותן לפני אנשים.
ד. איך שייך לומר, שמפני הכבוד שעשה הקדוש ברוך הוא, שנתן צו לאדם הראשון לפני חוה, עברה וקלקלה את העולם, שזה דומה כאילו חוה התנקמה עבור זה.
ויכולים לפרש את זה על דרך העבודה, שענין איש ואישה נוהג באדם אחד, שבזמן שהאדם עושה מעשים על מנת לקבל ולמלא את חסרונו, היינו הנוקביות שלו, אזי האדם נקרא בשם אשה. ובזמן שהאדם עושה מעשים על מנת להשפיע, אזי נקרא בשם איש.
וזה ידוע שכל האדם אינו יותר מרצון לקבל. וסדר התחלת העבודה מתחילים עם הרצון לקבל, שזהו נקרא שלא לשמה. ואחר כך באים לשמה.
לכן הסדר, "כה תאמר לבית יעקב", אלו הנשים. אמור להן ראשי הדברים, היינו התחלת העבודה, שאסר להן לומר שצריך לעבוד לשמה, כי אין האדם מסוגל להתחיל בלשמה.
ואחר כך "ותגיד לבני ישראל", אלו האנשים, שכבר הם יכולים לעבוד לשמה, היינו להשפיע. אמר להם דקדוקי דברים, שהם יכולים לשמוע, היינו שכבר הם מסוגלים לשמוע מהלשמה, וכבר הם צריכים לדקדק בכל דבר שיהא רק לשמה. וזה פירוש "דקדוקי דברים".
דבר אחר, למה לנשים תחילה, מפני שהן מזדרזות במצוות, היינו בשלא לשמה, שכוונתו לקבל תמורה חלף עבודתו, אז הגוף מזרז את האדם. מה שאין כן על מנת להשפיע אין הגוף מסכים שהאדם יעבוד, ומכל שכן לזרז אותו.
לכן כשהאדם מתחיל את העבודה על מנת לקבל אזי הוא מרגיל את עצמו להיות זריז בעבודה. ואזי אחר כך עם ההרגל הזה יוכל לשמש גם כן בעת שיתחיל לעבוד על מנת להשפיע, מפני שכלי הזריזות כבר קנה מזמן השלא לשמה.
דבר אחר, מפני שמנהיגות את בניהן לתורה, שענין בן ואב היינו סיבה ומסובב. היינו אם יש מקודם סיבה של קבלה, אזי הסיבה הזאת גורמת שירצה לעשות עוד מעשים בתורה ומצוות.
מה שאין כן בחינת השפעה קשה לגוף לתת כח להוסיף, אלא כל פעם צריכים התגברות מחדש. מה שאין כן שלא לשמה נותן כח כל פעם להוסיף.
ועל ידי זה שהאדם מתרגל בעבודה בזמן ההכנה, יש לו כבר כלים מוכנים לעבודה בזמן שהולך על דרך השפעה.
ובעת בריאת העולם נצטוה מקודם אדם הראשון. וזהו על פי שכתב הזהר הקדוש, שאדם הראשון לא היה ליה מהאי עלמא כלום, היינו שהיה חסר בכלל מבחינת הקבלה, שהוא היה ו"ק מבחינת ט' ראשונות (עיין בהקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות).
אזי מבחינת זו היה הכל בסדר, אלא על ידי התכללותו מבחינת רצון לקבל, הנקרא בחינת חוה, ומבחינת קבלה לא היה לו ההכנה של השלא לשמה, שרק אז הסדר שיכולים להכניס את הרצון לקבל, שתהיה קבלה על מנת להשפיע.
לכן כשבא להרצון לקבל, הנקרא בחינת אשה, והבחינת לשמה הוא כבר השיג מבחינתו עצמו, ששורשו כלים דהשפעה, לכן עברה וקלקלה העולם, מטעם שהיה חסר לה ההכשרה של השלא לשמה על בחינת רצון לקבל, כמו שכתב הרמב"ם, שענין לשמה אסור לגלות בפעם אחת אלא לאט לאט.