"אלה פקודי המשכן משכן העדות". במדרש רבה כתוב, "מהו משכן ב' פעמים. אמר רבי שמואל שנתמשכן ב' פעמים. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים "חבול חבלנו", ואין חבול אלא משכון שנאמר "לא יחבול". מהו העדות, אמר רבי שמעון, עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל".
צריך להבין ענין משכן מהו. דרך העולם הוא, שמי שנותן לחבירו כסף ורוצה להיות בטוח שישלם לו את חובו, לכן הוא מקבל ממנו משכון. אם כן מהו כאן פירוש משכן, שהקדוש ברוך הוא לקח חזרה את בית המקדש, מה צריכים ישראל לשלם ולא שלמו, שבשבילו לקח את המשכן, שיהא בטוח שנפדה את המשכון. ועוד, מהו העדות. ועוד, מדוע יש תיכף רמז למשכן שנתמשכן ב' פעמים.
בזהר, "אלה פקודי המשכן. רבי שמעון פתח, בראשית ברא אלקים", מהי הסמיכות בראשית לפקודי המשכן. במדרש הגדול, "בראשית ברא... ברא מאין", וצריך להבין מהו היש מאין.
ומקודם צריך להבין מהו אנחנו, שעלינו יש לפרוע את החוב ולפדות את המשכן, תכלית הבריאה, והבריאה נקרא רצון לקבל, וזה נקרא יש מאין, והצורך בהסתרה, משום נהמא דכסופא.
"רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו, כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום, שנאמר "כרום זלות לבני אדם", מאי כרום, עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, ובשעה שהחמה זורחת עליו מתהפך לכמה גוונים" (ברכות ו:).
ענין השמש כוונתו להשפע. כרכי הים, היינו אלה שעומדים בשפת הים. ים נקרא חכמה. עוף נקרא בזמן שהאדם מרים את עצמו מארציות, שדרכו של העוף בזמן שפורח, שמצניע את רגליו ופושט את כנפיו. שענין רגלים היינו מרגלים, וענין כנפים היינו כיסוי, כמו שכתוב "ובשתים יכסה פניו", וענין כיסוי היינו אמונה. ובזמן שהשפע מופיע עליו, הוא מתבייש, היינו מרגיש נהמא דכסופא. ענין בית המקדש, היינו גילוי התענוגים המכונים השראת השכינה.
וענין התשלומים היינו שתהיה קבלה על מנת להשפיע. וקבלת המשכן שיש רמז על זה תיכף בהתחלה, שזו עדות שיש סליחה. וטעם שלא לקח ה' את בית המקדש בחזרה הוא רק בתורת משכן, ועתיד להחזיר לנו במהרה בימינו אמן. אם כן יש עדות שיש סליחה, היינו שבדעתו להחזיר לנו מתי שנשלם את החוב, היינו שיהיה לנו את כח ההשפעה, שאז תהיה בחינת הדביקות.