"ראה אנכי נותן לפניכם". פתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, וכמו כן יש להבין ענין "ראה", לשון ראיה.
לשון יחיד, היינו שכל פרט צריך לזכות לבחינת ראיה על דרך, "ואהבת את ה' אלקיך". לשון יחיד, ומדבר לכלל ישראל, היינו שכל פרט מן הכלל, צריך לזכות לבחינת "ה' אלקיך", לשון יחיד. זאת אומרת, שלא לסמוך על השני, אלא כל אחד ואחד צריך להיות יסוד, שעל היסוד הזה בנוי כל העבדות שלו.
וכמו כן האדם צריך לזכות לבחינת ראיה, כמו שאמרו חז"ל, כשאדם אומר "ויכולו" הוא מעיד על מעשה בראשית. ויש להבין: א) עדות זו, בשביל מי הוא צריך להעיד. ב) הלא אין עדות אלא מבחינת ראיה ולא משמיעה, ואיזו ראיה יש כאן כשאומר, "ויכולו".
ועדות שאדם צריך להעיד היא, שאמת הוא שמעשה בראשית, שהבורא ברא, היה מטעם להטיב לנבראיו. וזה דווקא שזכו לבחינת ראיה, היינו אור החכמה. כשזה מתגלה, הוא מעיד על מעשה בראשית, שהוא להטיב לנבראיו. וזו בחינת שבת גמר מלאכה, היינו שכבר מגולה המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה נקרא "אשר שבת מכל מלאכתו", כיון שכבר נתגלתה המטרה.