במדרש רבה כתוב, " דבר אחר, ואלה המשפטים, יש לעכו"ם שופטים ויש לישראל שופטים, ואין אתה יודע מה ביניהם. משל לחולה שנכנס הרופא אצלו לבקרו, אמר לבני ביתו, האכילוהו כל מה שהוא מבקש. נכנס אצל אחר, אמר להם הזהרו בו שלא יאכל דבר פלוני. אמרו לו, לראשון אמרת שיאכל מה שירצה, ולשני אמרת, שלא יאכל דבר פלוני. אמר להם, הראשון אינו לחיים, לפיכך אמרתי שיאכל כל מה שירצה, אבל זה שהוא לחיים, אמרתי הזהרו בו. כך לעכו"ם שופטים ואינם עוסקים בתורה ואינן עושין אותה שנאמר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (יחזקאל כ'). אבל המצוות מה כתוב בהן "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח).
ויש להבין: א) הלא הפסוק שהמדרש מביא מיחזקאל, שכוונת הפסוק על שופטים של עכו"ם, הלא הפסוק מיירי בעם ישראל. ב) מהמשל שהרופא אמר, האכילוהו כל מה שהוא מבקש, היינו שאין לו שום הגבלה, ומהפסוק "חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם", משמע שיש לו חוקים והגבלות, שזהו נגד המשל.
ויש לפרש שכוונת המדרש במה שאומר יש לעכו"ם שופטים, אין כוונתו לאומות העולם, אלא מיירי בישראל. ומה שמכנה שופטים של עכו"ם, היינו שכל המצוות שהם עושים והשכל מחייב אותם, ולא הולך לפי דרכי אמונה להגיע לבחינת לשמה, אזי השכל הזה נקרא שופט עכו"ם. וכיון שכל מה שהשופט מחייב הוא רק על דרך שלא לשמה, היינו שאין כוונתו להגיע על ידי זה לדבקות בהחיים, אם כן נמצא שהוא אינו לחיים. לזה אמר, האכילוהו, היינו מזונות החיים שלו הוא בכל מה שהוא מבקש, היינו אין לו תנאים מיוחדים מטעם שאינו לחיים, אם כן לא חשוב כל כך מה שהוא עושה.
מה שאין כן שופטי ישראל, שכח השפוט הוא מחמת ישראל, היינו מטעם אמונה להגיע לידי דביקות, אזי יש לו תנאים מיוחדים, שלא מכל דבר מותר לו לקבל חיות. אלא בכל דבר צריך להזהר שלא יאכל דבר פלוני הידוע, היינו שלא יקבל חיות אפילו של מצוות ומעשים טובים אם אין זה מביאו לידי דביקות. וזה פירוש שלא יאכל דבר פלוני, היינו שלא יקבל חיות מדבר פלוני, היינו מבחינת רצון לקבל.
ולפי זה מיושב ב' הקושיות: א) שכוונתו על ישראל ולא על אומות העולם. ב) שגם במצב השלא לשמה יש מצוות וחוקים אבל לא טובים, כמו שאמרו חז"ל "לא זכה נעשה לו סם המות" (יומא עב:). אלא צריכין להשתדל שהשופט יהיה של ישראל, ואז נגיע להדבק בחיי החיים.